ע"א 2263-17
טרם נותח
מגדלי יואב במודיעין בע"מ נ. בבילה אחזקות בע"מ
סוג הליך
ערעור אזרחי (ע"א)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"א 2263/17
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 2263/17
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור
המערערים:
1. מגדלי יואב במודיעין בע"מ
2. יצחק חדד
3. י.פ. ל. השקעות וניהול נכסים בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. בבילה אחזקות בע"מ
2. י.ע.ל.ם. השקעות בע"מ
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.3.2017 בתיק ה"פ 43765-09-16 שניתנה על ידי כבוד השופטת ד' קרת-מאיר
תשובת המשיבות מיום 21.3.2017
בקשה מטעם המערערת 1 מיום 27.3.2017
בשם המערערת 1: בעצמה
בשם המשיבות: עו"ד ארז ללקון
פסק-דין
1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ד' קרת-מאיר), מיום 2.3.2017 בה"פ 43765-09-16, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת 1 (להלן: המערערת).
2. המשיבות, המחזיקות במניות המיעוט של המערערת 3, עתרו לבית המשפט המחוזי להצהיר כי מנהלה של המערערת, מר יצחק חדד, הוא המערער 2 (להלן: חדד) מחזיק את מניותיה של המערערת בנאמנות עבור המערערת 3. מנהלי המשיבות הם מר מרדכי מימון ומר רונן בבילן (להלן: מימון ובבילן בהתאמה).
3. ביום 15.2.2017 מצא בית המשפט על שולחנו מעטפה חומה פתוחה ללא ציון המען עליה, שבתוכה הייתה תכתובת מייל. המייל, משנת 2010, שהיה ממוען לשופטת ד' קרת-מאיר, פותח במילים: "ד"ש חמה מאבי ומתנצלת שאני שולחת אלייך וזאת מכיוון שאין לי את המייל של דניס", ובו הצעה עסקית מסוימת לרכישת כתבי אופציה שאותה כינתה המערערת כהצעה "אטרקטיבית", אולם על פני הדברים – כך אציין – לא ניתן לדעת אם כך הוא. במייל מוזכרים מספר אנשים לרבות מימון. אלא שהמייל הגיע, כך לטענת המערערת, לגברת דניאלה קרני, אמרכלית בית משפט השלום בתל אביב-יפו וחברה של מימון ושל "'גרושתו'". אציין כבר עתה כי השופטת הבהירה בהמשך הדברים כי המייל מעולם לא הגיע אליה.
4. רק לאחר מכן ראה בית המשפט בתוכנת "נט המשפט" כי במקביל, הגישה המערערת בקשת פסלות, במסגרתה צוין הקשר לתכתובת המייל. המערערת טענה בהקשר זה כי תוכנו של המייל מקים "אדן אובייקטיבי יציב לטענת משוא הפנים" נגדה ונגד מנהלה.
5. באותו יום, 15.2.2017, קבע בית המשפט כי מאחר שהמערערת מיוצגת, כל בקשה אמורה להיות מוגשת על ידי בא-כוחה. לכן, בית המשפט לא מצא מקום להתייחס לבקשת הפסלות, ונקבע כי המעטפה תוחזר למזכירות.
6. המערערת הגישה ביום 16.2.2017 בקשה דחופה לעיון מחדש בהחלטה, ובית המשפט קבע כי בקשת הפסלות והבקשה לעיון מחדש יועברו לתגובת המשיבות, וכי העתק הבקשות יועבר לבא-כוח המערערת.
7. ביום 19.2.2017 הגישה המערערת בקשת "הבהרה" להחלטה מיום 16.2.2017. אז קבע בית המשפט כי לצד שכנגד ניתנה זכות תגובה וכי ההחלטה בבקשת הפסלות תינתן לאחר שתוגש התגובה. נפסק, כי אין מקום להיעתר לבקשת המערערת להטיל חיסיון על המסמכים שהוגשו במעטפה, שלא הייתה סגורה כשהגיעה לשולחנו של בית המשפט. השופטת ד' קרת-מאיר הוסיפה:
"כבר בשלב זה אציין כי המייל מנובמבר 2010 אליו מתייחסת בקשת הפסילה לא נשלח לכתובת המייל שלי בבית משפט ומעולם לא הגיע אלי בדרך כלשהי. אינני מכירה את סיוון לביא או את אייל ביגון ואף לא את הנמענת במייל דניאלה קרני או את יגאל קרני. את אביהו הראל ורואה חשבון מימון ראיתי לראשונה בדיון".
