יעקב רוימי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2330/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2330/14 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט צ' זילברטל המערער: יעקב רוימי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.02.2014 בת"פ 405-06-13 שניתן על ידי כבוד השופט כ' סעד תאריך הישיבה: י"ג באלול תשע"ד (8.9.14) בשם המערער: עו"ד תומר נוה; אמיר בר-דיין בשם המשיבה: עו"ד עילית מידן פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב) בת"פ 405-06-13 מיום 11.2.2014. המערער הורשע, לאחר שמיעה חלקית של הראיות, על-פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שתוקן במסגרת הסדר טיעון, בביצוען של עבירות שונות כמפורט להלן, והושתו עליו העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל והפעלת המאסר המותנה של שמונה חודשים, שהושת על המערער בפ"ל (חי') 3519-03-09, כך שבסך הכל הושתו על המערער 32 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצר); 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים (המערער יישא בעונש המותנה רק אם יורשע בגין עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה); ששה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים (המערער יישא בעונש המותנה רק אם יורשע בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון תקף או נהיגה ללא פוליסה בת תוקף); קנס כספי בסך 3,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו; פסילת המערער מלקבל ולהחזיק רשיון נהיגה למשך חמש שנים; וכן 36 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים (המערער יישא בעונש המותנה רק אם יבצע את אחת העבירות בהן הורשע). כתב האישום המתוקן 1. בפ"ל (חי') 3519-03-09 מיום 23.1.2011, נפסל המערער מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך 36 חודשים. ביום 26.5.2013, סמוך לשעה 11:20, במהלך פעילות חסימה משטרתית בצומת כברי, בכביש 89, הבחינו השוטרים ברכב מאזדה נהוג בידי המערער, שעה שהוא נוסע מולם, מכיוון מזרח למערב. השוטרים כרזו למערער לעצור אך זה מיאן להשמע להוראתם, החל להמלט מהמקום, כשהשוטרים דולקים אחריו בניידת וכורזים לו לעצור, תוך הגברת מהירות הרכב, ופנה לכביש 70, לכיוון צפון. במהלך המרדף המערער נהג במהירות גבוהה, בכביש דו-סטרי שבו רק נתיב נסיעה אחד, תוך שהוא עוקף רכבים, גורם לרכבים לסטות ממסלולם במטרה להמנע מהתנגשות עימו, ולעתים תוך חציית קו הפרדה רצוף. עת התקרב המערער למעגל התנועה בצומת הכבישים 70 ו-899, שם חסמו את הכביש שתי ניידות לבנות, עקף המערער את אחת הניידות וכמעט ופגע בשוטר אשר עמד על נתיב הנסיעה ואותת לו לעצור. המערער חצה את מעגל התנועה בניגוד לכיוון התנועה, תוך שהוא גורם למספר רכבים לסטות ממסלולם. המערער המשיך בנהיגתו הפרועה תוך חציית קו הפרדה רצוף ואי-ציות לתמרור עצור המוצב בפניה לכביש 4 לכיוון דרום. בכביש 4 נהג המערער במהירות מופרזת עד שפנה ימינה לכיוון מפעל חוגלה והגיע לדרך ללא מוצא. אז עצר המערער את הרכב וניסה להימלט רגלית תוך שהוא רץ לכיוון מערב. לאחר מספר מטרים המערער נתפס והתנגד למעצרו. רק לאחר שרוסס בגז פלפל נכבל המערער באזיקים ונעצר. 