קביאטקובסקי נ' ז'יטניצקי רקובר ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 23332-05-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט יחיאל כשר העותר: זאב קביאטקובסקי נגד המשיבים: 1. אסתר ז'יטניצקי רקובר 2. המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים 3. חביבה פוגל-גרמן 4. משרד המשפטים – אגף האפוטרופוס הכללי 5. היועצת המשפטית לממשלה 6. שר המשפטים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן עשרה צווים על תנאי, הנוגעים להיבטים שונים של סכסוך בין העותר ובין המשיבה 2, קרן החסויים (להלן: הקרן), שהיא האפוטרופסית על רכוש אחיו החסוי של העותר (להלן: האח). בתמצית שבתמצית, הקרן מונתה בשנת 2013 כאפוטרופסית על רכוש האח. רכוש זה כולל מספר נכסי נדל"ן אותם ירשו העותר והאח מהוריהם, בחלקים שווים: שתי דירות, בבת-ים ובקריית ביאליק, וכן שתי חנויות בקריית ביאליק (להלן: נכסי הירושה). גדר המחלוקת בין העותר ובין הקרן הוא רחב, ומקיף מספר היבטים. ראשית, במספר הליכים שונים טען העותר כי הקרן אינה עושה מספיק על מנת לסייע לו להגן על נכסי הירושה. זאת בפרט בנוגע לסכסוך שכנים שהתעורר בין משפחת העותר ובין דיירים אחרים בבית המשותף בו שוכנת הדירה בקריית ביאליק. במסגרת סכסוך זה התקבלה תביעה שהוגשה נגד העותר למפקח על רישום מקרקעין בעכו (תיק מס' 100/12. להלן: ההליך בפני המפקח על רישום המקרקעין). העותר השיג על פסק דין זה בפני מספר ערכאות, אך ערעוריו נדחו (ראו פירוט בבג"ץ 3837/20 קביאטקובסקי נ' מדינת ישראל (17.6.2020), בגדרו נדחתה עתירה לביטול פסק דין זה (להלן: בג"ץ 3837/20)). שנית, הקרן הגישה תביעה לפירוק שיתוף בין העותר והאח בנכסי הירושה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו. בתביעה נטען כי העותר לא העביר לאח מחצית מדמי השכירות בנכסים אותם הוא משכיר (תמ"ש 80384-01-19. להלן: ההליך בבית המשפט לענייני משפחה). ביום 17.10.2021 נתן בית המשפט החלטה בהליך במסגרתה נקבע כי העותר משתמש בעצמו באחת החנויות בקריית ביאליק, אך, ככלל, נמנע מלהעביר בגין כך דמי שימוש לאחיו (להלן: החנות). כן נקבע כי העותר לא העביר לאח את חלקו בדמי השכירות בגין החנות הנוספת בקריית ביאליק, שאותה הוא משכיר. בית המשפט הבהיר בהחלטתו כי על העותר להעביר לאח את הסכומים המלאים המגיעים לו, וכי ככל שהעותר לא ישנה את דרכיו, יורה בית המשפט על פירוק השיתוף בנכסים. ביום 17.12.2022 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי העותר נמנע מלשתף פעולה עם החלטותיו – ומינה את הקרן ככונס נכסים לצורך פירוק השיתוף בחנות ומכירתה (ערעור על החלטה זו ועל החלטות קודמות בהליך נדחה בעמ"ש (מחוזי ת"א) 57828-02-23 (30.11.2023)). בעתירתו מבקש העותר כי בית המשפט יורה על מתן צווים על תנאי ביחס לעניינים הבאים: ביטול מינויה של הקרן כאפוטרופוס על האח ומינוי העותר תחתיה. ביטול פסק הדין בהליך בפני המפקח על רישום המקרקעין. ביטול אישור מכירת החנות, והשבת החנות לידי העותר ואחיו או, חלף כך, מתן פיצוי הולם בגין מכירת החנות. פיצוי העותר בידי הקרן, בגין נזקים כספיים שונים שנטען כי הקרן גרמה לו ולאחיו. פסילת המשיבה 