ל.ח פנסו השקעות בע"מ נ. גאלרי ביסטרו בע"מ

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 2281/23 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערערת: ל.ח פנסו השקעות בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. גאלרי ביסטרו בע"מ 2. איציק שמש 3. תומר שמש 4. דיירי הבניין ברחוב ל.ג זלמן ארן 40 בחולון בקשת המערערת מיום 17.7.2023 למתן ארכה להפקדת יתרת הערובה; הודעת המערערת על הפקדת הערובה במלואה מיום 25.7.2023; תשובת המשיבים 4 מיום 21.7.2023 לבקשה להארכת מועד להפקדת ערובה; בקשת המשיבים 4 למחיקת הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו; תשובת המערערת מיום 23.7.2023; תשובת המשיבים 4 מיום 7.8.2023 החלטה 1. הערעור דנא נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' שרביט) בתנ"ג 57424-06-20 מיום 15.1.2023, בגדרו נדחתה בקשה לאישור תביעה נגזרת שהגישה המערערת, בעלת מניות מיעוט בחברה ל.ג זלמן ארן 40 חולון בע"מ (להלן: החברה), נגד דיירים בבניין בחולון, שעניינה בתביעה לאכיפת חוזה לביצוע פרויקט תמ"א 38 שחתמה החברה עם הדיירים (להלן: פסק הדין). 2. לצד הערעור, הגישה המערערת בקשה לפריסת סכום הערובה לתשלומים. בתשובת המשיבים 4 לבקשה, נטען כי לא היה מקום לקבל את הערעור למרשם בשל איחור בהגשתו, ומשכך יש להורות על סילוקו על הסף (פסקה 13 לתשובת המשיבים 4 מיום 29.3.2023). 3. לטענת המשיבים 4 הערעור דנא הוגש ביום 19.3.2023, וזאת כאשר המועד האחרון להגשתו חלף ביום 16.3.2023. המשיבים 4 טוענים כי אמנם המערערת ציינה בערעורה כי פסק הדין הומצא לה ביום 16.1.2023, ואולם מהתיעוד במערכת "נט המשפט" עולה כי בא-כוחה של המערערת צפה באופן יזום בפסק הדין ביום 15.1.2023. במצב דברים זה, כך נטען, ובהתאם ל"כלל הידיעה", המועד האחרון לנקיטת הליך ערעורי חלף ביום 16.3.2023, והערעור הוגש באיחור כאמור. 4. בתשובת המערערת נטען כי ביום 15.1.2023, יום מתן פסק הדין, בא-כוח המערערת היה בירושלים לצורך דיון בהליך אחר, והוא שב למשרדו רק למחרת, אז נודע לו על פסק הדין. כן נטען כי אף למערערת עצמה נודע על פסק הדין אך ביום 16.1.2023. עוד צוין כי בחלוף הזמן "היה קושי לברר" מי מצוות משרדו של ב"כ המערערת צפה בפסק הדין כמתועד במערכת "נט המשפט". המערערת טוענת עוד כי אין להעדיף את "כלל הידיעה" על פני "כלל ההמצאה" במקרה הנדון, וכי בכל מקרה אף אם הערעור הוגש באיחור, הרי שמדובר באיחור זניח, ואין לנקוט בצעד דרסטי של מחיקת הערעור בגינו. לחילופין ביקשה המערערת מתן ארכה להגשת הערעור עד מועד הגשתו בפועל, וזאת על רקע הטענות שהובאו לעיל. 5. בתשובתם לבקשתה החלופית של המערערת למתן ארכה להגשת הערעור נטען כי היא אינה מעלה "טעמים מיוחדים" המצדיקים להיעתר לה, וכי היא אינה נתמכת בתצהיר כנדרש. דיון והכרעה 6. לאחר העיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הערעור דנא אכן הוגש באיחור, כמפורט להלן. 7. כידוע, בדין הישראלי הכלל הוא כי מניין הימים להגשת הליך ערעורי על החלטה שיפוטית מתחיל ממועד המצאתה לידי בעל הדין המערער ("כלל ההמצאה"). ואולם, ברבות השנים, פותח בפסיקה כלל "הידיעה" כחריג ל"כלל ההמצאה" האמור, ולפיו במצבים חריגים, שבהם אין ספק כי החלטה שיפוטית הובאה לידיעת בעל דין אף על פי שלא הומצאה לו כדין, מניין הימים להגשת ההליך ערעורי יתחיל מיום הידיעה על ההחלטה השיפוטית. בהמשך לכך, נפסק עוד כי בנסיבות שבהן קיים תיעוד במערכת "נט-המשפט" בדבר צפייה יזומה בהחלטה, הנטל להוכיח כי אין מקום להחיל את חריג הידיעה על-פני כלל ההמצאה יוטל על בעל הדין שתועד כמי שצפה באופן יזום בהחלטה השיפוטית (ראו: רע"א 6648/20 גבעון נ' ון אמדן (21.12.2020) (להלן: עניין גבעון)).   