יוסף חאלדי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2314/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2314/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: יוסף חאלדי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.2.07 בת.פ. 4149/05 שניתן על ידי כבוד השופט כ' סעב תאריך הישיבה: י"ט בחשון התשס"ט (17.11.2008) בשם המערער: עו"ד תמר אולמן בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (פ 4149/05) מיום 14.12.2006, בו הרשיע בית המשפט (כבוד השופט כ' סעב) את המערער בעבירות אשר יוחסו לו, ולחילופין על גזר דינו של בית המשפט מיום 28.2.2007. 2. המערער הועמד לדין, יחד עם שניים נוספים, בבית המשפט המחוזי בחיפה בגין עבירה של שוד מזוין בחבורה, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של קשר לפשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין; עבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין; ועבירה של שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג לחוק העונשין. 3. על פי הנטען בכתב האישום, המערער עבד בחברת שמירה (להלן: החברה) כמפקח על מאבטחים באתרים שונים בצפון הארץ, אשר שכרו את שרותי החברה. עובר ליום 1.9.2005 קשר המערער קשר עם מספר אנשים אחרים לביצוע שוד מזוין של ציוד מכני באחד מהאתרים המאובטחים על ידי החברה. במסגרת הקשר ועל מנת לקדמו, מסר המערער לקושרים האחרים פרטים אודות האתר, על הציוד המוחזק בו וסידורי האבטחה בו. ביום 31.8.2005 נפגש המערער עם האחרים בתחנת דלק ליד האתר, שם מסר להם פרטים על האתר ואף הוביל אותם אליו לשם הכרת השטח לפני ביצוע השוד. לצורך נטרולו של השומר מטעם החברה במקום, תיאם המערער קניית אזיקונים. בליל המחרת הגיעו הקושרים האחרים לאתר כשהם מצוידים בסכין ובאזיקונים. שניים מהם קשרו את השומר עם האזיקונים בידיו וברגליו לכסא, תחת איומי סכין. כמו כן לקחו מהשומר את מכשיר הטלפון הסלולארי ופנס שהיו ברשותו. מאוחר יותר כיסו את ראשו בשמיכה, ולבסוף נעלוהו בתוך קרוואן כשהוא נותר קשור לכסא. בשלב זה גנבו השניים רכב עבודה מסוג "שופל" מהאתר בכך שלקחוהו מהמקום ללא רשות בעליו. מעט מאוחר יותר נעצר אחד מהקושרים, סאמי כראמה (להלן: כראמה), כאשר הוא נוהג בשופל באזור צומת אעבלין, ללא רשות בעליו. 4. בישיבה שהתקיימה ביום 26.1.2006 העיד כראמה מטעם המשיבה על חלקו של המערער בקשר לביצוע השוד. במהלך חקירתו הנגדית, עת הגיעה השעה 16:00 אחר הצהריים, ביקשה באת כוח המערער להפסיק את החקירה הנגדית בשל הכלל הנוהג שהתגבש בבית המשפט המחוזי בחיפה כי הדיונים יסתיימו כל יום בשעה 16:00, ועל אף הסכמת בית המשפט והמשיבה כי תמשיך בחקירת העד. באת כוח המשיבה התריעה כי ייתכן וכראמה יסיים לרצות את עונשו בקרוב ויחזור לביתו בחברון, כך שתהיה מניעה לזמנו להשלים את עדותו לפני בית המשפט. עם זאת, לאור רצונה של באת כוח המערער, החליט בית המשפט להפסיק את הישיבה. ברם, כראמה אכן שוחרר ממאסר וחזר לשטחי הרשות הפלסטינאית, והמשיבה לא הצליחה להביאו אל דוכן העדים בשנית, בכדי להשלים את חקירתו הנגדית. 