א.א.א.נ. מרקט בע"מ נ. אסם תעשיות מזון בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 2272/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2272/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. א.א.א.נ. מרקט בע"מ 2. נחום נודלמן 3. אהרון נודלמן 4. מרדכי נודלמן נ ג ד המשיבה: אסם תעשיות מזון בע"מ ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 25.2.2003 בת.א. 212942/02 שניתן על ידי כבוד השופט מנחם קליין בשם המערערים: עו"ד ירון שריזלי פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מ' קליין) מיום 25.2.03, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 212942/02. 1. המשיבה הגישה לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה כספית נגד המערערים בגין חוב שהם חבים לה, לטענתה. המערערים הגישו לבית המשפט בקשה למחיקת התביעה על הסף ולהארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, ואלו נקבעו להתברר בפני כב' השופט מ' קליין. ביום 6.2.03 הגיש ב"כ המערערים לבית המשפט בקשה להעברת התובענה בפני מותב אחר וזאת נוכח יחסים מיוחדים שהיו בין ב"כ המערערים לבין השופט טרם מינויו. בית המשפט, בהחלטתו מיום 6.2.03, דחה את הבקשה, בקובעו כי אינו רואה מניעה לדון בתיק. 2. ביום 20.2.03 הגיש ב"כ המערערים לבית המשפט בקשה כי יפסול עצמו מלדון בתובענה. בבקשתו טען ב"כ המערערים, כי טרם מינויו ייצג השופט את קרובת משפחתו בהליכי הוצאה לפועל ובתובענה שהתנהלה בעקבותיהם בבית משפט השלום בהרצליה, כאשר בהליכים אלה ייצג ב"כ המערערים את הצד שכנגד. במהלך הדיונים בתובענה טען השופט כי ב"כ המערערים גרם למרשתו להפיל את עוברה וכי בכוונתו להגיש תביעה אישית נגד ב"כ המערערים בסכום של מיליון ש"ח. ב"כ המערערים טען כי נוכח היחסים האישיים שהיו בינו לבין השופט, נוצר אצלו ואצל המערערים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. 3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 25.2.03, דחה את בקשת הפסילה, בקובעו כי אין כל חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. בית המשפט קבע כי הופעת פרקליט שהוא יריבו המקצועי לשעבר של השופט, אינה עלולה להכביד על יכולתו של השופט לדון דין אמת, או להתפרש שלא כהלכה בעיני הציבור, וכי אין בקשרי ידידות, או לחילופין בקשרי איבה, אשר אין בינן לבין התובענה ולא כלום, כדי להקים עילת פסילה. קל וחומר כאשר מדובר בקשרים מקצועיים הכרוכים בייצוגם השגרתי של צדדים לדיון, ללא נגיעה אישית בין עורכי הדין. בית המשפט אישר כי אכן שימש כבא כוח של קרובת משפחה רחוקה בהליך הנטען, אך זאת כלקוחה לכל דבר ועניין. נקבע כי האפשרות שהועלתה להגשת תביעה אישית נגד ב"כ המערערים - אפשרות שלא התממשה בסופו של דבר - הועלתה במסגרת ייצוג ושמירת אינטרסים ראויה, אשר היתה ניתנת לכל מאן דהוא אשר לו שימש השופט כמליץ בפני ערכאות השיפוט, במשרתו הקודמת כעורך דין. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא רק שדעתו אינה נעולה כנגד ב"כ המערערים, אלא אף אין בלבו כל טינה או טרוניה או דעה קודמת וקדומה אשר יש בכוחה להסיט את מחשבתו מן העיקר לטפל. בית המשפט ציין כי יפסוק אך ורק על-פי עובדות המקרה, בהתאם לדין, וללא מורא וחשש למשוא פנים תוך גילוי אובייקטיביות, יושר והגינות כלפי הצדדים. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. ב"כ המערערים חוזר על טענותיו בבקשת הפסילה ומוסיף כי במסגרת הייצוג בהליך הנטען שלח השופט לב"כ המערערים טיוטת כתב תביעה המופנה אישית נגדו, בה נעשה שימוש בביטויים בוטים ומעליבים. כך, נטען בכתב התביעה, בין היתר, כי דרך הילוכם והתנהגותם של ב"כ המערערים ומרשתו לא נעשו בתום לב, וכי הם הקיזו את דם התובעת ומשפחתה. כן יוחסו לב"כ המערערים מעשים חמורים ביותר ובהם אחריות להפלת עוברה של התובעת ולמותו של בעלה. לטענת ב"כ המערערים, עצם הידיעה כי השופט היושב לדין איים בהגשת תביעה נזיקית אישית נגדו יוצרת אצלו ואצל המערערים תחושה של חד צדדיות. ב"כ המערערים מוסיף כי אין מקום לפקפק בהצהרתו של בית המשפט כי יפסוק בהתאם לדין וללא מורא וחשש למשוא פנים, אך לטענתו, אין בתחושתו של השופט, אף שהיא בעלת משקל, כדי להכריע את הכף, שכן בנסיבות המתוארות השופט נחזה כמי שנגוע במשוא פנים ובניגוד עניינים וככזה עלול להכתים את המערכת השיפוטית. המערער מדגיש כי יש להבחין בין מצב בו בין השופט לפרקליט קיימים יחסי חברות, שאז לא מתקיימת עילת פסילה, לבין מצב בו קיימים יחסי עוינות אישיים בין השופט לבין הפרקליט. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אין בעצם העובדה כי עורך דין מסוים הופיע אל מול השופט בטרם מינויו – עת עסק אף הוא בעריכת דין – בכדי להקים עילת פסילה כשלעצמה. אכן, כדבר שבשגרה ממונים עורכי דין לכהונת שפיטה ואין בכך כדי להקים עילת פסלות מלישב בדין כל אימת שאחד מבאי כוח המופיעים בפניהם עמדו בעבר, מעברו השני של המתרס. אין בעניין זה אלא מבחן החשש הממשי למשוא פנים. על הטוען לפסלות לבסס קיומו של חשש ממשי מעין זה, היינו שמתוך מכלול הנסיבות עולה אפשרות מסתברת שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה (ראו: ע"א 133/99 זייד סמיר נ' חאמד מוסטפא בע"מ (לא פורסם); ע"א 6204/96 גל עזר נ' גולדבליט, פ"ד נ(2) 745). בנסיבות העניין, לא הונחה תשתית לקיומו של חשש ממשי מעין זה. 6. אכן, כב' השופט קליין ייצג טרם מינויו לשופט את קרובת משפחתו בהליכים משפטיים בהם ייצג ב"כ המערערים את הצד שכנגד. במסגרת הליכים אלה הודיע אף השופט לב"כ המערערים על כוונת מרשתו להגיש תביעה אישית נגד ב"כ המערערים. אלא שכב' השופט פעל בהליכים אלה כשלוח של מרשתו ולא בשם עצמו וכל פעולותיו נעשו במסגרת מילוי תפקידו כעורך דין ולא באופן אישי. משכך, לא מצאתי עילה להתערב במסקנתו של כב' השופט קליין כי היכרותו הקודמת עם ב"כ המערערים לא היתה חריגה ואין בנסיבותיה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. בית המשפט אף קבע בהחלטתו כי הכרות מוקדמת זו לא הותירה בלבו כל טינה או טרוניה כלפי ב"כ המערערים או דעה מוקדמת שיש בכוחה להסיט את מחשבתו, וכי יפסוק בתובענה אך ורק לפי עובדות המקרה ובהתאם לדין. הערעור נדחה. ניתן היום, ג' באייר התשס"ג (5.5.2003). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03022720_A01.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il