אירינה רומנובה נ. נתיב -לשכת הקשר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 226/19 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותרת: אירינה רומנובה נ ג ד המשיבים: 1. נתיב -לשכת הקשר 2. משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אריאל כצמן בשם המשיבים: עו"ד סיון דגן פסק-דין השופט א' שטיין: לפנינו עתירה במסגרתה מתבקש כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יוענק לעותרת מעמד עולה או אזרחות, בהתאם לסעיף 4א(א) לחוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות). על פי הנטען בעתירה, העותרת, אזרחית אוקראינה, היא נכדתו של יהודי ועל כן זכאית לעלות לישראל. בשנת 2015 פנתה העותרת לשגרירות ישראל באוקראינה בבקשה למתן תעודת עולה, וזו הפנתה אותה לרשויות ההגירה בישראל. העותרת הגיעה לישראל והגישה את בקשתה למשרד הפנים, וביום 16.6.2016 התקבלה תשובתו של המשיב 2 (להלן: משרד הפנים) כי על פי חוות דעתו של המשיב 1 (להלן: נתיב) המסמכים שהוצגו לו אינם מוכיחים את זכאות העותרת לעליה לארץ בהתאם לחוק השבות. ביום 5.7.2016 הגישה העותרת ערר על החלטתו של משרד הפנים. על פי הנטען בעתירה, העותרת ובא כוחה גם פנו פעמים נוספות למשיבים והציגו בפניהם את כל המסמכים הדרושים. המשיבים לא נענו לפניות אלו של העותרת. הערר שהוגש על ידה אף הוא לא זכה לתשובה. לבסוף, ביום 3.9.2018, בחלוף כשנה וחצי, נמסר לעותרת, באמצעות בא-כוחה, כי אם ברצונה להשלים את המסמכים החסרים להוכחת זכאותה, עליה לפנות למשרדי הקונסוליה הישראלית במולדתה. לטענת העותרת המסמכים הרלבנטיים נמצאים בתיקה והוצגו למשיבים זה מכבר, ואולם המשיבים כלל לא טרחו לבדוק את המסמכים. המשיבים טענו בתגובתם כי בבדיקה שנערכה לאחר הגשת העתירה התברר שהערר של העותרת טרם נדון, וביקשו שהות על מנת לדון בערר לגופו ולעדכן את בית המשפט בהחלטה שתתקבל. בהודעה מעדכנת שהוגשה על ידי המשיבים ביום 13.5.2019 נטען כי המשיבים בחנו את הערר של העותרת והחליטו לדחותו – זאת, בין היתר, משום שהמסמכים שצורפו על ידי העותרת אינם מוכיחים באופן חד משמעי את זכאותה לעליה לישראל. לשיטת המשיבים, ההחלטה החדשה שנתקבלה בעניינה של העותרת במסגרת הערר יש בה כדי לשנות את התשתית העובדתית העומדת בבסיס העתירה, ועל כן העתירה במתכונתה הנוכחית אינה עדכנית עוד ומן הדין לדחותה או למחקה. המשיבים הוסיפו וטענו בהקשר זה כי העתירה במתכונתה הנוכחית הוגשה בטרם התקבלה ההחלטה בערר לגופם של דברים; כעת, משהתקבלה ההחלטה בעניינה של העותרת, הדבר שינה את התשתית העובדתית של העתירה. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי ביום 12.5.2019 נכנס לתוקפו פרט 12(9) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק), לפיו הסמכות לדון בעניינים לפי חוק השבות הוענקה לבתי המשפט לעניינים מינהליים. לחלופין טענו המשיבים כי יש להורות לעותרת להגיש עתירה מתוקנת שתתייחס להחלטה שניתנה בערר. ביום 2.6.2019 הודיעה העותרת כי היא עומדת על עתירתה ומבקשת להגיש עתירה מתוקנת לבית משפט זה. סבורני כי העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה ועל כן דינה להימחק. אכן, ההחלטה החדשה שהתקבלה לגופם של דברים בעניינה של העותרת משנה את הבסיס העובדתי עליו נשענת העתירה. לפיכך, על העותרת, ככל שהיא חפצה בכך, להגיש עתירה מתוקנת אשר תתייחס להחלטה החדשה שהתקבלה בעניינה במסגרת הערר. עתירה זו ראוי שתוגש לבית משפט לעניינים מינהליים, בהתאם לפרט 12(9) לתוספת הראשונה לחוק. סוף דבר: העתירה נמחקת. העותרת תוכל להגיש עתירה מתוקנת לערכאה המוסמכת תוך 90 יום מהיום מבלי שהדבר יהווה שיהוי. על אף התוצאה אליה הגענו, בשל מחדלי המשיבים, שכאמור לא דנו בערר שהוגש על ידי העותרת עד לאחר הגשת העתירה, המשיבים ישלמו לעותרת הוצאות בסך 7,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ' בסיון התשע"ט (‏23.6.2019). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19002260_F05.docx מר מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il