1, כב' השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר, מלדון בהליכים הקשורים לעותר או לאח בשל חשש ממשי למשוא פנים, הנובע מהחלטותיה בהליך בבית המשפט לענייני משפחה ובהליכים קודמים בהם היה העותר מעורב. מתן הוראה למשיב 4, האפוטרופוס הכללי, לבחון את התנהלות הקרן; ומתן הוראה למשיב 6, שר המשפטים, לבחון וליזום רפורמה במערך הפיקוח על אפוטרופוסים מוסדיים (ובפרט על הקרן) הקמת ועדת חקירה או קיום דיון מערכתי ביחס לאופן טיפול באוכלוסיות פגיעות שונות, ובפרט ביחס לטיפול בניצולי שואה. זאת בשל "התעללות ממושכת" באביהם של העותר והאח, ניצול שואה קשיש, שאירעה ברקע סכסוך השכנים מושא ההליך בפני המפקח על רישום המקרקעין. די בפירוט רשימה זו על מנת להראות כי העתירה כורכת יחדיו מספר רב של נושאים וסעדים מסוגים שונים, המבוססים על רקע עובדתי ומשפטי שונה. כבר מטעם זה דינה של העתירה להידחות, שהרי, כידוע, עותרים אינם רשאים לכרוך בעתירה אחת מספר עניינים נפרדים, אף אם קיים ביניהם קשר נושאי מסוים (בג"ץ 1033/22 גלעזר נ' משרד הבריאות, פסקה 4 (3.3.2022); בג"ץ 7768/23 עמותת הרצליה למען תושביה נ' ממשלת ישראל, פסקה 3 (6.11.2023); בג"ץ 1693/24 פלונית נ' בית המשפט לענייני משפחה ביושבו כבית המשפט לנוער בפתח תקווה, פסקה 5 (31.3.2024); בג"צ 26410-07-25 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (7.8.2025)). בעתירה נטען, בתמצית, כי קיים "קשר הדוק ובלתי ניתן להפרדה" בין הסוגיות המועלות בה, שכן כולן נוגעות לפגיעה שיטתית בזכויות העותר ואחיו וכיוון שהן "מחזקות ומעצימות זו את זו" (סעיפים 72 ו-74 לעתירה). אלא שלא די בקיומו של קשר עקיף בין הסוגיות השונות כדי להצדיק את כריכתן יחד. מגישתו של העותר עולה כי בכל מקרה בו עותר סבור שמספר גורמים פגעו בזכויותיו בהזדמנויות שונות הוא יהיה רשאי להגיש, בגין כל הפגיעות, עתירה אחת. ברי כי מצב זה אינו מקיים את תכלית הכלל, שהרי לא ניתן יהיה לקיים דיון סדור בעתירה כזו (השוו: בג"ץ 3006/10 ועד מקומי הר עמשא נ' ראש המעוצה האזורית תמר, פסקה 5 (28.7.2010); בג"ץ 4692/24 בזק נ' ועד מקומי שער אפרים, פסקה 3 (13.6.2024)). מעבר לאמור, יצוין כי חלק ניכר מהסעדים המבוקשים בעתירה נוגעים לביטול החלטות שיפוטיות בהליך בפני המפקח על רישום המקרקעין ובהליך בבית המשפט לענייני משפחה, וכן בערעורים שהוגשו ונדחו ביחס להחלטות אלה. כידוע, וכפי שהובהר לעותר בבג"ץ 3837/20 – בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות האחרות, ומשעה שטענותיו של העותר התבררו ונדחו בפני הערכאות השונות – אין מקום להעלותן שוב בעתירה לבג"ץ, למעט במקרים בהם מתגלה טעות היורדת לשורש העניין, כגון חריגה מסמכות במובן הצר או שרירות קיצונית (שם, בפסקה 4. כן ראו: בג"ץ 57/17 סייג נ' בית המשפט למשפחה בראשון לציון, פסקה 2 (3.1.2017); בג"ץ 59426-04-25 פלוני נ' פלונית (29.4.2025); בג"ץ 5398-05-25 ויסיאגין נ' הוצאה לפועל ירושלים, פסקה 4 (22.5.2025)). סוף דבר: דין העתירה להידחות. משלא התבקשה תשובה, לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ג אב תשפ"ה (07 אוגוסט 2025). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט יחיאל כשר שופט