וסילה דכוור נ. רשות הפיתוח-מנהל מקרקעי ישראל

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 22666-09-24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת רות רונן המערערים: 1. כמאל פדיל דכוור 2. עמאד פדיל דכוור 3. סדאק פדיל דכוור נגד המשיבים: 1. רשות הפיתוח 2. פקיד הסדר המקרקעין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט דניאל פיש) בת"א 57169-02-13, ת"א 56992-02-13 ות"א 40000-11-18 מיום 21.5.2024 תאריך הישיבה: א' שבט תשפ"ו (19 ינואר 2026) בשם המערערים: עו"ד אמיל נחאס בשם המשיבים: עו"ד קרן וול פסק-דין 1. ביום 9.2.2021 ניתן פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על לוח הזכויות לפי סעיף 59 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, בנוגע לחלקה 26 בגוש 18878 בתרשיחא. וזו השורה התחתונה של פסק הדין: "אני מורה על תיקון המרשם באופן בו 1,180 מ"ר יירשמו על שם רשות הפיתוח, בנוסף לדרך. יתרת החלקה תירשם בבעלות התובעים. בנסיבות, כל צד יישא בהוצאותיו" [ההדגשה הוספה – י"ע] (פסקה 30 לפסק הדין). 2. ביום 3.3.2024, כשלוש שנים לאחר מתן פסק הדין, פנו המערערים לבית המשפט בבקשה למתן פסיקתא המופנית לפקיד ההסדר, לתיקון המרשם "באופן שבו 1,180 מ"ר הכוללים את שטח הדרך במקרקעין הידועים כחלקה 26 בגוש 18878 אשר בשטח כולל 1,819 מ"ר מאדמות כפר תרשיחא, יירשמו על שם רשות הפיתוח, ו-639 מ"ר יירשמו על שם התובעים [המערערים – י"ע] בחלקים שווים ביניהם". לאחר קבלת תגובת המשיבים, דחה בית המשפט את הבקשה לפסיקתא בהחלטה קצרה לפיה פסק הדין ברור, ובהתאם לעמדת המדינה השטח של 1,180 מ"ר יירשם על שם רשות הפיתוח, וזאת בנוסף לדרך. כך, בהתאם לפסק הדין, שטחם של המערערים הוא 639 מ"ר בקיזוז שטח הדרך. 3. על החלטה זו נסב הערעור שלפנינו, שבו חזרו המערערים על טענתם כי יש מקום למתן הפסיקתא כפי שנתבקש. 4. מבלי להידרש לשאלה אם היה על המערערים להגיש בקשת רשות ערעור חלף ערעור, נאמר בקצרה כי הפסיקתא שביקשו המערערים עומדת בסתירה חזיתית לאמור בפסק הדין. למעשה, המערערים מפרשים את המילה "בנוסף לדרך" כאילו שנכתב "כולל הדרך", ולא היא. די בכך כדי לדחות את הערעור. 5. למעלה מן הצורך אציין כי שטח חלקה 26 הוא 1,819 מ"ר והיא מורכבת מחלקות שומה 87 (בשטח 466 מ"ר) שלגביה לא טענה המדינה לבעלות, וחלקת שומה 88 (בשטח 1,180 מ"ר) שלגביה טענה רשות הפיתוח לבעלות מכוח נפקדות, טענה שהתקבלה בפסק הדין. מכאן, שחישוב השטחים מוביל ל"יתרה" של 173 מ"ר שהיא ככל הנראה שטח הדרך לגביה נכתב בפסק הדין כי תירשם אף היא על שם המדינה. נוכח זאת, יש להניח כי ככל שיתבקש פירוק שיתוף על ידי מי מהצדדים, ובהנחה שהמערערים יבקשו לרכוש עוד 173 מ"ר מהמדינה (לאור טענתם שהקונטור של הבתים הבנויים בשטח עומד על 639 מ"ר וניתן להסתפק בתוספת שטח זה), הרי שעל פי פסק הדין המדובר בשטח דרך (מתרוכה לשיטת המשיבים) ומן הסתם כך יש להעריך את שווי השטח. אין באמור לעיל כדי להתייחס לטענת המשיבים, שנתמכת לכאורה בתשריט מפה מיצבית, ולפיה הבתים הבנויים בשטח פולשים למעשה, לשטח של 1,180 מ"ר בחלקה המנדטורית 88. 6. סוף דבר שהערעור נדחה, ובנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ב' שבט תשפ"ו (20 ינואר 2026). יצחק עמית נשיא עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת