מלכה יצחקוב נ. בנק למסחר בע"מ (בפירוק)

פסק-דין בתיק ע"א 2287/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2287/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר המערערים-המבקשים: 1. מלכה יצחקוב 2. אהרון יצחקוב נ ג ד המשיב: בנק למסחר בע"מ (בפירוק) בקשה מיום 23.6.2011 לביטול הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין בע"א 2287/07 בשם המערערים-המבקשים: עו"ד משה פרידל פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: בפנינו בקשה לביטול הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. המבקשים טוענים כי נתונים חדשים שהתגלו להם מעלים חשש למרמה והטעיה, שלו היו ידועים להם במועד ההסכמה על ההסדר, לא היו מסכימים לאמור בו, ולפיכך הם מבקשים לבטלו. ביום 11.3.2007 הגישו המבקשים לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופטת ד' פלפל). ההליך בבית המשפט המחוזי נסב על כתב ערבות ושטר משכנתא שחתמו המבקשים לטובת המשיב, הוא הבנק למסחר בע"מ (להלן: הבנק), במענה לבקשתו של אחיו של המבקש (להלן: החייב). בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקשים שביקשו לקבוע כי ערבותם נועדה לצורך הבטחת ערבות בנקאית נקודתית שהונפקה לחייב יום לאחר חתימתם על שטר הערבות, בוטלה מאוחר יותר, ולפיכך אינה מקימה עוד חוב למבקשים. בית המשפט פירש את כתב הערבות ככתב ערבות מקיף, שאינו מוגבל לשוויו של בית המגורים ואינו מוגבל לחוב נקודתי אלא הוא ערבות לכל חוב עתידי של החייב. בערעור לפנינו טענו המבקשים כי הוטעו ורומו על ידי הבנק ופקידיו, וכי הופרה חובת הגילוי המוטלת על עורך הדין מטעם הבנק שהחתים אותם על שטר הערבות, וכי כתוצאה מכך חתמו על שטר ערבות ללא הגבלה בעוד שסברו שהם חותמים על ערבות מוגבלת בשווי הדירה, לצורך הבטחת חוב ספציפי של החייב. כמו כן חזרו המבקשים על טענתם שנדחתה בבית המשפט קמא כי הערבות שחתמו, אף שעל פי לשונה היא אינה מוגבלת, נועדה לערוב לערבות בנקאית אחת שהונפקה בסמוך לחתימתם על שטר הערבות נשוא הערעור, ומשבוטלה ערבות זו אין נותר עוד חוב שלהם כלפי הבנק. לאחר שני דיונים שהתקיימו בפנינו ולאחר שנערכו שמאויות לדירת המגורים הודיעונו הצדדים כי הסכימו על פשרה, שעל פיה ישלמו המבקשים לבנק סכום של 500,000 ₪, עד לתאריך מוסכם, ושאם לא כן יימכר בית המגורים ומחצית מהתמורה תועבר לבנק. להסדר זה נתנו ביום 25.10.2010 תוקף של פסק דין, בכפוף להסכמתו של כונס הנכסים הרשמי ולאישור בית המשפט של הפירוק. על אף הסכמה זו, הגישו המבקשים ביום 23.6.2011 בקשה לביטול ההסדר שקיבל תוקף של פסק דין. את בקשתם הם מנמקים בכך שלאחר שהסכימו להסדר הפשרה התגלו להם פרטים נוספים באשר לסכומים שהועברו מהבנק לבנק הפולני "פ.ק.