א.ר.ט שירותי אחסנה בע"מ נ. הועדה המיוחדת לתכנון ולבניה

החלטה בתיק בג"ץ 2249/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2249/15 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותרת: א.ר.ט שירותי אחסנה בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה במועצה האזורית שומרון 2. מגדלי עסקים (אחזקות) בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אורן בן בשם המשיבה 1: עו"ד עקיבא סילבצקי בשם המשיבה 2: עו"ד עודד גולדשטיין פסק דין השופט מ' מזוז: 1. לפני עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבה 1 לתקן את תכנית המתאר של אזור התעשייה ברקן באריאל (להלן: התכנית), כך ששטח בן 808 מ"ר יועבר ממגרש מס' 85, השייך לכאורה למשיבה 2, למגרש מס' 84, השייך לעותרת. לחלופין, היא מבקשת להורות למשיבות לפצות אותה בגין הפגיעה במקרקעין שלה כתוצאה מהתכנית. 2. ראשיתו של הענין בהליכים משפטיים בהם פתחה העותרת בשנת 2009, בטענה שתכנית המתאר ייחסה בטעות רצועת קרקע ברוחב של כ-8 מטרים לחלקה השכנה לחלקתה. בחודש פברואר 2012 ניתן פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 3648-09, כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ), שדחה את תביעת העותרת לסעד הצהרתי לפיו היא הבעלים של השטח שבמחלוקת. בית המשפט קבע כי קיימת סתירה בין "טבלת השטחים" שצורפה לתכנית, לפיה השטח שייך למגרש 84, לבין התשריט המצורף לתכנית, הקובע שהשטח שייך למגרש 85. צוין כי בסתירה בין התשריט לבין טבלת השטחים, ידו של התשריט על העליונה. אולם, נפסק שבכל מקרה הדרך הנכונה לתיקון הטעות שנפלה בתכנית היא בפנייה לרשויות התכנון, ולא בתביעה לסעד הצהרתי. ביום 24.2.2014 ניתן פסק דין בעתירה קודמת שהגישה העותרת (בג"ץ 4511/13, השופט עמית), ובו ביקשה סעדים זהים במהותם לאלה המבוקשים בעתירה זו. העתירה נדחתה על הסף בשל אי-מיצוי הליכים מול המשיבה 1. עתה פונה העותרת בשנית לאחר שלטענתה פנתה פעמים רבות למשיבה 1, ולא נענתה. 3. ביום 30.3.2015 הוריתי למשיבות להגיש את תגובתן לעתירה. המשיבה 2 ביקשה להימחק מן העתירה, כיוון שביום 17.4.2013 מכרה את זכויותיה במגרש 85 לחברת אלום גולד בע"מ. ואכן, חברה זו ביקשה להצטרף כמשיבה באותו נימוק, וביקשה ארכה להגשת תגובתה. כפי שיפורט להלן, לא ראיתי צורך בהגשת תגובה מטעמה. תגובתה של המשיבה 1 התייחסה, בין היתר, לסעד חלופי העומד לעותרת. נטען, כי הסמכות בעניני תכנון ובנייה בשטחי יהודה והשומרון (להלן: האזור) מסורה לבית המשפט לענינים מקומיים של האזור. כן הועלו טיעונים שונים גם לגוף העתירה. 4. דין העתירה להידחות על הסף, נוכח קיומו של סעד חלופי על דרך פניה לבית המשפט לעניינים מקומיים באזור (ס' 126 לתקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), התשמ"א-1981 והתוספת לו, המפנה בס' 1 לחוק תכנון ערים, כפרים ובנינים, מס' 79 לשנת 1966, כפי שתוקן בצו בדבר חוק תכנון ערים כפרים ובנינים (יהודה ושומרון)(מס 418), התשל"א-1971. ראו גם בג"ץ 7653/12 שער נ' המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון (30.6.2013)). יתר על כן, בתגובת המשיבה צוין כי בימים אלה היא שוקדת על תיקון התכנית, והתהליך נמצא בעיצומו, ולפיכך, מן הראוי שהעותרת תמצה הליכים גם במישור זה, ותגיש את ההתנגדויות המתאימות. 5. העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיבה 1 בסך כולל של 3,000 ₪. ניתן היום, ‏י' בסיון התשע"ה (‏28.5.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15022490_B02.doc הי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il