2. לפיכך, המערער הואשם בסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; בנהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); בנהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) יחד עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה; בנהיגה בלא פוליסה בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; בעקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, לפי תקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); ובנהיגה במהירות בלתי סבירה, לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה. תמצית ההליכים בבית המשפט המחוזי הכרעת הדין 3. ביום 22.10.2013 הורשע המערער על-פי הודאתו בביצוען של העבירות שפורטו בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש. בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער. גזר הדין 4. בית המשפט המחוזי בחן את תסקיר שירות המבחן מיום 11.12.2013 בו צוין כי המערער הוא בן 49, רווק, סיים 11 שנות לימוד ושירת בצה"ל משך שנתיים ושבעה חודשים בתפקיד מנהלה, לאחריהם שוחרר עקב בעיות התנהגות. עוד צוין בתזכיר כי לחובת המערער הרשעות קודמות בגין עבירות סמים, רכוש וכן עבירת התעבורה בגינה הופעל עונש המאסר המותנה במקרה דנן. המערער עובד מזה כעשר שנים כאיש אחזקה בעמותה לקידום הספורט במעלות. קצינת המבחן ציינה כי התרשמה שמדובר באדם בעל קווים ילדותיים, תלותי ודל. להערכתה, מאפיינים אלו עמדו בבסיס מעורבותו הפלילית בעבר ובתיק הנדון. עם זאת, קצינת המבחן ציינה כי המערער עושה מאמצים ניכרים על-מנת לשנות את אורח חייו, ועובר תהליך שיקום משמעותי בשנים האחרונות. המערער שולב במסגרת טיפולית ותעסוקתית עד למעצרו הנוכחי, נמנע משימוש בסמים ומביצוע עבירות פליליות. שירות המבחן העריך כי שליחת המערער לריצוי מאסר בפועל עלולה להשפיע באופן הרסני על המערער וקוטעת את התהליך השיקומי המשמעותי שהמערער עובר בשנים האחרונות. לכן, שירות המבחן המליץ להאריך את המאסר המותנה העומד נגדו, להעמידו בצו מבחן למשך שנה וחצי וכן להשית על המערער צו שירות לטובת הציבור בהיקף של 200 שעות. 5. בית המשפט המחוזי סקר את טיעוני הצדדים לעונש. המאשימה הפנתה להרשעותיו הקודמות של המערער וציינה כי לחובתו עבר פלילי מכביד. בנוסף, המאשימה הדגישה את אופן הנהיגה הפרוע של המערער, בזמן פסילה, תוך שהוא מסכן חיי אדם רבים. המאשימה טענה כי במקרה דנן נפגעו שלום הציבור, הסדר הציבורי, בטיחות המשתמשים בדרך והציות להוראות החוק. לפיכך, טענה המאשימה כי מתחם הענישה בעבירות המיוחסות למערער נע בין שלוש לשש שנות מאסר וביקשה להשית עונש מאסר במסגרת אותו המתחם. בנוסף, ביקשה המאשימה להפעיל את עונש המאסר המותנה ולהשית על המערער מאסר מותנה נוסף, וכן את פסילת רשיון הנהיגה של המערער לתקופה ממושכת ופסילה על תנאי. מנגד, ביקש בא כח המערער להקל בעונשו מאחר ולקח אחריות מלאה על מעשיו והודה, עוד בהיותו במעצר בתחנת המשטרה, במעשים שיוחסו לו. בכך, חסך המערער את עדותם של 17 עדי תביעה וזמן שיפוטי יקר. כמו כן, בעת ששהה במעצר הותקף המערער ונגרמו לו כוויות קשות בכל חלקי גופו. בא כח המערער הדגיש את מסכת חייו הקשה של המערער, אשר היה מכור לסמים תקופה ארוכה, ואת תהליכי השיקום שאותם עבר ומאמציו של המערער בשנים האחרונות לשנות את אורח חייו. כן הפנה לתסקיר שירות המבחן וטען כי לאור נסיבותיו יוצאות הדופן של המערער, יש לחרוג לקולא ממתחם הענישה, בכדי לאפשר למערער להמשיך את חייו במסלול הנורמטיבי. בא כח המערער העיד שלושה עדי אופי שתיארו את המערער באופן חיובי והעידו כי הוא עובר תהליך שיקומי משמעותי בעשר השנים האחרונות. המערער הביע צער וחרטה על מעשיו. 