ד"ר שמעון מימון נ. מדינת ישראל - משרד הבריאות

פסק-דין בתיק בג"ץ 2299/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2299/15 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותר: ד"ר שמעון מימון נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - משרד הבריאות 2. מנכ"ל משרד הבריאות 3. יו"ר הועדה לבדיקת תפקוד וכפיפות היחידה לנוירורדיולוגיה פולשנית במרכז הרפואי תל אביב 4. ד"ר נתן פלד - חבר הוועדה לבדיקת תפקוד וכפיפות היחידה לנוירורדיולוגיה פולשנית במרכז הרפואי תל אביב 5. ד"ר אילן שיף - חבר הועדה לבדיקת תפקוד וכפיפות היחידה לנוירורדיולוגיה פולשנית במרכז הרפואי תל אביב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ארי הר זהב בשם המשיבים: עו"ד יונתן ברמן פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. עתירה זו עניינה בהחלטת מנכ"ל משרד הבריאות מיום 10.3.2015 להשעות את פעולתה של היחידה לנוירורדיולוגיה פולשנית (להלן: היחידה) במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (להלן: בית החולים), החל מיום 1.4.2015 עד ליום 1.7.2015. העותר מבקש להורות על ביטול דו"ח הבדיקה על יסודו התקבלה ההחלטה וכן להורות על ביטול ההחלטה גופה. כן מבקש הוא ליתן צו ביניים אשר ישהה את ביצוע ההחלטה עד לתום בירור העתירה. 2. העותר הוא ממלא-מקום מנהל היחידה, המטפלת באבחון וטיפול בהפרעות ומחלות בכלי הדם במח ובמערכת העצבים המרכזית. ברקע ההחלטה להפסיק את פעולת היחידה עומד הליך בדיקה עליו הורה משרד הבריאות בעקבות פניית מנהל בית החולים בדבר משבר בתפקוד היחידה. צוות הבדיקה שהוקם ערך שני דו"חות: בדו"ח מיום 1.10.2014 המליץ להפסיק את פעילות היחידה למעט שירות צנתורי המח בגין שבץ מוחי, ואחר בדיקת המשך, המליץ ביום 3.2.2015 להשעות אף את פעילות צנתורי המח (להלן: הדו"ח השני); זאת, נוכח יחסי העבודה הלקויים בין העותר לבין הממונים עליו ועמיתיו ליחידה, שעלו כדי נתק ומשבר, עד שעמיתיו חדלו מעבודתם ביחידה והעותר נותר יחיד בה. בנסיבות אלה, צוין בדו"ח השני, הזמינות המוגבלת להעמיד מענה מסכנת את החולים, מה גם שהיקף הפעילות מצומצם בפועל, שכן בשלושת החודשים שקדמו לבדיקה נערכו אך חמישה צנתורי שבץ מוחי. בעקבות הדו"ח השני, ונוכח השפעת משבר תפקודי זה על טיב השירות הניתן וזמינותו, עד כדי סיכון לשלומם של המטופלים שיזדקקו לו, החליט מנכ"ל משרד הבריאות ביום 10.3.2015 להשעות אף את פעולת צנתורי המח ולהנחות להפנות מטופלים למרכזים רפואיים אחרים. המנכ"ל הורה, כי ההשעיה תעמוד בתוקף למשך שלושה חודשים, מ-1.4.2015 עד 1.7.2015, במהלכם תבדוק הנהלת בית החולים דרכים לשיקום השירות כך שיתפקד באופן מקצועי ומתואם עם כלל יחידות בית החולים, ותודיע עד 1.6.2015 מהם הצעדים שבדעתה לנקוט לשם כך. 3. העתירה הוגשה נגד הדו"ח השני והחלטת מנכ"ל משרד הבריאות האמורה. במוקד העתירה עומדת טענת העותר כי הדו"ח השני נערך מבלי לאפשר לו הזדמנות להגיב לטענות כלפיו, ועל כן מבקש העותר לבטל את הדו"ח ואת ההחלטה להשעות את פעולת היחידה. 4. העתירה הוגשה ביום 31.3.2015 וכללה בקשה ליתן צו ביניים אשר ישעה את את כניסתה של ההחלטה לתוקף. בהחלטתי מאותו יום דחיתי את הבקשה למתן צו הביניים המבוקש בשלב זה, והוריתי למשיבים להגיש תגובתם לעתירה ולבקשה לצו ביניים. כן הוריתי לצדדים להגיש התייחסותם לשאלה מהי הערכאה הראויה לבירור טענות העותר - האם בג"צ או בית הדין לעבודה. 