5. ביום 14.12.2006 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט קבע כי הוכח מעבר לספק סביר כי המערער השתתף בתכנון ובביצוע מעשה השוד, אף כי לא נכח באתר בעת ביצוע העבירה. בית המשפט ביסס מסקנתו זו על עדותו של כראמה, אותה מצא כעדות קבילה ומהימנה; על שיחות הטלפון הרבות והארוכות שנערכו בין המערער למאג'ד אבו פריח (להלן: אבו פריח), אחד מהקושרים האחרים, אותו טען המערער כי כלל אינו מכיר, עובר לביצוע השוד; וכן על עימות שנערך בין כראמה למערער. 6. ביום 28.2.2007 גזר בית המשפט על המערער 44 חודשי מאסר בפועל, וכן 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור אחת מן העבירות בהן הורשע. בית המשפט התייחס בגזר דינו לעונשים אשר נגזרו על שאר המעורבים בפרשה בשל חלקם בשוד, וזאת ביחס למעשיו של המערער. המסקנה אליה הגיע בית המשפט היא שמעשיו של המערער היו חמורים דיים, אף אם לא נכח בפועל במקום ביצוע העבירה, וזאת בשל היותו המתכנן, היוזם וההוגה של רעיון השוד מלכתחילה, וכן בשל הפרת האמון שניתן בו על ידי מעסיקיו ולקוחותיו. טענות הצדדים 7. טענתו העיקרית של המערער מופנית כנגד הסתמכות בית המשפט המחוזי על עדותו של כראמה לצורך הרשעתו. לדידו, לא היה מקום לקבל עדות זו היות וחקירתו הנגדית של העד הופסקה אך בראשיתה, כך שלמעשה לא ניתנה למערער זכותו על פי דין לחקור את העד, ובכך נגרם לו עיוות דין חמור. המערער מוסיף וטוען כי היה באפשרותה של המשיבה לדאוג לכך כי כראמה יחזור בשנית אל דוכן העדים ומשלא עשתה כן, אין לומר כי כראמה לא השלים את עדותו מסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות במשיבה. לחילופין, גם אם עדותו של כראמה התקבלה כדין, הרי שבהיעדר חקירה נגדית לגבי פרטים מהותיים מעדותו, משקלה הראוי הינו אפסי. מכל מקום גורס המערער כי עדותו של כראמה מלאה בסתירות ואינה מהימנה, כפי שעולה מתשובותיו לשאלות שנשאל במהלך חקירתו הנגדית החלקית. עוד נטען כי לא היה מקום להרשיע את המערער בעבירה של כליאת שווא, כאשר כלל לא נכח במקום, בעוד אלו אשר ביצעו את המעשים נשוא כתב האישום בפועל, כלל לא הואשמו בגין עבירה זו. המערער מוסיף וטוען שלא הוכחה אשמתו מעל לספק סביר, שכן בית המשפט המחוזי הרשיעו על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, אשר אינן מובילות בהכרח למסקנה אליה הגיע בית המשפט. כמו כן, שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי גרסתו לאירועים אינה מהימנה. לעניין גזר הדין, המערער מפנה לעונשים הפחותים אשר נגזרו על שותפיו לשוד, ועונשו של כראמה בפרט, אשר עמד על תשעה חודשי מאסר בפועל בלבד. לטעמו, היות ובנוסף לעבירות הקשורות בשוד, הורשע כראמה גם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, לא יתכן כי עונשו שלו יהיה חמור יותר. זאת במיוחד לאור העובדה כי לא לקח חלק פעיל בשוד אלא רק מסר מידע הנוגע לפרטי האתר ונהלי השמירה במקום. לבסוף, המערער טוען כי שגה בית המשפט עת לא התייחס לכך שהוא אב לילדים וסב לנכדים, אדם נורמטיבי חסר עבר פלילי. 