עיריית חולון נ. סרג' זימק

פסק-דין בתיק ע"א 2274/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2274/06 ע"א 2564/06 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערערות בע"א 2274/06 1. עיריית חולון והמשיבות בע"א 2564/06: 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה-חולון נ ג ד המשיבים בע"א 2274/06 1. סרג' זימק והמערערים בע"א 2564/06: 2. בצלאל הר אש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 7.2.06 בת.א. 1220/02 שניתן על ידי כבוד השופטת צ' ברון תאריך הישיבה: כ"ו בחשון תשס"ט (24.11.08) בשם המערערות בע"א 2274/06 והמשיבות בע"א 2564/06: עו"ד ע' צילקר בשם המערערים בע"א 2564/06 והמשיבים בע"א 2274/06: עו"ד א' וינוגרד פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד, אשר מופנים כנגד פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת צ' ברון) מיום 7.2.06, במסגרת ת.א. 1220/02. 1. הערעורים נסבים על השאלה הבאה: לפני קום המדינה הופקע שטח של כ-22% (הפקעה ללא תשלום פיצויים) מחלקה פלונית. שנים לאחר מכן הועברה הבעלות בחלקה לבעלים אחר. בשנת 1999 הופקעה החלקה במלואה על פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. האם, בנסיבות העניין, על הרשות המקומית לשלם לבעלים החדשים של הקרקע פיצוי גם בגין אותו חלק מהחלקה שהופקע במסגרת ההפקעה הראשונה? הרקע העובדתי 2. אקדים את המאוחר ואומר כי לאחר ששמענו את טענות הצדדים בהרחבה בדיון שהתקיים לפנינו, סברנו כי עובדות המקרה אינן ברורות כל צרכן. חוסר הבהירות נבע מסתירה פנימית בכתבי הטענות של המערערות, שכן מחד גיסא צויין שם כי ההפקעה הראשונה בוצעה בשנת 1933 ומאידך גיסא עלה מכתבי הטענות כי ההפקעה הראשונה בוצעה רק בשנת 1943. כפי שיובהר להלן, למועד המדויק של ביצוע ההפקעה הראשונה חשיבות רבה לענייננו, ולפיכך זימנו את הצדדים לדיון המשך שבמסגרתו התבקשו לטעון בנוגע למועד ביצוע ההפקעה הראשונה. בעקבות דיון זה הגישו הצדדים לעיוננו את הנסחים ההיסטוריים של החלקות הנדונות, כך שהתקבלה תמונה מדוייקת יותר של המצב העובדתי, והכל כפי שיפורט להלן. 3. נקודת ההתחלה הרלבנטית של סיפורנו הינה בשנת 1933, תקופת שלטון המנדט הבריטי. אותה תקופה היה השטח נשוא ענייננו רשום כחלקות מס' 31 ו-32 בגוש מס' 22 (להלן: החלקות ההיסטוריות). החלקות ההיסטוריות היו אז בבעלותה של חברת בנק קופת עם בע"מ. בחודש אוקטובר שנת 1933 נעשה איחוד וחלוקה מחדש של החלקות ההיסטוריות (לטענת המערערות בע"א 2274/06 (להלן: המערערות), הפרצלציה נעשתה ביוזמת חברת בנק קופת עם בע"מ) כך שנוצר גוש חדש (גוש 6737) המונה 233 חלקות בגדלים שונים. החלוקה מחדש הביאה לכך שהשטח נשוא ענייננו, שבמקור נכלל בחלקות ההיסטוריות הפך לעשר חלקות בגוש 6737: חלקות 1, 15, 16, 22, 31, 136, 138, 139, 140 ו-141. תכנית האיחוד והחלוקה אושרה ביום 6.10.1933 ובסמוך לכך נרשמו החלקות שבגוש 6737 על שם חברת בנק קופת עם בע"מ. 4. כפי שעולה מהנסחים ההיסטוריים, כעשור לאחר מכן, בשנת 1943, הופקעו חלקות 1, 15, 16, 22 ו-31 (להלן: חלקות הדרך) על ידי הנציב העליון לטובת סלילת דרך ציבורית ואז נרשמו חלקות אלה על שם הנציב העליון (להלן: ההפקעה הראשונה). 5. בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, או בסמוך לכך, רכשו המשיבים בע"א 2274/06, סרג' זימק ובצלאל הר-אש (להלן: המשיבים), את החלקות כדלקמן: בצלאל הר-אש רכש ביום 11.2.1976 50% מחלקה 136 בגוש 6737 ששטחה 438 מ"ר; וסרג' זימק רכש ביום 4.1.1983 את חלקות 138, 139, 140 ו-141 בגוש 6737 ששטחן 462 מ"ר, 445 מ"ר, 454 מ"ר ו-441 מ"ר בהתאמה (להלן יכונו חלקות 136, 138, 139, 140 ו-141: החלקות הנוספות). למען העמד דברים על דיוקם יוער כי המשיבים לא רכשו את החלקות הנוספות ישירות מחברת בנק קופת עם בע"מ אלא הבעלות בהן הועברה עוד קודם לכן לידיים פרטיות, כפי שעולה מהנסחים ההיסטוריים של החלקות שצורפו כמוצגים. 6. ביום 16.5.1999 פורסמה בילקוט הפרסומים הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות) ולפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה), שעל פיה הקרקע המתוארת בתוספת (ובה נכללות החלקות הנוספות) דרושה לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חולון, המערערת 2, "לחלוטין לצרכי ציבור" (להלן: ההפקעה הנוכחית). למעשה, במסגרת ההפקעה הנוכחית, הופקעו החלקות הנוספות במלואן (למעט חלקה 140 שלאחר ההפקעה נותרו ממנה 3 מ"ר שלא הופקעו). בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, ובהסתמך על ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה בע"א 5546/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קריית אתא נ' הולצמן, פ"ד נה(4) 629 (2001) (להלן: הלכת הולצמן) שולמו למשיבים פיצויי הפקעה בגין מלוא שטח החלקות הנוספות. המחלוקת נסבה על אותם שטחים שהופקעו במסגרת ההפקעה הראשונה - קרי, חלקות הדרך - אשר בגינם לא קיבלו המשיבים פיצוי כלשהו. 7. במסגרת ההפקעה הנוכחית, ערכו שמאים מטעם המערערות, יובל דנוס ואסתר כהן, חוות דעת שבה העריכו את גובה הפיצויים הראויים בגין ההפקעה הנוכחית עבור כל השטחים המופקעים וביניהם החלקות הנוספות. במסגרת חוות הדעת פירטו השמאים את שטחי החלקות המקוריים (דהיינו לפני ההפקעה הראשונה וטרם האיחוד והחלוקה משנת 1933), את שטחי החלקות הנוכחיים, את שיעור ההפקעה במסגרת ההפקעה הנוכחית וכיוצא באלה נתונים אשר היו דרושים לצורך הערכת גובה הפיצויים בגין ההפקעה הנוכחית. לטענת המערערות, פעולת "שחזור" זו נועדה לבחון מהו שיעור השטח שניתן להפקיע ללא פיצוי בהתאם לחוק התכנון והבניה, כך שלא יעלה על 40%. 8. המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה כספית על סך של 3,152,096 ₪ נגד המערערות, במסגרתה טענו כי הפיצוי שישולם להם צריך שייעשה תוך חישוב גודל החלקות ההיסטוריות, דהיינו, שטחן בשנת 1933. המערערות טענו כי אין לכלול את שטח חלקות הדרך בחישוב השטח הפטור מתשלום פיצויים במסגרת ההפקעה הנוכחית, משום שהמשיבים רכשו את החלקות לפי שטח החלקות הנוכחי ואין להעניק להם תמורה בעד שטחים שלא רכשו. פסק דינו של בית המשפט קמא 9. בהתאם להסכם דיוני בין הצדדים דן בית המשפט המחוזי, בשלב ראשון, בשאלה המשפטית "אם יש להתחשב בהפקעה קודמת במקרקעין הנידונים בתובענה". בית המשפט קמא קבע כי טענותיהן של המערערות עומדות בסתירה לחוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור, התשכ"ד-1964 (להלן: החוק לתיקון דיני הרכישה), שכן חוק זה מורה כי בעת קביעת השטח המופקע הפטור מתשלום פיצויים יש להתחשב בשטחים שהופקעו בעבר (סעיף 2(א) לחוק) ובנוסף, הכללת הפקעה קודמת בחישוב השטח הפטור אינה מושפעת מחילופי בעלות בקרקע (סעיף 4(2) לחוק). לנוכח מסקנתו, הורה בית המשפט קמא לצדדים לערוך את חישוב הפיצויים על פי העיקרון שהותווה לעיל ובהתאם להערכת השווי שערך השמאי שמינה בית המשפט. 