5. המשיבים הציגו בתגובתם את הליך הבדיקה והשיקולים שעמדו ביסוד החלטת מנכ"ל משרד הבריאות, שתמציתם הובאה לעיל. המשיבים עדכנו, כי בעקבות פניית העותר, הנחה מנכ"ל משרד הבריאות את חברי צוות הבדיקה לאפשר לעותר להשמיע טענותיו בנוגע לפעילות יחידת השבץ, ולהעביר את התייחסותם המעודכנת עד ליום 15.6.2015, על יסודה יגבש מנכ"ל המשרד החלטתו לענין המשך הדרך, בחלוף התקופה שנקצבה בהחלטה. בתקופת הביניים, טענו המשיבים, מתחייב להמשיך את השעיית פעילות היחידה, בשים לב להערכה המקצועית בדבר סיכון לשלום המטופלים בפעילות היחידה במתכונתה הנוכחית, ובהיותה החלטה לפרק זמן קצוב, אשר במהלכה, לפי הנמסר למשרד הבריאות מהנהלת בית החולים, ממשיך העותר לקבל שכר מלא, ומשולב, בהסכמתו, בעבודת פענוח הדמיות מח. אשר לשאלת הערכאה הראויה טענו המשיבים, כי מקום הבירור הראוי הוא בבג"צ. לטענתם, מדובר אמנם בבית חולים ממשלתי-עירוני, המתוקצב מתקציב המדינה, אולם מעסיקו של העותר הוא עיריית תל אביב, ובעתירה נתקפת החלטת מנכ"ל משרד הבריאות בכובעו כרגולטור. 6. בתשובתו לתגובת המשיבים טען העותר, כי אין לאפשר ריפוי הפגם בשימוע מלאכותי שייערך כעת אלא יש לבטל את ההחלטה. העותר לא התייחס בתשובתו לסוגיית הערכאה הראויה. 7. בנסיבות הענין, דין העתירה להידחות על הסף. 8. מאחר שבמוקד העתירה עמדה כאמור טענת העותר לאי-מתן זכות טיעון, הרי משניתנת לעותר כעת הזדמנות להשמעת טענותיו - העתירה, במתכונתה הנוכחית, באה לידי מיצוי. אשר להחלטת מנכ"ל משרד הבריאות על השעיית פעילות היחידה, הרי שהעתירה היא מוקדמת. כמצוין לעיל, מדובר בהשעיה זמנית עד ליום 1.7.2015. בתוך פרק הזמן הקצר עד למועד זה אמור צוות הבדיקה לשוב ולשמוע את העותר ולהעביר התייחסות מעודכנת למנכ"ל, ובמקביל גם הנהלת בית החולים אמורה להעביר את התייחסותה לגבי המשך תפקוד היחידה. בנסיבות אלה, ובטרם גובשה החלטה סופית באשר לגורל היחידה, אין העתירה בענין גורל היחידה בשלה לדיון, והיא מוקדמת בנקודת הזמן הנוכחית. אין לפנינו בשלב זה החלטה מוגמרת הראויה לעמוד לביקורת בית המשפט, אלא החלטה זמנית הצפויה לשוב ולהיבחן - בתוך זמן קצר - על-ידי מנכ"ל משרד הבריאות. אשר להחלטה לגבי תקופת הביניים, בפרק הזמן הקצר שנותר אין כל אפשרות מעשית לבירור של ממש בטענות העותר, ומאידך - נוכח ההערכה המקצועית שהוצגה בדבר סיכון לשלום המטופלים שיזדקקו לשירות הרגיש בו עסקינן במתכונת בה פועלת היחידה כעת, איני רואה מקום להתערב בשיקול דעתם המקצועי של הגורמים המוסמכים להשעות את פעילות היחידה בתקופת הביניים עד להשלמת ההליך וקבלת החלטה עדכנית, כאמור לעיל. 9. על האמור אוסיף, כי מעמדו של העותר בעתירה הוא מעמד של נפגע ישיר מן ההחלטה, ומוקד טענותיו הוא בפגיעה בו עצמו כעובד בית החולים. לפיכך, לכאורה, עומד לעותר סעד חלופי לבירור טענותיו בבית הדין לעבודה, בהליך מתאים נגד משרד הבריאות ועיריית תל אביב, אשר משום מה לא צורפה כמשיבה לעתירה דנן על אף היותה משיב דרוש. בהליך זה, אגב בקשת סעד מתאים וישיר לעותר, אין מניעה לברר אף את הטענות הנוגעות להחלטת מנכ"ל משרד הבריאות תוך הפעלת כללי המשפט הציבורי במסגרת של תקיפה עקיפה (ראו, למשל, בג"ץ 1890/10 פרח נ' משרד החינוך (13.5.2010)). מכל מקום, סוגיה זו, לא נתלבנה די הצורך בטיעוני הצדדים, והיא מובאת למעלה מן הדרוש, נוכח דחיית העתירה על הסף מהטעמים דלעיל. 10. סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. בנסיבות הענין לא יהיה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד באייר התשע"ה (13.5.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15022990_B05.doc שש+הי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il