דליה אמיר נ. המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין בתיק בג"ץ 2316/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2316/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותרת: דליה אמיר נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד ויקטוריה קובריגה פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. עתירה למתן צו על תנאי נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ב- עב"ל 573/05 שהתקבל בדעת רוב (הנשיא ס' אדלר, השופטת ו' וירט-ליבנה, נציג מעבידים מר י' קאול נגד דעתם החולקת של השופט י' פליטמן ונציג העובדים מר א' בן גרא) בו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו ב- ב"ל 2568/04 (השופטת א' סלע) בו נדחתה תביעת העותרת נגד המשיב לתשלום קצבת תלויים בנפגע עבודה. 2. העותרת היא אלמנתו של המנוח אשר הועסק כקצין בטיחות בעיריית רעננה. בשנת 2002, במהלך יום שישי ולאחר מכן בשבת ביצע המנוח הרצה לרכב ישן של העירייה. העותרת נסעה עם המנוח ברכב ובמהלך היום השני להרצת הרכב היא הבחינה כי הרכב סוטה ממסלול הנסיעה ונעצר. המנוח לא השיב לקריאתה וניידת טיפול נמרץ שהגיעה למקום הודיעה לעותרת על פטירת בעלה. העותרת טוענת כי הרצת הרכב בוצעה בסוף שבוע, בתנאי חום כבדים, ללא מזגן, תוך ריבוי תקלות מה שהביא את המנוח להתרגזות "בלתי רגילה". על כן, היא תבעה מהמשיב – המוסד לביטוח לאומי – קצבת תלויים בנפגעי עבודה. המשיב דחה את תביעתה תוך שהוא קובע כי "עפ"י האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי תחשב תאונה כתאונת עבודה אם ארעה תוך כדי ועקב העבודה. לא הוכח שארע לבעלך המנוח ארוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה". 3. נגד החלטתו זו של המשיב הגישה העותרת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. היא טענה בתביעתה כי האירועים ביום פטירתו של המנוח מהווים אירוע חריג וסמיכות הזמנים בין האירועים לפטירה יוצרת חזקת סיבתיות לפיה התאונה ארעה גם עקב העבודה ולמצער מדובר בראשית ראייה המצדיקה מינוי מומחה יועץ רפואי. בית הדין האזורי דחה כאמור את תביעת העותרת תוך שנקבע כי "מחומר הראיות עולה בבירור שסיבת המוות של המנוח אינה ידועה. בהעדר כל ראיה לסיבת הפטירה לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין העבודה לפטירה. די באמור לעיל, כדי לדחות את התביעה. מעבר לצריך אוסיף [שהעותרת] לא הוכיחה קרות ארוע חריג". 4. העותרת ביקשה לערער על פסק דין זה לפני בית הדין הארצי לעבודה. היא שבה וטענה כי יש לקבוע שהאירועים במהלך הרצת הרכב באים בגדרי אירוע חריג וכי די בעובדות שהובאו כדי להוות ראשית ראיה למינוי מומחים רפואיים. כמו כן היא שבה וטענה כי סמיכות הזמנים בין האירועים בהרצת הרכב לבין מותו של המנוח יוצרת חזקת סיבתיות לפיה מות בעלה נגרם עקב העבודה. היא אף טענה כי יש לראות באותם אירועים גורם חיצוני בולט לעין בגינו נגרם האירוע. באשר לסיבת הפטירה טענה העותרת כי המנוח נפטר כתוצאה מדום לב וזאת בעקבות האירועים השונים שהתרחשו בעת הרצת הרכב. 5. בית הדין הארצי דחה כאמור בדעת רוב את ערעורה של העותרת. הנשיא אדלר קבע כי אין מקום למנות מומחה רפואי בעניינו של המנוח מבלי קביעה של בית הדין בדבר קיומו של "אירוע חריג". הקביעה האם אירע אירוע חריג במקרה קונקרטי היא קביעה בעלת אופי משפטי המושתת על אדנים ראייתיים. רק לאחר שבית המשפט מכיר בקיומו של "אירוע חריג" יש מקום למנות מומחה יועץ רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין ה"אירוע החריג" לבין נזקי התובע. הנשיא אדלר הוסיף כי לדעתו אין מקום להורות על מינוי מומחה רפואי בשלב הראשון של הדיון בו עוסקים בשאלת חריגות האירוע. לבסוף קבע הנשיא אדלר כי בכל הנוגע למנוח "לא ניתן לראות בהתרחשות שקדמה למותו של המנוח כ'אירוע חריג' בעבודתו" ולכן יש לדחות את ערעור העותרת. השופטת ו' וירט-ליבנה הצטרפה לפסק דינו של הנשיא אדלר וקבעה כי האירועים עובר לפטירתו של המנוח אינם בבחינת אירוע חריג ומשלא הוכח קיומו של אירוע חריג אין מקום למינוי מומחה רפואי. נציג המעבידים מר י' קאול הצטרף לדברי הנשיא והשופטת וירט-ליבנה. דעת המיעוט ניתנה מפי השופט י' פליטמן. השופט פליטמן קבע כי גם אם קיים ספק בנוגע לחריגות האירוע, ממקרה מצדיק מינוי מומחה יועץ רפואי. לדעת השופט פליטמן המדובר במקרה בו לא ידועה סיבת הפטירה של המנוח ויתכן שסיבת הפטירה היא כזאת שלא יהא צורך כלל בהוכחת אירוע חריג, אלא די יהא בהוכחת אירוע רגיל. לכן קבע השופט פליטמן יש למנות מומחה שיישאל האם ניתן לקבוע ממה נפטר המנוח והאם ניתן לקשור בין הארועים בעבודה לבין סיבת הפטירה – ככל שניתן לקובעה. לדעת המיעוט של השופט פליטמן הצטרף נציג העובדים מר א' בן גרא אשר