פלוני נ. פלוני

2 1 בבית המשפט העליון בע"מ 2328/19 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ג' קרא כבוד השופטת י' וילנר המבקש: פלוני נ ג ד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 26.02.2019 בעמ"ש 22882-10-18 בשם המבקשת: עו"ד אריאל עטרי; עו"ד עידן בוטבול בשם המשיב: עו"ד ישראל דוידסון פסק-דין השופט נ' הנדל: 1.        מונחת לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עמ"ש 22882-10-18; השופט מ' סובל, והשופטות ת' בזק רפפורט ו-מ' אילני), אשר קיבל באופן חלקי את ערעור המבקשת על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בעיר (תמ"ש 9589-06-15; סגן הנשיא נ' פלקס). בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון בתיק לערכאה הראשונה, על מנת לאפשר למבקשת להשלים את טיעוניה עובר למתן פסק הדין – אך דחה את הטענה כי יש להניח לה לשוב ולחקור את המומחית מטעם בית המשפט, וקבע כי הוראות פסק הדין מושא הערעור "יוסיפו לחול בבחינת החלטות ביניים עד למתן פסק הדין החדש". 2. לטענת המבקשת, ראוי היה להתיר לה לחקור את המומחית מטעם בית המשפט, ואת המומחים שעל בדיקותיהם התבססה חוות דעתה, ולאפשר לה להביא עדויות וראיות מטעמה. בהקשר זה, היא מבקשת להורות כי הפגמים שנפלו בחוות דעת המומחית לגבי ביתם הבכורה של הצדדים מחייבים קבלת חוות דעת מטעם מומחה אחר, וכי תינתן לה האפשרות "לחקור כל עד". במישור אחר, המבקשת טוענת כי הוראות פסק הדין שבוטל מנוגדות לדין ופוגעות בצורה אנושה בזכויותיה, כך שאין להותירן על כנן אף באופן זמני: המשמורת המשותפת על שתי הבנות הקטנות של הצדדים חותרת תחת חזקת הגיל הרך, והקביעה לגבי תנאי היציאה לביקור במדינת מוצאה של המבקשת – לרבות שלילת האפשרות לטוס עם כל הבנות בעת ובעונה אחת – שרירותית, ופוגעת בחירותן ובכבודן של המבקשת ובנותיה. על פי השקפתה, הכרעת בית המשפט המחוזי בכל הסוגיות הללו יוצרת עיוות דין שדי בו כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. 3. מנגד, המשיב מלין על ריבוי ההליכים בהם נוקטת המבקשת, וגורס כי דין הבקשה הנוכחית להידחות על הסף משום שהיא אינה מעוררת שאלות עקרוניות – והמבקשת תוכל להעלות את כל טענותיה המהותיות בפני בית המשפט לענייני משפחה. לדבריו, המומחית מונתה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים, כך שאין לאפשר הבאת מומחים נוספים – מה גם שבקשה כזו כלל לא הועלתה בפני הערכאה הדיונית, שם הסתפקה המבקשת בבקשה לחקור את המומחית עצמה. המשיב מדגיש כי המומחית כבר נחקרה בעבר על חוות דעתה, וכי – כפי שכבר נקבע בהחלטות קודמות של בית המשפט המחוזי, אשר הפכו, לדעתו, חלוטות – אין טעם בחקירה נוספת על העדכונים לחוות דעת זו. אשר לסוגיית המשמורת, המבקש טוען כי "צדק בימ"ש קמא הנכבד עת לא ייחס חשיבות לחזקת הגיל הרך", שאינה תואמת, לדעתו, את מציאות החיים הנוכחית, ואינה מיושמת – ומוסיף בקצרה כי בענייננו קיימות "נסיבות מיוחדות לסתירת החזקה". לבסוף, המבקש סוקר את הרקע למגבלות שהוטלו על יציאת המבקשת לאוסטרליה, וטוען כי הן מוצדקות נוכח החשש הממשי מחטיפת הבנות. מטעמים אלה, הוא סבור כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, ומבקש לחייב את המבקשת "בהוצאות לדוגמה". הכרעה 4. דין עיקרה של בקשת רשות הערעור להידחות, בהיעדר עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. תקנה 258יב(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי "מומחה שמינה בית המשפט לא יוזמן להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית המשפט, ובלבד שהוגשה בקשה מנומקת לחוקרו בתוך שבעה ימים מיום קבלת התשובות לשאלות ההבהרה". לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בשאלה האם להתיר חקירה כזו, וערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטות שעניינן סדרי דין – לבטח במסגרת גלגול שלישי (בע"ם 3288/12 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (2.1.2013); בע"ם 7992/12 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (4.12.2012)). טענות המבקשת בהקשר זה אינן חורגות מד' אמותיהם של הצדדים, ולאור אופייה הכללי של הבקשה לחקירה חוזרת של המומחית – עליה עמד בית המשפט לענייני משפחה בפסק דינו – אף אין בהן כדי לגלות עיוות דין. דברים אלה נכונים שבעתיים ביחס לחקירת המומחים שערכו את חומרי הגלם שעליהם התבססה חוות הדעת המקורית – והם יפים גם ביחס לאלמנט הבאת הראיות הנוספות. תוכנן וטיבן של ראיות אלה לא הובהרו, כך שלא ניתן לקבוע שמניעת הגשתן תוביל לעיוות דין (ראו והשוו, בע"ם 4177/08 פלוני נ' פלוני (28.9.2008)). 