יצחק בן משה נ. הכונס הרשמי

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2280/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ר' רונן המערער: יצחק בן משה נ ג ד המשיבים: 1. הכונס הרשמי 2. עו"ד מרים זפט 3. עו"ד אלונה בומגרטן ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ה' סילש) מיום 10.2.2021 ב-פש"ר 24386-07-13 תאריך הישיבה: י"ד בחשון התשפ"ג (8.11.2022) בשם המערער: בעצמו בשם המשיב 1: עו"ד רועי נירון בשם המשיבה 2: בעצמה בשם המשיבה 3: בעצמה פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ה' סילש) מיום 10.2.2021 ב-פש"ר 24386-07-13. בהחלטה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להפקדת עירבון, שנקבע כתנאי לדיון בערעורים שהגיש. הערעורים עוסקים בהכרעות בתביעות חוב שניתנו נגד המערער בהליכי פשיטת רגל (להלן: פש"ר). עניינו של העירבון נושא הערעור הובא לפתחו של בית משפט זה חדשות לבקרים, כמו גם הליכים אחרים המתנהלים בקשר עם המערער. על כן, לא מצאתי טעם לפרט בהרחבה את הרקע לערעור, שהליכים דומים לו כבר נדחו בשנים עברו במסגרת רע"א 5809/17; רע"א 7045/17; ו-ע"א 2486/18. 2. בתמצית ייאמר כי המערער מצוי בהליכי פש"ר זה למעלה מ-9 שנים. במסגרת הליכים אלה הכריעו המשיבות 2 ו-3 (להלן: הנאמנות) בתביעות חוב שהוגשו נגדו, וביום 3.4.2017 הגיש המערער ערעורים על ההכרעות (להלן: הערעורים). לאחר הגשת הערעורים – תשעה במספר – פנה בא-כוח הכונס הרשמי (להלן: הכנ"ר) בבקשה לבית המשפט, שבה נמסר כי "כנ"ר מתקשה להימנע מהרושם שהחייב [המערער, ע'ב'] שוב מבקש להציף את תיק הפש"ר תוך ניצול הליכי משפט לרעה וכחלק מאסטרטגיה דיונית שתכליתה התשת הנושים, בעלי התפקיד ובית המשפט". על כן התבקש בית המשפט להורות כי כתנאי מקדים לדיון בערעורים, המערער יפקיד עירבון להבטחת הוצאות הצדדים. בית המשפט של פש"ר (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) נענה לבקשת הכנ"ר בהחלטה מיום 12.7.2017. בהחלטה הובהר כי בית המשפט מוסמך להורות על הפקדת עירבון בגין ערעור על הכרעה בתביעת חוב, וכי במקרה זה העירבון נדרש בשל העובדה שהערעורים הוגשו באופן גורף נגד רובן המוחלט של הכרעות הנאמנות; סיכוייהם של הערעורים שאינם גבוהים; והתנהלות המערער שעוררה חשש שלא ניתן יהיה לגבות ממנו הוצאות, אם ייפסקו. מכאן הורה בית המשפט כי המערער יפקיד עירבון בסך 7,500 ש"ח בגין כל ערעור שהגיש, וזאת בתוך 14 ימים ממתן ההחלטה (לעיל ולהלן: העירבון). הובהר כי ערעור שלא יופקד בגינו עירבון במועד יימחק. בקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה נדחתה ביום 18.7.2017 (השופט נ' סולברג, רע"א 5809/17), תוך שצוין כי סכום העירבון (סכום כולל של 67,500 ש"ח) מידתי ו"מבטא התחשבות מסוימת במבקש [הוא המערער, ע'ב']", לשון ההחלטה. 3. בעקבות הודעת המערער על המצאת ערבות צד ג' בסך 67,500 ש"ח, הבהיר בית המשפט כי את העירבון יש להפקיד בקופת בית המשפט במזומן. גם על החלטה זו הגיש המערער בקשה למתן רשות ערעור, וזו נדחתה ביום 25.1.2018 (השופט י' דנציגר, רע"א 7045/17). המועד שנקבע להפקדת העירבון חלף, וכך גם ארכות שניתנו למערער – אך העירבון לא הופקד. ביום 14.2.2018 נענה בית המשפט לבקשת הנאמנות והורה על מחיקת הערעורים. גם על החלטה זו הלין המערער, וערעורו נדחה בפסק דין מיום 8.12.2020 (השופטים י' עמית, י' וילנר ו-א' שטיין; ע"א 2486/18). בקשת המערער לעיון חוזר בפסק הדין נדחתה ביום 22.12.2020. 4. ביום 20.1.2021 פנה המערער לבית המשפט של פש"ר ב"בקשה להארכת מועד להפקדת העירבון לשמיעת הערעורים ובקשה 'לפסול' ולבטל את הכרעות תביעות החוב של 'הנושים הפרטיים' בהתאם לסעיף 150 לפקודה". מקריאת הבקשה עולה כי היא מתמקדת, רובה ככולה בתביעות החוב, ועותרת לביטול ההכרעות שניתנו בהן. הנאמנות התנגדו לבקשה בטענה שהמערער מיצה את כל ההזדמנויות שניתנו לו להפקדת העירבון, ובקשתו אינה מציגה עילה כלשהי למתן ארכה נוספת. כאמור לעיל, בית המשפט דחה את הבקשה להארכת המועד להפקדת העירבון בהחלטה מיום 10.2.2021. לאחר שסקר את ההליכים המרובים שבהם נקט המערער, ציין בית המשפט כי למערער "ניתנו אורכות מפליגות להפקדת העירבון בתיקי הערעורים, אלא כי הוא עצמו בחר, פעם אחר פעם, שלא להפקידם, תוך שהוא מציב תנאים להפקדה, עותר לחלופות ואורכות, או מגיש בקשות חדשות תוך התעלמות ברורה מהחלטות קודמות, ותוך הצגת קו טיעון אשר אין בו כדי מתן מענה לסוגיית אי הפקדת העירבון". בהחלטה הובהר כי אין כל הצדקה לשוב ולהידרש כעת לערעורים שנמחקו עוד בשנת 2018, וכי ממילא לא מתקיימות במקרה זה הוראות הדין המאפשרות לעשות כן. על כך הוגש הערעור דנן. הטענות בערעור 5. כתב הערעור אינו כולל ולו טענה אחת שנוגעת לענייננו – הארכת המועד להפקדת העירבון, שנקבע כתנאי לדיון בערעורים על תביעות החוב. חלף זאת, הערעור שמחזיק 13 עמודים הוא בעיקרו העתק של מסמך הנחיות מאת מנהל המחלקה המשפטית במוסד האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי. מסמך זה סוקר בהרחבה את המסגרת הדיונית להכרעה בתביעות חוב והדינים החלים עליהן, והמערער הוסיף לו מספר שורות שלפיהן יש לקבל את הערעור ולהורות על בחינה חוזרת של תביעות החוב. כחודש לאחר הגשת הערעור הגיש המערער בקשה למינוי מומחה (להלן: הבקשה למינוי מומחה), שבה הוא עותר למינוי רואה חשבון לצורך בדיקת תביעות החוב על ידי גורם ניטרלי ונטול ניגוד עניינים, וזאת בניגוד למשיבה 2 שנמצאת לשיטתו בניגוד עניינים חריף. בנוסף טוען המערער כי יש להחזיר את תביעות החוב לנאמנות, משלא ניתנה לו זכות להציג בפניהן את גרסתו העובדתית, ומשהנאמנות הכריעו בתביעות ללא נימוקים. בהמשך הגיש המערער בקשה נוספת, להורות לנאמנות לבדוק תביעות חוב שכנגד שהגיש נגד הנושים והחייבים. הבקשה מחזיקה כרבע עמוד, ובה נטען כי המשיבה 2 "מועלת בתפקידה תוך גרימת נזקים כספיים של עשרות מיליוני ש"ח" והמשיבה 3 היא "חותמת גומי". בקשה זו נדחתה ביום 6.9.2021, תוך שהובהר כי מדובר בבקשת סרק. בדיון שהתקיים לפנינו הסברנו למערער, שאיננו מיוצג, כי הנושא היחיד שעומד על הפרק הוא הארכת המועד להפקדת העירבון. בטיעונו בעל פה טען המערער כי בהתאם לסעיפים 150 ו-181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) מוקנית לבית המשפט סמכות לשנות או לבטל כל החלטה של הנאמן או של בית המשפט עצמו שפוגעת בפושט הרגל. משכך טען המערער כי הוא זכאי לבקש מבית המשפט להתערב בהליך בכל עת, ויש לבטל את ההכרעות בתביעות החוב שניתנו בניגוד להוראות הפקודה וגרמו לו עוול. לחלופין עתר המערער לארכה בת יממה לצורך הפקדת העירבון. 6. בתשובתן מציינות הנאמנות כי הערעור אינו כולל כל התייחסות לנושאים שנדונו בהחלטה נשוא הערעור או לנימוקים שעל פיהם נדחתה בקשת המערער. הנאמנות טוענות כי בהיעדר כל טיעון שמצביע על טעות לכאורה בנימוקי ההחלטה, הערעור חסר משמעות ויש לדחותו על הסף. הנאמנות מוסיפות וטוענות כי הערעור, שהוגש תוך התעלמות מכל ההחלטות הקודמות שניתנו על ידי בתי המשפט, מהווה ניסיון חסר תום לב, מתריס ופסול לסכל את ההחלטה למחוק את הערעורים שהגיש המערער על תביעות החוב, תוך ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות. לגופו של עניין טוענות הנאמנות כי החלטת בית המשפט שדחתה את הבקשה למתן ארכה להפקדת העירבון מעוגנת היטב במערך ההחלטות ופסקי הדין שניתנו בעניינו של המערער. בתשובתן לבקשה למינוי מומחה טענו הנאמנות כי יש לסלק את הבקשה על הסף משהיא לא רלוונטית בשלב הערעור. סוגית מינוי המומחה לא עלתה באף הליך שיזם המערער בעבר, ובהתאם אין בהחלטות שניתנו בעניינו כל התייחסות לנושא. בנסיבות המתוארת, הבקשה אינה רלוונטית לערעור ויש לדחותה. לנאמנות אין ולא היה כל אינטרס בתביעות שבהן דנו, וממילא כל עוד לא ניתנה החלטה שלפיה יש לדון בערעורים לגופם, אין מקום לדון בבקשה למינוי מומחה. בנוסף נטען כי אין כל עיגון בחוק לעקיפת בית המשפט המנהל את תיק הפש"ר באמצעות מינוי מומחה בהליך הערעור. 