8. המשיבה מצידה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בדיון לפנינו טען בא כוח המשיבה כי נעשה ניסיון כן להביא את כראמה אל דוכן העדים בשנית למען השלמת חקירתו הנגדית, אך כניסתו חזרה לישראל לא אושרה מטעמים ביטחוניים. בנסיבות אלו קבלת עדותו של כראמה על ידי בית המשפט קמא נעשתה כדין, וזאת יחד עם הראיות הנוספות בתיק, מבססת את אשמתו של המערער מעל לספק סביר. לעניין חומרת העונש, בא כוח המשיבה גורס כי בעת גזירת עונשו של כראמה נמצאו שיקולים שונים לקולא, שיקולים אשר אינם קיימים אצל המערער. זאת ועוד, אמנם המערער לא ביצע את השוד במו ידיו, אך היה "המוח" מאחורי השוד, ובכך חלקו גדול לאין ערוך מזה של שאר קושרי הקשר. דיון 9. כאמור, טענתו העיקרית של המערער מכוונת לקבלת עדותו של כראמה, על אף שחקירתו הנגדית לא הושלמה. כדי לעמוד על משמעותה של עובדה זו, יש לתת את הדעת על הסיבה לקטיעת החקירה הנגדית באיבה. אם זו נקטעה מסיבות אובייקטיביות, שאינן תלויות במשיבה, הרי שלבית המשפט שיקול הדעת אם לקבל עדות זו אם לאו, בכפוף לכך שלא נגרם עיוות דין לנאשם (ראו ע"פ 102/62 יעקובוביץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד טז 1205, 1207 (1962); ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 690, 700 (1993); ע"פ 5329/98 דג'אני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 273, 282 (2003) (להלן: פרשת דג'אני)). בבואנו לבחון האם נגרם למערער עיוות דין, דהיינו פגיעה מהותית בהגנתו, יש לתת את הדעת על כך שעמידת יתר על כללים פורמאליים אינה משרתת את חשיפת האמת, היא תכליתו העיקרית של ההליך הפלילי (ראו ע"פ קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 505, 516 (1981); פרשת דג'אני, בעמ' 282 לפסק הדין). 10. ומן הכלל אל הפרט, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון של יום 26.1.2006, לאחר חקירה נגדית ממושכת שהתפרשה על פני 21 דפי פרוטוקול, דרשה באת כוח המערער לסיים את החקירה ולהמשיכה במועד אחר. על פי פרוטוקול הדיון, לבקשת כבוד השופט כ' סעב כי תמשיך בחקירה, ענתה כך: "אדוני, לא. יש לנו כלל ארבע, אדוני. הלשכה הנהיגה את כלל 4, אדוני, כדי שבכל התיקים בארבע לא נמשיך, אדוני". באת כוח המשיבה לעומת זאת, לא התנגדה להמשיך הדיון והדגישה כי ייתכנו קשיים אובייקטיביים בזימון כראמה להשלים את עדותו: "מבחינתי, אדוני, אין התנגדות להמשיך. אבל אני חושבת שעם כל ההבנה והכבוד לחברתי אין לי מנוס מאחר והנאשם נדון כאמור ל-9 חודשי מאסר בפועל כידוע מיום מעצרו. זאת אומרת שאם הוא עולה לועדת שליש ואם ועדת שליש תקבל את העתירה שלו זה אומר שעוד מעט הוא חוזר הביתה והביתה זה לחברון. ומכאן שאני לא בטוחה שנוכל להביא אותו בפעם הבאה... ולכן אני אומרת שיש סיכון כזה". ואכן, סיכון זה התממש בסופו של יום, ולא עלה בידי המשיבה להביא את כראמה לפני בית המשפט המחוזי על מנת להשלים את עדותו. מהתיק עולה כי נעשו ניסיונות לזמן את כראמה למתן עדות בשני מועדים שונים, אך בשל שיקולים ביטחוניים, נמנעו רשויות הביטחון מלאפשר לכראמה להגיע במועדים שנקבעו לבית המשפט המחוזי בחיפה. בנסיבות אלו, אין לתלות את אי השלמת החקירה הנגדית במשיבה, אלא בנסיבות חיצוניות-אובייקטיביות, במקרה זה מגוריו של העד בחברון והמניעה הביטחונית באישור כניסתו לישראל. יתר על כן, המשיבה יידעה מבעוד מועד את באת כוח המערער כי השלמת עדותו של כראמה מוטלת בספק, ומשכך אכן קרה, אין למערער להלין על אוזלת ידה של המשיבה, כאשר בית המשפט ובאת כוח המשיבה הביעו נכונות להמשיך בדיון ביום 26.1.2006 עד לסיום חקירתו הנגדית של כראמה בו ביום. יוצא אפוא שאי התייצבותו של כראמה להשלמת עדותו נובעת מסיבות אובייקטיביות, אשר אינן תלויות במשיבה. 