מחמוד קיים נ. מדינת ישראל

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2295/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט י' כשר המערערים: 1. מחמוד קיים 2. עזאת קיים 3. מרואן קיים 4. באסם קיים 5. סאלח קיים נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פקיד ההסדר נצרת 3. רשם המקרקעין נצרת 4. האפוטרופוס לנכסי נפקדים 5. רשות מקרקעי ישראל – מרחב צפון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 19120-10-21 מיום 22.2.2023 שניתן על ידי כב' השופטת עירית הוד תאריך הישיבה: ז' בשבט התשפ"ד (17.1.2024) בשם המערערים: עו"ד עבדאללה נסאר בשם המשיבים: עו"ד דפנה לנגפלד; עו"ד מרווה בז'ה פסק-דין השופט י' עמית: הערעור שלפנינו הוא הסבב השלישי במאבקם של המערערים כנגד הכרזתה של החלקה שבמחלוקת כנכס נפקד. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ע' הוד) מיום 22.2.2023 בת"א 19120-10-21, במסגרתו נדחתה תביעת המערערים לתיקון רישום מקרקעין מוסדרים מחמת התיישנותה. רקע והליכים קודמים 1. הערעור עוסק במקרקעין בשטח של כ-100 דונם, הידועים כחלקה 12 בגוש 17481 בכפר עוזייר, ייעודם חקלאי ונטועים בהם עצי זית (להלן: המקרקעין). בשנת 1945, בסיומו של הליך הסדר מנדטורי, ניתן פסק דין שקבע כי המקרקעין ירשמו על שם המתוולי כנאמן עבור הוקף על מסגד בכפר עוזייר (להלן: פסק דין עוזייר). לטענת המערערים, כבר בשנת 1945 נעשתה טעות ברישום המקרקעין במרשם והם נרשמו בבעלותו של "מנהל הוואקף אל עם" (צ"ל מאמור אל אוקאף אלעאם, במובן של המנהל הכללי של נכסי הוקף, והכוונה היא למועצה המוסלמית העליונה – י"ע). לטענת המשיבים, בשנת 1945 המקרקעין נרשמו על שם המתוולי אלא שבשלב מסוים בתחילת שנות ה-90, ייתכן עם העברת הרישום לרישום ממוחשב, רישום המקרקעין שונה על שם "מנהל הוואקף אל עם". מכל מקום, בשל נפקדותו של הוקף אל עם, הפך הנכס לנפקד, ביום 30.10.2007 הונפקה תעודת נפקדות וכן נחתם שטר מכר מהאפוטרופוס לנכסים נפקדים (להלן: האפוטרופוס) לרשות הפיתוח, בהתאם לסעיף 19 לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: חוק נכסי נפקדים). לטענת המערערים, בשנת 2015 הם מונו כמתוולים חדשים על הווקף מטעם משפחת קיים. 2. בשנת 2016 הגישה המדינה תביעה לבית משפט השלום בחיפה לסילוק יד נגד המערערים כמחזיקים בחלקה 12 ובחלקות נוספות (ת"א 40834-07-16). בהליך זה טרם ניתן פסק דין והוסכם כי שאלת הבעלות במקרקעין תוכרע על פי ממצאי פסק הדין שיינתן בבית המשפט המחוזי בהליך מושא ערעור זה. נציין כי עוד בשנת 2016, המערערים הגישו תביעה נגד האפוטרופוס ורשות מקרקעי ישראל לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 46835-09-16) שבה התבקש בית המשפט לקבוע, בין היתר, כי אין נפקדים על הנכסים בחלקות 8, 14-12 ו-15 בגוש 17481, ולבטל את הקניית המקרקעין לאפוטרופוס לגבי חלקות 14-12 וכן את העברת הבעלות מהאפוטרופוס לרשות מקרקעי ישראל. התביעה להכרזה כי אין נפקדים על הנכסים נדחתה בשל התיישנותה; והתביעה לשחרור הנכסים