פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2280/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2280/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בתל אביב-יפו מיום 17.3.13 בת"פ 15077-09-11 שניתן על ידי כבוד השופטת י' אמסטרדם תאריך הישיבה: כ"ב באב התשע"ג (29.7.2013) בשם המערער: עו"ד דוד ונטורה בשם המשיבה: עו"ד ארז בן-ארויה בשם שירות המבחן לנוער: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' אמסטרדם) מתאריך 17.3.2013 ב-ת"פ 15077-09-11, שבגדרו – במסגרת הסדר טיעון – הורשע המערער (להלן גם: הנאשם 5), שהיה קטין במועד האירועים, מושאי הערעור, ביחד עם 4 נאשמים נוספים (שהיו קטינים אף הם) (להלן ביחד: הנערים), במה שנטען כנגדו בכתב אישום מתוקן, שכלל שני אישומים. במסגרת הודייתו בעובדות האישום הראשון הורשע המערער, בעבירות הבאות: גרם חבלה בנסיבות מחמירות (באמצעות נשק קר ובצוותא) לפי סעיפים 335(א)(1)+(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובעבירה של גרם חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין. כן הורשע המערער, במסגרת הודייתו בעובדות האישום השני, בעבירה של שיבוש מהלכי חקירה – לפי סעיף 244 לחוק העונשין. בשל הרשעותיו האמורות של המערער, נגזרו עליו העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום מתן גזר-דינו של בית המשפט קמא (והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע, או כל עבירת אלימות מסוג פשע). כן השית בית המשפט המחוזי הנכבד על המערער צו פיקוח בשירות המבחן, למשך שנה ממועד מתן פסק-הדין (17.3.2013) ותשלום של פיצוי בגובה 1,500 ש"ח לכל אחד מהמתלוננים (כאשר הסכום קוזז מהפיקדון שהפקיד המערער ב-מ"ת 15097-09-11). בנוסף הורה בית המשפט המחוזי הנכבד למערער לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה מן העבירות בהן הורשע, תוך שנתיים מיום מתן פסק הדין (כאשר אם המערער יסרב לחתום על התחייבות כאמור, הוא ייאסר למשך 25 ימים). להלן יובאו הנתונים הדרושים להכרעה. תיאור העובדות וההליכים הקודמים 2. נגד המערער הוגש כתב אישום (להלן: כתב האישום המקורי) בבית המשפט המחוזי לנוער בתל אביב-יפו הנכבד. לפי הנטען במסגרת האישום הראשון – בתאריך 28.8.2011, בשעת לילה מאוחרת, הגיע המערער יחד עם 4 נאשמים נוספים למועדון מסוים בהרצליה (להלן: המועדון). עם הגעתם של החמישה לפתח המועדון, פרץ ויכוח בין הנערים לבין נער אחר (להלן: ש.ב), על רקע ההמתנה בכניסה למועדון. בעקבות כך, קשרו הנערים קשר לפגוע בנוסעי האוטובוס מהישוב תל מונד-צורן, אשר חנה בסמוך למועדון, מאחר שסברו כי ש.ב, אף הוא, היה מצוי בין יושבי האוטובוס. בתוך-כך, בתאריך 29.8.2013, בשעה 2:55, הצטיידו הנערים בסכינים, מוט ברזל, קרשים ואבנים (להלן: אביזרי ההכאה), על-מנת לתקוף באמצעותם את יושבי האוטובוס. במסגרת הקשר שקשרו הנערים ולשם קידומו, הם קראו ליושבי האוטובוס (כ-15 במספר) לרדת ממנו, תוך שהם עושים בידיהם תנועות של שיסוף גרון, כאשר אחד הנערים (הנאשם 1) אף החל לחבוט בחוזקה, באמצעות קרש גדול, בדלת האוטובוס ובשמשתו הקדמית. בסמוך לכך החלו הנערים להשליך אבנים וחפצים על האוטובוס, כך שלבסוף נופצה השמשה, לאחר