עופר צברי נ. מיכאל וטנמכר

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 2305/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: עופר צברי נ ג ד המשיב: מיכאל וטנמכר ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה מיום 7.3.2023 בתאד"מ 11409-06-21 שניתנה על ידי כבוד השופט י' גולדברג בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופט י' גולדברג; להלן: המותב) מיום 7.3.2023 בתאד"מ 11409-06-21 (להלן: ההליך) שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. ביום 6.6.2021 הגיש המשיב תביעה כספית בסדר דין מהיר נגד המערער, ובה טען כי המערער לא החזיר למשיב הלוואות שנתן לו. ביום 10.5.2022 הגיש המשיב תצהיר עדות ראשית, אליו צורפו תדפיסי תכתובות בין הצדדים אשר לא הוגשו במסגרת כתב התביעה. בקשת המערער להורות על הוצאת התצהיר מהתיק – בין היתר, בשל איחור בהגשתו ובשל צירוף הראיות החדשות – נדחתה ביום 24.5.2022, ובהחלטה נוספת מיום 2.6.2022 קבע בית המשפט כי אין מקום למנוע מהמשיב לצרף את התכתובות לתצהירו. המערער הגיש בקשת רשות ערעור על שתי ההחלטות הללו, וביקש מבית המשפט קמא לעכב את ההליך עד להכרעה בה. בעקבות זאת, ביום 22.9.2022 דחה המותב את מועד הדיון שנקבע בהליך, וציין כי בעת שעיין בבקשת רשות הערעור על מנת להכריע בבקשה לעיכוב ההליך, הוא "נתקל [...] בטענת ה[מערער] באותו הליך, לפיה, 'ככל הנראה.... בא כוחו של המשיב מקורב למותב שבערכאה שדלמטה'" (כך במקור). על רקע זה הבהיר המותב כי אין לו "היכרות, לא כל שכן זיקה או קרבה" לצדדים או לבאי כוחם, וכי מדובר בטענה חסרת בסיס. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 2.1.2023 נדחתה בקשת רשות הערעור שהגיש המערער (השופטת י' קראי-גירון; רע"א (מחוזי חי') 23225-09-22). ביום 30.1.2023 הגיש המערער, באמצעות בא כוחו דאז, בקשה להארכת המועד להגשת תצהיר עדות ראשית. המערער הסביר כי הוא "כופר בתוכן המידע המיוחס לו ב[תכתובות]", וביקש להורות למשיב להעבירן אליו בפורמט דיגיטלי על מנת שיוכל לבדוק אותן באמצעות מומחה. עוד ביקש המערער כי תינתן לו הזדמנות להגיב לראיות הללו, וכי מועד הגשת תצהירו יידחה עד לאחר השלמת הבדיקה והגשת תגובתו. המערער הוסיף וטען כי בית המשפט "עצם עינו" ביחס להתנהגות המשיב, וכי אי-קבלת הבקשה תהפוך את שלב גילוי המסמכים "לחוכא ואיטלולא" ועלולה לגרום למערער עיוות דין. בו ביום נתן המותב החלטה בה נאמר: "בהזדמנות קודמת ייחס ב"כ ה[מערער] לבית המשפט קשר או זיקה לב"כ המשיב ולמרות החלטת בית המשפט והבהרתו הברורה כי אין כל בסיס לטענה זו, לא ראה לנכון לחזור בו או להתנצל. גם בבקשה הנוכחית משורבבת נימה של התפלמסות עם בית המשפט וייחוס התנהלות לא ראויה לבית המשפט. בית המשפט אינו חופשי למחול לב"כ ה[מערער] בשנית על ניסוח שלא רק שאינו משדר כבוד לבית המשפט, יש בו ביטוי פוזיטיבי של אי כבוד לבית המשפט". על כן הורה בית המשפט למערער להגיש את בקשתו בשנית תוך יומיים, "כשהיא עניינית ונטולת התפלמסות והתנצחות מכל סוג שהוא". למחרת, ביום 31.1.2023, הגיש המערער הודעה שלא באמצעות בא כוחו, בה ציין כי בא כוחו ביקש להפסיק את ייצוגו ומסר שאין למערער "כל סיכוי למשפט צדק בפני מותב נכבד זה", וכי המותב "גיבש דעתו נגד ה[מערער]". נוכח האמור ביקש המערער שהות של 45 יום לצורך מציאת עורך דין ו"הגשת בקשה לפסילת מותב נכבד זה". באותו יום נתן המותב החלטה שבה הובהר, בין היתר: "ביקורת על התנהלות עורך דין לחוד וניהול ההליך השיפוטי בהגינות וללא משוא פנים לחוד. למען הסר ספק אדגיש כי לבית המשפט אין עניין אישי או אחר בעד [המשיב] או נגדו או בעד [המערער] או נגדו". ביום 23.2.2023 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב, בה טען כי החלטות המותב מעידות על "נעילת" דעתו ביחס להליך. בפרט הלין המערער על ההחלטה מיום 30.1.2023, שלשיטתו "די [בה] להקים עילת פסלות". זאת, כך המערער, מכיוון שההחלטה כללה "איומים מפורשים" על בא-כוחו דאז, ומכיוון שהיא "הכשילה" את ניסיונות המערער לשכור עורך דין, שכן עורכי דין אחרים "'חששו' להצטרף לתיק שסופו ידוע מראש". כמו כן הפנה המערער למספר החלטות מהשנים 2023-2022 שבהן התייחס המותב לאפשרות לחייבו בהוצאות, ואשר כללו, כך המערער, "מרכיב של איומים" כלפיו; וטען כי המותב נוהג ב"סלחנות" כלפי המשיב, אשר אינו מקיים את הוראות הדין והחלטות שיפוטיות. המערער הוסיף והשיג על כך שבית המשפט לא התייחס לטענתו