מדינת ישראל נ. אנואר ג'בארה

פסק-דין בתיק ע"פ 2305/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2305/06 ע"פ 2597/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ד' חשין המערערת בע"פ 2305/06 והמשיבה בע"פ 2597/06: מדינת ישראל נ ג ד המשיב בע"פ 2305/06 והמערער בע"פ 2597/06: אנואר ג'בארה ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת"פ 40219/05 מיום 7.2.06 (השופט ח' כבוב) תאריך הישיבה: כ"ב בחשון התשס"ז (13.11.06) בשם המערערת: עו"ד רחל מטר בשם המשיב: עו"ד יגור צפריר; עו"ד עופר קופרמן פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור המדינה וערעור מר אנואר ג'בארה (להלן המשיב) על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט חאלד כבוב) מיום 7.2.06, בו נגזרו על המשיב שנתיים מאסר בפועל וכן הופעלו, בחלקם בחופף וחלקם במצטבר, שני מאסרים על תנאי בני 10 ו-6 חודשים, כך שהוטל על המשיב מאסר בפועל בן 30 חודש; וכן נפסל המשיב מהחזקת רשיון נהיגה ל-18 חודשים, והופעל עונש פסילה על תנאי לשלושה חודשים במצטבר, כך שהפסילה בפועל נקבעה ל-21 חודש. כן הוטלו 15 חודשי מאסר על תנאי ו-6 חודשי פסילה על תנאי. ב. כנגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, הפקרה אחרי פגיעה, איומים, היזק בזדון, נהיגה בזמן פסילה, הפרת הוראה חוקית והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירות לפי חוק העונשין תשל"ז-1977 ופקודת התעבורה, (נוסח חדש) תשכ"א-1961. על-פי כתב האישום היה המשיב מצוי בתקופת פסילה מנהיגה בת תשעה חודשים, ובהקשר אחר אמור היה לשהות במעצר בית מלא בביתו. ואולם, בתקופת הפסילה ומעצר הבית נהג ביום העבירות ברכב שאליו חוברה עגלה נגררת בלא לוחות רישוי, שניהם עמוסים בחלקי מתכת. משהבחין המשיב בניידת משטרה ביצע פניית פרסה, פגע בגדר רשת המפרידה בין דרך עפר לכביש 6, גרם נזק לגדר ונמלט במהירות. השוטר שבניידת הפעיל סירנה ואורות כחולים והורה למשיב בכריזה לעצור, אך המשיב הגביר מהירות ונמלט, כשהניידת בעקבותיו. במהלך המרדף, כתוצאה מנהיגה מסוכנת כנטען, החלו עפים חלקי מתכת מהרכב והעגלה לנתיב התחבורה, ואחד מהם ניפץ את שמשת הניידת. ניידת נוספת נענתה לקריאתה של הניידת הראשונה והחלה נוסעת לכיוונם. משבאה אל מול המשיב, לא האט אלא נסע ישירות אליה, וכדי להימנע מהתנגשות חזיתית נאלץ השוטר לרדת לשולי הנתיב ונגרם נזק לרכב. המשיב המשיך בנסיעה פרועה, וניגח בעגלה הנגררת את הניידת הראשונה, ואף לה נגרם נזק, המרדף נמשך, ובמהלכו נאלצו כלי רכב בכבישים לסטות מנתיב נסיעתם, וכן התנגש המשיב ברכב חונה בתוך העיר טייבה וגרם לו נזק, ואחר כך פגע ברכב נוסף, ונגרם לנהגו ולו נזק. כשהגיע לביתו עצר, הרים שתי אבנים גדולות, ורץ לעבר הניידת הראשונה שעצרה אחריו תוך קללות ואיומים לשוטרים. משלא נענה לקריאה לעצור שלף שוטר אקדח וירה באויר, ואז ברח המשיב. ג. המשיב כפר תחילה, אך לאחר שנשמעו חלק מן הראיות, הודה בכל עובדות כתב האישום ובמרבית סעיפי העבירה, למעט סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה (סעיף 332 (2) ו-(3) לחוק העונשין). בית המשפט קמא דן בשאלה זו, ובסופו של יום הרשיע את המשיב גם בעבירה האמורה. כן צירף המשיב שני תיקים של נהיגה בזמן פסילה (שתי עבירות) והפרת הוראה חוקית (שתי עבירות). לאחר עיון בהרשעותיו הקודמות הרבות של המשיב, הן בתחום הפלילי (לרבות מאסרים בפועל) והן בתחום התעבורה, ולאחר ששקל מזה את התנהגותו המסוכנת של המשיב, ומזה את נסיבותיו האישיות הקשות – הטיל עליו בית המשפט קמא את העונשים שנזכרו מעלה. בית המשפט ציין כי התחשב בטיעון המשיב, כי הפר את צו מעצר הבית ונהג בזמן פסילה בשל צרכי פרנסה. ד. (1) בערעור המדינה נטען כי בית המשפט הקל בעונשו של המשיב, נוכח תופעת המרדפים אחר נהגים עבריינים בכבישי הארץ. נטען, כי המדובר בתופעה היוצרת סיכון קשה לנהגים ולהולכי רגל, ובית משפט זה ציין אותה ואת הדרך למגרה. חרף עברו הפלילי והתעבורתי של