שהנאשם 1 השליך אבן לעברה בעוצמה רבה. בשלב מאוחר יותר, ובהמשך לאותו האירוע, תקפו הנערים את נהג האוטובוס, שניסה למנוע מהם את כניסתם אל האוטובוס, בכך שהכו אותו באמצעות קרש בחוזקה, מספר פעמים, ופגעו בבטנו, ובכך שאחד מהם ניסה לדקור אותו, הכל בכדי להניעו לעזוב את האוטובוס. בשלב זה, פרצו הנערים אל האוטובוס, כאשר הם מצוידים באביזרי ההכאה ובעודם חוסמים את מעברי היציאה מן האוטובוס. בחלקו האחרון של האירוע, תקפו הנערים, בצוותא חדא, כשבעה מנוסעי האוטובוס (קטינים ילידי שנת 1997) באמצעות אביזרי ההכאה, בעטו וחבטו בהם באגרופים, כך שנגרמו להם חבלות חמורות, שבעטיין חלקם אף נזקקו לטיפול רפואי. בכתב האישום נטען כי המערער נטל חלק במעשי הנערים המתוארים לעיל ולכן הוא נכלל בין הנאשמים שהואשמו במסגרת האישום הראשון. לפי הנטען במסגרת האישום השני, בתאריך 29.9.2011 לפנות בוקר, הגיעו הנאשמים 5-2 ובהם המערער (הנאשם 5), אל רחוב בן גוריון בהרצליה והטמינו את הסכינים ששימשו אותם באירוע התקיפה המתואר, באדנית גדולה שהיתה מצויה במקום. בגין חלקו באירוע זה, הואשם המערער בעבירה של שיבוש מהלכי חקירה – לפי סעיף 244 לחוק העונשין. הסדר הטיעון 3. בדיון שהתקיים בתאריך 26.12.2011 הודיעה התביעה לבית המשפט המחוזי לנוער הנכבד, כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון, שבגדרו הוסכם כי מפרטי האישום הראשון תושמט העבירה של קשירת קשר (לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין), וכי האישום השני יתוקן כך שיצוין בו כי הנאשמים 5-2 הטמינו סכין אחת ולא מספר סכינים. כן הוסכם כי הנאשמים 1 ו-3, יורשעו במיוחס להם בכתב האישום המתוקן, ואילו המערער והנאשמים 2 ו-4 יודו בעובדות כתב האישום המתוקן וייקבע כי הם ביצעו את העבירות המיוחסות להם, אך הם יוכלו לטעון לאי-הרשעה (כתב האישום המקורי לאחר תיקונו כאמור, יקרא להלן: כתב האישום המתוקן). כן הוסכם כי לאחר הרשעתם של הנאשמים 1 ו-3 ולאחר רישום הודאתם של הנאשמים 2, 4 ו-5 – הצדדים יעתרו במשותף לקבלת תסקיר שירות מבחן, כפי שמתחייב מסעיף 1(1) לאכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), התשכ"ד-1964. עוד יודגש כי התביעה הגיעה להסכמות עונשיות עם כלל הנאשמים, כאשר לגבי המערער הוסכם כי התביעה תעתור להרשעתו ולהשתת 3 חודשי מאסר בפועל עליו, שירוצו בעבודות שירות (בכפוף לקבלת חוות-דעת חיובית מהממונה על עבודות השירות) ולהשתת 3 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי בסך 1,500 ש"ח לכל אחד מהמתלוננים, ואילו ההגנה תוכל לטעון כרצונה לעניין רכיב עונש המאסר, לרבות באשר לאי-הרשעתו של המערער. בעקבות האמור לעיל – אישר בית המשפט המחוזי לנוער הנכבד את הסדר הטיעון הנ"ל, על כל ההסכמות שהושגו בגדרו. כן הורה בית המשפט המחוזי לנוער הנכבד, באותו המעמד, על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער – עד לתאריך 27.3.2012. תסקירי שירות המבחן לנוער 4. בתאריך 25.3.2012 התקבל תסקיר שירות המבחן לנוער. מהתסקיר עלה, בין היתר, כי המערער גילה שיפור בתפקודו הלימודי וההתנהגותי, שהתבטא בחזרתו למסגרת לימודית רגילה בכיתה קטנה, לאחר שבעבר הוא סבל מקשיים לימודיים והתנהגותיים. כן צוין בתסקיר כי