8. בהקשר זה הודגש כי אמנם אין מקום לנהל "משפט זוטא" בעניין הוכחת אי-הידיעה, ואולם, בעל הדין שעליו מוטל נטל ההוכחה יידרש לספק הסברים מפורטים ונימוקים משכנעים, הכוללים אסמכתאות מתאימות, על-מנת לעמוד בנטל האמור (ראו: עניין גבעון, פסקה 20; בע"מ 7708/22 פלונית נ' פלוני (15.1.2023); רע"א 141/23 ברנר נ' סאני תקשורת בע"מ (7.3.2023); ע"א 2124/23 שגב התורה והצדקה נ' חברת בנק הדואר בע"מ, פסקאות 11-9 (18.4.2023); והשוו: רע"א 1153/20 פלונית נ' מכבי שירותי בריאות, פסקה 8 (30.4.2020)). 9. במקרה הנדון איני סבורה כי המערערת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי אין מקום להחיל את חריג הידיעה על פני כלל ההמצאה. טענות המערערת שלפיהן "בחלוף הזמן היה קושי לברר מי מצוות משרדו של [בא כוחה] צפה בפסק הדין" אינן עולות כדי "הסברים מפורטים ונימוקים משכנעים" כנדרש, ואין די בהן כדי להרים את הנטל המוטל על המערערת. בהקשר זה אציין כי המערערת לא פירטה בתשובתה מהם המאמצים שנעשו כדי לברר מי מצוות משרדו של בא-כוחה צפה בפסק הדין ביום 15.1.2023. כמו כן, לא הובהר האם הטענה שלפיה בא-כוח המערערת שהה מחוץ למשרדו ביום מתן פסק הדין משמעותה היא כי הוא לא יכול היה לצפות בפסק הדין במערכת "נט המשפט" באמצעות אמצעים ניידים (טלפון או מחשב), והאם אמנם נמנע מלעשות כן. 10. בשים לב לאמור, יש להחיל בענייננו את "חריג הידיעה", ולקבוע כי מניין הימים להגשת ההליך הערעורי על פסק הדין התחיל מיום 15.1.2023, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 16.3.2023. במצב דברים זה, הערעור אשר הוגש ביום 19.3.2023 הוגש באיחור. 11. לנוכח האמור, בשלב זה יש לדון בבקשתה החלופית של המערערת למתן ארכה (בדיעבד) להגשת הערעור באיחור. לאחר העיון בטענות הצדדים, לא מצאתי כי המערערת הצביעה על "טעמים מיוחדים" המצדיקים את מתן הארכה. אמנם, לטענת המערערת האיחור בהגשת הערעור הוא איחור קל בלבד, ואולם כפי שנקבע לא אחת – גם איחור של יום אחד איחור הוא, וגם מי שאיחר בהגשת ההליך ביום אחד (וממילא בשלושה ימים) נדרש להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים את מתן הארכה (ראו למשל: ע"א 1607/17 שריג נ' לרר, פסקה 10 והאסמכתאות שם (21.5.2019)). 12. המערערת לא הצביעה על "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה, אלא אך הפנתה לטעמים שהובאו בתשובתה לבקשה לסילוק הערעור על הסף, אשר נדחו כמפורט לעיל. 13. על רקע האמור, אין מנוס ממחיקת הערעור בשל האיחור שנפל בהגשתו, ומאחר שלא הובאו "טעמים מיוחדים" המצדיקים את מתן הארכה המבוקשת (בדיעבד). בהקשר זה לא למותר לציין, כפי שצוין במקרים דומים אחרים, כי הדרישה להצגת "טעמים מיוחדים" כתנאי להארכת מועד הקבוע בחיקוק מחייבת לא רק את בעל הדין העותר למתן ארכה אלא גם את בית המשפט (ראו והשוו: ע"א 2393/19 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' דידיה, פסקאות 12-11 (25.7.2019)). 14. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך להכריע בבקשה להארכת מועד להפקדת ערובה בהליך. 15. סוף דבר: הערעור נמחק בזאת. המערערת תישא בהוצאות המשיבים 4 בסך 1,500 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ו באב התשפ"ג (‏13.8.2023). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 23022810_K12.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1