8. בבקשה דחופה לעיון מחדש בהחלטה מיום 19.2.2017, הדגישה המערערת כי הגישה את המסמכים במעטפה סגורה למזכירות בית משפט. בין היתר, נטען כי אין בכך שתוכנו של המייל האמור לא הגיע לידי השופטת "כדי להכשיר את מעשיהם של שולחי המייל", ולבטל את "קשריהם של המבקשים בהמרצת הפתיחה לאותם שולחים ושולחיהם לכבודה". לפיכך, ביקשה המערערת שלא לאפשר למשיבות לעיין במייל.
9. ביום 20.2.2017 החליט בית המשפט שלא לשנות את החלטתו הקודמת. עם זאת, נקבע כי ככל שהמערערת עומדת על אי גילוי המסמכים למשיבות, ייבצר מבית המשפט להתייחס אליהם במסגרת ההחלטה בבקשת הפסלות, מעבר לנכתב בהחלטה הקודמת. נקבע, כי המעטפה תוחזר למערערת.
10. במסגרת בקשת הפסלות שהגישה, טענה המערערת כי בהחלטה שנתן בית המשפט ביום 12.2.2017, בבקשה לביטול סעד ארעי, קבע בית המשפט קביעות חד משמעיות המלמדות כי דעתו ננעלה, עד כי מדובר ב"משחק מכור". כן טענה המערערת כי עיקר ההחלטה נסמכת על עדותם השקרית – כך לפי הטענה – של מימון ושל בבילה, מנהלי המשיבות, ולכן לא יהיה ביכולתה לשכנע את בית המשפט בהליך העיקרי.
11. אשר לתכתובת המייל המוזכרת לעיל, טענה המערערת כי תוכנו של מייל שהובא לעיונו של בית המשפט, "בצירוף הנסיבות שפורטו בבקשה, מטילים צל כבד על מראית פני הצדק ומקימות 'אדן אובייקטיבי יציב לטענת משוא הפנים כנגד המבקשת וכנגד מנהלה'".
12. המשיבות ביקשו לדחות את בקשת הפסלות. המשיבות הזכירו כי תוכן המייל לא הומצא להן, אך הדגישו כי לא הייתה להן וגם לא למנהליהן היכרות קודמת עם השופטת ואף לא עם בעלה. המערערת השיבה לתגובה. במסגרת התשובה חזרה על הטענה כי המייל האמור הגיע לידי אמרכלית בית משפט השלום, הגברת דניאלה קרני, וכי אין סבירות באמירת השופטת שלפיה אין היכרות בינה לבין האמרכלית. אין חולק, איפוא, כי המייל לא נשלח בשנת 2010 לשופטת אלא לאמרכלית בית משפט השלום.
13. בית המשפט החליט לדחות את בקשת הפסלות. נקבע, כי אין כל בסיס לבקשה. ראשית, ציין בית המשפט כי הבקשה הוגשה על ידי המערערת באמצעות חדד כמנהלה ולא על ידי באת-כוחה, על אף שחדד עצמו הוא נתבע בתובענה; בנוסף, לבקשה לא צורפה הסמכה של חדד להגשת הבקשה ואף לא תצהיר. בית המשפט קבע כי בקשת הפסלות אינה מתבררת בין מבקש הפסילה לבית המשפט בלבד, וכי הצד שכנגד רשאי לעיין בכל מסמך המוגש לעיונו של בית המשפט. במיוחד, כשהמסמך – המייל הנטען – מהווה בסיס לבקשת הפסלות. נפסק, כי עמידתה של המערערת על כך שהמייל לא יועבר לעיון המשיבות מביאה לכך שאין, למעשה, מקום לראות בו בסיס לבקשת הפסלות. בית המשפט שב וציין באופן חד משמעי כי
"אותו מייל משנת 2010 וכן אותה הצעת השקעה לכאורה אשר נכללת בו - מעולם לא נשלחו אלי ומכל מקום לא התקבלו על ידי בדרך כלשהי".
כמו כן, נכתב כי אין לשופטת ד' קרת-מאיר כל היכרות עם מי מהצדדים המפורטים במייל, וכי את אביהו הראל ואת מימון ראתה לראשונה בדיון. וגם:
"כל נושא המייל והאמור בו אינו ידוע לי וכך גם כל העובדות אשר צוינו על ידי המבקשת בבקשת הפסלות לעניין המייל".