קבע כי בענייננו מדובר באירוע חריג. 6. נגד פסק דין זה של בית הדין הארצי לעבודה מכוונת העתירה שלפנינו. העותרת מבקשת למעשה כי נכיר בזכאותה לקצבת תלויים בנפגע עבודה ולחלופין כי נורה על מינוי מומחה רפואי. בעתירה חוזרת העותרת על טענותיה השונות. כך למשל העותרת שבה וטוענת כי בעלה נפטר מדום לב וכי בתי הדין לעבודה התעלמו מתנאי הרצת הרכב להבדיל מעצם ביצוע ההרצה. באשר לתנאי ההרצה שבה וטענה העותרת כי לא היה מדובר באירוע שבשגרה וכי יש לבחון שאלה זו באופן סובייקטיבי. העותרת גם טוענת כי הקביעה בענייננו שאין מדובר ב"אירוע חריג" מהווה טעות משפטית מהותית המצדיקה התערבות. לבסוף גורסת העותרת כי היה מקום לאמץ בענייננו את גישת השופט פליטמן לפיה ניתן למנות מומחה רפואי כבר בשלב הראשון של הדיון מקום בו מתעורר ספק באשר לחריגותו של האירוע. 7. דין העתירה להדחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה והתערבותו בפסיקת בית הדין הארצי מצומצמת למקרים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין וכאשר הצדק מחייב את תיקונה. עם כל ההבנה לתחושותיה של העותרת המקרה שלפנינו אינו בא בגדרי אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו. סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי המוסד לביטוח לאומי ישלם קצבה לתלויים במבוטח ש"פגיעה בעבודה גרמה למותו". סעיף 79 לחוק מגדיר "פגיעה בעבודה" כ"תאונת עבודה או מחלת מקצוע". בהמשך הסעיף מוגדרת "תאונת עבודה" כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו [...]". לגבי הגדרה זו קבעה השופטת שטרסברג-כהן כי "המחוקק הגדיר 'תאונת עבודה' תוך שימוש במילה 'תאונה', ללמדנו, כי לא כל אירוע שאירע לעובד במהלך עבודתו יזכהו בתגמולים, אלא רק זה שיש לראותו כ'תאונה'" (בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 529, 551 (1999)). אכן, מתוך הגדרת "תאונת עבודה" אנו למדים כי יסוד הכרחי לה הינו קיום "תאונה", והנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע (בג"ץ 6984/93 ווליניץ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(4) 285, 290 (1994)). בעניין אוטם שריר הלב נקבעה הקלה לתובעים לפיה על ידי הוכחת "אירוע חריג" או "מאמץ מיוחד" יוכלו להוכיח "תאונה" (בג"ץ 1619/91 פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד מו(3) 386, 393 (1992)). העותרת טוענת כזכור כי בעלה נפטר מדום לב וכי בנסיבות ענייננו יש לקבוע שהאירועים שקדמו למותו מהווים "אירוע חריג". ואולם, הטענות העובדתיות בענין נסיבות הרצת הרכב ותנאי ההרצה נפרשו לפני בית הדין האזורי לעבודה שקבע כי העותרת לא עמדה בנטל של הוכחת "אירוע חריג", שהוא כאמור נטל מקל. גם בית הדין הארצי קבע בדעת רוב כי לא ניתן לראות באירועים שקדמו למותו של המנוח "אירוע חריג". בקביעה זו קשה לראות "טעות משפטית מהותית" המצדיקה את התערבותנו כאשר "שיקול מנחה בבחינת התקיימותו של התנאי בדבר 'טעות משפטית מהותית' הוא אופייה של הסוגיה, משקלה המשפטי הסגולי וחשיבותה הציבורית הכללית" (בג"ץ 4614/06 אסעד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (טרם פורסם, 26.11.2006); כן ראו והשוו פסק דיני ב- בג"ץ 3523/04 למברגר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נח(5) 104 (2004) בו נדחתה גם כן על הסף עתירה שעסקה בשאלת הוכחתו של "אירוע חריג"). בכל אופן, כפי שכבר נקבע "אם קיימים מבחר או מספר של אפשרויות לפתרונה המשפטי הנכון של הבעיה, או אם יכולות להיות גישות סבירות חלופיות לאותה סוגיה, רצוי שבית המשפט יטה לכוון אי ההתערבות. מטרת ההתערבות אינה העדפתו של פתרון משפטי חלופי, כדי שתינקט הדרך, שבה היה בוחר בית-משפט זה ואשר שונה מזו ששמשה את בית הדין לעבודה, שגם היא דרך שאין לשללה לחלוטין" (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 694-693 (1986)). דברים אלו שנאמרו בפרשת חטיב יפים גם לשאלת מינויו של מומחה רפואי וגם בכך לא מוצדקת התערבותנו מה עוד שכבר נפסק כי "אם לא משכיל העובד התובע להוכיח שאכן האירוע בעבודה היה חריג, אזי תידחה תביעתו, וזאת אף מבלי להיזקק לחוות-דעת של מומחה רפואי" (בג"ץ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5) 734, 760 (1993)). ועוד: כבר נפסק כי "חילוקי דעות בבית הדין הארצי אינם צריכים להוביל בהכרח לפתיחת שעריו של בית המשפט הגבוה לצדק" (בג"ץ 7363/04 עסיס נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 4 (לא פורסם, 26.9.2004)). 8. העתירה נדחית אפוא על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏‏י"ח חשון, תשס"ח (30.10.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07023160_C01.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il