פסק הדין המלא
בית המשפט העליון
רע"פ 2302/98
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' אנגלרד
המבקשת: מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב: אשרף ג'ומעה
בקשת רשות ערעור על פסק-דין בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 22.2.98 בע"פ
760/97 שניתן על ידי כבוד השופט א' אלוי
תאריך הישיבה: כ"ז בסיון התשנ"ח (21.6.1998)
בשם המבקשת: עו"ד רבקה לוי גולדברג
בשם המשיב: עו"ד ענבל רובינטשיין
פסק-דין
ביום 11.3.97 הורשע המערער בבית משפט השלום בירושלים (ת.פ. 1687/97) בביצוע עבירות של הסגת גבול, גניבה, הכשלת שוטר במילוי תפקידו, שיבוש הליכי משפט וכניסה לישראל שלא כחוק. בשל הרשעתו בכל העבירות האמורות נדון המערער לעונש אחד של שמונה עשר חדשים מאסר, שמתוכם שלושה חדשים לריצוי בפועל וחמישה עשר חדשים על תנאי; כשהתנאי הוא שלא יעבור במשך שלש שנים מיום שחרורו, עבירות רכוש מכל סוג שהוא ו/או עבירת כניסה לישראל ללא רשיון.
ביום 20.11.97 הורשע המערער בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת.פ. 6490/97) בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, הכשלת שוטר במילוי תפקידו והחזקת נכס חשוד כגנוב. בית המשפט התבקש להפעיל את עונש המאסר המותנה, אך דחה את הבקשה; וזאת, מן הטעם שהעונש המירבי הקבוע לעבירות המפעילות את התנאי - החזקת נכס חשוד כגנוב וכניסה שלא כחוק לישראל - קטן מהעונש המותנה.
התביעה ערערה על דחיית הבקשה להפעלת העונש המותנה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע.פ. 1760/97). בית המשפט המחוזי אימץ - ברוב דעות - את עמדתו של בית משפט השלום בענין דחיית הבקשה להפעיל את העונש המותנה; אך יחד עם זאת, החמיר את עונש המאסר בפועל שגזר בית משפט השלום על המערער משבעה חדשים מאסר בפועל לשנים עשר חדשים. כתוצאה מכך, אילו הופעל העונש המותנה באורח חופף, היה על המערער לרצות שלושה חדשים נוספים בגין הפעלתו.
בפנינו בקשת המדינה ליתן לה רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. ב"כ המדינה, מבססת את הבקשה לרשות ערעור על כך, שהמדובר בשאלה עקרונית, הנוגעת לנוהג הקיים בית המשפט לגזור עונשים כוללים על שורת עבירות שבהן מורשע נאשם.
לשיטת המדינה בית המשפט מוסמך להתנות עונש מאסר בביצועה של עבירה שהעונש המירבי הקבוע לצידה נמוך מן העונש המותנה; וכי על כן שגו שתי הערכאות כאשר קבעו, כי לא ניתן להפעיל עונש מאסר מותנה בשל הרשעה ב"עבירת תנאי" שהעונש המירבי הקבוע לצידה נמוך ממנו.
אכן, השאלה שמתעוררת במקרה דנא הינה קשה ונכבדה; וכשלעצמה ראויה לדיון בערעור שני. ברם, במקרה דנא, תביא קבלת עמדת המדינה להחמרת העונש שעל המערער לרצות בשלושה חדשים מאסר; כאשר לדעתנו אין מקום, בנסיבות הענין, להחמרה כזו. אשר על כן החלטנו שלא ליתן רשות ערעור במקרה הנוכחי ולהותיר את ההכרעה בשאלה העקרונית לעת מצוא.
עם זאת, רואים אנו לנכון להעיר ההערה הבאה:
במקום שבו בית משפט גוזר עונש מאסר כולל בשל מספר עבירות וקובע כי חלקו יהיה על תנאי, יטיל עונש נפרד על כל אחת מן העבירות. בדרך זו תימנע הבעייתיות הכרוכה בהטלת עונש על תנאי בקשר לעבירה שהעונש המירבי הקבוע לצידה נמוך מן העונש המותנה.
לאור האמור לעיל הבקשה נדחית.
ניתן היום, כז בסיון תשנ"ח (21.6.1998).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
98023020.H05