5. אשר ליתר הסעדים שהתבקשו – יש לזכור כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בוטל, וכי ההכרעה במכלול הסוגיות שעליהן משיגה המבקשת תתקבל רק לאחר השלמת טיעוניה. שעה שסוגיית מעמד חוות דעת המומחית טרם הוכרעה, אין להידרש לה בשלב זה – לבטח במסגרת גלגול שלישי. מטעמים דומים, דין בקשת רשות הערעור להידחות גם ביחס להוראות שעניינן זמני השהות והסדרי היציאה לאוסטרליה. בית המשפט המחוזי קבע כי הוראות אלה יעמדו בתוקף רק עד מתן פסק דין חדש בערכאה הדיונית – ונוכח אופיין הזמני לא מצאתי שיש עילה להתערב בהן בגלגול שלישי (ראו והשוו, בנוגע להיקף ההתערבות בפסיקת מזונות זמניים, בע"ם 5021/10 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 (11.7.2010); בע"ם 1766/16 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (3.3.2016)). 6. ברם, התמונה שונה ביחס לסוגיית המשמורת – שלגביה נפלה "טעות ברורה, הגלויה על פני הפסק, שאינה מצריכה בחינה מחודשת של עובדות המקרה לגופן", ולכן אין מניעה להתערב בה בגלגול שלישי (רע"א 3577/11 אלון החזקות בריבוע כחול – ישראל בע"מ נ' נציגות הבית המשותף, פסקה 6 (30.6.2011)). בית המשפט לענייני משפחה קבע קצרות בפסקת הסיכום של פסק דינו (תחת הכותרת "סוף דבר") כי "לאור הסדרי השהות השוויוניים שנקבעו לעיל, ולמען הסר ספק, אני מורה כי המשמורת על הקטינות תהא משותפת להורים שניהם" (פסקה 29 לפסק דינו). דא עקא, סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, קובע כי בהעדר הסכמה אפקטיבית בין ההורים, בית המשפט יכריע בסוגיית המשמורת "כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת". שתיים מבנותיהם הקטינות של הצדדים טרם הגיעו לגיל זה, ומשום כך ניתן היה לסטות מחזקת הגיל הרך לגביהן רק אם נמצאו ראיות ממשיות לקיום "סיבות מיוחדות" לכך. ברם, הערכאה הדיונית לא נדרשה לחזקה האמורה, והסתפקה בקביעה לקונית לפיה "לאור הסדרי השהות השוויוניים שנקבעו" המשמורת על כל הקטינות תהיה משותפת. בית המשפט המחוזי הסתפק אף הוא בהחזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה, אך נמנע מלבחון האם התקיימו "סיבות מיוחדות" לסטייה מחזקת הגיל הרך בתקופת הביניים שעד מתן פסק הדין החדש – כך שקביעה זו נותרה, למעשה, ללא הנמקה. לא למותר לציין בהקשר זה כי אף המשיב התמקד בטענה שחזקת הגיל הרך איבדה את מעמדה – והסתפק בהתייחסות כללית ונטולת שכנוע לדבר קיומן של סיבות מיוחדות לחריגה ממנה. ברם, כבר הובהר כי הביקורת כלפי החזקה אינה פוטרת את בית המשפט מעולו של החוק, וכי "אנו אין לנו אלא החוק כמות שהוא, ולפיו חלה בענייננו, בקטין שטרם מלאו לו שש, חזקת הגיל הרך" (בע"ם 1858/14 פלוני נ' פלונית, פסקה לג (3.4.2014)). בהעדר בירור שיפוטי של הצידוק לחריגה מחזקה זו בנסיבות ענייננו, לא ניתן להשלים עם הסטייה מהוראות המחוקק, גם אם מדובר בהסדר ביניים בלבד. 7. לפיכך, בהתאם לסמכותנו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, החלטנו לדון ברובד זה של בקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה – על אף התנגדותו של המשיב. בהעדר התייחסות של הערכאות הקודמות לחזקת הגיל הרך, אין טעם בהשלמת טיעונים מטעמו בסוגיה זו, ומכאן שאין מניעה להכריע בערעור על בסיס כתבי הטענות הנוכחיים. מן הטעמים שפורטו לעיל, דין הערעור להתקבל. ההחלטה לפיה המשמורת המשותפת תעמוד על כנה עד מתן פסק דין חדש בטלה, אפוא, ביחס לשתי הקטינות שטרם הגיעו לגיל 6 – ועד שיכריע בית המשפט לענייני משפחה בסוגיית המשמורת יעמוד בעינו מצב הדברים ששרר לגביהן עובר למתן פסק הדין שבוטל על ידי בית המשפט המחוזי. ודוקו: משמורת לחוד והסדרי שהות לחוד. אין בתוצאה אליה הגענו במישור המשמורת כדי להקרין על הסדרי השהות, שבקשת רשות הערעור בעניינם נדחתה (כאמור לעיל, פסקה 5). 8. הנה כי כן, בקשת רשות הערעור נדחית – למעט בסוגיית המשמורת על שתי בנותיהם הצעירות של הצדדים, אשר התבררה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה, והערעור התקבל במובן המפורט לעיל. נוכח התוצאה אליה הגענו, תישא המבקשת בשכר טרחת ב"כ המשיב ובהוצאותיו בהליך זה בסך 5,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשע"ט (‏26.6.2019). ‏ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 19023280_Z03.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1