רשאד קזמאל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2276/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2276/11 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: רשאד קזמאל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.2.11 בת"פ 10257-07-09 שניתן על ידי כבוד השופטת ח' הורוביץ תאריך הישיבה: י"ט באייר התשע"א (23.5.2011) בשם המערער: עו"ד מאדי דאהר בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.2.2011 (ת"פ 10257-07-09, כב' השופטת ח' הורוביץ). המערער הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש כנגדו ולאחר שנשמעו מרבית ראיות התביעה (לרבות עדותו של נפגע העבירה), בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). כפי העולה מכתב האישום, המערער ושניים נוספים (יכונו להלן : מעורב 1 ומעורב 2) שדדו נהג מונית שהסיעם ברכבו לכיוון בית ג'אן (להלן: המתלונן) תוך שימוש באלימות פיזית ואיומים. נסיבות השוד מתוארות כך בכתב האישום המתוקן: עם הגיעם לכניסה לבית ג'אן, ביקש המעורב 1 כי המתלונן יפנה לדרך עפר במטרה להובילו למקום מבודד. המתלונן נענה לבקשה וכעבור זמן קצר נתבקש על ידי המערער לעצור, על מנת שיוכל להטיל את מימיו. המתלונן אכן עצר, והמערער יצא מן הרכב. או אז, החלו מעורב 1 ומעורב 2 בתקיפת המתלונן. מעורב 1 שלח אגרופו לפניו וכיבה את מנוע הרכב. מעורב 2 תפס את המתלונן בצווארו בתנועת חניקה וריסס דאודורנט בעיניו. שניהם יחד, הכו את המתלונן וצעקו לעברו כי ימסור להם את כספו, כאשר מעורב 2, במטרה להפחיד את המתלונן, צעק לעבר חבריו כי יביאו את האקדח. באותה העת, עמד המערער מחוץ לרכב ודפק על שמשתו בחוזקה באמצעות חפץ שאחז בידו, תוך שהוא צועק לעבר המתלונן "תביא את הכסף". כתוצאה ממעשים אלו, נחבל המתלונן בזרועותיו בגבו ובצווארו, והוא מסר להם סכום של כ-350 ש"ח שהיה בכיס חולצתו. בנוסף, נטלו השלושה, קופה שהייתה מונחת ברכב ובה סכום של כ-150 ש"ח וטלפון נייד. לאחר דברים אלו, נסו מהמקום. בגין הרשעתו, הוטלו על המערער העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 3,000 ש"ח למתלונן. בקביעת עונשים אלו זקף בית המשפט לחובתו של המערער את חלקו הפעיל בשוד, עברו הפלילי, חומרת העבירה ונסיבותיה (בדגש על הצורך בענישה מרתיעה במקרי שוד של נהגי מונית), הסתבכויותיו הקודמות עם החוק, הודאתו המאוחרת והעובדה כי לא לקח אחריות מלאה על האירוע, כפי העולה מתסקיר שירות המבחן. לזכותו של המערער, זקף בית המשפט את גילו הצעיר, הודאתו וחרטתו הכנה (אם כי המאוחרת כאמור), עברו הלא מכביד, שירותו בצה"ל והתנהלותו הנורמטיבית לאחר האירוע. בית המשפט ציין, בנוסף, כי על המעורב 1 בפרשה, שאמנם הורשע גם בעבירה של קשירת קשר לביצוע השוד, אך היה קטין (על סף בגירות) בעת המעשה, בעל עבר פלילי נקי והודה ללא צורך בניהול הוכחות, הוטלו 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנינו, בגדרו מלין המערער על חומרת עונשו, ובפיו טענות לעניין התנהלותו וקביעותיו של בית המשפט המחוזי. המערער מצביע על מספר נסיבות, כגון מעצרו מיד לאחר שימוע גזר הדין וסירובו של בית המשפט להיעתר לבקשתו לערוך תסקיר משלים בעניינו, שיש בהן לטענתו כדי ללמד שבית המשפט לא נתן דעתו לשיקולים האינדיבידואליים הקשורים בו, וקבע מראש את עונשו בהתאם לעונשים שהוטלו על יתר המעורבים בפרשה. עוד הוא טוען, כי במהלך המשפט, בעקבות הערות שהשמיע בית המשפט, נוצר אצלו הרושם כי לא יוטל עליו עונש מאסר בפועל. בעקבות הערות אלו, כך נטען, הושג הסדר הטיעון בין המערער למשיבה. לטענתו, המלצת תסקיר שירות המבחן ונסיבותיו האישיות מלמדות כי על אף חומרתה של העבירה בה הורשע יש לתת משקל נכבד לאינטרס שבשיקומו. שגה בית המשפט, לטענתו, משדחה את המלצת שירות המבחן ומשלא שעה לפסיקות שהציג בפניו, בהן נגזרו עונשי עבודות שירות במקרים חמורים משלו. עוד טען, כי נסיבותיו האישיות מצדיקות נקיטת דרך אחרת שיקומית בעניינו. נוכח האמור, מבקש המערער כי נתערב בעונשו באופן בו עונש המאסר בפועל שהוטל עליו יקוצר לשישה חודשים שירוצו בעבודות שירות. המשיבה מצידה, מתנגדת לקבלת הערעור. לטענתה, העונשים שהוטלו על המערער הולמים את המקרה, ולעניין זה סומכת היא את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. לאחר עיון בהודעת הערעור ובצרופותיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים של טעות מהותית בגזר הדין או סטייה ממשית מרמת הענישה ההולמת את המקרה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009)). תנאים אלו, כך נמצא לנו, אינם מתקיימים במקרה זה. בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין והעונשים שהוטלו על המערער ראויים בנסיבות המקרה. דומה כי אין צורך להכביר במילים בדבר החומרה היתרה שיש בעבירה בה הורשע המערער (ראו למשל, לעניין שוד נהגי מוניות: ע"פ 1885/07 נאיף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.7.2008); ע"פ 8490/04 עבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.6.2005)). בית המשפט שקלל נכונה את חומרתה של העבירה, המעצימה את שיקולי הגמול וההרתעה, עם נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של המערער. בין היתר, התחשב באמור בתסקיר שירות המבחן, ממנו עלה כי המערער איננו לוקח אחריות מלאה על מעשיו ואיננו מביע נכונות להשתלב במסגרת טיפולית. בנסיבות אלו, צדק בית המשפט בדחותו את המלצת שירות המבחן שלא להשית על המערער עונש מאסר בפועל, ולא נמצא לנו כי נפל כל פגם במשך תקופת המאסר שנקבעה המצדיק את התערבותנו. בשולי הדברים יצוין כי לא מצאנו כל ממש בטענות שהעלה המערער באשר להתנהלותו של בית המשפט. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"א באייר התשע"א (25.5.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11022760_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il