ציון אליהו נ. מדינת ישראל - מע"מ

פסק-דין בתיק ע"פ 2297/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2297/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. ציון אליהו 2. צביאל מחסני אופנה בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - מע"מ ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (סגן הנשיא ח' אפרתי) מיום 17.3.2011 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פלילי 3466-08 בשם המערערים: עו"ד ירון גולדמן פסק-דין בפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב (סגן הנשיא ח' אפרתי) מיום 17.3.2011 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פלילי 3466-08. 1. כנגד המערער הוגש כתב אישום בגין מסירת מידע כוזב וזיוף עסקאות לפי סעיף 117 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו 1975, שעל בסיסו מתנהל התיק הפלילי מזה 3 שנים. במסגרת התיק, זומן להעיד מטעם התביעה מר כורש צ'רחי (להלן: העד), שהיה אמור להתייצב לראשונה ביום 30.5.2010. העד לא התייצב, וסירב להתייצב למועדי ההוכחות שנקבעו מאז, בתואנות שונות. לאחר שהוצא נגדו צו הבאה הובא לפני בית המשפט (השופט ר' חיימוביץ), וטען כי אינו יכול להתייצב לעדות בשל בעיות רפואיות, ומאוחר יותר התייצב בפני בית המשפט (ס' הנשיא ח' אפרתי) וטען כי לא יופיע להעיד משום שהוא מפחד. בית המשפט המשיך ודחה את מועדי ישיבות ההוכחות 4 פעמים, על מנת לאפשר העדתו של העד לאחר הבאתו, וזאת אף שב"כ המערער טען כי נגרם לו עינוי דין משמעותי בהימשכות ההליכים בשל עד התביעה. 2. ביום 17.3.2011 התייצב בא כוח המערער והודיע כי המערער נפגש עם העד. לפגישה זו הייתה עדה עוזרתו המשפטית של בית המשפט (ס' הנשיא ח' אפרתי). בנוסף, ציין בית המשפט עצמו כי חזה בעד יוצא מבית המשפט במהירות באותו הבוקר. לפיכך, הורה בית המשפט לגורמי החקירה לבחון את אפשרות האיום על העד מטעם המערער. במקביל, נוכח היעדרו של העד – המרכזי הן לתביעה והן להגנה – הציע בית המשפט למערער לשקול האם עומד הוא על חפותו או שמא חפץ הוא לשקול בשנית את התנהלותו בתיק. עקב אירועים אלה פנה ב"כ המערער אל בית המשפט וביקש את פסילתו (להלן: בקשת הפסלות). לטענתו, בהנחייתו באשר לחקירה הנוגעת לפגישה עם העד הפך בית המשפט את עוזרתו המשפטית לעדה מטעם התביעה בתיק, והדבר לא יאפשר לו לשמור על אובייקטיביות. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות מכל וכל (להלן: החלטת הפסלות). ראשית, הסביר כי אין בהתנהלות ובהתבטאויות סביב פרשת העד כדי להצביע לא על חפות ולא על חבות, וחזקת החפות עומדת למערער. שנית, באשר להצעתו למערער לשקול את מהלכיו, הרי שהייתה זו הצעה לבצע הערכת מצב מחודשת, נוכח מצב העניינים השונה. במיוחד הבהיר בית המשפט כי ביקש לברר האם יש אפשרות לסיים את התיק, ללא תכתיבים וכאשר כל צד שוקל את עמדתו באופן עצמאי, משום פרישתו הקרבה מכס השיפוט. 4. על החלטה זו הוגש ביום 22.3.2011 הערעור שבפני, בו שב המערער ושוטח את טענותיו באשר להתנהלות הפסולה – לטעמו – של בית המשפט ביחס לפגישתם של העד והמערער ביום 17.3.2011. בנוסף, טוען המערער כנגד אי ניהול הפרוטוקול באופן מדויק, באופן שהשמיט את הלחץ שהפעיל בית המשפט על המערער להודות. בנוסף, שב המערער להחלטת בית המשפט מיום 24.1.2011, עת עלה הצורך לדחות בשנית את מועד דיון ההוכחות נוכח היעדרותו של העד, שבה ציין בית המשפט כי אם יעלה הצורך בכך, יתחשב בית המשפט בעינוי הדין שנגרם בעת קביעת העונש. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור אין בידי להיענות לו. הלכה היא, כי ניהול ההליך הדיוני מסור לערכאה הדיונית, וכבר קבענו בעבר, כי אין בהחלטותיו הדיוניות של בית המשפט, כשלעצמן, כדי לבסס עילה לפסילתו (ראו: ע"פ 1504/07 נעים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007); ע"פ 391/02 צברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.2002)). המבחן המשפטי הינו מבחן אובייקטיבי ועל בעל הדין להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, המעיד כי בית המשפט אינו פתוח לשכנוע (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 175-176 (2006)). רק במקרים קיצוניים, בהם החלטותיו הדיוניות של בית המשפט פוגעות בזכותו של בעל דין להליך הוגן, ועולה מהנסיבות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט, תקום עילה לפסילתו של המותב הדן בתיק (ע"פ 6288/08 גן הזית אירועים וכנסים בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז (לא פורסם, 23.10.2008); ע"פ 5609/06 בן גביר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.7.2006); ע"פ 10796/05 שליסל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.12.2005); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 182 (2006)). בנסיבות העניין, אמנם נדחה הדיון מספר פעמים בשל אי הופעתו של עד מטעם התביעה, והליך המשפט של המערער התארך בשל כך, אך הדחיות בשמיעת המשפט אינן מלמדות על משוא פנים נגד המערער באופן המצדיק פסילתו מלישב בדין. אף שאיפת בית המשפט לקדם את סיום ההליכים, בשל מועד פרישתו הקרוב של השופט, אינה מעידה על דעה קדומה או משוא פנים כנגד המערער. אכן, צודק ב"כ המערער בטענתו כי היה על השופט לתעד בפרוטוקול הדיון את הצעתו בדבר האפשרות שהמערער יגיע להסדר במשפט. גם ביתר הטענות בדבר אי רישום פרוטוקול מלא אפשר שיש ממש, אך אין בפניי טענה כי בית המשפט נתבקש לתקן את הפרוטוקול וסרב. מכל מקום, אין בטענות אלו כדי לבסס עילת פסילה. באשר לטענות לגבי התבטאותו של בית המשפט בהחלטתו מיום 24.1.2011, הרי שטענה זו אינה מצביעה על הינעלות דעתו של השופט, משהבהיר כי רק אם יעלה הצורך בדיון בעונש, יהווה "עינוי הדין" שנגרם למערער שיקול לקולה. לפיכך, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ט באדר ב' התשע"א (4.4.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11022970_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il