שירות המבחן התרשם שהמערער מביע צער וחרטה על מעורבותו באירועים שפורטו בכתב האישום המתוקן (המהווים את הסתבכותו הראשונה של המערער עם החוק), והוא מבין את חומרת העבירות והנזק שגרם למתלוננים. כן הודגש בתסקיר כי המערער עשוי להיתרם מהליך טיפולי, וכי הסתבכותו הנוכחית נבעה מהפעלת שיקול דעת מוטעה וקושי בשליטה מצדו, ועל כן המערער הופנה לקבוצה טיפולית. על-מנת לבחון את השתלבותו של המערער בתוכנית הטיפולית שהוצעה לו – נענתה בקשת שירות המבחן לדחיית המשך הדיון בעניינו של המערער, בארבעה חודשים, לצורך קבלת תסקיר משלים. התסקיר המשלים התקבל בתאריך 19.7.2013 וממנו עלה כי חלה נסיגה במצבו ובתפקודו של המערער, שכן הוא הפסיק את לימודיו (כחודשיים לפני תום תקופת הלימודים) וכי ניסיונות לשלבו במסגרות לימודיות שונות (כגון: לימודי השלמת השכלה) – לא צלחו. בשל כך, שירות המבחן הציע לשלב את המערער בפנימייה, תחת צו השגחה זמני בתנאי מגורים, על-מנת לבחון את הסתגלותו למסגרת זו ואת מידת שיתוף הפעולה שלו עימה. לשם בחינת המתווה שהציע שירות המבחן – נעתר בית המשפט המחוזי לנוער הנכבד לבקשת דחייה נוספת של הדיון בשלושה חודשים לצורך הגשת תסקיר משלים נוסף. בתאריך 12.2.2013 התקבל התסקיר המשלים הנוסף בעניינו של המערער וממנו עלה כי לצד חוסר יציבות שגילה המערער במסגרת המשפחתית, הוא הצליח לייצר יציבות במישור האישי – זאת נוכח השתלבותו בקבוצה טיפולית לטיפול בכעסים. לבסוף ציין שירות המבחן, כי בצד גורמי הסיכון הקשורים בשיקומו של המערער (בהם קשייו לשלוט בכעסים והבעיות הלימודיות והמשפחתיות שהוא נקלע אליהם) – המערער משתף פעולה עם ההליך הטיפולי ונתרם ממנו, כאשר גם משפחתו החלה לגלות מעורבות ודאגה למצבו. בנוסף לכך צוין כי המערער אף נוטל אחריות על מעשיו. לפיכך שירות המבחן המליץ לבית המשפט להימנע מהרשעת המערער ולהשית עליו צו מבחן למשך 6 חודשים, פיצוי למתלוננים וכי המערער יחתום על התחייבות להימנע ממעשים בעלי אופי דומה לאלה מושאי הערעור – בסכום גבוה. 5. להשלמת התמונה יצוין כי לקראת הדיון שבפנינו, הגיש (בתאריך 21.7.2013) שירות המבחן תסקיר עדכני בעניינו של המערער. מהתסקיר העדכני עולה כי המערער השתלב במסגרת תעסוקתית מאז עזב את הלימודים, כי הוא התייצב בלשכת הגיוס בתל השומר לצורך בדיקת התאמתו לשירות צבאי וכי הוא מביע מוטיבציה גבוהה לשירות קרבי בצה"ל (אף שבאותו שלב הוא לא נמצא כשיר לשירות זה). לבסוף המליץ שירות המבחן להשית על המערער 150 שעות שירות לתועלת הציבור חלף הרשעתו. פסק הדין של בית המשפט קמא 6. בתאריך 17.3.2013 הרשיע בית המשפט המחוזי לנוער הנכבד את המערער בכל המיוחס לו בכתב האישום המתוקן, בעודו עומד על חומרתם של המעשים שיוחסו למערער (שהפכו לגישתו ל"מכת מדינה"), ועל הצורך להעניק כאן את הבכורה לשיקולים של גמול והרתעה, על-פני הנתון של היות המערער קטין – דבר המחייב מתן משקל יתר לשיקול השיקומי-טיפולי של המערער. בהקשר זה הפנה בית המשפט המחוזי לנוער הנכבד ל-ע"פ 580/07 מדינת ישראל נ' פלוני (30.3.2008), שבגדרו הורשע קטין, אשר אף הוא תקף יחד עם אחרים מאבטח בכניסה למועדון (כאשר האחרון נזקק לטיפול רפואי) ופסק, כדלקמן: "אין לקבל את 'ההצדקה' שמצא הנאשם (המערער כאן – ח"מ) ליטול