פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 2315/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2315/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא (כב' השופטת מ' קראוס) מיום 22.2.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 24225/04 בשם המערערת: עו"ד יהל מרחבי פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא (כב' השופטת מ' קראוס) מיום 22.2.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 24225/04. 1. בפני בית המשפט קמא התנהלו ומתנהלים מספר הליכים בעניינם של המערערת והמשיב החל משנת 2004, במסגרתם עתרה המערערת למתן צווי הגנה, ופסיקת מזונות לה ולבתם הקטינה של בני הזוג (להלן: הילדה). בנוסף, דן בית המשפט בקביעת הסדרי ראיה של הילדה עם המשיב. ביום 1.2.2007 הגישה המערערת בקשה לפסילת בית המשפט. את הבקשה ביססה המערערת על טענה בדבר עוינות קשה כלפיה, שבאה לידי ביטוי בהתבטאויות בית המשפט, בהחלטותיו, ובאופן ניהול הדיון על ידו. נטען כי בדיון שהתקיים ביום 30.10.2005 סירב המשיב לחתום על בקשה משותפת לגט, למרות הבטחתו לעשות כן, ולכן בכתה המערערת, והתחננה לגט. בתגובה, כתבה השופטת בהחלטתה מאותו יום: "אינני רואה לנכון, בשלב זה, לפסוק מזונות האישה, לאור העובדה שהאישה מתחננת בדמעות תנין לגירושין". המערערת סברה, כי ההתבטאות האמורה, מעידה על כך שבית המשפט קבע מראש עמדה וחוסר אמון כלפיה, ולכן ראוי שיפסול עצמו. יתר טענות המערערת בהקשר זה, התייחסו להתבטאויות שלא נרשמו בפרוטוקול: לטענת המערערת בדיון מיום 20.6.2006 אמרה השופטת: "אני לא מוכנה לפסוק מזונות זמניים, בעל זה לא כספומט". עוד נטען כי באותו דיון אמרה השופטת למערערת: "אני לא אתפלא אם את הסיוטים שיש לילדה את גורמת" וכן: "אולי בסוף היום יתברר בכלל שאני אעביר את הילדה לאבא". כל זאת, לטענת המערערת, למרות הדוחות של עובדי הסעד שהוגשו לתיק, ובטרם נשמעו עדויות וחקירות הצדדים, וכאשר המשיב מעולם לא הגיש בקשה למשמורת של הילדה. התבטאות נוספת שאינה מופיעה בפרוטוקול, מיוחסת לבית המשפט בדיון מיום 23.1.2007, אז אמרה השופטת, לטענת המערערת: "אני לא יודעת מפני מי צריך להגן על הילדה יותר, מפני האמא או מפני האבא". זאת, למרות חוות דעת שהוגשו לבית המשפט, לפיהן מסכן המשיב את הילדה ויש להפסיק את הסדרי הראיה. כאמור, ביססה המערערת את בקשת הפסלות גם על החלטות בית המשפט: נטען כי בית המשפט הפלה את המערערת לרעה, כאשר בקשה שהגישה המערערת לבית המשפט בצורת הודעה נפסלה על ידי בית המשפט, והמערערת נדרשה להגיש בקשה ולשלם אגרה. לעומת זאת, באותו תיק, כאשר הגיש המשיב הודעה ובקשה באותו עניין, לא נפסלה בקשתו והוא לא נדרש להגיש תצהיר ולשלם אגרה. עוד הלינה המערערת בהקשר זה על כך שבית המשפט נמנע מלפסוק לטובתה מזונות זמניים. אשר לאופן ניהול הדיון הלינה המערערת על כך שבית המשפט אינו מאפשר כמעט באופן קבוע לבא כוחה לטעון טענותיו במלואן, על פרק הזמן הקצר שהוקצב לדיון בטענות למעשים מגונים שביצע המשיב בילדה, ועל מתן החלטות מבלי לשמוע עדויות ולחקור את הצדדים. המשיב התנגד לבקשה בשל השיהוי בהעלאת מרבית הטענות, ובהעדר עילת פסלות. 