ויצמן משה מוריס נ. בית הדין הרבני האזורי ב"ש

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2325/01 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר: ויצמן משה מוריס נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי ב"ש 2. כב' הדיין הרב איגרא 3. בית משפט לענייני משפחה באילת 4. כב' השופט א' רון משיבה פורמלית: 5. ויצמן יונה עתירה למתן צו על תנאי פסק-דין הסכסוך שבין העותר לבין אשתו סכסוך רב-שנים הוא, וחלו בו במהלך אותן שנים תהפוכות מתהפוכות שונות. אולם להכרעה בעתירה הנוכחית אין צורך שנסבך עצמנו בכל הפיתולים ופיתולי-הפיתולים שהיו בהליכים בין בעלי הדין. כיום טוען העותר נגד החלטה שניתנה ביום 22 בפברואר 2001 בידי בית המשפט לענייני משפחה באילת, שלטענתו פסק-דין זה פסק שגוי הוא ויש להעבירו מן העולם. אכן, בראש עתירתו מבקש העותר מפורשות כי ייעשה והחלטת בית המשפט לעניני משפחה באילת תבוטל. אם זו היא עתירתו של העותר - וזוהי, אמנם, עתירתו - כי אז דרכו חייבת שתהא בפנייה לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יבטל את החלטתו של בית המשפט למשפחה. עתירה לבג"ץ אינה הדרך לפתרון הקושי שהעותר ניצב לפניו. אשר לעתירתו של העותר נגד ההחלטה של המשיב 2 מיום 16 בפברואר 2000, גם בענין זה עשה העותר קפנדריה, בפנותו לבג"ץ קודם שמיצה את זכותו בבית הדין הרבני הגדול. גם לענין זה, אפוא, אין הצדק כי נידרש לעתירה. מן הטעמים שמנינו לעיל דין העתירה היא כי תידחה על הסף כעתירה שאינה במקומה. היום, כ"ז אדר תשס"א (22.3.2001). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 01023250.G01