לפיה קיימים שינויים משמעותיים בין הגרסה שהציג המשיב בתצהיר עדותו הראשית, ובין הגרסה שהציג בכתב התביעה – שינויים המלמדים, לטענת המערער, על כך שהתצהיר שצירף המשיב לכתב התביעה היה "תצהיר שקר". המשיב הגיש תגובה בה התנגד לבקשת הפסלות, וביום 7.3.2023 דחה המותב את הבקשה. המותב הדגיש כי אין לו "זיקה כלשהי למי מבעלי הדין או באי כוחם בעבר או כיום", והוסיף כי אין בסיס לטענה בדבר "נעילת" דעתו. עוד הבהיר המותב כי דבריו בהחלטה מיום 30.1.2023 לא כוונו למערער עצמו אלא לבא כוחו דאז, וכי דברים אלו אינם מבטאים משוא פנים כלפי המערער. המותב הוסיף כי טענות המערער כנגד החלטות דיוניות שניתנו בהליך, אף הן אינן מקימות עילת פסלות. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 12.3.2023 דחה בית המשפט בקשות מטעם המערער לעיכוב ההליך עד להכרעה בערעור פסלות שיוגש, וציין כי בקשת הפסלות הוגשה "זמן לא מבוטל" לאחר מתן ההחלטה מיום 30.1.2023 שעליה ביסס המערער את הבקשה. מכאן הערעור שלפניי, אשר הוגש ביום 20.3.2023 ובצדו בקשה לעיכוב הדיון בהליך בבית המשפט קמא. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 26.3.2023, והערעור הועבר לטיפולי לאחר שהמערער השלים את הפקדת העירבון ביום 9.7.2023. המערער – שהגיש את הערעור שלא באמצעות עורך דין – מבקש להורות על פסילת המותב, ולחלופין על העברת הדיון בהליך לבית משפט השלום בחיפה. המערער מעלה שורת טענות כנגד אופן ניהול ההליך על ידי המותב – ובכלל זה "מתן זכות למשיב לתקן כתב תביעה בדלת האחורית"; מתן אפשרות למשיב לצרף ראיות לתצהיר העדות הראשית בניגוד לסדרי הדין; דחיית בקשות המערער תוך "איומים במתן הוצאות"; והתעלמות מהתנהלות בעייתית של המשיב. המערער טוען כי ההחלטות הדיוניות שניתנו מוכיחות כי דעת המותב "ננעלה", והוא מוצא תימוכין לכך בעובדה שעורכי דין אחרים סירבו לייצגו בהליך מכיוון שלדבריהם "התיק גמור". עוד משיג המערער על החלטת המותב שלא לדחות את הדיון בהליך עד לאחר ההכרעה בערעור דנן, ולדבריו הוא לא התעכב בהגשת בקשת הפסלות, אלא הגיש אותה בתוך 23 ימים מיום מתן ההחלטה מ-30.1.2023. דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט מעוגן בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו עילת פסלות תקום בנסיבות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. בהקשר זה נקבע בפסיקה כי החלטות דיוניות אינן מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות, וזאת אף כשמדובר ברצף או בהצטברות של החלטות כאלו (ראו, מני רבים: ע"א 6212/22 קרשין נ' זילברמן, פסקה 10 (22.9.2022); ע"א 2698/23 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 13 (22.5.2023)). אינני סבורה כי ההחלטות שאליהן מתייחס המערער בענייננו –אשר מצויות בליבת שיקול דעתו של המותב באשר לניהול ההליך – מעידות על "נעילת" דעתו. כך בפרט באשר להתייחסויות של המותב לחיוב המערער בהוצאות (השוו: 3163/22 פלונית נ' מורג, פסקה 11 (20.7.2022); ע"א 2142/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (5.5.2019)), וכן באשר לביקורת שהביע המותב כלפי בא כוח המערער דאז בהחלטה מיום 30.1.2023 (ראו: ע"א 7702/20 טרסט חברה לביטוח בע"מ נ' הלוי, פסקה 8 (21.12.2020); ע"פ 4623/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (28.6.2023)). זאת ועוד: רבות מטענות המערער הועלו בשיהוי ניכר בלא שניתן לכך הסבר המניח את הדעת. שיהוי זה תומך אף הוא בדחיית הערעור (ראו והשוו: ע"א 8097/22 הללויה נ' מדורגי מקימים בקרני שומרון ע"ר, פסקה 14 (8.1.2023); ע"א 6066/21 ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ נ' תורג'מן, פסקה 9 (3.11.2021)). כמו כן, חלק מהטענות בערעור דנן הועלו ונדחו בבקשת רשות הערעור וכפי שכבר נפסק, הליכי פסלות אינם הליכים שיוריים לדיון מחדש בטענות ערעוריות שנדחו (ראו: ע"א 3057/22 פלונית נ' פלונית, פסקה 6 (22.6.2022); ע"א 1177/23 דהן נ' עדי אגודה שיתופית בע"מ, פסקה 16 (16.3.2023)). לבסוף אבהיר כי בקשת המערער להעברת ההליך לבית משפט אחר, אין מקומה בהליך שלפניי ומכל מקום, אין לה יסוד על פניה (ראו למשל: ע"א 4719/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (21.8.2019)). מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז באב התשפ"ג (‏14.8.2023). ה נ ש י א ה _________________________ 23023050_V07.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1