בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2276/02
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערער: ד"ר
דב הרצוג
נגד
המשיבה: כפר אז"ר - מושב עובדים להתיישבות חקלאית
שיתופית
בע"מ
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום
בתל-אביב-יפו מיום 4.3.2002 בת.א.
88160/99
ובת.א. 117437/01 (מאוחדים),
שניתנה
על ידי כבוד השופט דן מור
בשם
המערער: עו"ד יורם תובל
בשם
המשיבה: עו"ד ירון אילן
פסק-דין
ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב'
השופט ד' מור) מיום 4.3.02, שלא לפסול עצמו להמשיך ולדון בת.א. 88160/99 ובת.א.
117437/01.
1. המשיבה הגישה לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה
בסדר דין מקוצר לפינוי המערער מדירה הידועה כ"בית הרופא", בה מתגורר
המערער על-פי הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים. בכתב תביעתה טענה המשיבה כי תקופת
השכירות על-פי ההסכם הסתיימה. המערער הגיש בקשת רשות להגן, בה טען כי הסכם השכירות
שבין הצדדים מכיל תנאים שלובים, לפיהם כל עוד נבחר המערער על ידי חברי כפר
אז"ר לשמש כ"רופא הכפר", מוארכת גם הרשות להשתמש בבית הרופא. בית
המשפט (כב' השופטת ר' פינצ'וק-אלט), בהחלטתה מיום 25.12.00, נתנה למערער בקשת רשות
להגן. לאחר מתן הרשות להגן, הועבר התיק לדיון בפני כב' השופט ד' מור. בעקבות דיון
מקדמי שהתקיים בתיק, קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 22.4.01, כי גם לאחר עיון בהחלטת
בית המשפט המעניקה למערער את הרשות להתגונן וגם לאחר שמיעת טענות בעלי הדין, לא
נחה דעתו כי למערער זכויות קנייניות בנכס. לפיכך, הורה בית המשפט לצדדים לסכם את
טענותיהם בכתב.
2. ביום 19.6.01 נתן בית המשפט פסק דין, על בסיס
סיכומי טענות הצדדים, בלא שנשמעו ראיות. בפסק דינו הורה בית המשפט על קבלת תביעת
הפינוי, תוך שהוא דוחה את טענת המערער כי הוא רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה כל עוד
הוא משמש רופא הכפר. בית המשפט קבע כי אין בנמצא בהסכם השכירות כל תנאי שלוב, לפיו
כל עוד מסכים המערער לשמש כרופא הכפר, מחויבת המשיבה להעמיד לרשותו את הדירה, וכי
אין בהסכמתו של המערער לשמש כרופא הכפר כדי לשנות מהעובדה כי תקופת השכירות על-פי
ההסכם הסתיימה. כן ניתן למשיבה היתר לפיצול סעדים. על פסק הדין הגיש המערער ערעור
לבית המשפט המחוזי. לאחר הגשת הערעור ועוד בטרם נדון, הגישה המשיבה תביעה כספית
נגד המערער לתשלום דמי שכירות ראויים ופיצוי מוסכם. במהלך הדיון בערעור הציע בית
המשפט המחוזי (כב' השופטת ה' גרסטל) לצדדים כי פסק הדין יבוטל מאחר שלא נשמעו
ראיות, והצדדים יפנו לבית משפט השלום לצורך קביעת מועד לשמיעת הוכחות. משנתנה
המשיבה את הסכמתה להצעת בית המשפט, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול פסק הדין מיום
19.6.01 והחזרת התיק לבית משפט השלום להמשך שמיעת הראיות בו. לאחר ביטול פסק
הפינוי, הגיש המערער בקשה לסילוק התביעה הכספית שהגישה המשיבה, מהטעם שזו מתבססת
על היתר לפיצול סעדים אשר בוטל עם ביטול פסק הפינוי.
3. לבקשת המשיבה, אוחד הדיון בתביעת הפינוי
ובתביעה הכספית, והתיקים נקבעו לשמיעה במאוחד בפני כב' השופט ד' מור. מיד עם
היוודע למערער כי התיקים נקבעו לשמיעה בפני כב' השופט מור, הגיש המערער ביום
11.2.02 בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיקים. בבקשתו טען המערער כי הואיל
ופסק הפינוי מביע באופן נחרץ את עמדתו של בית המשפט עוד לפני שנשמעו ראיות בתיק,
נבצר מבית המשפט לשפוט באובייקטיביות הדרושה וקיים חשש ממשי כי דעתו של בית המשפט
תהיה "נעולה" בהתייחס לממצאים ולקביעות שבפסק הדין הראשון. המשיבה
התנגדה לבקשת הפסילה בטענה כי קבלת הבקשה תגרום לתוצאה כי ערעור שהתקבל לעולם לא
יוחזר לשופט שדן בו בערכאה הדיונית, וכי המשיבה לא הוכיחה כל אפשרות ממשית למשוא
פנים מצד בית המשפט.
4. בית המשפט, בהחלטתו מיום 4.3.02, דחה את בקשת
הפסילה, בקובעו כי פסק הדין לפינוי מבוסס באופן בלעדי על המצב המשפטי הנכון
לעובדות המקרה על-פי כתבי הטענות, וכי אין לבית המשפט כל משוא פנים לצד זה או אחר.
בית המשפט הוסיף כי ערכאת הערעור לא קבעה כי החלטתו שגויה או כי נפלה בה טעות, וכי
בקשת הפסילה נובעת מרצון המערער למצוא לו שופט אחר, נוח יותר, אשר אולי מבין אחרת
את הדין בענייננו.
5. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורו טוען
המערער כי קביעותיו של בית משפט השלום, שהובעו במסגרת פסק הדין שבוטל, לא מותירות
מקום לספק כי בית המשפט גיבש את דעתו בנחרצות עוד לפני שנשמעו ראיות בתיק ובאופן
המעיד על גיבוש דעה קדומה כלפי נושא המשפט. לטענת המערער, קביעתו של בית המשפט
בהחלטתו בבקשת הפסילה כי פסק הפינוי ניתן בהתבסס על המצב המשפטי הנכון לעובדות,
וזאת כאשר לא נשמעו ראיות ולא נקבעו עובדות, מעידה כי דעתו של בית המשפט
"נעולה" וכי חרץ את דינו של המערער. כן טוען המערער, כי בקביעתו של בית
המשפט כי ערכאת הערעור לא קבעה כי החלטתו שגויה, מעיד בית המשפט על עצמו כי אין מקום
לשינוי ההחלטה. עוד טוען המערער כי תקינות ההליך מצדיקה העברת התיק לשופט אחר.
המשיבה מתנגדת לערעור בטענה כי המערער לא הוכיח כל אפשרות ממשית למשוא פנים מצד
השופט.
6. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה
כי דין הערעור להידחות. אכן, במספר מצבים דומים נקבע, כי עצם הבעת עמדה או דעה
בהליך קודם, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים. כך, בהליכי ביניים ובבקשות
לסעדים זמניים (ראו: ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון
(טרם פורסם)). כך, גם מקום בו נדונה שאלה משפטית דומה (ראו: ע"ב 1/88 ניימן
נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, פ"ד מב(4) 177, 182). כך גם, מקום בו
מוחזר תיק לדיון בפני שופט, לאחר התערבותה של ערכאת הערעור (ראו: ע"פ 75/98 עציון
נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). השאלה שיש לשאול היא, על כן, אם נתקיים חשש ממשי
למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות
בהליך כולו כ"משחק מכור" (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר
ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573, 605). הדגש הינו, על כן, לא רק בהליך
הדיוני, במסגרתו נתגבשה דעה כזו או אחרת (אם בבקשה לסעד זמני; בערעור; בהליך קודם
באותו עניין וכיוצא בזה), אלא בשאלה המהותית, והיא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים
לגוף העניין. במובן זה יכולה להיות, בין היתר, חשיבות לשאלה אם נשמעו ראיות אם לאו
(ראו: ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב (טרם פורסם)); ואם נשמעו טיעונים
אם לאו. אין לקבוע רשימה סגורה של מקרים ועילות בעניין זה. כל מקרה לגופו. כל אירוע
ונסיבותיו (ראו: ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שיווק ועבודות בע"מ נ' בנק
לאומי (לא פורסם)).
7. במקרה שבפנינו, ניתן אמנם פסק דין בתובענה.
במובן זה, נסתיים לכאורה ההליך. אולם, סיום ההליך היה ללא שמיעת ראיות. בית המשפט
אף ציין בהחלטתו כי פסק הדין שניתן על ידו היה מבוסס באופן בלעדי על המצב המשפטי
הנכון על-פי כתבי הטענות. במצב דברים זה, יש יסוד לקביעתו של כב' השופט, כי טרם
גיבש דעתו במובן זה, שאין חשש ממשי למשוא פנים. המערער לא הצליח לבסס תשתית
ראייתית המלמדת כי דעתו של בית המשפט נעולה, וכי בית המשפט חרץ את גורל הגנתו, עוד
בטרם נשמעו הראיות.
הערעור נדחה, איפוא. המערער יישא בהוצאות
המשיבה בסכום כולל של 5,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ט בניסן התשס"ב
(11.4.2002).
ה
נ ש י א
_________________
העתק
מתאים למקור 02022760.A01 /דז/
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית
המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי
המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il