10. הצדדים הגישו בקשה להבהרת פסק הדין החלקי שנתן בית המשפט המחוזי, וביקשו להבהיר האם המשיבים זכאים לפיצויים בהתאם לשטחן של החלקות המקוריות או בהתאם לשטחן של החלקות שרכשו. ביום 21.2.2006 נתן בית המשפט קמא החלטת הבהרה ולפיה: "בפסק הדין נאמר כי בחישוב שטח החלקה יש לכלול שטחים שהופקעו בעבר. משמע: (א) חישוב השטח שניתן להפקיע בכל אחת מהחלקות נשוא התובענה, יקבע על פי שטחה המקורי. (ב) השטח בכל חלקה שבגינו ישולמו פיצויים הוא יתרת השטח המקורי לאחר הפחתת השטח הפטור מתשלום פיצוי על פי פיסקה (א)." [ההדגשות במקור - י.ד.] 11. הן המערערות והן המשיבים הגישו ערעורים על פסק דינו החלקי של בית המשפט קמא ועל החלטת ההבהרה. הערעור מצד עיריית חולון והועדה המקומית לתכנון ובניה חולון (ע"א 2274/06) מופנה נגד הקביעה לפיה המשיבים זכאים לפיצויי הפקעה מלאים גם עבור החלק היחסי של שטח חלקות הדרך שהיה בשנת 1933 חלק מהחלקות ההיסטוריות; ואילו הערעור מצד ה"ה סרג' זימק ובצלאל הר-אש (ע"א 2564/06) מופנה נגד קביעתו של בית המשפט קמא (בהחלטת ההבהרה) כי בחישוב הפיצוי שעל המערערות לשלם למשיבים, יש להפחית שטח הפטור מתשלום פיצוי. טענות המערערות 12. לטענת המערערות, החוק לתיקון דיני הרכישה חל רק על "חוקי רכישה" כהגדרתם בסעיף 1 לאותו חוק, ואלו אינם כוללים את החוק שמכוחו בוצעה ההפקעה הראשונה. 13. עוד טוענות המערערות, כי מטרתם של פיצויי הפקעה היא להעמיד את בעל הזכות במקרקעין המופקעים באותו מצב שבו היה אלמלא ההפקעה, ואילו מתן פיצוי בגין השטח של חלקות הדרך (שמעולם לא היה שייך למשיבים) יעמיד את המשיבים במצב טוב יותר מזה שבו היו אלמלא ההפקעה ובכך יגרום להתעשרותם שלא כדין. 14. המערערות מוסיפות וטוענות, כי פעולת השחזור שנערכה על ידי השמאים מטעמן התבצעה בהתאם להלכה שקדמה להלכת הולצמן, כפי שנקבעה בע"א 377/79 פייצר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת-גן, פ"ד לה(3) 645 (1981). כלומר, פעולת השחזור נועדה להעריך את שיעור השטח שניתן היה להפקיע ללא פיצוי כך שלא יעלה על 40%, והיא לא נועדה לפצות את בעלי הקרקע בגין הפקעות שבוצעו בעבר. 15. עוד טוענות המערערות כי תשלום פיצוי בגין שטחים שלא הופקעו על ידי הרשות הציבורית מנוגד לאינטרס הציבורי הכללי שלא להוציא כספי ציבור בגין שטחים שאינם נחוצים לצרכי ציבור. 16. טענה נוספת של המערערות הינה כי למשיבים אין ולא הייתה מעולם זיקה כלשהי לשטח חלקות הדרך (לא זו בלבד שההפקעה הראשונה אירעה כשהחלקות הנוספות כלל לא היו בבעלותם, אלא שמאז עברו החלקות "ידיים" נוספות), ולכן אין המשיבים זכאים לפיצוי בגין שטח שמעולם לא היה להם זיקה אליו. 17. לבסוף טוענות המערערות כי תשלום פיצויים למשיבים בגין שטחים הגדולים מן השטחים שאותם רכשו מהווה עשיית עושר ולא במשפט ומתייחס לשטחים גדולים מאלה אשר בגינם שילמו המשיבים מיסים (מס שבח, מס רכוש וארנונה). טענות המשיבים 18. המשיבים טוענים כי נוכח הוראות החוק לתיקון דיני הרכישה הם זכאים לקבל פיצוי גם בגין אותו חלק מהקרקע שהופקע במסגרת ההפקעה הראשונה. לטענת המשיבים, בהתאם להלכת הולצמן, על המערערות לשלם למשיבים פיצוי מלא, הן בגין ההפקעה הנוכחית (הפקעה בשיעור 100% או בקירוב לכך) והן בגין ההפקעה הראשונה. לטענתם, מסקנה אחרת אינה עולה בקנה אחד עם הוראות, רוח ועקרונות החוק והפסיקה. 