7. בתשובת הכנ"ר נכתב כי כתב הערעור אינו כולל טיעון משפטי ברור שממנו ניתן להבין מדוע סבור המערער כי בית המשפט שגה בהחלטתו נושא הערעור. לגופו של עניין טוען הכנ"ר כי החלטת בית המשפט לדחות את בקשת המערער להארכת מועד להפקדת העירבון ניתנה בדין, והיא מתבקשת לנוכח קיומם של מספרי פסקי דין חלוטים בנושא זה. כן הצטרף הכנ"ר לעמדת הנאמנות בנוגע לבקשת המערער למינוי מומחה. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינו בכתובים ושמענו את טיעוני הצדדים בעל פה, הגענו לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. הערעור שלפנינו הוא ההליך החמישי שבמסגרתו נדרש בית משפט זה לעניין העירבון או לסוגיה הקשורה בו; ונזכיר כי מדובר בערעור על החלטה שלא להאריך את המועד להפקדת העירבון, כאשר מועד ההפקדה האחרון שנקבע על ידי בית המשפט – לאחר מספר דחיות ועיכובים – חלף בחודש פברואר 2018. דחיית בקשה להארכת מועד היא מסוג ההחלטות הדיוניות שבית משפט זה נוטה שלא להתערב בהן, וזאת לנוכח שיקול הדעת הרחב שמסור לבית המשפט שדן בהליך פש"ר, בשל מומחיותו בתחום, בקיאותו בנסיבות המקרה, והיכרותו עם בעלי הדין (ראו: רע"א 962/20 מוחארב נ' מנהל מיוחד לנכסי החייב‏ (8.7.2020)). המערער לא הצביע על טעם כלשהו שמצדיק התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט של פש"ר, לא כל שכן על טעם כבד משקל. 9. אשר לטענת המערער כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט של פש"ר מכוח סעיף 181 לפקודה, יובהר כי בקשה לעיון חוזר יש להפנות לבית המשפט שקיבל את ההחלטה שבה מתבקש העיון, ולא לבית משפט של ערעור. עם זאת נדגיש כי סמכותו של בית משפט של פש"ר לשנות או לבטל צווים מכוח סעיף 181 לפקודה, מוגבלת למצבים שבהם חל שינוי נסיבות מהותי שמצדיק סטייה מההחלטה המקורית; או למקרים שבהם בית המשפט טעה טעות טכנית ברורה (ראו: ע"א 7188/18 אמיר נ' חנאי, ס' 30 (28.12.2020); ע"א 2823/22 אבו דקה נ' הכונס הרשמי, ס' 9 (30.8.2022)). עניינו של המערער אינו בא בגדר מצבים אלה, כך שגם אם היה מגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט של פש"ר – דומה כי לא היה מקום לקבלה בעת הזאת. אף הבקשה למינוי מומחה שהגיש המערער במסגרת תיק הערעור איננה ממין העניין; וכפי שטענו המשיבים, אין מקום להידרש אליה במסגרת ערעור על דחיית בקשה למתן ארכה להפקדת עירבון. 10. לפני סיום נעיר כי עיון בתיק הפש"ר מעלה כי המערער ממאן להשלים עם ההחלטות שניתנות בעניינו באופן עקבי, ונקט עד היום בשורה ארוכה של הליכי סרק בלתי מנומקים וחסרי בסיס משפטי – הכל במטרה לעקוף את החלטות בית המשפט של פש"ר ולהביא לשינוי ההכרעות בתביעות החוב, וזאת מבלי להפקיד את העירבון כפי שהורו בתי המשפט שוב ושוב. התנהלות זו מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, והיא מעידה על עצמה עד כמה נדרשה הפקדת העירבון כדי להבטיח שהמערער יישא לפחות בחלק מההוצאות שגרם למשיבים. ונאמר לבסוף, כפי שכבר נאמר למערער בעבר, כי טוב יעשה אם גם בנקודת הזמן הזאת יפנה לקבלת סיוע משפטי, וישתף פעולה עם הליכי הפש"ר במטרה להביא לסיומם המהיר והיעיל. סוף דבר 11. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 5,000 ש"ח –3,000 ש"ח לנאמנות, ו-2000 ש"ח לכנ"ר. ניתן היום, ‏ג' בכסלו התשפ"ג (‏27.11.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21022800_G14.docx עא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1