2. בית המשפט, בהחלטה מיום 22.2.2007, דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט לא מצא לנכון להתייחס להחלטה מיום 30.10.2005, ולהערות שיוחסו לו בדיון מיום 20.6.2006, בשל השיהוי בו נגועות הטענות בעניין זה, והסתפק בלציין כי החלטותיו כפופות לערעור, וכי ההערות שהעיר לטענת המערערת ביום 20.6.2006 אינן זכורות לו. לעניין החיוב באגרה, צוין כי המערערת הגישה בקשה שגויה לצו הגנה, כאשר למעשה דובר בבקשה לשינוי הסדרי ראיה, ולכן הופנתה להגשת הליך מתאים, ותשלום אגרה, על מנת שהבקשה תידון לגופה. צוין כי בעקבות אותה בקשה של המערערת הופסקו ביקורי המשיב את הילדה למשך חודשיים. בהחלטתו ביקר בית המשפט בדיקת הילדה על ידי עובדת סוציאלית מטעם המערערת, בקובעו כי ספק בעיניו אם יש מקום להוליך ילדה קטנה בת 4 בין כל כך הרבה אנשי מקצוע שבודקים אותה. צוין כי המשיב לא חויב באגרה כיוון שהוא לא הגיש בקשה עניינית כלשהי שעליה יש מקום לחייבו בתשלום אגרה. בית המשפט הבהיר כי החלטותיו מתבססות על המלצות שירותי הרווחה, ואין מקום לציפיית המערערת כי בית המשפט יאמץ אוטומטית את עמדתה. הובהר כי בית המשפט אינו חש עוינות כלפי מי מהצדדים. הוא חס על הילדה, הזקוקה לשני הוריה, ואינה מצויה בקשר רצוף עם אביה. בית המשפט הביע תקווה כי הגשת בקשת הפסלות אינה צעד טקטי על מנת להפסיק את הביקורים בין הילדה למשיב. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור מבהירה המערערת כי בקשת הפסלות לא הוגשה בגין החלטות כלשהן של בית המשפט, אלא רק בגין התבטאויות בית המשפט, בטרם שמע את הצדדים, אשר יש בהן, לטענתה כדי להקים עילת פסלות. נטען כי המערערת לא הגישה בקשת פסלות לאחר ההתבטאות מיום 30.10.2005 כיוון שאז היתה מיוצגת על ידי עורכת דין אחרת, וגם הבליגה על הפגיעה היחידה הזו. ואולם הדברים חזרו ונשנו, וכאשר נאמרה האמירה האחרונה, ביום 23.1.2007, הוגדשה הסאה, ובקשת הפסלות הוגשה מיד. לכן, סבורה המערערת, כי לא היה מקום לדחות את הבקשה מחמת שיהוי. לגופו של עניין נטען כי הביטוי "דמעות תנין" נאמר על אדם האומר דבר אחד ועושה ההיפך ממנו, אדם המתנהג בצביעות ובמרמה. לטענת המערערת מדובר בביטוי פוגעני, שלא היה לו כל מקום, בוודאי לא בראשית ההליך. לטענת המערערת, בהחלטתו התחמק בית המשפט מלדון בטענותיה בעניין התבטאויותיו לגופן, בנימוק של שיהוי, ואולם לפחות האמירה הראשונה מופיעה בפרוטוקול, כך שלא היה מקום להתעלם ממנה. עוד סבורה המערערת כי גם אם היתה ההתבטאות מיום 23.1.2007 התבטאות יחידה, די בה כדי להוכיח עוינות של בית המשפט כלפי המערערת, ולהביא לפסילתו. זאת ועוד, נטען כי ההחלטה כוללת התייחסות לעניינים שאין בינם לבין בקשת הפסלות ולא כלום. בהתייחסות זו, וכן בביקורת שהביע בית המשפט בהחלטה כלפי המערערת, לרבות ההתבטאות לפיה הוא מקווה שבקשת הפסלות לא הוגשה על מנת למנוע החלטות בקשר לשינוי הסדרי הראיה, מורגשת נימת העוינות ודעתו המוקדמת של בית המשפט כנגד המערערת. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, המערערת השתהתה שיהוי ניכר בהגשת בקשת הפסלות בכל הקשור להתבטאויות בית המשפט שקדמו לדיון ביום 23.1.2007. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם); ע"א 10035/03 פרג' נ' נזאל (לא פורסם)). הטעם שהעלתה המערערת להגשת הבקשה במועד שהוגשה, אינו מצדיק הגשתה באיחור. יתרה מכך, לטענות המערערת בעניין ההתבטאויות שאינן מופיעות בפרוטוקול, וכאלה שבית המשפט ציין כי הוא אינו זוכר אותן, לא הונחה תשתית עובדתית כנדרש. מעצם היות הבקשה לפסלות שופט בקשה המטילה צל כבד על שופט אישית ועל מערכת השפיטה, מתחייבות ראיות משמעותיות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות. היעדר ביסוס ותיעוד בפרוטוקול של טענות הטוען לפסילה, עלול לפעול לרעתו, במובן זה שבקשתו, ובמיוחד ערעורו, יהיו חסרי תשתית עובדתית מספקת (ע"פ 6980/04 סנס נ' ברוש (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 85). בלא עיגון בפרוטוקול יקשה הדיון בערעור, שכן בית המשפט שלערעור אינו יכול להסתמך לעניין זה על תורה שבעל פה (ע"פ 5592/92 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 9658/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם); מרזל, בעמ' 348). המערערת לא הגישה בקשה לתיקון הפרוטוקולים, על מנת שתופענה בהם ההתבטאויות המיוחסות לבית המשפט באותם דיונים, והגישה את בקשת הפסלות חודשים רבים לאחר הדיונים בהם, לכאורה, נאמרו מרבית הדברים. בקשת הפסלות בהקשר זה מתבססת אך על טענות המערערת ובא-כוחה ובכך אין די כדי להקים עילת פסלות (ע"א 7462/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם)). בנסיבות אלה, נוכח השיהוי הניכר והעדר ביסוס בפרוטוקול, רשאי היה בית המשפט שלא להידרש לטענות לגופן, ולדחות אותן על הסף כפי שעשה. 5. גם אם אתעלם מהשיהוי הניכר בו נגועה הבקשה ביחס למרבית ההתבטאויות, ואקבל את גרסת המערערת ביחס למה שנאמר, לטענתה, בדיונים, עדיין אין בכך כדי לבסס עילת פסלות. הלכה היא כי התבטאות שופט, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה על פי רוב עילה לפסילת השופט (ע"פ 5368/03 לותם נ' מדינת ישראל (לא פורסם); מרזל בעמ' 196-190). יש לבדוק כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו. רק במקרה קיצוני ביותר יפסל שופט בשל דברים שאמר בעת ניהול המשפט. זאת, כאשר יוכח כי יש בהתבטאות השופט כלפי בעל הדין כדי להעיד כי כבר גיבש עמדה נחרצת באשר לתוצאת ההליך (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3)608). במקרה הנוכחי, יתכן ומדובר בהתבטאויות שלא במקומן, ומוטב היה שלא היו ההתבטאויות המיוחסות לשופטת נאמרות בסגנון הנטען. עם זאת, נראה כי לכל היותר מדובר בהערות ביקורתיות כלפי המערערת, אשר עניינה מתברר זמן רב בפני בית המשפט ומוכר לשופטת היטב. יהא אשר יהא, ההתבטאויות הנטענות אינן חריפות במידה כזו המקימה חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט ובהכרעות הדרושות בו (ע"א 2668/96 וינברג-דורון ושות' נ' הרב רבינוביץ (לא פורסם); ע"א 5692/04 מוסך המרכבה (חולון 1992) בע"מ נ' אלינובק (לא פורסם)). כאלה הן גם הערות בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות. דווקא העובדה שלטענת המערערת נאמרו מרבית הדברים בשלב מוקדם, בטרם נשמעו ראיות או טענות, והנוסח המסויג בהתבטאויות מסוימות המיוחסות לבית המשפט, יש בהם כדי להעיד כי בית המשפט לא גיבש דעה נחרצת המצדיקה פסילתו מהמשך טיפול בענייניהם של הצדדים. אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש, כי התבטאויות בית המשפט מצביעות על קיום משוא פנים כלפיה. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 115). 6. בערעור זנחה המערערת את טענותיה כנגד החלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו, והבהירה כי הבקשה והערעור עוסקים רק בהתבטאויות בית המשפט. לפיכך, איני מוצאת לנכון להרחיב בסוגיה זו, מעבר לקביעה כי ההלכה היא שהשגות על החלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין ההחלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); מרזל, בעמ' 178-174. לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אשר על כן, הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"ז בסיון התשס"ז (3.6.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07023150_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il