14. בית המשפט שב והבהיר כי אין היכרות בינו לבין אמרכלית בית משפט השלום, וכי מדובר באמירה עובדתית. השופטת ד' קרת-מאיר ציינה כי היא מכהנת כשופטת בבית המשפט המחוזי משנת 2002, וכי אין עובדי בית משפט השלום, כמו גם רבים מעובדי בית המשפט המחוזי, מוכרים לה באופן אישי או בשם. כך, גם אין כל היכרות אישית או אחרת בינה לבין דניאלה קרני, שאת שמה שמעה לראשונה במסגרת בקשת הפסלות. השופטת ד' קרת-מאיר הוסיפה כי סביר בהחלט שהמעטפה נפתחה על ידי מי מעובדי המזכירות בבית המשפט. נקבע, כי בנסיבות בהן הונחה המעטפה על שולחנה, לא נוצר חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.
למעלה מן הצורך, התייחס בית המשפט להחלטתו בבקשה לסעדים זמניים, וקבע כי בה יש התייחסות לראיות ולסיכומים, והיא מדברת בעד עצמה. נפסק, כי אין כל מקום לטענה שלפיה האמור בהחלטה זו מהווה נעילת דעתו של בית המשפט ובוודאי שאין מדובר ב"משחק מכור". מכאן הערעור שלפניי.
15. גם את הערעור דנן הגישה המערערת באמצעות חדד. המערערת מתארת את השתלשלות ההליך וטוענת כי בית המשפט בלם כל בקשה וטענה מקדמית שהעלתה. היא משיגה על ההחלטה מיום 12.2.2017 בבקשה לביטול הסעדים הזמניים. לטענת המערערת, החלטה זו חרצה, בטרם עת, את גורל התיק כולו, שכן דעתו של בית המשפט בעניין ננעלה סופית. לדברי המערערת, גילוי תכתובת המייל היא שהביאה להגשת בקשת הפסלות. לדבריה, תוכן המייל הוא הצעה אטרקטיבית לשופטת או לבן-זוגה לרכישת כתבי אופציה בחברה שבה שימש מימון כיו"ר וועדת הביקורת, אלא שהמייל הגיע לגברת דניאלה קרני, אמרכלית בית משפט וחברה של מימון ושל "'גרושתו'" – כך שבה וטענה כאמור.
16. לדעת המערערת, העובדה שהמסמך שהוגש במעטפה סגורה הועתק, לטענתה, או נסרק שלא כדין, "מעלה חשד סביר ואובייקטיבי לקשר פסול ומתמשך של מי מהמשיבות בהליכי ה"פ עם גורמים בבית המשפט". לדברי המערערת, שגה בית המשפט כשהתעלם מבקשתה להעביר את פרטי בקשת הפסלות לידיעת מנהל בתי המשפט. לטענת המערערת, אף אם נפל פגם בהגשת בקשת הפסלות על ידי חדד, משנתן בית המשפט הוראות להגיב לבקשה, "התרפא" הפגם. המערערת מציינת כי חדד הוא בעל המניות היחיד ומורשה החתימה היחיד בה; חתימתו בצירוף חותם החברה מחייבת אותה, ולדבריה עניין זה ידוע היטב לבית המשפט. לטעמה של המערערת, היה על בית המשפט לדון בבקשה לגופה ולא ליתן משקל לעניינים טכניים. המערערת משיגה על ההחלטה בעניין חיסיון המסמך. לדבריה, עובדה היא כי המייל נועד לעיני השופטת ואין בכך שלא הגיע ליעדו כדי למעט מן החומרה שבשליחתו לשופטת בישראל. לדעתה, שגתה השופטת כשלא ייחסה חומרה לפתיחת המעטפה.
17. המשיבות השיבו לערעור. הן מבקשות לדחות את הערעור על הסף או לגופו. לדעת המשיבות, אין ולא הייתה הצדקה או עילה לפסילת בית המשפט. לדעתן, מדובר ב"ניסיון חמור מאין כמוהו" לערער על החלטת בית המשפט מיום 12.2.2017 בבקשה לסעדים זמניים, במסגרתה העדיף בית המשפט, אחרי שמיעת ראיות, את גרסתן על פני גרסת חדד. לטענת המשיבות, הבקשה נועדה להרתיע ו"להפחיד" את בית המשפט, לגרום לעיכוב ולסחבת בהליכים תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ופגיעה בשמו הטוב. המשיבות מזכירות כי חדד הוא נתבע בתובענה שהגישו אך בקשת הפסלות לא הוגשה על ידו. לדעת המשיבות, עצם העובדה שבאת-כוחה של המערערת נמנעה מלייצג אותה בבקשת הפסלות מלמדת כי הבקשה מופרכת וחסרת יסוד.