6. בית המשפט המחוזי ציין כי העבירות שביצע המערער הן קשות וחמורות, וכי אך בנס לא נגרם כל נזק לגוף ולרכוש. נקבע כי התנהלות המערער לאורך כל האירוע היתה חסרת אחריות ומבטאת זלזול בחיי אדם. בית המשפט מצא חומרה יתרה בכך שהאירוע התקיים כאשר היה תלוי ועומד כנגד המערער מאסר מותנה של שמונה חודשים בגין עבירות דומות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רשיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח. כל זאת, אף שלא חלף זמן רב מאז הרשעתו האחרונה ועד לביצוע העבירות מושא המקרה דנן. בית המשפט עמד על החומרה הרבה בסיכון חיי אדם במזיד שנבע מנהיגתו של המערער, והדגיש את מגמת ההחמרה בפסיקתו של בית משפט זה, המבטאת את האינטרס הציבורי בדבר הרתעת המערער והציבור מתופעת המרדפים, אשר קנתה לה אחיזה במחוזותינו. בית המשפט ייחס חומרה יתרה לכך שהעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, נעברה בהיות המערער פסול מלנהוג ברכב. בהתחשב בערכים המוגנים שנפגעו, ביניהם, זכות המשתמשים בדרך לנסוע בבטחה, וכן בהתחשב במכלול נסיבות ביצוע העבירה, והעובדה שמדובר באירוע אחד, במהלכו בוצעו מגוון עבירות, קבע בית המשפט קמא כי מתחם הענישה הראוי, בהסתמך על עקרון ההלימה, נע בין 24 ל-60 חודשי מאסר. 7. בבחינת הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, בית המשפט המחוזי הביא בחשבון לקולא את הודאתו של המערער בעבירות שיוחסו לו, מבלי שהיה צורך בשמיעת כל הראיות ותוך חסכון בזמן שיפוטי יקר. כמו כן, נשקלו לקולא נסיבות חייו הקשות וההליך השיקומי שאותו עבר המערער במהלך עשר השנים האחרונות. מנגד, נלקח בחשבון כי לחובתו של המערער 15 הרשעות קודמות במגוון עבירות. בנוסף, ציין בית המשפט כי בפ"ל (חי') 3519-03-09 מיום 23.1.2011, המוזכר לעיל, נשקלה לקולא העובדה שהמערער עובר תהליך שיקום משמעותי. בית המשפט באותו עניין העדיף את השיקול השיקומי על-פני עקרון הגמול, ונמנע מלהטיל על המערער מאסר בפועל. אולם, המערער לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו על-ידי בית המשפט וביצע בשנית את אותן העבירות, אלא שהפעם גם תוך סיכון חיי אנשים בנתיב תחבורה, ותוך ביצוע עבירות תנועה חמורות והמלטות ממחסום משטרתי. נוכח כל השיקולים הללו הושתו על המערער העונשים דלעיל. תמצית נימוקי הערעור 8. המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד תומר נוה – טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה והטיל עליו עונש קשה במיוחד, שאיננו סביר בנסיבות העניין ועומד בניגוד לפסיקה. נטען כי בית המשפט שגה כאשר לא נתן משקל ראוי לעובדה כי המערער היה נתון בתנאי מעצר קשים משך שבעה חודשים, במהלכם הותקף על-ידי עצורים ונגרמו לו כוויות קשות בכל חלקי גופו. בנוסף, המערער טוען כי בית המשפט שגה כאשר לא נתן משקל ראוי לתסקירו החיובי של שירות המבחן, לעברו הקשה ולתהליכי השיקום המשמעותיים שעבר בשנים האחרונות. כמו כן, נטען כי לא ניתן משקל מספיק לעובדה כי המערער שיתף פעולה באופן מלא, הביע חרטה בפני בית המשפט ושירות המבחן וכן הודה במעשים המיוחסים לו. לגישת המערער, תקופת מאסר קצרה יותר עשויה לבטא את אגד השיקולים שבתכליות הענישה, הן השבת גמול למערער והן ההרתעה החברתית. לבסוף, נטען כי במקרה דנן מתקיימות הנסיבות המיוחדות שבעטיין ראוי שהשיקול של שיקום המערער והשתלבותו בחברה יהיה המרכזי בין יתר שיקולי הענישה. תגובת המשיבה 9. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד עילית מידן – טוענת כי נסיבות האירוע החמורות מצביעות על כך שמדובר במרדף משטרתי משמעותי במיוחד אשר יצר סיכון ניכר לחיי אדם, וכי אך בנס נסתיים האירוע בלא נזק לאדם או לרכוש. כמו כן, נטען כי יש ליחס חומרה יתרה לביצוע העבירות כאשר היה תלוי ועומד כנגד המערער מאסר מותנה בגין הרשעתו בביצוע עבירות דומות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רשיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח. בנוסף, בנוגע לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, המשיבה עמדה על עברו הפלילי המכביד של המערער. לטענת המשיבה, עונשו של המערער הולם וראוי לאור חומרת העבירה ונסיבותיה. לגישתה, 24 חודשי המאסר שנקבעו במקרה זה הם ברף הנמוך של מתחם הענישה, בעוד שבפסיקתו העדכנית של בית משפט זה נקבע רף ענישה של ארבע שנות מאסר לעבירות מושא המקרה דנן. תסקיר שירות המבחן המעודכן 10. בתסקיר המעודכן מיום 20.8.2014 חוזר שירות המבחן על עיקרי התסקיר שהוגש לפני בית המשפט המחוזי. בנוסף, מצוין כי המערער חווה קשיי הסתגלות לתנאי המעצר, לאחר שסבל אלימות מצד אסיר אחר, שהיה שותפו לחדר. בנוסף, המערער ביטא בפני שירות המבחן את תחושת האכזבה העצמית שהוא חש עקב מעורבותו בעבירות מושא הערעור. זאת, לאחר תקופה ממושכת בה הצליח להמנע ממעורבות בפלילים. כמו כן, המערער הביע באזני שירות המבחן חרטה על מעשיו וביטא הבנה לפוטנציאל הפגיעה שהיה בהם. עוד ציין כי בכוונתו להמשיך בתהליך הטיפולי עם שחרורו ולחזור לעבודתו במעלות. בנוסף, נמסר על-ידי גורמי הטיפול בפרויקט של"מ (שיקום לאסירים הצורכים ומיוצבים על-ידי תחליף סם מסוג מתדון) כי המערער משתף פעולה, תפקודו חיובי והגעתו לסדנה סדירה. נמסר כי המערער חושף בפגישות מעולמו הרגשי, שומר על כללי המסגרת, ומוסר בדיקות שתן כפעמיים בחודש, שתוצאותיהן נקיות משרידי סמים נוספים, פרט לתחליף הסם. במסגרת ההליך הטיפולי, נטה המערער להסביר את ביצוע העבירות עקב הקושי שחווה בנסיון לתמרן בין ההגעה לשעות הטיפול ובין שעות העבודה. לבסוף, שירות המבחן סבור כי המערער מצליח להשתמש בתקופת המאסר שהוטלה עליו כגורם למינוף השינוי בו החל טרם מאסרו. דיון והכרעה 11. לאחר שעיינו בנימוקי הערעור ובאסמכתאות השונות והאזנו בקשב רב להשלמת הטיעון בעל-פה מטעם הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להדחות. 12. כידוע, ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, פרט למקרים חריגים, בהם נפלה טעות מהותית אשר בולטת על-פניה או במקרים בהם העונש שנגזר על-ידי הערכאה הדיונית חורג באופן קיצוני ממתחם הענישה המקובל בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 1228/13 אבו שקרא נ' מדינת ישראל (11.4.2013), פסקה 11 והאסמכתאות שם; ע"פ 2610/13 שלבאיה נ' מדינת ישראל (10.11.2013), פסקה 6; ע"פ 3091/08 טריגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009), פסקה 11]. איננו סבורים כי המקרה דנן עולה בגדר אותם מקרים חריגים. 13. העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות ביותר והסיכון הנשקף מהן לחיי אדם ולשלום הציבור הוא רב. אופן נהיגתו הפראי של המערער, סירובו להשמע להוראות השוטרים ונסיונות הימלטותו מפניהם, כפי שתוארו לעיל, מבטאים זלזול בוטה בחיי אדם וברשויות אכיפת החוק. בית משפט זה קבע לא אחת כי אין להשלים עם התופעה המדאיגה אשר פשטה במחוזותנו של נהיגה בריונית ומשולחת רסן במהלך מרדפים עם המשטרה. כך, נקבע כי יש להחמיר בענישה בעבירות אלה, בנסיון למגר את התופעה העולה כדי "מכת מדינה". עמד על כך השופט א' לוי בע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (11.11.2004) (להלן: עניין אבולקיעאן): "חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים ואסור לה להשלים עם בריונות ופריקת עול מסוג זה, ומקל וחומר שאין להשלים עם כך כאשר מדובר בתופעה שרבים חוטאים בה, והמתרחשת כמעשה של יום יום באזור הנגב. את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור, וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא. תרומתם של בתי המשפט למאמץ שנועד להשיג מטרה זו צריכה לקבל ביטוי ברמת הענישה הנקוטה ...". 14. אף שפסק הדין בעניין אבולקיעאן ניתן לפני כעשר שנים, וברקעו עמדו נסיבות שונות מבענייננו, בית משפט זה שב והדגיש כי הלכת אבולקיעאן עודנה בתוקף, אף לאחר תיקון 113 לחוק העונשין, והיא אשר צריכה להנחות את בית המשפט במקרים דומים, בבואו לקבוע את מתחם הענישה הראוי וההולם בנסיבות העניין [ראו למשל: ע"פ 3641/14 מדינת ישראל נ' חסונה (2.7.2014), פסקה 6 (להלן: עניין חסונה); ע"פ 5619/13 מסרואה נ' מדינת ישראל (18.5.2014), פסקה 4; ע"פ 285/13 מוסטפא נ' מדינת ישראל (24.10.2013), פסקה 4; ע"פ 2688/13 אלאטרש נ' מדינת ישראל (29.9.2013)]. במקרה דנן עולה מכתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה המערער, כי אופן נהיגתו הפראי, שעה שניסה להמלט מן המשטרה, גרם לסכנה ממשית וחמורה לחיי אדם. פרט לכך, המערער הורשע בעבירות נוספות, חמורות כשלעצמן, בגינן גם היה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה. לא זו אף זו, בא כוחו של המערער טען באריכות למשקל החסר שנתן בית המשפט קמא לתהליך השיקומי אשר עובר המערער במהלך כעשר השנים האחרונות. לגישתו, היה על בית המשפט המחוזי ליתן לעובדה זו משקל יתר. אלא מאי, שלמערער כבר ניתנה ההזדמנות להמשיך בתהליך השיקומי עת הושת עליו מאסר מותנה בלבד בגין עבירות התעבורה הקודמות בהן הורשע בפ"ל (חי') 3519-03-09 מיום 23.1.2011, המוזכר לעיל. לצערנו, המערער לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו וביצע פעם נוספת את אותן העבירות, אלא שהפעם גם תוך סיכון חיי אדם, ביצוע עבירות תנועה חמורות נוספות והמלטות ממחסום משטרתי. בנסיבותיו החמורות של המקרה, ובהינתן מדיניות הענישה הנוהגת, אשר בגין העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה כשלעצמה, עשויה להגיע לכדי מספר שנות מאסר [ראו למשל: עניין חסונה, פסקה 6; ע"פ 3757/12 מחראב נ' מדינת ישראל (24.6.2012), פסקאות 9-10 והאסמכתאות הנזכרות שם], אנו סבורים כי מתחם הענישה שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי והעונש שהושת על המערער הולמים בנסיבות העניין. בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים, תוך ששקל לקולא את התהליך השיקומי שעבר המערער והודאתו בתחנת המשטרה. משכך, לא קמה עילה להתערבותו של בית משפט זה בגזר הדין שניתן על-ידי הערכאה הדיונית. 15. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏ט"ז באלול התשע"ד (‏11.9.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14023300_W04.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il