11. יתר על כן, לא מצאתי כי נגרם עיוות דין למערער בכך שבית המשפט קיבל את עדותו של כראמה בנסיבות בהן ניתנה. מעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי למערער ניתנה הבמה לחקירתו הנגדית של העד באופן מלא ומפורט. באת כוח המערער הספיקה למצות את החלק הארי מכלל הנושאים עליהם היה ניתן לחקור את כראמה, ולא פורט בכתב הערעור מהו אותו קו הגנה שנמנע מהמערער להציג בפני בית המשפט בשל חוסר התייצבותו של כראמה בשנית; אלא נטען באופן כללי כי בכוונת המערער להמשיך ולחקור את העד באריכות. טענה פרטנית יותר אכן הועלתה בשלב שקדם לערעור, בדיון שהתקיים ביום 16.2.2006, לאחר עדותו החלקית של כראמה. באותו הדיון טען המערער כי יש להמשיך בחקירה הנגדית בכדי שזו תוכיח כי עדותו של כראמה ניתנה בעקבות אלימות שהופעלה כלפיו על ידי שוטרי משטרת עכו, בעת שנעצר בצומת אעבלין. אלא שכראמה עצמו לא הכחיש זאת והפרוטוקול מגלה שנשאל על כך ארוכות בידי באת כוח המערער במהלך עדותו, וכך גם השוטרים השונים אשר באו במגע עם כראמה במהלך מעצרו. על כן לא ניתן לומר שסוגיה זו לא מוצתה במהלך חקירתו הנגדית. בהיעדר הצבעה על סוגיה קונקרטית אותה נותר ללבן במסגרת החקירה הנגדית, לצורך ביסוס הגנתו של המערער, אין בטענה כללית מעין זו שמעלה המערער כדי להראות שנפל פגם בהליך לפני בית המשפט המחוזי אשר הוביל לעיוות דין (ראו לעניין זה פרשת דג'אני, עמודים 282- 283 לפסק הדין). 12. זאת ועוד, משבחרה באת כוחו להתמקד בנושאים מנושאים שונים בחקירתו הנגדית של כראמה, אין להתפלא כי לא הספיקה למצות את החקירה הנגדית עד תומה במסגרת הזמן המוקצב, אשר דווקא היא זו אשר התעקשה שלא לחרוג ממנו, בניגוד לרצונה של המשיבה ולרצון בית המשפט לסיים את החקירה באותו הדיון. משיודעה על ידי באת כוח המשיבה על הסיכון שייווצר מרצונה זה, חזקה עליה כי לא בחרה להותיר את עיקרי חקירתה הנגדית ליום דיונים אחר, בו הייתה קיימת סכנה כי כראמה לא יופיע. לאור כל האמור לעיל, דין טענה זו להידחות. 13. אין בידי לקבל גם את טענותיו של המערער הנוגעות למשקלה ומהימנותה של עדותו של כראמה. ראשית, הלכה היא, כי בית משפט זה, בשבתו כערכאת ערעור, אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). לגופו של עניין, אציין שאותם הטעמים שמניתי לעניין קבילותה של העדות יפים גם לעניין משקלה, ולכן איני רואה פגם למשקל הרב אשר ייחס בית המשפט המחוזי לעדותו של כראמה. יתר על כן, מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובשאר החומר בתיק עולה כי עדותו של כראמה מוצאת תימוכין בפרטים חיצוניים לעדות, ובכללם פלט השיחות של המערער אשר כלל מספר שיחות ליליות ארוכות עם קושרים אחרים; עדותו של השומר על קשירתו ונעילתו בקרוואן בעת השוד; הודאתם של שניים מהקושרים האחרים, אבו פריח וזידאן אשרף; ועדותו של בעל השופל על אופן התנעת השופל. בנסיבות אלו, לא מצאתי פגם במסקנתו של בית משפט קמא כי עדותו של כראמה הינה מהימנה, חסרת סתירות מהותיות, ומסתדרת היטב עם שאר הראיות בתיק. 14. באשר להוכחת אחריותו הפלילית