ליאור מועלם נ. מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ

פסק-דין בתיק בג"ץ 2310/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2310/17 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון העותר: ליאור מועלם נ ג ד המשיבים: 1. מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ 2. בית הדין הארצי לעבודה 3. מדינת ישראל - הממונה על שוק ההון עתירה למתן צו על תנאי תגובת המשיבה 1 מיום 14.5.2017 תגובת המשיבה 3 מיום 13.7.2017 בשם העותר: בשם המשיבה 1: בשם המשיבה 3: עו"ד משה קפלנסקי עו"ד אילן סובל עו"ד יעל ברלב פסק-דין הנשיאה א' חיות: עתירה זו מופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופטים ר' רוזנפלד, ל' גליקסמן ו-נ' רות, ונציגי הציבור ר' רבינוביץ ו-מ' ינון) בע"ע 45568-11-13. בפסק דינו, דחה בית הדין הארצי לעבודה את ערעורו של העותר וקיבל את ערעורה של המשיבה 1, חברת מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (להלן: מנורה) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' דגן-טוכמכר ונציגי הציבור ש' ברנדפלד ו-ר' וייס) בק"ג 30709-10-10, אשר קיבל חלקית את ערעורו של העותר על החלטת הוועדה הרפואית העליונה שבבית החולים לוינשטיין. רקע והליכים קודמים 1. העותר, יליד שנת 1971, עבד במהלך השנים במשרות שונות ששילבו נהיגה ברכב כבד. בשנת 2004 הצטרף העותר כעמית עצמאי לקרן הפנסיה "מבטחים יותר" המנוהלת על-ידי מנורה (להלן: קרן הפנסיה). בעת הצטרפותו ציין כי הוא עובד בחנות ירקות בתפקיד "ירקן/נהג". בחודש אוקטובר 2008 החל העותר לעבוד כנהג גרר בחברת שלמה SIXT. בחודש דצמבר 2008 עבר העותר אירוע אפילפטי, אשר בגינו הובהל לבית חולים (להלן: האירוע הראשון). בחודש פברואר 2009 קבעה רופאה תעסוקתית כי העותר אינו כשיר לנהיגה ואינו מתאים לעבודתו כנהג גרר ובחודש מאי 2009 פסל המכון לבטיחות בדרכים את רשיון הנהיגה שלו לצמיתות בגין מצבו הרפואי. כתוצאה מכך, פוטר העותר מעבודתו. 2. ביום 7.5.2009 הגיש העותר לקרן הפנסיה תביעה לתשלום גמלת נכות. ועדה רפואית של קרן הפנסיה בדקה את העותר וקבעה לו נכות זמנית מלאה עד סוף חודש מרץ 2009 וכן קבעה כי החל מיום 1.4.2009 העותר מסוגל לעבוד בעבודה מתאימה בהיקף של משרה מלאה. ביום 4.1.2010 הגיש העותר ערעור על החלטת הוועדה הרפואית, במסגרתו טען כי בוטח במקצוע נהג, וכי אין הוא יכול לעבוד במקצוע זה לצמיתות. ביום 2.4.2010, עוד בטרם ניתנה ההכרעה בערעור זה, עבר העותר התקף אפילפטי נוסף (להלן: האירוע השני). ביום 10.8.2010 הודיעה הוועדה הרפואית העליונה (להלן: הוועדה) לעותר בדבר החלטתה. הוועדה קבעה כי יש להכיר בעותר כבעל נכות זמנית בשתי תקופות – מקרות האירוע הראשון ועד סוף חודש מרץ 2009, ומקרות האירוע השני ועד סוף חודש אפריל 2010. כן קבעה הוועדה, כי בתום תקופות אלה, העותר היה מסוגל לעבוד בעבודה מתאימה בהיקף משרה מלאה, ומשכך לא הכירה בו כנכה. 3. ביום 17.10.2010 הגיש העותר ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (להלן: בית הדין האזורי), בו טען, בין היתר, כי הוועדה לא התייחסה להשפעת מחלת האפילפסיה על יכולתו לעבוד במקצועו כנהג. במסגרת טיעוניו, ביקש העותר להתבסס על פסיקת בית משפט זה