בניימין ארליכסון נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2304/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2304/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער: בנימין ארליכסון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת אמסטרדם) מיום 21.2.10 בתיק ת"פ 4160-09 תאריך הישיבה: י"ד בטבת תשע"ב (9.1.12) בשם המערער: עו"ד עופר אשכנזי; עו"ד קרן קלר בשם המשיב: עו"ד שאול כהן פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת אמסטרדם) מיום 21.2.10 בתיק ת"פ 4160-09. התיק עניינו מעשי שוד בבנקים. רקע ב. המערער (יליד 1949) הורשע על פי הודאתו בחמישה מעשי שוד של סניפי בנק ודואר, ובניסיון לשדוד בנק נוסף. המעשים נעשו לאורך כשנה (מחודש יולי 2008 ועד חודש יולי 2009), תוך שימוש באקדח מפלסטיק, ובמסגרתם שילשל המערער לכיסו סכום של 26,500 ש"ח. ביום 21.10.11 השית בית המשפט המחוזי על המערער 5 שנות מאסר בפועל ומאסר מותנה. נוכח מצבו הכלכלי הקשה של המערער, נמנע בית המשפט מהשתת קנס. תוצאה זו הביאה בחשבון, בין היתר, את מצבו האישי של המערער, אשר עמד ביסוד העבירות, ובא לידי ביטוי גם בתסקיר שירות המבחן; ומנגד את עברו הפלילי (עבירות של שימוש במסמך מזויף וזיוף בניסיון לקבלת דבר במרמה, בשנת 1996 ושוב בשנת 2000), את חומרת העבירות, ואת העובדה שנעברו בשיטתיות, לאחר תכנון ולאורך זמן. ג. בערעור נטען, כי בנסיבות היה מקום ליתן יתר משקל לנסיבות חייו הקשות של המערער, למצוקתו הכלכלית שהביאה לעבירות, לגילו, למצבו הרפואי המחייב טיפול (כעולה מתסקיר שירות המבחן, ולא נפרט) ולחרטה הכנה שהביע בדמע. הוטעם, כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לאינטרס השיקומי, והשית עונש העלול לשבור את רוחו של המערער, אשר זה לו מאסרו הראשון - והוא נותן בו אותותיו, ופוגע באפשרות שיחזור לנהל אורח חיים נורמטיבי כפי שעשה משך שנים ארוכות. עוד הוזכר, בין היתר, כי בעקבות ההרשעה התנכרה לו משפחתו של המערער, בת זוגו עזבה אותו, ולמעשה כי כיום מדובר באדם מבוגר השרוי בבדידות גמורה - וכי יש ליתן גם לתוצאות אלה של מעשיו ביטוי במסגרת העונש. נאמר גם, כי המערער נתמך בבית הסוהר ב"קנטינת סעד" בשל מצבו הכלכלי. ד. לגבי חומרת העבירות הוזכר, כי בסופו של יום אין מדובר בסכומי כסף גדולים, כי המערער החליט לשדוד בנקים על מנת שלא לפגוע באנשים פרטיים, וכן צוינו החרטה הכנה שהביע, נטילת האחריות וההודאה באשמה. נטען, כי העונש שהושת חמור מרף הענישה העולה מפסקי הדין שסקר בית המשפט המחוזי בפסק דינו, ובדיון בפנינו הציגו באי כוח המערער מספר פסקי דין התומכים לשיטתם בענישה מקילה יותר (ת"פ (מרכז) 11566-02-09 מדינת ישראל נ' בר אור (לא פורסם); ת"פ (תל אביב) 7034-05-10 מדינת ישראל נ' לביא (לא פורסם); ת"פ (תל אביב) 6311-08-10 מדינת ישראל נ' אסיאלוב (לא פורסם)). מנגד טען בא כוח המדינה, כי מדובר בעונש המאזן כראוי בין חומרת העבירות לנסיבות האישיות. עוד ציין, כי מאז ההרשעה בתיק הנוכחי הורשע המערער בעבירה נוספת של גניבה, וכי קיימת פסיקה מחמירה אף יותר בנסיבות דומות (ע"פ 7751/08 צסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). דיון והכרעה ה. לאחר העיון - ועם כל ההבנה לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער עובר לעבירות ובעקבותיהן - החלטנו שלא להיעתר לערעור. אף אם מצוקה כלכלית היא שהביאה את המערער למעשיו, עדיין מדובר בשורה של מעשים חמורים, לאורך תקופה ארוכה. זאת ועוד, אכן מדובר בשימוש באקדח פלסטיק, ואולם "נקל לשער את האימה האופפת את הקרבן, במקרה זה פקידת הבנק, אל מול השודד - שהרי אין היא יודעת אם יש בידיו נשק ומה כוונותיו האלימות" (ע"פ 6752/10 טטרואשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); ואולי לא למותר להזכיר, כי באחד המקרים התעלפה הכספרית בעקבות אירוע השוד. בהקשר קרוב נאמר: "מבחינת האינטרס הצבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנוהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג" (ע"פ 4872/95 מדינת ישראל נ' אילון, פ"ד נג(3) 1, 8 - השופטת שטרסברג-כהן). ו. אף עצם העובדה, שמדובר בדרך שעלולה להיראות קלה ומפתה במקרים של מצוקה כלכלית, מחייבת ענישה מרתיעה (השוו רע"פ 1689/09 אוראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עיון בפסקי הדין שהגישו באי כוח המערער מעלה, כי מדובר בגזרי דין שניתנו במסגרת הסדרי טיעון, ובנסיבות שונות מאלה של המערער. איננו יכולים לקבל איפוא את הטענה, כי העונש שהושת בתיק זה חורג ממדיניות הענישה, כשעסקינן בחמישה מעשי שוד ובניסיון שוד במקרה נוסף. זאת - מה גם שלאלה מצטרפים עבר פלילי (גם אם לא מאוד מכביד), והרשעה נוספת בשנת 2010. נראה איפוא, כי אין מנוס מאי-היעתרות לערעור. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי ככל שיזכה המערער לשחרור על תנאי הוא עתיד להשתחרר בהמשך שנה זו, בלא שאנו נוטעים מסמרות לעניין זה; ואנו מקוים כי חרף קשיים ימצא את היכולת לשוב לדרך הישר. ז. סוף דבר אין בידינו להיעתר לערעור. ניתן היום, כ"ד בטבת תשע"ב (19.1.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11023040_T03.doc עש+רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il