נדחתה בשל היעדר סמכות עניינית של בית המשפט להורות על שחרור נכס נפקד. ערעור שהוגש לבית משפט זה נדחה גם כן ובית המשפט אימץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 4563/18 קיים נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (30.12.2019)). עוד נקבע, כי המערערים רשאים לפנות לאפוטרופוס בבקשה לשחרר את המקרקעין. בשנת 2021 הגישו המערערים עתירה לבג"ץ בבקשה לתקן את הרישום מיום 28.12.1945 במרשם המקרקעין בשל טעות שנפלה בו לטענתם. העתירה נדחתה על הסף משום שהיא כוונה למעשה נגד רשם המקרקעין, אליו המערערים לא פנו טרם הגשת העתירה והוא אף לא צורף כמשיב לעתירה. לבסוף, צוין כי באפשרות המערערים להגיש בקשה לשחרור המקרקעין מנפקודתם כל עוד יוכיחו את זיקתם למקרקעין (בג"ץ 758/21 משפחת קיים עוזיר "היורשים" ע"י המטוולי נ' האפוטרופוס לנכסי הנפקדים (29.4.2021)). המערערים אכן פנו לאפוטרופוס בבקשה לשחרור המקרקעין אך בקשתם נדחתה משום שלא הוכחה זיקה לחלקה ולהקדש. 3. ביום 7.10.2021 הוגשה התביעה מושא ערעור זה לבית המשפט המחוזי בנצרת, ובה התבקש תיקון מרשם הזכויות בלשכת רישום המקרקעין מכוח סעיפים 97-93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת ההסדר). התיקון התבקש גם לגבי חלקות 14-13, אך במהלך הדיון בבית משפט קמא, הבהירו המערערים כי התיקון מתבקש ביחס לחלקה 12 בלבד. פסק דינו של בית משפט קמא 4. ביום 22.2.2023 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא. לאחר שהציג את טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי דין התביעה להידחות. בית המשפט קבע כי מהוראת סעיף 93 לפקודת ההסדר עולה בברור כי תיקון רישום בפנקס כפוף לדין החל על התיישנות תביעות; כי בית משפט זה לא קבע מסמרות באשר לשאלה אם תקופת ההתיישנות בתביעה מסוג זה עומדת על 15 שנים או 25 שנים; כי לא הוכח שהחריגים הקבועים בסעיפים 8-7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), המשהים את תחילת תקופת ההתיישנות, חלים בעניינם של המערערים; וכי אם הטעות ברישום נעשתה כבר בשנת 1945 כפי שטוענים המערערים, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי היא התיישנה זה מכבר, אף לפי הגישה המקלה לפיה תקופת ההתיישנות היא 25 שנים. 5. בית המשפט ציין כי בקשת המערערים לשנות את כתב התביעה באופן שיתוקן מועד שינוי הרישום בבעלות במקרקעין ליום 18.11.2007, היום שבו הונפקה תעודת הנפקדות – נדחתה; הוסיף כי לא ברור מהו המועד שבו נעשתה הטעות ברישום לשיטת המערערים; וקבע כי לכל המאוחר, הטעות נעשתה בשנת 1992, אז הסתיים הפרויקט להעברת כלל הרישומים מרישומים ידניים לרישומים ממוחשבים (להלן: הפרויקט), ומשכך – גם במצב דברים זה התביעה התיישנה אף לפי הגישה המקלה. עוד נקבע כי מהעדויות עולה שכיום לא ידוע מה היה המקור לשינוי הרישום של המקרקעין על שם הוקף אל עם, והאם מדובר בטעות או שמא בשל סיבות אחרות; כי חלוף הזמן הרב ממועד סיומו של הפרויקט ועד מועד הגשת התביעה גרם למשיבים לנזק ראייתי ממשי באשר ליכולתם להתגונן מפני התביעה; וכי הנטל להוכחת הטעות ברישום מוטל על כתפי המערערים. 