בע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 746 (1999) (להלן: עניין חסון), שם נדונה, בין היתר, פרשנותה של הגדרת "אובדן כושר עבודה" בחוזה ביטוח ונקבע כי "עבודה אחרת" היא עבודה אשר הולמת את השכלתו, את הכשרתו ואת נסיונו של המבוטח במצטבר. מנגד טענה מנורה, בין היתר, כי עניין חסון כלל אינו רלבנטי למקרה זה, הואיל ושם דובר בחוזה ביטוח ואילו העותר מבוטח בקרן פנסיה חדשה מקיפה, אשר איננה חברת ביטוח וכן בשים לב להבדל הלשוני בין ההגדרות בשני המקרים, באשר בחוזה הביטוח שבעניין חסון נעשה שימוש ב-ו' החיבור, ואילו בתקנון קרן הפנסיה נעשה שימוש במילית "או" לשם תיאור הקשר שבין אמות המידה לבחינת "עבודה אחרת". ביום 27.10.2013 הורה בית הדין האזורי על קבלת ערעור העותר באופן חלקי. בית הדין האזורי דחה את פרשנות העותר להגדרת "נכה" בתקנון הקרן, תוך שהוא קובע כי לפי הוראות תקנון קרן הפנסיה, אין הכרח כי לעבודה בה יכול המבוטח לעבוד תהיה זיקה לעבודתו קודם קרות האירוע המזכה. עם זאת, הורה בית הדין האזורי על החזרת עניינו של העותר לבחינת הוועדה על מנת שתתן דעתה לפרק הזמן שנדרש לעותר על מנת להשתלב בעבודה מתאימה אחרת. יצוין, כי החל משנת 2010 החל העותר לעבוד כאב בית בבית ספר בפתח תקווה. בהתאם לקביעת בית הדין האזורי, בעבודה זו משתכר העותר כ-4,500 ₪ בחודש, בעוד שבעבודתו כנהג השתכר כ-8,500 ₪ בחודש. 4. הן העותר והן מנורה הגישו ערעורים לבית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי) על פסק-דינו של בית הדין האזורי. העותר שב וטען כי יש להכיר בו כנכה בהתאם להוראת תקנון קרן הפנסיה, וכי אין לייחס משמעות להבדל הלשוני שבין חוזה הביטוח בעניין חסון לבין תקנון קרן הפנסיה במקרה זה. על כן, כך טען העותר, ככל שההכנסה המתקבלת מהעבודה האחרת נמוכה משמעותית מהכנסתו של העמית לפני האירוע, אין לראות בה "עבודה מתאימה" אשר מצדיקה דחיית תביעתו של העמית. מנגד, טענה מנורה כי קיים הבדל מהותי בין ביטוח נכות בקרן פנסיה לבין ביטוח אובדן כושר עבודה הנרכש במסגרת פוליסת ביטוח, וכי על-פי תקנון קרן הפנסיה ניתן כיסוי רק עבור העדר יכולת לעבוד בעבודתו של העמית או בעבודה מתאימה אחרת, ולא ניתן כיסוי ביטוחי עבור אובדן כושר של עיסוק ספציפי, או אובדן כושר לעסוק בעיסוק שההכנסה ממנו שווה או דומה להכנסתו של העמית לפני האירוע הרפואי. במקביל, ערערה מנורה על החלטת בית הדין האזורי להורות על החזרת הדיון בעניינו של העותר לוועדה, בטענה כי מדובר בתשלום שאינו מסוג התשלומים המנויים בתקנון קרן הפנסיה ועל כן, היא מנועה מלשלם לעותר תשלום בעד "תקופת התארגנות". ביום 20.11.2014 פנה בית הדין הארצי אל היועץ המשפטי לממשלה לשם קבלת עמדתו בסוגיות שעלו בערעור. בסופו של יום הודיעה פרקליטות המדינה כי לאחר התייעצות הוחלט שאין צורך בהתייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה, וכי תחת זאת תוגש עמדה מטעם הממונה על שוק ההון, הביטוח, והחיסכון במשרד האוצר (להלן: הממונה). הממונה תמך בעמדת מנורה בשני הערעורים, תוך שהוא עומד בתגובתו על ההבדלים הקיימים בין ביטוח אובדן כושר עבודה הנרכש מחברת ביטוח לבין ביטוח נכות הנרכש במסגרת תוכנית פנסיה מקיפה בקרן פנסיה. 