או" (להלן: הבנק הפולני), והם שהיוו את מימוש הערבות הבנקאית על ידי החייב (והובילו ליצירת חובם של המבקשים כלפי הבנק). המבקשים גורסים כי לאחר חתימת ערבותם התברר להם כי הועבר לבנק הפולני, אם בכלל, סכום קטן בהרבה מהנטען על ידי הבנק והחייב. הסכום המוצהר על ידי הבנק נועד, לטענתם, להוביל ליצירת חוב שלהם כלפי הבנק ובכך לאפשר לבנק לממש את הערבות ו"להרוויח" את שווי דירת המבקשים. באשר למימוש סכום נמוך זה, טוענים המבקשים כי הסתבר להם במאוחר כי החייב, שביקש מהם את הערבות לצורך קבלת הלוואה הנדרשת לו לעסקיו, השתמש בכסף על מנת לסייע לביתו בעניין אישי. בנוסף, לטענתם, המשיך הבנק להעביר סכומי כסף נוספים לבנק הפולני, לאחר שכביכול נפדתה הערבות הבנקאית הראשונית (שהמבקשים טוענים שהיו ערבים רק לה). על פי הנטען, סכומי הכסף הגדולים הועברו שלא כדין לבנק הפולני על ידי הבנק, למשל משום היעדר מסגרת אשראי לחשבון החייב, וזאת על מנת לכסות על חובות ההימורים של החייב ושל עופר מקסימוב. המבקשים טוענים, אפוא, כי הערבות שמימן הבנק בהסתמך על שטר הערבות שחתמו הייתה בסכום נמוך, וכן כי השימוש שנעשה בכספים אינו עולה בקנה אחד עם כוונתם כאשר חתמו על שטר הערבות. לפיכך הם מבקשים כי נבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסדר הפשרה, ונקבל את ערעורם. מקומה של הבקשה בערכאה הדיונית ולפיכך דין הבקשה להידחות. אף שברגיל בית המשפט שידון בבקשה לביטול פסק דין הוא בית המשפט שנתן את פסק הדין, הרי על פי ההלכה שהתקבלה בפסיקתנו, ככלל יידונו בקשות לביטול פסקי דין שניתנו על ידי בית משפט זה בהסכמת הצדדים, בפני הערכאה הדיונית ולא בפני בית המשפט העליון. זאת, בעיקר כאשר הטענות מקימות צורך להיזקק לראיות חדשות ולקבוע ממצאים עובדתיים בנוגע לעילות ביטול ההסכם - עניין שאין הוא ממלאכתה של ערכאת הערעור ואינו מתרחש ככלל בבית משפט זה ע"א 9344/04 ד"ר דניאל אנגל נ' עידן מערכות כבלים ישראל בע"מ (טרם פורסם, 10.9.2006), פסקה 16). אמנם, אין מדובר בשאלה של סמכות. לבית משפט זה כערכאת ערעור נתונה הסמכות הנתונה לערכאה הדיונית, והוא רשאי גם לקבוע בשאלות העולות בנוגע להסכמים שהעניק להם תוקף של פסק דין, כפי שהוא מוסמך לקבל כל החלטה שמוסמכת לקבל הערכאה הדיונית. מטעם זה נקבע בעבר כי ההכרעה אם לדון בבקשה כזו הוא עניין שבשיקול דעת ובמקרים חריגים אכן יידרש בית המשפט לשאלת ביטול הסכמים שניתן להם תוקף של פסק דין (שם, פסקה 17 וכן ע"א 689/02 מאיר שרבט נ' מנשה שרבט ואח' (טרם פורסם, 8.6.2006), פסקה 7). עם זאת, לא מצאתי כי במקרה שלנו מדובר במקרה חריג המצדיק בירורה של הבקשה בבית משפט זה. המבקשים מציגים מסמכים חדשים וטוענים להתאמת המסכת העובדתית שהם מציגים לעובדות בתיק. קביעות מסוג זה הם לחם חוקה של הערכאה הדיונית, ונראה אם כן כי הערכאה המתאימה לבירור טענות המבקשים הינה ערכאה זו. יתרה מכך, ההליך בבית משפט זה התמקד בניסיון להביא את הצדדים לפשרה, כפי שאכן קרה בסופו של דבר, ולא נוצרה זיקה מיוחדת בין פסק הדין המוסכם של בית המשפט לבין קביעות עובדתיות המצדיקות המשך הבירור בערכאה זו דווקא. נוכח האמור, הבקשה נדחית. טענותיהם של המבקשים שמורות להם אם וככל שיגישו את בקשתם לערכאה הדיונית המתאימה בתוך 30 יום. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג בתמוז התשע"א (25.7.2011). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07022870_N15.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il