של המערער לעבירות נשוא כתב האישום מעל לספק סביר, גם כאן מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי. ראשית אציין שהעובדה כי חברי הקשר האחרים לא הורשעו בעבירה של כליאת שווא הינה תולדה של הסדר טיעון אליו הגיעו עם המשיבה, ואין בהסדר טיעון זה בכדי למנוע מהמשיבה מהגשת כתב אישום כנגד המערער בגין כליאת שווא. זאת, כיוון שאי נוכחותו של המערער באתר בעת ביצוע העבירה אינה מונעת את אפשרות הרשעתו: "ואכן, בעידן המודרני אין צידוק ענייני לדרישת הנוכחות. הפיתוח הטכנולוגי מאפשר לעבריין להשתתף בביצוע עבירה, ואף לשלוט בנעשה בזירת ביצועה הלכה למעשה, בלי להתקרב למקום הביצוע בעצמו: באמצעות הטלפון, המחשב, הפקסימיליה ואפילו באמצעות האינטרנט... בידו לבצע מעשים הרחק מהזירה, כדי לאפשר לחבריו הפועלים אתו בעצה אחת ובתיאום מראש, לעשות מעשים בזירה עצמה. נמצא שהנוכחות בזירת העבירה אינה אלא בגדר נסיבה עובדתית שלעתים נודעת לה משמעות ראייתית ולעתים היא אף חסרת משמעות כזאת, אך בשום מקרה אין לייחס לה משמעות לעניין סיווגו הנורמטיבי של צד לעבירה כמבצע בצוותא." (ראו דנ"פ 1294/96 משולם נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5), 1, 30 (1998); ע"פ 10110/03 גמליאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.12.2006)). כך שהוכחת התקיימות יסודות העבירות השונות אצל המערער איננה מותנית בנוכחותו בזירת השוד. 15. שנית, עדותו של כראמה, בתוספת הראיות החיצוניות התומכות כפי שצוין לעיל, יוצרת תשתית ראייתית המובילה למסקנה אחת אפשרית, והיא שהמערער תכנן ויזם את השוד, וביצע אותו יחד עם אחרים. המערער לעומתו הכחיש כל קשר לאירוע השוד אך לא הצליח לתת הסבר מניח את הדעת לראיות השונות אשר הציגה המשיבה. כך טען המערער כי כלל אינו מכיר את אבו פריח, אחד הקושרים כאמור, אף שפלט השיחות שנעשו ממכשירו הסלולארי מעיד על 20 שיחות בין השניים לערך, לרבות שיחות שנערכו בשעות לילה מאוחרות למשך דקות ארוכות, עובר למועד השוד ולאחריו. ההסבר שנתן המערער לשיחות אלו היה שאנשים זרים היו מתקשרים ממספרי טלפון שאינם מוכרים לו ומשמיעים לו בטלפון מוסיקה למשך דקות ארוכות. ברי שהסבר זה והסברים אחרים אשר מסר המערער במהלך עדותו אינם מתיישבים עם השכל הישר, כל שכן כאשר לעיתים המערער הוא זה אשר התקשר ביוזמתו לקושרי הקשר האחרים. בדומה, לא היה בידי המערער הסבר כלשהו הכיצד ידע עליו כראמה פרטים רבים כל כך, בעוד המערער דבק בגרסתו כי מעולם לא פגש את כראמה ואינו מכיר אותו. בצדק ציין בית המשפט קמא כי גרסתו של המערער לאירועים השונים, אשר הוצגה לפניו, אינה יותר מאשר הכחשה סתמית לכל אשר נטען נגדו, הכחשה שאינה פוגמת כהוא זה מהעולה בבירור מכלל הראיות אשר הציגה המשיבה כנגדו. לאור כל זאת, מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי הפסיפס הראייתי אשר נפרש לפניו, על אף היותו נסיבתי באופיו, מוביל למסקנה אחת ויחידה והיא שהמערער קשר יחד עם אחרים לביצוע השוד והעבירות הנלוות לו, בעוד שבפרשת ההגנה לא נמצא אף פרט שיערער על מסקנה זו (לעניין זה ראו גם ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, פ"ד נו(5) 221, 227-228 (2002); ע"פ 6371/05 וגנר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.10.2006)). 