19. המשיבים מוסיפים וטוענים כי הם רכשו את מלוא הזכויות בחלקות נשוא הערעור, לרבות הזכות לקבלת פיצוי בגין ההפקעה הקודמת אם וכאשר תבוצע הפקעה נוספת, ורכישה זו מקימה להם זיקה גם לשטח המופקע המקורי. זיקה זו נלמדת, לטענתם, גם מחוזה הרכישה של החלקות (חוזה שלא הוצג לפני בית המשפט), מסעיף 13 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, מסעיף 4 לחוק לתיקון דיני הרכישה, מהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומההלכה הפסוקה בנושא הפקעת מקרקעין. פרשנות אחרת, טוענים המשיבים, תותיר את עקרונות ורוח החוק והפסיקה ריקים מתוכן באופן שיאפשר דווקא למערערות לעשות עושר ולא במשפט על חשבון המשיבים. 20. עוד טוענים המשיבים לתחולתה של דוקטרינת "שמירת הזיקה" שבין הבעלים המקורי לבין קרקע שהופקעה, זיקה המאפשרת לבעלים לקבל את הקרקע (או פיצוי בגינה) כאשר פגה מטרת ההפקעה [דוקטרינה שהוכרה בבג"צ 2739/95 מחול נ' שר האוצר, פ"ד נ(1) 309 (1996) ובבג"ץ 2390/96 קרסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 625 (2001) (להלן: בג"ץ קרסיק)]. לפי טיעון זה, אם הייתה מבוטלת כעת ההפקעה הראשונה, היו המשיבים זכאים לקבל לידם את הקרקע שהופקעה במסגרת ההפקעה הראשונה ולכן גם הפיצוי בגינה מגיע להם. 21. לבסוף טוענים המשיבים כי אינטרס ההסתמכות שלהם לקבלת פיצוי עבור החלקות והזכויות אותן רכשו גובר על האינטרס הכספי-כלכלי של המערערות לצמצם את עלויות ההפקעה, בפרט לאורו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אשר עיגן את זכות הקניין כזכות חוקתית באופן שמשפיע על פרשנותם של חוקים הפוגעים בזכות זו. ערעור המשיבים בע"א 2564/06 22. כאמור, המשיבים הגישו ערעור במסגרתו טענו כי בית המשפט קמא שגה במסגרת החלטת ההבהרה כאשר קבע שהשטח שבגינו על המערערות לשלם למשיבים פיצוי הוא שטח החלקות לאחר הפחתת השטח הפטור מתשלום פיצויים. קביעה זו מנוגדת לטענתם להלכת הולצמן, ועל כך מלינים המשיבים. 23. בדיון שהתקיים לפנינו, הסכימו הצדדים כי המחלוקת ביניהם מצטמצמת רק לשאלה המשפטית האם יש לכלול בגדר השטח המופקע בגינו יש לפצות את המשיבים, גם את השטחים שהופקעו במסגרת ההפקעה הראשונה. המערערות הסכימו כי עליהן לפצות את המשיבים, לכל הפחות, בגין החלקות הנוספות, וזאת בשיעור של 100%. נוכח דברים אלה, ברי כי ערעורם של המשיבים התייתר. ערעור המערערות בע"א 2274/06 - דיון והכרעה הפקעת קרקעות - כללי 24. הפקעה הינה רכישה כפויה של זכויות פרטיות במקרקעין המתבצעת על ידי המדינה או מטעמה, למען מטרה ציבורית וכנגד תשלום פיצויים [ע"א 655/82 גרובר נ' פרבשטיין, פ"ד מ(1) 738, 748 (1986); ע"א 261/84 רפאלי נ' חנניה, פ"ד מ(4) 561, 565 (1986); אריה קמר דיני הפקעת מקרקעין 13 (מהדורה שביעית, 2008) (להלן: קמר)]. הכל