גריפאת נ' משטרת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2318/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ש' שוחט העותרת: רים גריפאת נ ג ד המשיבה: משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד בנימין תייאר פסק-דין השופט ד' מינץ: עניינה של עתירה זו בבקשת העותרת כי נורה למשיבה לשנות את עילת סגירת תיק חקירת המשטרה נגדה (פל"א 347759/2019) מעילת "היעדר ראיות מספיקות" לעילת "היעדר אשמה". על פי האמור בעתירה, נגד העותרת המועסקת בחברת שמירה שבבעלות מר מוסא שחאדה (להלן: מוסא), נפתחה חקירה בחשד לעבירת זיוף תעודת מאבטח, בנוגע לשתי תעודות אשר נמסרו לה על ידי מעסיקה. העותרת טוענת כי לא ידעה שמדובר בתעודות מזויפות. לאחר שנחקרה במשטרה, הוחלט על סגירת תיק החקירה נגדה בעילת היעדר ראיות מספיקות להעמדה לדין. על פי המפורט בעתירה, פניית העותרת מיום 19.7.2020 בבקשה לשינוי עילת הסגירה נדחתה לאחר שנמצא כי התשתית הראייתית שנאספה נגדה מעלה כי הסיכוי שהיא עברה את העבירה המיוחסת לה אינו נמוך (יצוין כי פניה זו והתשובה לה לא צורפו לעתירה). ערר שהגישה העותרת למחלקת עררים בפרקליטות המדינה נדחה גם כן בהחלטה מיום 13.9.2021 בה נקבע כי קיים קושי לקבל את טענותיה ולא נמצא יסוד להורות על שינוי עילת הסגירה. זאת בין היתר בהינתן כי בחקירתה הראשונה טענה כי זהות מוסר התעודות אינה זכורה לה, אך בהמשך טענה כי מעסיקה, מוסא, סיפק לה את התעודות. בקשת העותרת לעיון חוזר בהחלטה בערר נדחתה בהחלטה מיום 8.12.2021. מכאן לעתירה שלפנינו, בה שבה העותרת ומבקשת את שינוי עילת הסגירה בתיק החקירה שנפתח בעניינה. העותרת טוענת בין היתר כי מהראיות בתיק עולה באופן חד משמעי כי היא לא ביצעה את העבירה שיוחסה לה; כי התשתית הראייתית נגדה חסרה מאוד; וכי אין בתיק כל ראיה המבססת חשד סביר נגדה. העותרת מדגישה כי לעילת הסגירה נודעת חשיבות רבה, בשל ההשלכות המשמעותיות ארוכות הטווח הנלוות לכך שלא נוקתה כליל מאשמה. לאחר עיון בעתירה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה, בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. הלכה ידועה היא כי לרשויות התביעה מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להעמדה לדין פלילי ולסגירת תיק חקירה, ובכלל זה בנוגע לטיב ההחלטה על עילת סגירת תיק חקירה. זאת בין היתר נוכח מקצועיותם וניסיונם של העוסקים בהליך המורכב של העמדה לדין, ובהינתן שבית משפט זה אינו משמש כ"תובע על" (בג"ץ 4134/21 פיין נ' משטרת ישראל, יחידת הסדר מותנה חוף צפון, פסקה 7 (1.11.2021); בג"ץ 807/21 פלוני נ' מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, פסקה 10 (7.2.2021)). התערבותו של בית משפט זה בהחלטות המצויות בליבת שיקול דעתן של רשויות האכיפה והתביעה, ובכלל זה בהחלטה על סגירת תיק בעילה מסוימת, הינה מצומצמת ביותר ותחומה למקרים חריגים הלוקים בחוסר סבירות קיצוני (בג"ץ 4703/20 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (17.9.2020); בג"ץ 4849/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (27.11.2018)). מקרה זה רחוק עד מאוד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעת המשיבה בהחלטות כגון דא. די בעיון בחומר שצורף לעתירה כדי להגיע למסקנה כי ההחלטה בעניינה של העותרת אינה מצדיקה כל התערבות שיפוטית (וזאת אף כי לא צורפו לעתירה כל ההחלטות הרלוונטיות). ההחלטה שצורפה מיום 13.9.2021 הינה החלטה מנומקת וסבירה המתייחסת לממצאי החקירה כאשר העותרת לא הצביעה על כל פגם שנפל בה. לא למותר לציין כי עיון בחקירת העותרת במשטרה מיום 7.8.2019 מגלה כי תחילה מסרה כי היא אינה זוכרת ממי קיבלה את התעודות ורק בהמשך החקירה ציינה כי קיבלה אותן מידי מוסא באופן אישי. זאת בעוד שבחקירתו מיום 8.8.2019 הכחיש מוסא כליל כי מסר את התעודות לידי העותרת או לידי מאבטח אחר בחברה, כאשר לדבריו העותרת היא זו שהציגה בפניו את התעודות. כמו כן צורפה הודעתו של מאבטח אחר שהועסק על ידי מוסא, אשר בחקירתו הראשונה מיום 7.8.2019 טען כי מוסא "חידש" לו את התעודות; ובחקירתו מיום 25.8.2019 הכחיש כי קיבל ממוסא דבר. בנסיבות אלו, מקום בו אף מבלי להעמיק חקר מתעוררות שאלות לא פשוטות באשר לגרסת העותרת, על אחת כמה וכמה שלא קמה כל עילה להתערב בהחלטה האמורה. כאמור העתירה נדחית. ניתן היום, ‏י"ב בניסן התשפ"ב (‏13.4.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22023180_N01.docx הב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il