16. משדחינו את טענות המערער לעניין הכרעת הדין, נותר לבדוק את טענותיו כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי. אקדים ואומר שלא מצאתי פגם בשיקול דעתו של בית קמא ביוחסו משקל לשיקולים שונים לחומרא על פני נסיבותיו האישיות של המערער, ובכלל זה גילו המבוגר ועברו הנקי. אלו האחרונים אינם חזות הכול, ואינם מאיינים את החומרה המשתקפת ממעשיו של המערער. חומרה זו מוצאת את ביטויה בכך שהמערער היה עובד בכיר במערך האבטחה של החברה אשר נשכרה על מנת למנוע גניבות מן הסוג אשר ביצע. המערער הכין, תיאם וארגן את מבצע השוד והיווה דמות בלעדיה אין, להוצאתו מהכוח אל הפועל. המערער מסר לאבו פריח וכראמה פרטים אודות מבנה האתר, מערך השמירה בו, מיקום הקרוואן של השומר, העובדה כי ברשות השומר מכשיר סלולארי בלבד ואין ברשותו נשק. הוא אף הובילם אל האתר לסיור מקדים בשטח, והלך יחד איתם לקנות אזיקונים אשר שימשו מאוחר יותר לקשירת השומר בעת השוד. ביום השוד עצמו הגיע המערער לאתר ושתה כוס קפה יחד עם השומר, לאחר מכן התקשר לאבו פריח בכדי למסור לו כי השומר נמצא באתר לבדו. מפלט שיחותיו של מכשירו הסלולארי עולה גם כי הקושרים האחרים עמדו איתו בקשר עובר ולאחר ביצוע השוד. מכל האמור לעיל עולה כי המערער היווה בורג מרכזי בקשירת הקשר לביצוע השוד, זאת על אף שלא נוכח בעת ביצוע השוד באתר. 17. על אבו פריח, נגזרו 40 חודשי מאסר בפועל ואילו על אשרף זידאן, קושר נוסף, נגזרו שלוש שנות מאסר בפועל. על כראמה, לעומת זאת, נגזרו בשל חלקו בשוד 9 חודשי מאסר בפועל בלבד. בגזר הדין שניתן נגדו (פ 4148/05) ביום 19.1.2006, מצא בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' דר) נסיבות שונות לקולא בעניינו של כראמה אשר בגינם הופחת עונשו ביחס לשאר הקושרים. בין אילו צוין חלקו הפסיבי והמשני יחסית בשוד, הודאתו המיידית ושיתוף הפעולה המלא עם הרשויות. כמו כן נתן בית המשפט משקל להמלצת שירות המבחן לקצר בתקופת מאסרו של כראמה לאור ההשפעה השלילית שתהיה לישיבה ממושכת במאסר עליו. לאור זאת, אין לתהות על הפער בין עונשו של כראמה לבין עונשו של המערער, אשר במובן מסוים, חלקו בשוד חמור מזה של חבריו, שכן בידיו היה המידע החיוני לצורך הגיית רעיון השוד וביצועו המוצלח. מתוקף תפקידו כמפקח על מאבטחים בחברת שמירה, נתנו מעסיקיו ולקוחות החברה את מבטחם, וכן את רכושם, בידי המערער. אמון זה אשר ניתן במערער, הופר בצורה צינית על ידיו ובדין נשקל לחומרא על ידי בית המשפט המחוזי. ציניות זו בולטת בחומרתה מקום בו מדובר במפקח בחברת שמירה היוזם שוד של ציוד מכני, אשר על שלומו חברתו אמונה (עוד לעניין זה ראו ע"פ 84/78 שי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 567, 580 (1978); ע"פ 1279/95 טהה נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 5.3.1995)). לפיכך, אין בידינו לקבל את טענותיו של המערער גם לעניין גזר הדין. 18. סוף דבר, אמליץ לחבריי לדחות את הערעור על שני חלקיו. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, א' בשבט התשס"ט (26.1.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07023140_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il