המשיב, הקל בית המשפט קמא – כך נטען – בעונשו. (2) מנגד נטען בערעור מטעם המשיב, כי נסיבותיו האישיות קשות, לו ילדים קטנים הסובלים חרפת רעב וחובותיו מרובים, ומטרת פעולתו של המשיב היתה פרנסת משפחתו. לכן היה מקום להקל בעונשו עוד. ה. (1) בפנינו טען בא כוחו המלומד של המשיב (שקיבל רק לאחרונה את הייצוג, בגדרי ערעור המשיב), בדבר מצבו הכלכלי הקשה, לרבות חובות של מאות אלפי שקלים; עוד הוסיף, כי התנהגותו בכלא טובה, וגם פעל בתקופת המלחמה בתיקון מקלטים בצפון מטעם שירות בתי הסוהר, והוא מצוי על כן בכלא מעשיהו. נטען גם, כי במחוז המרכז אין לראות את "עבירות המרדף" כמכת מדינה, בהיעדר נתונים סטטיסטיים. נתבקשה גם הזמנת תסקיר. (2) באת כוח המדינה טענה בערעור המדינה כי התופעה של מרדפים התרחבה לכל הארץ, ואין שיקולי פרנסה יכולים להצדיק מכל וכל סיכון חיי אנשים בכביש ובמרכז העיר, וזלזול בחוק ובחיי אדם. נטען, כי רף הענישה בפסיקה במקרים אלה גבוה משמעותית. באת כוח המדינה התנגדה לתסקיר. ו. לאחר העיון החלטנו לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונשו של המשיב, וממילא אין בידינו לקבל את ערעור המשיב. (2) אין צורך להכביר מלים על תופעת המרדפים ובית משפט זה נתן דעתו לכך פעם אחר פעם; ראו בין השאר דברי השופט לוי בע"פ 2410/04 אבולקיען נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), כי "את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור, וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא". בע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), בו הוחל כלל הצפיות על עבירת סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, ציינתי כי אין מניעה להחיל את סעיף 332 לחוק העונשין לא רק בדרום: "ככל שמתרבה ההשתוללות וההפקרות בכבישים, באשר יהיו, היזקקות לכלי לגיטימי שנתן המחוקק בידי הרשויות, אין בה פסול" – ואכן אין כמובן כל הבדל בעניין זה בין הדרום לחלקים אחרים של המדינה. יש מקום להילחם בתופעה זו באשר תהא, ובתי המשפט מצווים ליתן לכך יד. במקרים כאלה לא אחת כפסע בין תאונה גרידא לבין קיפוד חיי אדם, וחלילה יתכנו תוצאות קשות ביותר. לכך מצטרפות העבירות האחרות העולות מעובדות כתב האישום. (2) מטות את הכף לחובת המשיב אף הרשעותיו הפליליות הקודמות הרבות, בעבירות רכוש מרובות ביותר, בעיקר בתחום הרכב, אך גם באלימות ובעבירות הקשורות לשוהים שלא כחוק, ובצדן הרשעות תעבורה רבות שצבר, מסוגים שונים. (3) ליבנו למשפחתו של המשיב, שכנמסר מצבה הכלכלי אינו טוב; אך דאגה לפרנסת המשפחה אינה יכולה להצדיק הפרת צוי בית משפט של מעצר בית ואיסור נהיגה (בזה האחרון יש גם פוטנציאל סיכון כשלעצמו לחיי אדם), ולא כל שכן העבירות החמורות שהתגלגלו והשתלשלו מכך בשעה שעמד המשיב להיתפס בכף, ואם כן רק על עצמו יוכל להלין. עיינו גם בפסיקה שהציג בא כוחו המלומד של המשיב, אך בעינינו בכל קנה מידה, נוכח אופי העבירות נשוא התיק בצירוף לעברו של המשיב – מוצדקת החמרה. לא מצאנו להיעתר בשלב זה לבקשה לתסקיר, לאחר שלא הוגשה בשעתו בקשה לכך על-ידי המשיב, שהיה מיוצג גם בהליכים הקודמים. בשקלול, על-פי עברו של המשיב כאמור ועל פי נסיבות העבירות הנוכחיות, יש מקום להחמרה ניכרת בעונשו. עם זאת, ועל פי המדיניות שאין ממצים את הדין בערעורי מדינה, החלטנו להחמיר בעונשו באופן הבא: במקום שנתיים מאסר בפועל ירצה המשיב שלוש שנות מאסר בפועל, ויחד עם הפעלת התנאי שתהא על-פי מה שקבע בית המשפט קמא, ירצה איפוא 42 חודשי מאסר בפועל במקום 30 חודש. הפסילה בפועל תועלה ל-33 חודש, ויחד עם הפעלת הפסילה על תנאי תעמוד על שלושים ושישה חודש. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ערעור המדינה מתקבל איפוא בהתאם לאמור. איננו נעתרים – כפי שצוין מעלה – לערעור המשיב. ניתן היום, כ"ב בחשון תשס"ז (13.11.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06023050_T07.doc לח + מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il