נפתלי פאקירי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2274/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2274/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: נפתלי פקירי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (השופטת נ' פראג-לבוא), מיום 16.3.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ"ל 1327/07 בשם המערער: עו"ד א' בית-הלוי פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (השופטת נ' פראג-לבוא) מיום 16.3.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ"ל 1327/07. 1. ביום 16.8.2007 הוגש לבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו כתב אישום המייחס למערער עבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש. התיק החל להישמע בחודש נובמבר 2007, ואולם ניהולו התעכב נוכח אי התייצבותם של המערער ובא-כוחו לדיונים רבים. לאחר מספר דיונים אליהם לא התייצב, הובא המערער בצו הבאה בפני שופט תורן ושוחרר לאחר שהפקיד סך של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט. ביום 31.1.2010, ולקראת דיון הוכחות שנקבע ליום 8.2.2010 בשעה 11:30, הגיש בא-כוח המערער בקשה להורות על השבת הסכום האמור וכן ביקש לדחות את הדיון נוכח אשפוזו של המערער במרכז לבריאות הנפש "אברבנאל". בהחלטתו מיום 1.2.2010 קבע בית המשפט (השופטת פראג-לבוא) כי בא-כוח המערער יתייצב לדיון הקבוע ליום 8.2.2010 וכי בהסכמתו יינתן צו לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המערער. 2. ביום 8.2.2010 התייצבו בא-כוח המערער ואבי המערער לדיון בשעה היעודה, אולם, כעולה מפרוטוקול הדיון, בית המשפט היה מצוי אותה העת בעיצומו של דיון הוכחות בתיק אחר. בית המשפט (השופטת פראג-לבוא) ביקש מבא-כוח המערער להמתין וציין כי בכוונתו להורות על קבלת חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המערער, אך בא-כוח המערער עזב את האולם בשעה 11:52. באת-כוח המדינה ביקשה להטיל הוצאות על המערער. בהחלטתו, בה תוארה התמשכות ההליכים בתיק הנובעת במידה רבה מהתנהלותם של המערער ובא-כוחו, קבע בית המשפט כי המערער ישלם הוצאות בסך 800 ₪, והדיון נדחה ליום 16.3.2010. נוכח החלטה זו, ונוכח טענתו כי האמור בפרוטוקול הדיון אינו משקף נאמנה את שאכן התרחש בו, ביקש המערער מבית המשפט כי יפסול עצמו מלדון בעניינו (להלן: בקשת הפסלות). בתצהיר שצורף לבקשת הפסלות, הצהיר אבי המערער כי כאשר נכנס לאולם הדיונים יחד עם בא-כוח המערער, בסמוך לשעה 11:30, החלה השופטת לשמוע תיקים קצרים אחרים בטרם יישמע עניינו של המערער. כן ציין אבי המערער בתצהירו, כי בשעה 12:00 החלה השופטת בשמיעת דיון הוכחות בתיק אחר, ובעקבות זאת עזב בא-כוח המערער את האולם בשעה 12:05. בדיון שהתקיים ביום 16.3.2010 חזר בא-כוח המערער על בקשת הפסלות, וציין כי אף בישיבות נוספות בתיק החל הדיון באיחור ניכר. באת-כוח המדינה התנגדה לבקשה, בטענה כי כאשר ישנו עומס על בית המשפט נדרשים בעלי הדין להמתין לתורם. 3. בהמשך הדיון, דחה בית המשפט, במעמד הצדדים, את בקשת הפסלות. בהחלטתו חזר ופירט בית המשפט את התנהלותם הבעייתית של המערער ובא-כוחו עד כה במסגרת ההליך. כן ציין בית המשפט, כי זוהי בקשתו השלישית של המערער לפסילתו של בית המשפט, לאחר ששתי בקשותיו הקודמות, אשר הוגשו בגין טענתו לאי-דיוק ברישום הפרוטוקול וכן נוכח דרישת בית המשפט להצגת מסמכים רפואיים בגין היעדרויות המערער מישיבות שנקבעו, נדחו. בית המשפט קבע עוד כי השעה הרשומה בפרוטוקול היא זו שהופיעה במחשב בית המשפט בעת עזיבת בא-כוח המערער. לסיום, קבעה השופטת כי לא הוכח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים וכי בית המשפט עושה כל שביכולתו כדי להביא לסיומו של תיק זה. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, חוזר בא-כוח המערער על טענותיו בבקשת הפסלות, תוך שהוא מוסיף ומציין כי הצטברותן של ההחלטות בענייננו של המערער, כמו-גם האמור בהחלטה בבקשת הפסלות עצמה, מלמדים על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. כן מציין בא-כוח המערער, כי התנהלותו הבעייתית של המערער במסגרת ההליך נובעת ממצבו הנפשי הקשה ולפיכך אין הצדקה "להענישו" בגין התנהלות זו. 4. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. עילת הפסלות עליה מצביע המערער הינה כי בית המשפט, ברישום הפרוטוקול ובהחלטותיו בעניין סדר שמיעת הדיונים ובעניין הטלת הוצאות על המערער, גילה "עוינות מוקדמת מופרזת בשיעורה" כלפי המערער. ראשית יצוין, כפי שנפסק לא אחת בעבר, כי מקום בו דוחה בית המשפט את גרסתו העובדתית של המערער בבקשת הפסלות, הרי שמוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי שגה בית המשפט (ראו: ע"פ 3161/09 יחזקאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.7.2009) והאסמכתאות המופיעות שם). בנסיבות המקרה שלפניי, לא שוכנעתי כי עלה בידי המערער להרים נטל זה וניתן היה להסתפק בכך כדי להביא לדחיית טענותיו של המערער בהיבט זה. שנית, אציין כי אף אם נקבל את גרסתו העובדתית של המערער, ואינני קובעת כי כך הם פני הדברים, הרי שאין בנטען בערעור כדי להצביע לגופו של עניין על התגבשותה של עילת פסלות. החלטותיו של בית המשפט בעניין קביעת סדר יום הדיונים ובעניין הטלת הוצאות על נאשם שלא התייצב לדיון הינן החלטות דיוניות מובהקות. הלכה היא, כי בית המשפט קמא הוא שמופקד על ניהול ההליך וכי החלטותיו הדיוניות, לכשעצמן, אינן מהוות עילה לפסילתו. השאלה הטעונה בירור הינה האם בנסיבות המקרה נוצר, באופן אובייקטיבי, חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 391/02 צברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 176-174 (2006)). על מנת להוכיח זאת אין די בחיבורן האריתמטי של מספר החלטות דיוניות, אלא יש להוכיח כי מבחינה אובייקטיבית אין השופט פתוח להשתכנע (ע"פ 2793/09 איליאבייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.2009)). בענייננו, החלטותיה של השופטת ניתנו כחלק מניהול יום הדיונים העמוס הניצב בפניה וכתוצאה מאי התייצבותו של המערער פעם אחר פעם לדיונים בעניינו, ואין בהחלטותיה כדי לגבש חשש ממשי למשוא פנים, באופן המעיד על נעילת דעתה. בשולי הדברים אציין, כי נוכח הנסיבות האישיות המיוחדות של המערער, יש להניח כי הצדדים יעשו מאמץ לסיים את ההליכים התלויים ועומדים זמן רב. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ב בניסן התש"ע (6.4.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10022740_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il