מייק ואן קול נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בש"מ 2312/15 בבית המשפט העליון בש"מ 2312/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים: 1. מייק ואן קול 2. אמילדה פט מונגקל נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. רשמת בית המשפט העליון 3. ד"ר קובי ורדי, שופט בית משפט מינהלי בתל אביב ערעור על החלטתה של כבוד רשמת בית המשפט העליון ל' בנמלך מיום 25.3.2015 בבר"מ 2085/15 פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת ל' בנמלך מיום 25.3.2015 בבר"מ 2085/15, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים לפטור מתשלום אגרה או מהפקדת עירבון, ונקבע כי סכום העירבון יועמד על 5,000 ש"ח. 1. המערער הגיש בקשה לפטור מתשלום האגרה ומהפקדת העירבון. ביום 23.5.2015 קבעה הרשמת ל' בנמלך כי אין יסוד לפטור את המערערים מתשלום האגרה והפקדת העירבון, והיא הפנתה אותם להחלטתה בבג"ץ 2025/15 מאותו יום. בהחלטה בבג"ץ 2025/15, ציינה הרשמת כי פטור מתשלום אגרה שניתן בהליך קודם עשוי לשמש לכל היותר ראיה לכאורה לחוסר יכולת כלכלית, וזאת ככל שההחלטה ניתנה בשנתיים שקדמו לבקשה, מה שלא קרה בחלק מן ההחלטות שציין המערער 1. כן ציינה הרשמת, כי בחלק מההחלטות שציין המערער 1 כלל לא ניתנה החלטה פוזיטיבית בדבר פטור. כמו כן, קבעה הרשמת כי המערער 1 לא הציג מידע מלא בעניין, שכן ניתן למצוא החלטות רבות בהן בקשותיו לפטור נדחו, תוך שהובהר לו שוב ושוב מה צריכה לכלול בקשת פטור כזו. 2. בערעור שלפניי טוענים המערערים כי שגתה הרשמת משלא בדקה כי ההחלטה בבג"ץ 2025/15 הגיעה לידיהם, ועל כן יש לקבוע כי החלטתה סתמית, בלתי מבוססת ובלתי חוקית. כן הם טוענים, כי הרשמת התעלמה מהעובדות שהובאו בפניה, אשר "מחייבות כל שופט בישראל להעניק למערערים את הפטור המבוקש". המערערים הוסיפו עוד, כי ברורה אפוא כוונת הרשמת למנוע את יומם משיקולים זרים. 3. דין הערעור להידחות. סבורני כי ראוי לפתוח את הכרעתי בהתייחסות לטענות הבלתי הולמות של המערערים. אין בידי לקבל את הטענה כי החלטת הרשמת נבעה משיקולים זרים, ומוטב היה לו היא לא הייתה נטענת. עדיף היה כי המערערים היו מתמקדים בקביעותיה המהותיות של הרשמת בהחלטתה בבג"ץ 2025/15, קביעות אשר לא נסתרו כלל בטענות הערעור, והיו זונחים את ההתקפה האישית כנגד הרשמת, אשר לצערי יש בה מן הזלזול במעמד. 4. מיותר לציין כי החלטת הרשמת אינה סתמית, בלתי מבוססת או בלתי חוקית. ככל שהמערערים טרם נחשפו להחלטתה בבג"ץ 2025/15, ניתן לפתור זאת בפנייה פשוטה למזכירות בית המשפט ולבקשה. אין בכך כדי לאיין את ההחלטה מושא הערעור, ובוודאי שאין בכך כדי להופכה להחלטה בלתי חוקית. 5. לגופו של עניין, לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשמת. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013)). המערערים לא הציגו תשתית עובדתית חדשה בעניין מצבם הכלכלי. בהודעת הערעור לא עולה כל שינוי מהותי המצדיק סטייה מהחלטתה. החלטת הרשמת מנומקת דייה, תוך שמפורט בה מדוע אין המערערים זכאים לפטור המבוקש. 1. סיכומם של דברים, הערעור נדחה. המערערים ישלמו את האגרה וכן יפקידו את העירבון בסכום שקבעה הרשמת בהחלטתה בתוך 10 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיהם. לא יעשו כן, יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא כל הודעה נוספת. ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשע"ה (‏10.6.2015). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15023120_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il