חלק באירוע האלימות. הנאשם הוסיף חטא על פשע משחבר לנאשמים 4-2 וסייע בידם להסתיר את הסכין. מקריאת ההודעות שנמסרו, לא מצטיירת תמונה כפי שביקש הנאשם לתאר, לפיה הוא הודה מיד בכל המיוחס לו והוביל את החוקרים לסכין." לבסוף, בשים לב לחומרת המעשים שיוחסו למערער, ונוכח העובדה כי הוא ניסה למזער את חלקו במעשה, ולאחר שנדחתה עמדת שירות המבחן שהמליץ להסתפק באי-הרשעה – המערער הורשע, והושתו עליו העונשים המפורטים בסיפא לפיסקה 1 שלעיל. בית המשפט המחוזי לנוער הנכבד, הדגיש עוד בשולי הכרעת-דינו, כי אין מקום לראות בהרשעתו זו של המערער – מניעה לגיוסו לצה"ל. 7. במסגרת גזר הדין מנה בית המשפט המחוזי לנוער הנכבד את הממצאים החיוביים שהעלה שירות המבחן בעניינו של המערער (בהם התועלת שהפיק מההליך הטיפולי בו היה מעורב), ואת הנתון לפיו חלקו של המערער באירועים, מושאי כתב האישום המתוקן, היה פחות מזה של הנאשם 2 (אשר לגביו היתה התביעה חופשית לטעון, בין השאר, ל-4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות). כן ציין בית המשפט המחוזי לנוער הנכבד, לטובתו של המערער, את העובדה כי הוא הודה במיוחס לו בשלב מוקדם של ההליך (הגם שצמצם את חלקו באירוע) ואת העובדה כי הוא הביע נכונות להתגייס לשירות משמעותי בצה"ל. לפיכך בית המשפט המחוזי לנוער הנכבד החליט לאמץ את המלצת שירות המבחן לנוער באשר למתווה הטיפולי שהוצע על-ידו, כמו גם את המלצתו ביחס להשתת התחייבות כספית על המערער, תוך אי-קבלת ההמלצה בדבר אי-הרשעה. יחד עם זאת, מאחר שהמערער היה מצוי בתחילתו של התהליך הטיפולי – בית המשפט המחוזי לנוער הנכבד החליט להאריך את תקופת הפיקוח (בהשוואה לזו שהוצעה על-ידי שירות המבחן) – למשך שנה ובסיכום השית על המערער את העונשים המנויים בסיפא לפיסקה 1 שלעיל. מכאן הערעור שבפנינו, שעיקרו הבקשה לביטול הרשעת המערער. טענות הצדדים בערעור 8. המערער, באמצעות בא-כוחו, העלה, בין השאר, את הטענות הבאות: (א) בית המשפט קמא שגה בכך שלא ייחס משקל מספק להיות המערער קטין. כן הוא גורס כי לא היה ראוי להעניק משקל כלשהו, להיותה של תופעת האלימות בין קטינים "מכת מדינה", אלא היה על בית המשפט קמא, לטענת המערער, להתמקד בשיקולים אינדיווידואליים הקשורים בו. (ב) בית המשפט קמא שגה בכך שלא העניק משקל מספק לנסיבותיו המיוחדות של המערער, ובכלל זה: השיקום שעבר והשפעת הגירושין של הוריו עליו. (ג) בית המשפט קמא שגה בכך שקבע כי המערער מיזער את חלקו באירועים מושאי הערעור, בחקירתו במשטרה – מאחר שלטענתו מעורבותו בפרשה אכן היתה קטנה. (ד) בית המשפט קמא שגה בכך שלא איבחן בין חלקו של המערער לבין חלקו של הנאשם 2 באירועים, מושאי כתב-האישום המתוקן, לעניין העונש. (ה) בית המשפט קמא – לא העניק משקל מספק לתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו, והתעלם מהעובדה כי הרשעתו עלולה להכתים את עתידו וכן למנוע את אפשרות גיוסו לצה"ל. בהתחשב בכל הטענות הנ"ל, הרי שלגישתו של המערער, יש לקבל את המלצת שירות המבחן (כפי שעלתה, בין השאר, מהתסקיר העדכני) ולהשית עליו 150 שעות עבודה לתועלת הציבור, בצד קבלת הערעור במובן זה שהרשעת המערער תבוטל. 