מסכימים כי הפקעת מקרקעין פוגעת קשות בזכות הקניין של הפרט, אלא שהיא נדרשת במקרים רבים כדי לענות על צרכים ציבוריים בדרך יעילה ומהירה [ראו בעניין זה בהרחבה חוות דעתי בעע"ם 1369/06 הלביץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חדרה (טרם פורסם, 9.7.2008) (להלן: פסק דין הלביץ)]. חוקים שונים מקנים סמכות למדינה (או לרשויותיה) להפקיע קרקעות, למטרות שונות, וביניהם: פקודת הקרקעות, חוק התכנון והבניה, פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (סעיף 4); פקודת הדרכים (רחבן והתווייתן) (סעיף 5); חוק כביש ארצי לישראל, התשנ"ה-1994 (סעיף 3); חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום, התשכ"ה-1965 (סעיף 34) ועוד. רבים מהחוקים המאפשרים הפקעת מקרקעין הם דברי חקיקה מנדטוריים, אשר הוראותיהם ארכאיות ודרקוניות (בג"ץ קרסיק, עמ' 695; פסק דין הלביץ, סעיף 41). פיצויי הפקעה 25. העיקרון הכללי הוא, שאין הפקעה ללא פיצויים, אלא אם כן ברור שהמחוקק התכוון לשלול את הזכות לפיצוי (קמר, עמ' 269, והאסמכתאות הנזכרות שם). מטרתה של הזכות לפיצויים להעניק לבעל הזכות במקרקעין את שוויה הכספי של הזכות שהופקעה ממנו, קרי להעמידו באותו מצב כספי שבו היה עומד אלמלא ההפקעה [קמר, עמ' 479-480; אהרן נמדר הפקעת מקרקעין - עקרונות, הליכים ופיצויים, כרך א' עמ' 385 (2005) (להלן: נמדר); ע"א 589/87 משרד השיכון נ' הרצל בירנבוים, פ"ד מט(1) 625, 632 (1995); ע"א 2991/06 מנשה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה - חולון (לא פורסם, 19.11.2007), פסקה ו']. 26. נוכח הפגיעה הקשה שפוגעת פעולת ההפקעה בזכות הקניין, זכות אשר זכתה למעמד חוקתי במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, קובעים חוקי ההפקעות השונים הסדרים למתן פיצוי כנגד ההפקעה (פקודת הקרקעות, סעיפים 9, 12, 13, 20; חוק התכנון והבניה, סעיף 190(א); פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, סעיפים 7-9 ועוד; ראו: נמדר, עמ' 385). יחד עם זאת, במרבית חוקי ההפקעה נקבע כי הפקעה של עד 25% מכלל המגרש לא תיעשה כנגד תשלום פיצויים. חוק התכנון והבניה הרחיב את השטח אותו ניתן להפקיע ללא תשלום פיצוי לשיעור של עד 40% משטח המגרש (סעיף 190(א)(1) לחוק). החוק לתיקון דיני הרכישה - חקיקתו ותכליתו 27. נוכח קיומן של ההוראות בחוקים השונים אשר מאפשרות הפקעה ללא תשלום פיצויים, אִפשר המצב התחיקתי ששרר בעבר לרשויות להפקיע - ללא תשלום פיצויים - באופן חוזר ונשנה, חלקים מאותו שטח, מבלי שחלו עליהן ההגבלות הקבועות בעניין זה בכל חוק בנפרד. על מצב בעייתי זה נמתחה ביקורת על ידי בית משפט זה [ע"א 336/59 בידרמן נ' שר התחבורה, פ"ד טו(2) 1681, 1689 (1961)]. 28. בעקבות הביקורת שנמתחה על המצב התחיקתי האמור, נחקק החוק לתיקון דיני הרכישה, אשר נועד להתמודד עם האפשרות של "עקיפת" ההגבלות הסטטוטוריות החלות על הפקעה ללא תשלום פיצויים בדרך של ביצוע הפקעות חוזרות [ראו: דברי ההסבר להצעת חוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד-1964, הצ"ח 592, 58, 59; ע"א 2515/94 לוי נ' עיריית חיפה, פ"ד נ(1) 723, 740 (1996); ע"א 8796/03 נגל נ' המועצה המקומית גני תקווה, פ"ד נט(3) 849, 858 (2005) (להלן: פרשת נגל)]. וכך נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק: "החוק המוצע בא להגביל את ההפקעות החוזרות ללא תשלום פיצויים ולקבוע ששטח הקרקע שיופקע ללא תשלום כאמור, לא יעלה על 25% מהשטח המקורי, יהא מספר ההפקעות החוזרות אשר יהא, ויהא מספר הבעלים שהתחלפו אשר יהא." יוער כי החוק לתיקון דיני הרכישה נחקק לפני חקיקתו של חוק התכנון והבניה אשר מאפשר הפקעה של עד 40% משטח הקרקע ללא פיצוי. על תכליתו של החוק לתיקון דיני הרכישה עמד כבוד השופט י' זמיר בע"א 6663/93 צאיג נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון, פ"ד נה(1) 49, 67 (2001): "מהי התכלית של סעיף 2(א) של החוק לתיקון דיני הרכישה? התכלית, כפי שניתן להסיק אף מלשון הסעיף, היא לאזן בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס הפרטי הכרוכים ברכישה לצורכי ציבור. האינטרס הציבורי בא לידי ביטוי בחוקי הרכישה השונים. חוקים אלה מקנים סמכות לרשויות מינהליות לרכוש מקרקעין פרטיים לצורכי ציבור, בכפייה אם יש צורך בכך, ואף לרכוש אותם, עד שיעור מסוים מן המקרקעין, ללא פיצויים.... בשעתו, הגבול שנקבע בחוקי הרכישה לצורך הפקעה ללא תשלום פיצויים היה 25% משטח המקרקעין. חוק התכנון והבניה הרחיב את הגבול וקבע סמכות להפקיע ללא תשלום פיצויים עד 40% משטח המקרקעין. זוהי נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס הפרטי. החוק לתיקון דיני הרכישה בא להבהיר כי נקודת האיזון אינה זזה כאשר הרשות המינהלית מפקיעה חלקים מן החלקה פעם אחר פעם, וגם אינה זזה כאשר רשויות מינהליות שונות מפקיעות חלקים מאותה חלקה, כל רשות מכוח חוק רכישה אחר למטרה שונה." 29. כעת, לאחר שעמדנו על תכליתו של החוק לתיקון דיני הרכישה, נפנה ללשון החוק ונלמד כי זה קובע, בסעיף 2(א) שבו, כדלקמן: "נרכש מכוח חוק רכישה חלק מחלקה ולאחר מכן נרכש, בין מכוח אותו חוק ובין מכוח חוק רכישה אחר, חלק נוסף מאותה חלקה, לא יעלה, על אף האמור בחוק רכישה, השטח הכולל, שנרכש ללא תשלום פיצויים בכל רכישות אלה ביחד, על אחוז מקסימלי משטח החלקה המקורית כמפורט בסעיף זה, ועל העודף ישולמו פיצויים לפי חוק הרכישה שמכוחו בוצעה הרכישה האחרונה." [ההדגשות הוספו - י.ד.] מן האמור בסעיפים 4(2) ו-4(3) לאותו חוק עולה, כי יש להתחשב בכלל השטחים שהופקעו מתוך החלקה המקורית, על גלגוליה השונים, לצורך חישוב השטח שניתן להפקיע בלא תשלום פיצוי, לרבות הפקעות שאירעו לפני תחילתו של חוק זה (פרשת נגל). לענייננו חשובה גם ההגדרה של התיבות "חלקה" ו"חלקה מקורית" כפי שנקבעו בסעיף 1 לאותו חוק: "'חלקה' - בשטח שבו נעשה סידור זכויות הקנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – חלקת רישום הרשומה לפי אותה פקודה; בכל מקום אחר – יחידת הרישום בפנקסי המקרקעין, ובאין פנקסים כאלה – שטח קרקע רצוף שבבעלות של אדם אחד או של מספר בני אדם ביחד;" "'חלקה מקורית' - חלקה כפי שהיתה ערב הרכישה הראשונה לפי כל חוק רכישה." 30. כעת, לאחר שעמדנו על לשון החוק ועל תכליתו, נעבור לבחון את השאלה הניצבת לפתחנו והיא האם על פי החוק לתיקון דיני הרכישה זכאים המשיבים לפיצוי בגין השטח המופקע המקורי. האם החוק לתיקון דיני הרכישה מקים למשיבים זכות לפיצוי בגין השטח המופקע המקורי? 