5. ביום 9.1.2017 דחה בית הדין הארצי את ערעורו של העותר וקיבל את ערעורה של מנורה. בית הדין הארצי קיבל את טענת מנורה והממונה לפיה ההגדרה שבתקנון קרן הפנסיה שונה מההגדרה המקובלת בפוליסת אובדן כושר עבודה, וכי אין לקרוא את שלוש אמות המידה המפורטות בה – השכלה, הכשרה וניסיון – במצטבר אלא לחלופין. בית הדין אף עמד על השוני המהותי בין ביטוח הנכות במסגרת קרן הפנסיה לבין ביטוח אובדן כושר עבודה במסגרת פוליסת ביטוח, וקבע כי "אין להסיק מפסיקתו של בית המשפט העליון לעניין הגדרת עבודה מתאימה למבוטח שרכש ביטוח אבדן כושר עבודה בחברת הביטוח על הגדרת עבודה מתאימה על פי תקנון קרן הפנסיה" (פסקה 43 לפסק הדין של בית הדין הארצי). בכל הנוגע לערעורה של מנורה, קבע בית הדין הארצי כי קרן הפנסיה מנועה מלשלם לעמית תשלומים שאינם מעוגנים בתקנון הקרן תוך חריגה מהוראותיו. לבסוף, ציין בית הדין הארצי כי "על פני הדברים נראה שלפחות חלק מעמיתי קרנות הפנסיה אינם מודעים לכך שביטוח הנכות במסגרת הביטוח הפנסיוני מקנה להם ביטוח חלקי. נוכח האמור, נראה שיש מקום לשקול דרכים ליידע את עמיתי קרנות הפנסיה בדבר מהות והיקף הזכאות לפנסית נכות, על מנת שיוכלו לכלכל את צעדיהם ולשקול אם לרכוש ביטוח נוסף [...]" (פסקה 48 לפסק הדין של בית הדין הארצי). 6. מכאן העתירה דנן, אשר במהותה חוזרת על הטענות שהועלו במסגרת הערעור בפני בית הדין הארצי. יצוין, כי במסגרת תגובת הממונה לעתירה צוין, כי בעקבות הערת בית הדין הארצי ערכה רשות שוק ההון בדיקה אשר בחנה את הליך יישוב התביעות המוגשות לקבלת קצבת נכות בקרנות הפנסיה אל מול הליך יישוב התביעות המוגשות לקבלת כיסוי בגין אובדן כושר עבודה בחברות הביטוח. הבדיקה העלתה שבמקרים שבחנה הרשות לא נמצא שוני בתוצאה בין מצב שבו דובר בקרן פנסיה לבין פוליסת ביטוח. בשים לב לכך, ונוכח השוני בין שני המוצרים הפנסיוניים, עמדת הממונה היא כי אין צורך ליידע את עמיתי קרנות הפנסיה באשר לשוני הספציפי שעלה בפני בית הדין הארצי. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה והתערבותו בפסקי דין של ערכאה זו מצומצמת למקרים אשר בהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית, שהצדק דורש את תיקונה (ראו בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 5584/14 אפלברג נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 8 לפסק הדין (26.8.2014)). אמת מידה מצומצמת זו מוצדקת ביתר שאת במקרים דוגמת המקרה דנן, בו בית הדין האזורי ובית הדין הארצי היו תמימי דעים בקובעם כי אין לקבל את פרשנותו של העותר להגדרת "נכה" בתקנון קרן הפנסיה (ראו בג"ץ 3101/13 פלונית בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 10 לפסק הדין (‏12.6.2014)). 8. עיון בעתירה מעלה כי הטענות בה הן טענות ערעוריות מובהקות. העותר לא הצביע על טעות משפטית מהותית אשר נפלה בפסקי הדין שניתנו בסוגייה אותה הוא מעלה בעתירה ואשר הצדק דורש את תיקונה. על כן, אין הצדקה להתערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. 9. על כן אנו מורים כי העתירה תידחה על הסף ללא צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט בחשון התשע"ח (‏8.11.2017). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17023100_V11.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il