ראמי בן סמיח ג'אבר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2303/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2303/03 בפני: כבוד המשנה לנשיא ת' אור כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת א' חיות המערערים: 1. ראמי בן סמיח ג'אבר 2. מוסטפא בן חוסיין עזאם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.1.2003 בתיק פ' 40129/02 שניתן על ידי כבוד השופט ש' טימן תאריך הישיבה: י"ח בחשון תשס"ד (13.11.2003) בשם המערערים: עו"ד עלא תלאווי עו"ד חוה אליהו בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופט א' א' לוי: בעקבות מידע שהצטבר בידיהם של גורמי החקירה, לפיו מקיים אחד – חוסיין עאזם, בביתו שבטייבה פעילות עבריינית בסמים, קיימו שוטרים תצפית לעבר בית זה במשך מספר שעות באחד הימים של חודש פברואר 2002. בסביבות השעה 23.15 פרצו השוטרים למחסן הנמצא בחזית הבית, ומצאו את המערערים וכן את עבדאלטיף עזאם, חוסיין עזאם, ופארס אלשייח, יושבים על מזרונים סביב שולחן ברזל מאולתר, כשהם עוסקים בחלוקת סם מסוכן מסוג הירואין למנות. בחיפוש שנערך באותו מקום נמצאו כ-41.3 גרם של הסם על השולחן. על השטיח שבמחסן נתפסו כמויות סם נוספות במשקל כולל של כ-356 גרם, חלקן באריזות וחלקן בתפזורת. כמו כן נמצאו במקום מאזניים אלקטרוניים לשקילת הסם, ניירות כסף ושקיות ניילון אשר נועדו לאריזתו. בגין כל אלה יוחסו למערערים עבירות של החזקה סם שלא לשימוש עצמי, והחזקת כלים המשמשים להכנה וצריכת סמים. במהלך משפטם התגוננו המערערים בטענה כי לא היתה להם זיקה לסם, אך בית המשפט המחוזי דחה גרסה זו לאור הראיות שהביאה בפניו המשיבה. ראיות אלו התבססו בראש ובראשונה על דברים שמסר פיראס אלשיח במהלך חקירתו במשטרה (ההודעה ת/13), ועל פיהם בבואו לביתו של חוסיין הוא פגש את המערערים והאחרים במחסן, ואת מעשיהם תיאר העד כך: "ראיתי אותם במחסן שהם מעשנים חומר הרואין ומכינים מנות הרואין אמרתי לחוסין אני רוצה לעשן חומר והוא אמר לי בסדר וביקש שאעזור להם להכין את החומר בתוך שקיות במנות בתוך שקיות אז שקלתי את החומר במשקל שהיה שם ועשיתי אותם זרגים במנות בתוך נייליון וגם ראמי ג'אבר, עבדל לטיף עזאם, מוסטיפא עזאם וחסין עזאם עשו כמוני חילקו את החומר לאריזות ושקלו אותו ...". מדברים מפלילים אלה ביקש פארס אלשיח לחזור בו במהלך עדותו בבית המשפט, אך הערכאה הראשונה דחתה את ניסיונו ובחרה לבסס את הכרעת-דינה על האמור בהודעה ת/13. אנו סבורים כי לא הוכחה עילה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא לדחות את גרסת העד בבית המשפט, ומקל וחומר שאין סיבה לעשות זאת כאשר עדותו של פארס אינה ניצבת לבדה, אלא נתמכת בעדותם של שוטרים אשר בכניסתם למחסן מצאו את המערערים וחבריהם עוסקים במלאכת חלוקת הסם למנות ואריזתן. לנוכח כל האמור, אנו סבורים כי הרשעת המערערים בדין יסודה, ולעניין זה נוסיף עוד כי מתוך כתב-האישום עולה כי חלקו הארי של הסם היה גלוי לעיני המערערים, ועל כן גם לטענה לפיה יש להרשיעם בהחזקה של חלק מהסם שנתפס ולא כולו, אין על מה שתסמוך. גם בעונש לא מצאנו מקום להתערב. המערערים בעלי עבר פלילי מכביד ביותר, גם בתחום הסמים, נמצאו מחזיקים כמויות מסחריות של סם מסוכן, ולכאורה אין ספק שכוונתם היתה להפיצו. מכאן, שהעונש שהושת עליהם לא זו בלבד שאינו נוטה לחומרה, אלא אף הינו מתון ביותר. לא נעלמה מעינינו העובדה שלמעורבים אחרים בפרשה נגזרו עונשים שחלקם היו קלים מאלה שנגזרו למערערים, אולם נראה כי גרמה לכך העובדה שהרשעתם של אותם אחרים נעשתה במסגרת עסקת טיעון בה בית המשפט אינו נוטה להתערב, וכן נראה כי ניתן משקל להודאתם אשר חסכה הבאתם של עדים. מכל הטעמים הללו החלטנו לדחות את הערעור על שני חלקיו. ניתן היום, י"ח בחשון תשס"ד (13.11.2003). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03023030_O02.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il