31. לדידי יישום פשוט של הוראות החוק על עובדות המקרה דנן מביא למסקנה כי המשיבים אינם זכאים לפיצוי בגין הפקעת חלקות הדרך. אסביר את דבריי. 32. סעיף 2 לחוק לתיקון דיני הרכישה קובע כי כאשר חלקה אחת (כהגדרתה בסעיף 1 לאותו חוק) עברה תהליך של הפקעה ללא תשלום פיצויים על פי אחד מחוקי הרכישה שנמנו בחוק, ולאחר מכן עברה תהליך נוסף של הפקעה על פי חוק רכישה, יהא בעל החלקה - בעת ההפקעה השנייה - זכאי לפיצוי גם בגין אותו חלק שהופקע במסגרת ההפקעה הראשונה. נקודת הזמן הרלבנטית לבחינת השאלה מהי "החלקה המקורית" שבגינה יהא זכאי הבעלים לפיצוי היא נקודת הזמן שערב ההפקעה הראשונה (ראו סעיף 1 לחוק). 33. כאמור, במסגרת ההפקעה הראשונה, בשנת 1943, הופקעו במלואן חלקות 1, 15, 16, 22, 31 (חלקות הדרך) לצורך סלילת דרך ציבורית. אלא שבשנת 1943 כבר היו חלקות אלה בגדר חלקות נפרדות מהחלקות הנוספות, קרי חלקות 136, 138, 139, 140 ו-141, וזאת בעקבות הליך האיחוד והחלוקה שנערך בשנת 1933. מאחר שכבר בשנת 1933, עשר שנים לפני ההפקעה הראשונה, הופרדו חלקות הדרך מהחלקות הנוספות, הרי שלא ניתן לומר שבוצעו שתי הפקעות ביחס לאותה חלקה כפי שנדרש על פי סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני הרכישה. 34. כאמור, בנסיבות המקרה דנן, המצב העובדתי הינו כזה שבמסגרת הפקעה אחת הופקעו חלקות מסוימות (חלקות הדרך) ואילו במסגרת הפקעה שנייה הופקעו חלקות אחרות (החלקות נשוא הערעור), אשר ערב ביצוע ההפקעה הראשונה כבר לא היו מאוחדות עם חלקות הדרך. גם אם חלקות אלה צמודות אחת לשנייה וגם אם בעבר (הרחוק) היוו שטחים אלה חלק מאותה חלקה, הרי לשון החוק מלמדת באופן ברור כי הוראותיו אינן חלות על המקרה דנן. יוער כי גם בהלכת הולצמן נפסק כי לצורך סעיף 2 לחוק לתיקון דיני הרכישה ההפקעות הרלוונטיות הן אלה שבוצעו לאחר הסדר מקרקעין (ראו: שם, עמ' 645). 35. המסקנה מן האמור לעיל היא כי נסיבות המקרה נשוא ענייננו אינן הנסיבות להן כיוון החוק לתיקון דיני הרכישה ואין תחולה להוראותיו. כלומר, המשיבים אינם זכאים לפיצוי בגין הפקעת חלקות הדרך והמערערות חייבות לפצותם אך ורק בגין הפקעת החלקות הנוספות (בשיעור של 100%). 36. בנסיבות אלה אין עוד צורך לדון ביתר הטענות שהעלו הצדדים, בין היתר, בדבר זיקה לכאורה שקיימת בין המשיבים לבין החלקות שהופקעו במסגרת ההפקעה הראשונה ובדבר עשיית עושר ולא במשפט. 37. למעלה מן הצורך יוער כי, ככל הנראה, לו הייתה ההפקעה הראשונה מתבצעת עובר להליך האיחוד והחלוקה, היו הוראותיו של החוק לתיקון דיני הרכישה חלות ואזי היו המשיבים זכאים לפיצויים על פיו. משהוברר - בהתאם לנסחים ההיסטוריים - כי אין זה המצב העובדתי, המסקנה המתבקשת היא כי המשיבים אינם זכאים לפיצוי בגין הפקעת חלקות הדרך. סיכום 38. נוכח האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור בע"א 2274/06 ולקבוע כי, בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, המשיבים אינם זכאים לפיצוי בגין החלקות שהופקעו במסגרת ההפקעה הראשונה. כאמור לעיל, הערעור בע"א 2564/06 התייתר. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, י"ט בטבת תשס"ט (15.1.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06022740_W06.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il