חברת שוזפו סחר בע"מ ואח' נ' ראש הממשלה בנימין נתניהו ואח'

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2305/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט א' שטיין העותרים: 1. חברת שוזפו סחר בע"מ 2. תמי בר 3. אופיר בר נ ג ד המשיבים: 1. ראש הממשלה 2. ממשלת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אילן אוזן בשם המשיבים: עו"ד ליאורה וייס-בנסקי פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. לפנינו עתירה לביטול תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות), התש"ף-2020, וזאת בשל פגיעתן בזכויות יסוד המנויות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק-יסוד: חופש העיסוק (להלן: התקנות ו-חוקי היסוד, בהתאמה). לחלופין מבקשים העותרים כי נורה למחוקק המשנה לתקן את התקנות, כך שיותקנו בהתאם להוראות סעיפי היציבות שבחוקי היסוד, שלפיהן "אין בכוחן של תקנות שעת-חירום לשנות חוק-יסוד זה, להפקיע זמנית את תקפו או לקבוע בו תנאים" (סעיף 12 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וסעיף 6 לחוק-יסוד: חופש העיסוק; להלן: סעיפי היציבות). 2. העותרת 1, חברת שוזפו סחר בע"מ, נאלצה לדבריה להפסיק את פעילותה של חנות שבבעלותה וכתוצאה מכך היא ספגה ועודנה סופגת הפסדים כלכליים, והכל כתוצאה מן ההגבלות על הפעלת עסקים שנקבעו בתקנות. העתירה מפרטת שורה של אופנים נוספים שבהם פוגעות התקנות בזכויות יסוד – ובין היתר פגיעה בחופש התנועה, בשל הגבלת התנועה למרחק שלא יעלה על 100 מטרים ממקום המגורים. העתירה נסמכת רובה ככולה על סעיפי היציבות שבחוקי היסוד – שעל פי הנטען אוסרים באופן דווקני ומוחלט על התקנת תקנות שעת-חירום שיש בהן משום הגבלה, שלילה או הפקעת תוקפם של חוקי היסוד. לעמדת העותרים, המשיבים הפרו את חובתם להישמע להוראות סעיפי היציבות, ובכך הפרו אף את עקרון שלטון החוק, ושומה על בית משפט להורות על תיקון המעוות וביטול התקנות. המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי-עמידת העותרים בחובת מיצוי הליכים, מאחר שלא הצביעו בעתירתם על פנייה כלשהי למשיבים שבה העלו את השגותיהם בנוגע לתקנות. לגופם של דברים טוענים המשיבים כי לא היה מקום לסמוך את העתירה על סעיפי היציבות, מאחר שעניינן של הוראות אלה בשינוי של חוקי היסוד עצמם באמצעות תקנות שעת-חירום – ולא בפגיעה או הגבלה של הזכויות המוגנות בחוקים אלה. בכל הנוגע לטענות בדבר הפגיעה בזכויות יסוד הגלומה בתקנות – לעמדת המשיבים מדובר בטענות סתמיות שנטענו באופן כללי, בלא כל התייחסות למבחני התכלית והמידתיות, ודי בכך על מנת לדחותן. 3. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה לה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף – בהיותה כוללנית ונעדרת יסוד משפטי נדרש. בעתירה מבוקש כי נורה על ביטול התקנות בשל פגיעתן בזכויות יסוד, שנעשתה על פי הנטען חרף האיסור הקבוע בסעיפי היציבות. ואולם בניגוד למשתמע מן העתירה – סעיפי היציבות אינם אוסרים באופן מוחלט על שלילה או הגבלה של זכויות יסוד בתקנות שעת-חירום. על פי מושכלות יסוד, פגיעה מעין זו עשויה להיות מותרת – וזאת כאשר היא נועדה לשרת תכלית ראויה ובאופן מידתי. וכלשונו של הנשיא א' ברק, "לא ניתן להגן על זכויות האדם בלא לפגוע בזכויות האדם. משטר דמוקרטי אינו מתאפיין בכך שהוא אינו פוגע בזכויות האדם. זכויות האדם אינן מרשם לכיליון לאומי. משטר דמוקרטי מתאפיין בכך כי הפגיעה בזכויות האדם נעשית לתכלית המקדמת זכויות אדם, והפגיעה אינה מעבר למידה הדרושה." (בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1) 289, 348 (1998)). הדברים קיבלו ביטוי מפורש אף בסעיף היציבות עצמו שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שיצוין כי צוטט בעתירה באופן חלקי ומטעה: אין בכוחן של תקנות שעת-חירום לשנות חוק-יסוד זה, להפקיע זמנית את תקפו או לקבוע בו תנאים; ואולם בשעה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף הכרזה לפי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, מותר להתקין תקנות שעת-חירום מכוח הסעיף האמור שיהא בהן כדי לשלול או להגביל זכויות לפי חוק-יסוד זה, ובלבד שהשלילה או ההגבלה יהיו לתכלית ראויה ולתקופה ובמידה שלא יעלו על הנדרש. הנה כי כן, הנחת המוצא המשפטית שעליה מבוססת העתירה כולה, שלפיה סעיפי היציבות אוסרים באופן מוחלט על פגיעה כלשהי בזכויות יסוד בדרך של התקנת תקנות שעת-חירום, אין לה על מה שתסמוך. נוסף על כך, הפוך בעתירה ולא תמצא בה התייחסות כלשהי למבחני התכלית הראויה והמידתיות שלאורם יש לבחון את חוקתיות הפגיעה. במצב דברים זה, הטענות בדבר פגיעה בזכויות יסוד נותרו כלליות וחסרות יסוד משפטי, באופן שאינו מאפשר להתייחס אליהן בצורה עניינית (בג"ץ 2194/20 בוקמן נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 3 (25.3.2020); בג"ץ 4718/17 קליין נ' מנהל האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, פסקה 3 (14.2.2018)). הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הסעד המבוקש הוא הכרזה על ביטול דבר חקיקה, סעד שלא יינתן בנקל (בג"ץ 8568/19 אני ואתה – מפלגת העם הישראלית נ' כנסת ישראל, פסקה 7 (22.1.2020)). לכך יש להוסיף כי לא קדמה להגשת העתירה פנייה למשיבים בגדרי חובת מיצוי הליכים, שעומדת בתוקפה אף כשמדובר בעתירה לביטול חוק או תקנות (בג"ץ 2030/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר המשפטים, פסקה 15 (18.3.2020)). 4. התוצאה היא שאנו מורים על דחיית העתירה על הסף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב בניסן התש"ף (‏16.4.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20023050_G02.docx שו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1