מוחמד עליאן נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2334/98 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד המערער: מוחמד בן יוסף עליאן נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.5.97 בתיק 59/96 שניתן על ידי כבוד השופט עדיאל תאריך הישיבה: ה' בטבת תשנ"ט (24.12.98) בשם המערער: עו"ד אילן רויטר בשם המשיבה: עו"ד נעמי כץ בשם שרות המבחן: גב' זהבה מור פסק-דין השופט י' אנגלרד: ערעור זה מכוון נגד הרשעתו של הנאשם בעבירת שוד מזויין בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977- וכן נגד חומרת העונש שהוטל על הנאשם בגין עבירה זו ובגין עבירות נוספות שבוצעו באותו אירוע. נתאר בקצרה את עובדות המקרה: המערער התפרץ לדירתו של המתלונן וזאת על ידי כך שכופף את סורג החלון ושבר את החלון בדירת המתלונן. הוא גנב מן הדירה חפצים שונים. באותה עת נכנסה המתלונן לביתו, ומשראה את המערער ניסה לעכבו. המערער, בתגובה, הכה את המתלונן בראשו במפתח שוודי, שנטל מהשיש שבפרוזדור הבית. כתוצאה מהמכות נזקק המתלונן לטיפול רפואי. לאחר שהיכה המערער את המתלונן, החל לברוח עד שנתפס על ידי חייל מג"ב. כאשר ניסה הלה לעצרו המערער תקפו ובעט בו. בערעור שלפנינו חזר בא-כוח המערער על הטענה כי בנסיבות אלה לא התמלאו התנאים של סעיף 402(ב) לחוק העונשין, הטענה היא כי בעת מעשה האלימות לא התכוון המערער לעכב אצלו את הנכס, אלא מטרתו היתה להיחלץ מידי לוכדו-המתלונן לשם הימלטות. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט של מטה, ונחה דעתנו כי בדין נדחתה. מן הראיות עולה בבירור כי בשעת מעשה האלימות נגד המתלונן החזיק המערער ברשותו את שלל הגניבה. הטענה כי בנסיבות המקרה, לא הספיק לזרוק מעליו את החפצים הגנובים אינה טענה. כוונת ההימלטות אינה גורעת מן המטרה לעכב אצלו את החפצים הגנובים שעל גופו באשר היא תוצאה וודאית של ההימלטות (ראו גם ע"פ 4803/98 אברהם אבועזיז נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). כמו כן לא מצאנו עילה להתערב בגזר-הדין של בית המשפט המחוזי. אי לכך הערעור נדחה. ניתן היום, ה' בטבת תשנ"ט (24.12.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98023340.Q02 /שב