18. לגופו של עניין, טוענות המשיבות כי צדק בית המשפט כשקבע כי אין לראות במסמך שבמעטפה בסיס לבקשת הפסלות. המשיבות מזכירות כי תוכן המייל לא הומצא להן. המשיבות מדגישות שוב כי אין ומעולם לא היה להן, גם לא למנהליהן, היכרות קודמת עם השופטת ד' קרת-מאיר, וגם לא עם בעלה, וכי לא העבירו הודעות דוא"ל אל מי מהם. מכל מקום, לדעתן, די היה בכך שהבקשה לא נתמכה בתצהיר כדי לדחותה. לדעתן, קבלת הערעור תפגע פגיעה קשה בזכויותיהן הבסיסיות להליך הוגן, וייגרם עיוות דין קשה במתן פרס לחוטא.
19. המערערת הגישה בקשה "למתן הזדמנות לטעון טענות נוספות בכתב". היא מבקשת לאפשר לה, כמו גם לחדד, להשיב בקצרה "לטענותיהן החדשות, השקריות והמופרכות של המשיבות". החלטתי לדחות את הבקשה.
20. דין הערעור להידחות בהעדר עילת פסלות. הטענות שהעלתה המערערת, באמצעות חדד, אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך לדון בעניינה (השוו: ע"א 1260/17 הכהן נ' רווח (15.3.2017); ע"א 4739/16 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ (16.8.2016)). השגות המערערת על החלטות בית המשפט, לרבות ההחלטה בבקשה לביטול סעדים זמניים מיום 12.2.2017, מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות – כמובן, ככל שניתן להשיג עליהן (ע"א 10147/16 הדר נ' עו"ד דניאל נהרי (31.1.2017)). אכן, המערערת וחדד אינם שבעי רצון מהתנהלות בית המשפט לרבות החלטתו מיום 12.2.2017. ואולם, הלכה פסוקה היא כי אין די בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 125/17 ג'ורדאל בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע (15.3.2017)).
21. יתרה מכך, השימוש בטקטיקה של הגשת "מעטפה סגורה לעיונו של בית המשפט", בין חתומה ובין אם לאו, ללא ציון שם השולח ואף לא שם הנמען עליה, ללא ציון מספר תיק בית משפט, במקביל להגשת בקשת הפסלות, הוא תמוה לשון המעטה, ונועד להלך אימים על בית המשפט ולהביכו. לכך אין לתת יד; העלאת תהיות על ידי המערערת לגבי נסיבות פתיחת המעטפה בבית המשפט ואף העלאת החשד כי יש בנסיבות אלה כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים כלפיה היא בבחינת "חטא על פשע" (השוו לנסיבות המקרה המתוארות ברע"א 5539/15 לנדה נ' ורקשטל (19.11.2015), בהן המתין פלוני לשופט ליד ביתו ומסר לו מכתב שתוכנו הביא את השופט לפסול עצמו; תחתיו מונתה השופטת ס' רסלר-זכאי, שללשכתה שלח אותו פלוני מעטפה עם חומר חסוי, שהכיתוב עליה העיד כביכול כי היא נשלחה מנציבות תלונות הציבור על שופטים, מתוך הנחה כי לאחר שהשופטת תיחשף למידע, תיאלץ אף היא לפסול עצמה מלשבת בדין. בשל ערנותה של השופטת נמנעה היא מלהיחשף לתוכן המידע; כן השוו למקרה שבו שלח עורך-דין מכתב אישי לשופט בו פירט אמירות שנאמרו לכאורה על ידי השופט במהלך דיון. השופט החליט להיענות לבקשת הפסלות שהוגשה. ערעור על ההחלטה נדחה בשל הצורך לכבד את תחושת השופט, הגובר "על החשש לניצחון שווא של המשיב, כשיחוש כמי שהשיג את מבוקשו לעכב את בירור ההליך" (ע"א 1520/11 עטון נ' סופר (21.3.2011)).
מן הראוי היה כי המערערת תגיש את תכתובת המייל בדרך המלך של צרופה לבקשת הפסלות, על פי סדרי הדין. בית המשפט היה דן בבקשה בהתאם לדין, על פי כללי ההליך המשפטי ודיני הראיות, כמו גם על פי שיקול דעתו; בוודאי שלא היה מקום להסתיר את תכתובת המייל מן הצד שכנגד. אף השופטת ד' קרת-מאיר כתבה בהחלטתה מיום 19.2.2017 כי "אין כל מקום להטיל חיסיון על המסמכים שהוגשו במעטפה- שלא הייתה סגורה והצד שכנגד רשאי לעיין בהם"; בהחלטה בבקשת הפסלות נכתב כי עמידתה של המערערת על כך ש"המייל לא יועבר לעיונו של הצד שכנגד – מביאה לכך שאין למעשה מקום לראות בו בסיס להגשת בקשת הפסילה". לדעתי, הצד שכנגד היה זכאי לראות את המייל ואולי יכול היה להגיב על הטענה שמדובר בהצעה עסקית "אטרקטיבית" לשופטת.
22. המערערת כותבת בערעורה כי "ההחלטה להגיש את בקשת הפסילה נפלה לאחר שעיון מדוקדק, לצורכי תיק אחר, במיילים שנשלחו ממימון לחדד – התגלה לתדהמתו של חדד מייל אשר נשלח אליו ממימון ביום 13.11.2010, אשר חדד לא שם לב לתוכנו עד לרגע זה". המערערת מתארת את ההצעה שהוצעה, לטענתה, במסגרת המייל לשופטת או לבן זוגה. כאמור, השופטת ד' קרת-מאיר הבהירה שוב ושוב כי אין לה כל ידיעה על אודות המייל ועל תוכנו וכך גם לגבי העובדות אשר צוינו בבקשת הפסלות בנוגע לאותו מייל. אציין, כי במידה שתוכנו של המייל היה מגיע לידי השופטת, והיא או בן זוגה היו מתייחסים לכך – היה חייב להיות לכך ביטוי בספרי החברה וניתן היה להתייחס לעובדה זו לגופה. מכל מקום, העובדה שנשלח מייל כאמור בשנת 2010, הרבה לפני הגשת התביעה, היא כשלעצמה, אינה מקימה עילת פסלות נגדה.
במצב דברים זה, דומה כי לא היה מקום להגיש בקשת פסלות על בסיס אותו מייל עלום שכלל לא הגיע ליעדו. "שליפת" המייל בעקבות ההחלטה בבקשה לביטול סעדים זמניים מעוררת, למצער, אי נחת. ממילא, היה מקום לדחות את הטענות שהועלו באשר לקיומה של עילת פסלות נוכח תוכנו של המייל. משכך, דין הטענה להידחות גם כעת, במסגרת הערעור דנן. יצוין, שהמערערת ציינה מפורשות כי על ההחלטה בבקשה לביטול סעדים זמניים לא הייתה מגישה בקשת פסלות.
23. יש לזכור כי פסילת שופט מלשבת בדין אינה מעשה של מה בכך. בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים, ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך. שימוש בבקשת פסלות ובערעור פסלות כאמצעי טקטי גרידא, הנובע מרצונו של בעל דין להחליף את המותב אינו ראוי, יוצר הליכי סרק הגוזלים ממשאבי הציבור, וגורם חשש להכפשת שווא של המערכת השיפוטית ולערעור אמון הציבור בה (ע"א 5210/16 פלונים נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (16.8.2016)). יש לזכור גם כי האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט, וכי בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו מתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה (ע"א 6129/16 מרדכי נ' מועלם 15.9.2016)). כך נעשה ובוודאי ייעשה גם במקרה דנן. אף אם בראיית המערערת נוצר חשש שלפיו התנהלות בית המשפט והחלטתו מיום 12.2.2017 מצביעים על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים כלפיה, אין מדובר אלא בחשש סובייקטיבי גרידא אשר אין בו כדי להקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי (השוו: ע"א 5926/16 בוקובזה נ' ישוע (30.8.2016)). לפיכך, דין הערעור להידחות וכך אני מורה.
הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבות 3 ו-4 בסך של 15,000 ש"ח.
ניתן היום, י' בניסן התשע"ז (6.4.2017).
ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17022630_C02.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il