6. כמו כן, נקבע כי לפי סעיף 125 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין), רישום בפנקס לגבי מקרקעין מוסדרים הוא ראיה חותכת ולכן האפוטרופוס יכול היה להסתמך על רישום המקרקעין בעת שהורה על נפקדות הנכס ולבצע את עסקת המכר מול רשות הפיתוח; ולכן, גם אם היה עולה בידי המערערים להוכיח כי הנכס לא היה נכס נפקד בשנת 2007, הרי שעדיין לא היה בכך בכדי לבטל את עסקת המכר שנעשתה בתום לב ותוך הסתמכות על הרישום בפנקס. לבסוף, צוין כי בפסיקה נקבע שהשימוש בסעיף 93 לפקודת ההסדר יעשה במקרים חריגים בלבד וכי המערערים לא הצליחו להרים את הנטל להוכחת טענתם. אשר על כן, התביעה נדחתה תוך חיוב המערערים בהוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח. טענות הצדדים 7. בעיקרם של דברים, המערערים טענו כי התביעה כלל לא התיישנה ואף לא הוגשה בשיהוי, וכי עמדו בנטל להוכחת בעלותם במקרקעין. באשר לזכותם במקרקעין נטען, בין היתר, כי פסק דין עוזייר משנת 1945 הפך חלוט והוא הקובע את הבעלות במקרקעין; כי למערערים נסח מנדטורי הקובע את זכותם במקרקעין והנסח הממוחשב הוא רק אקט פורמאלי אשר אמור היה להעתיק את הנסח המנדטורי ולא להחליפו; כי רשם המקרקעין הודה כי נעשתה טעות בהעתקת רישום המקרקעין ודי בכך בכדי שהמערערים יעמדו בנטל המוטל עליהם; כי די בחוסר ההתאמה בין הנסח הידני ובין הנסח הממוחשב בכדי להרים את הנטל להוכחת תביעת המערערים; וכי המערערים מחזיקים ומשתמשים בנכס ואף משלמים עליו מיסים, ואף בכך יש להוכיח את בעלותם במקרקעין. באשר לטענות ההתיישנות והשיהוי, נטען בין היתר, כי שטר ההקנייה משנת 2007 הוא הוכחה לכך שרק במועד זה שונה הרישום על שם הוקף אל עם; כי למערערים נודע על העברת הזכויות במקרקעין רק עם הגשת ההליך לסילוק ידם מהקרקע בשנת 2016, ומאז הם פעלו לתיקון הטעות; כי יש לראות בתביעה כתביעת מקרקעין אשר תקופת ההתיישנות בגינה היא 15 שנים לפחות; כי קיימת פסיקה לפיה תביעה לתיקון טעות סופר טהורה אינה מתיישנת; וכי גם מעשי האפוטרופוס אינם תמי לב – שטר המכר נחתם לפני שטר ההקנייה ובהפרש של שבועיים בלבד, והמשיבים לא פעלו משנת 2007 ועד שנת 2016 לאכיפת שטר המכר. דיון והכרעה 8. כפי שציינו בפתח הדברים, זו הפעם השלישית שעניינם של המערערים מגיע לפתחו של בית משפט זה. בע"א 4563/18 הנ"ל נקבע כלהלן (הדגשה הוספה – י"ע): "המערערים מבקשים לתקוף את הרישום בניגוד לסעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת ההסדר), וסעיף 125 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין). לא למותר לציין, כי המערערים לא טענו לתחולתם של סעיפים 97-93 לפקודת ההסדר. גם מטעם זה דין התביעה להידחות. [...] חלקות 14-12 – גם בהנחה שהמערערים שילמו מיסים עבור חלקות אלה (נטען לתשלומי מיסים בשנים 1952, 1972 ו-1977), וגם בהנחה שהחזיקו בחלקות אלה משך השנים – הרי שסעיף 159(ב) לחוק המקרקעין שולל טענת התיישנות במקרקעין מוסדרים. [...] חתימת האפוטרופוס על נכסי נפקדים על תעודה מיום 30.10.2007 לפיה מנהל הוקף אלעאם ירושלים הוא נפקד, לא היא שיצרה את הנפקדות: "על פי החוק עובר 'נכס נפקד' לידי האפוטרופוס גם ללא ידיעתו" (ע"א 4630/02 האפוטרופוס על נכסי נפקדים נ' אבו חתום (18.9.2007)). ההקנייה היא קונסטיטוטיבית מכוח החוק, והנכס הנפקד נקנה לא.נ.נ. בהתקיים תנאי החוק, כך שתעודת הנפקדות כשלעצמה אך מצהירה על הסטטוס המשפטי של הנכס ושל הנפקדות, אך לא יוצרת אותם (בג"ץ 4713/93 גולן נ' הועדה המיוחדת לפי סעיף 29, פ"ד מח(2) 638 (1994))". הלכה עמנו כי מעשה בית דין חל גם מקום שבו היה באפשרות התובע לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות כבר במסגרת ההתדיינות הראשונה (ראו, לדוגמה, רע"א 6830/00 ברנוביץ' נ' תאומים, פ"ד נז(5) 691, 707-706 והאסמכתאות שם (2003)). הרציונל מאחורי כלל זה הוא למנוע הטרדתו של בעל דין להתדיין שוב בעניין שניתנה הזדמנות לבעל הדין להעמידו לדיון (ראו, לדוגמה, ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 181 והאסמכתאות שם (2003)). על פי כלל זה, היה על המערערים לתקוף את נכונות הרישום ולטעון לתחולת סעיפים 97-93 לפקודת ההסדר כבר במסגרת ההליך הראשון. עם זאת, ולו לצורך הדיון, אני נכון להתעלם מהאפשרות כי דין התביעה היה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין. 9. המקרקעין נרשמו בפנקס על שם הוקף אל עם לכל המאוחר בשנת 1992, עם סיום פרויקט העתקת המרשמים. התביעה דנן הוגשה בשנת 2021, בחלוף 29 שנה, כך שגם בהנחה שתקופת ההתיישנות עומדת על 25 שנה, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, ולא למותר לציין כי לשיטת המערערים עצמם, נודע להם על הרישום בשנת 2016. 10. הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות לא עומדת למערערים באשר המדובר במרשם פומבי: "לטעמי, מצב דברים זה, בו העובדות המהוות את עילת התובענה הנטענת פורסמו במאגר פומבי הפתוח לעין הציבור (הגם שבארצות הברית), ספק רב אם מתיישב עם הטענה כי לא ניתן היה למנוע את אי גילוי העובדות בזהירות סבירה. המשיב אישר כי יכול היה לבדוק את מרשם הפטנטים שנים קודם לכן, ומטעמים של אקראיות ומקריות בדק את הפטנטים הרשומים על שם קוברסקי רק בשנת 2004. בכך אין כדי להכניסו תחת סעיף 8 לחוק ההתיישנות" (החלטתי ברע"א 8834/15 אפלייד מטריאלס אינק' צבי להט (3.3.2016)). הדברים נכונים במיוחד למערערים הטוענים להיותם במעמד של נאמן (מתוולי) על ההקדש, שבמסגרת תפקידו וסמכויותיו עליו לשמור על נכסי ההקדש. 11. זאת ועוד. היה על המערערים אף להראות ולהוכיח כי גם קודמיהם בתפקיד המתוולי עומדים בתנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, בהיותם חליפים של המתוולי המקוריים (פסק דיני בע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, פ"ד סד(2) 82, 131 (2010)). ומשהזכרנו זאת, נוסיף ונאמר כי המערערים כשלו בהוכחת שרשרת הזכויות החל משנת 1948 מהמתוולי המקורי אליהם, וכי מנהלי ההקדש או הנהנים אינם נפקדים. מכל מקום, ובתשובה לטענת המערערים לגבי ההקנייה לאפוטרופוס, אין לי אלא לחזור על דברים שאמרתי בע"א 4563/18: "חתימת האפוטרופוס על נכסי נפקדים על תעודה מיום 30.10.2007 לפיה מנהל הוקף אלעאם ירושלים הוא נפקד, לא היא שיצרה את הנפקדות: 'על פי החוק עובר 'נכס נפקד' לידי האפוטרופוס גם ללא ידיעתו' (ע"א 4630/02 האפוטרופוס על נכסי נפקדים נ' אבו חתום (18.9.2007)). ההקנייה היא קונסטיטוטיבית מכוח החוק, והנכס הנפקד נקנה לא.