9. בא-כח המשיבה מצדו טען בדיון שבפנינו, כי יש להותיר את הרשעת המערער על-כנה, וכי אין להקל ראש בחלקו של המערער באירועים, מושאי הערעור. כן טען בא-כח המשיבה, כי אין במקרה שבכאן סטייה מעקרון האחידות בענישה – מאחר שאף כי בין שתי קבוצות הנאשמים אכן קיים הבדל מסוים (כפי שהוסכם בהסדר הטיעון) – אין לוותר פה על הרשעה לגבי כל מי שנכלל בשתיהן. בהקשר זה הוא גרס שיש לשים דגש מוגבר על עקרון ההרתעה, אל מול השיקולים שהעלה המערער, כאשר לשיטתו – הושת על המערער עונש ראוי במכלול, שיש בו משום איזון מתאים בין כל השיקולים הרלבנטיים. דיון והכרעה 10. לאחר עיון בהודעת הערעור ובחומר שהוגש לנו על ידי הצדדים ולאחר שמיעת טיעוניהם בדיון שנערך בפנינו, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות וכך אציע לחברי לעשות. הנימוקים לכך יובאו מיד בסמוך. 11. מאחר שאין מחלוקת כי המערער אכן ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן – זאת מכח הודאתו, ובהתחשב בכך שטענותיו מופנות אך ורק כנגד הרשעתו במעשים אלו – מתעורר הצורך לבחון כאן רק את השאלה האם יש פה מקום להתערב בהרשעתו האמורה של המערער, בדגש על הליכי השיקום שעבר, מחד גיסא ועל החומרה שייחס בית המשפט קמא למעשיו והצורך בהרתעת הרבים, מאידך גיסא. בכך אדון להלן. 12. חוק העונשין מאפשר, כידוע, לבית המשפט לחרוג מכלל מיצוי הדין עם נאשם פלוני, בתנאים מיוחדים, ומקנה בידו את הסמכות להימנע מהרשעה ולהטיל עליו, חלף זאת, צו שירות לתועלת הציבור (ראו: סעיף 71א לחוק העונשין). בכל הנוגע לנאשמים קטינים, נקיטה בדרך זו היא מקובלת הרבה יותר, שכן לגביהם בית המשפט רשאי להימנע מהרשעה כלל, או להטיל אמצעים טיפוליים על הנאשם הקטין, בלא הרשעה (ראו: סעיף 24 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971). לאחרונה ציינתי כי הבסיס הנורמטיבי להכרעה בסוגיה של הימנעות מהרשעה – דומה בעקרון במקרה של קטינים ובגירים, אלא שמערך האיזונים בין כלל השיקולים שיש להביאם בחשבון – הוא שונה בעניינם של נאשמים קטינים (עיינו: פסק-דיני ב-ע"פ 7993/10 פלוני נ' מדינת ישראל, בפיסקה 11 (22.7.2013) (להלן: עניין פלוני)). במקרה של נאשמים בגירים, נדרש איזון בין האינטרס הציבורי – המצריך את מיצויו של ההליך הפלילי וקיומה של הרתעה אפקטיבית – לבין נסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם, לרבות אפשרויות שיקומו ואילו כאשר מדובר בנאשמים קטינים צריך לתת משקל מיוחד ורב יותר לנסיבות האינדיווידואליות של הנאשם ולאפשרויות השיקום העומדות בפניו, ובתוך כך גוברת הנכונות לסטות מחובת מיצוי הדין על דרך של הרשעה (שם, שם). עם זאת, בעניין פלוני הדגשתי גם את מידת הזהירות, שבה על בית המשפט לנקוט עת שהוא מבצע את האיזון האמור גם ביחס לקטינים, והפניתי לדברים שנאמרו ב-ע"פ 8164/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 577 (2003), לפיהם: "קטינות אינה יוצרת חסינות, ולעתים שיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול עולים במשקלם על השיקול השיקומי." (שם, בעמ' 584-583). 13. בנסיבות הערעור שבכאן, אני סבור כי האיזון שערך בית המשפט המחוזי לנוער הנכבד, בעניינו של המערער, הינו ראוי ותואם בהחלט את נסיבות המקרה. המערער היה בן 15 ו-7 חודשים בעת ביצוע העבירות בהן הורשע, וכפי שעולה מתסקירי שירות המבחן לנוער ומעמדתה של גב' מרדר (נציגת שירות המבחן לנוער), כפי שזו הובעה בדיון בפנינו – המערער אכן הביע חרטה ונטל אחריות על מעשיו (הגם שהפחית בחלקו באירועים, מושאי הערעור, בהודעותיו במשטרה). כן הוברר כי סיכויי השיקום בעניינו של המערער טובים. יחד עם זאת, לא נעלמה מבית המשפט המחוזי לנוער הנכבד ומעינינו – החומרה שאותה יש לראות במעשים שהמערער הודה בהם, ואלה מכריעים פה את הכף לעבר הרשעה. אין לשיטתי אף מקום לקבל כאן את טענת בא-כח המערער, שלפיה בית המשפט קמא לא שקל כראוי את עברו ה"נקי" של המערער, או שהשיקול בדבר "מכת מדינה", הוא זה שהוביל להרשעתו, שהרי הרשעתו האמורה מתחייבת מתוך ההגנה על האינטרסים הציבוריים של הרתעה וגמול בענישה – הגוברים, בנסיבות המקרה, על שיקולי שיקומו. בהקשר זה יוטעם, כפי שבית משפט זה קבע לא אחת, כי מעשי אלימות בין קטינים, כגון אלו בהם היה מעורב המערער, ראוי שייענו בענישה מרתיעה. בהקשר זה, אביא את הדברים שנפסקו ב-ע"פ 1132/07 מקונן נ' מדינת ישראל, בפיסקה 5 (5.8.2007), לפיהם: "למרבה הצער, עבירות אלימות במועדונים, בהן מעורבים צעירים, ולא פעם צעירים ללא עבר פלילי, הפכו למעשה של יום ביומו, בתי המשפט מצווים לתרום את תרומתם לעקירת נגע האלימות בדרך של ענישה מרתיעה" (ההדגשות שלי – ח"מ). 14. כאן אוסיף כי על אף ההמלצות החיוביות של שירות המבחן לנוער – הערכאה המבררת, כמו גם ערכאת הערעור – אינן כבולות באלה, והן רשאיות לסטות מהן, במקרים המתאימים, כפי שבדין עשה כאן בית המשפט המחוזי לנוער הנכבד (עיינו: ע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל, בפיסקה 51 לפסק-דינו של חברי, השופט ס' ג'ובראן (25.6.2013)). גם טענתו של בא-כח המערער לפיה היה ראוי להבחין, לעניין ההרשעה, בין חלקו של המערער לבין חלקו של הנאשם 2 – דינה להידחות. 15. לסיום אדגיש כי נוכח התוצאה אליה הגעתי, שלפיה לא היה ואין כאן מקום לביטול ההרשעה של המערער – מתחייבת גם המסקנה כי אל לנו להתערב בעונש שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי לנוער הנכבד. עם זאת אציין כי מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי לנוער הנכבד, שלפיה הרשעתו של המערער, איננה צריכה בהכרח למנוע את גיוסו לשירות צבאי, שהרי, כפי שעלה אף בדיון בפנינו – עבר פלילי הוא רק שיקול אחד מני רבים בהחלטה של רשויות הצבא בדבר הגיוס לצה"ל וההצבה בו. לפיכך יש להניח כי רשויות הגיוס ישקלו עניינית את אפשרות גיוסו של המערער לצה"ל, בהתאם לאמות המידה המקובלות עליהן במקרים שכאלה ולנתוניו האישיים האחרים. 16. סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – סבורני כי אין מקום להתערבות בפסק-דינו של בית המשפט קמא הנכבד, וכך אציע לחבריי שנעשה. תקופת התנאי בעונש המאסר המותנה, שנגזר על המערער בבית המשפט קמא הנכבד, תעמוד על 3 שנים ממועד מתן גזר הדין בבית המשפט קמא הנכבד. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר. ניתן ביום, ‏י"ג באלול התשע"ג (‏19.8.2013). תוקן היום, כ"ח בתשרי התשע"ד (2.10.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13022800_K02.doc את מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il