נ.נ. בהתקיים תנאי החוק, כך שתעודת הנפקדות כשלעצמה אך מצהירה על הסטטוס המשפטי של הנכס ושל הנפקדות, אך לא יוצרת אותם (בג"ץ 4713/93 גולן נ' הועדה המיוחדת לפי סעיף 29, פ"ד מח(2) 638 (1994))". 12. לכך יש להוסיף את שנאמר בפסק דיננו בע"א 4563/18 לגבי הוראות סעיף 81 לפקודת ההסדר וסעיף 125 לחוק המקרקעין. על מנת לעמוד בתנאי סעיף 93 לפקודת ההסדר, יש להראות בוודאות כי נפלה טעות סופר, וזאת נוכח חשיבותו של עקרון סופיות הרישום, כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 81 לפקודת ההסדר. ספק אם עצם קיומו של פער בין הנסח הידני לבין הנסח הממוחשב, יש בו כדי להעביר את הנטל אל המשיבים, ומשנדחתה התביעה מחמת התיישנות אותיר שאלה זו בצריך עיון. בהקשר זה אציין כי בניגוד לטענת המערערים, המשיבים לא הודו במסגרת תגובתם בבג"ץ 758/21 הנ"ל כי נעשתה טעות ברישום, אלא כי יתכן ונעשתה טעות אך לא ניתן לברר זאת בשל הנזק הראייתי שנגרם למשיבים נוכח השיהוי בהגשת התביעה. 13. ולבסוף, גם הטענה לזכויות מכוח חזקה אינה יכולה לעמוד למערערים לאור הוראת סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין השוללת טענת התיישנות במקרקעין מוסדרים. 14. לפני סיום אציין כי למרות התוצאה אליה הגענו, התחושה אינה נוחה ולו בשל החשש כי נסתחפה שדם של המערערים בשל טעות שנפלה במהלך המעבר לפנקסים הממוחשבים. בשל כך ביקשנו מהמשיבים לחזור ולבחון את עמדתם, אולם מהודעת המשיבים לאחר הדיון עולה כי הוצעו למערערים הצעות שונות לפנים משורת הדין אך אלה לא נסתייעו (המערערים טענו כי ההצעות היו בבחינת "לעג לרש"). יש לקוות כי לא נסגרו השערים להצעות לפנים משורת הדין גם לאחר פסק דיננו, ומכל מקום, הן בע"א 4563/18 והן בפסק הדין בבג"ץ 758/21 בית המשפט הפנה את המערערים לאפשרות לפנות לאפוטרופוס לנכסי נפקדים בבקשה לשחרור התמורה לפי סעיפים 29-28 לחוק נכסי נפקדים, וגם המשיבים ציינו כי לא נסתם הגולל על מסלול זה. 15. סוף דבר, כי דין הערעור להידחות, אך בנסיבות העניין כמפורט לעיל, לא ייעשה צו להוצאות בערכאה זו. ש ו פ ט השופטת י' וילנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' כשר: אני מסכים. בנסיבות העניין, וכאמור בסעיפים 11-10 לפסק דינו של חברי השופט י' עמית, אני מסכים כי אין תחולה להוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התש"ח-1958 לגבי האמור במרשם פומבי. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏כ"ב בניסן התשפ"ד (‏30.4.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 23022950_E05.docx רנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1