פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 2248/13

ר.ס חברה לייבוא וייצור מזון בע"מ נ. פקיד שומה ירושלים

ערעור על סיווג הכנסות מימון כהכנסות אינטגרליות למפעל מאושר לצורך הטבות מס ועל חיוב בקנס גרעון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 10/02/2015 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 2248/13 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה דיני מסים — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על סיווג הכנסות מימון כהכנסות אינטגרליות למפעל מאושר לצורך הטבות מס ועל חיוב בקנס גרעון.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 2248/13

ר.ס חברה לייבוא וייצור מזון בע"מ נ. פקיד שומה ירושלים

ערעור על סיווג הכנסות מימון כהכנסות אינטגרליות למפעל מאושר לצורך הטבות מס ועל חיוב בקנס גרעון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערערת, חברה לייבוא וייצור מזון, ביקשה להכיר בהכנסותיה מהשקעות בשוק ההון כהכנסות אינטגרליות לפעילותה העסקית, ובכך לזכות בהטבות מס לפי חוק עידוד השקעות הון. בית המשפט המחוזי דחה את טענתה כי מדובר בעסקאות גידור וקבע כי מדובר בהשקעות פיננסיות רגילות שאינן קשורות לפעילות המפעל. כמו כן, אושר חיובה של החברה בקנס גרעון בשל ליקויים בדיווחיה. בערעור לבית המשפט העליון, טענה המערערת כי בית המשפט המחוזי שגה בהערכת הראיות ובסיווג ההכנסות. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי לא נמצאה עילה להתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה הראשונה, וכי המסקנות המשפטיות מבוססות על הלכות קיימות.

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)
הרכב השופטים ע' פוגלמן, י' עמית, ד' ברק-ארז
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • ר.ס חברה לייבוא וייצור מזון בע"מ

נתבעים

  • פקיד שומה ירושלים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • הכנסות המימון אינן אינטגרליות לפעילות המפעל ולכן אינן זכאיות להטבות מס.
  • השקעות המערערת לא היוו עסקאות גידור אלא השקעות פיננסיות רגילות.
  • הטלת קנס גרעון מוצדקת בשל ליקויים מהותיים בדיווחי המערערת.
טיעוני ההגנה
  • השקעות המימון שימשו לגידור סיכונים של המפעל כחלק מפעילותו העסקית.
  • יש להכיר בהכנסות המימון כחלק אינטגרלי מהכנסות המפעל המאושר.
  • לא הייתה עילה להטלת קנס גרעון שכן לא הוכחה רשלנות והספרים היו קבילים.
מחלוקות עובדתיות
  • האם השקעות המערערת היוו עסקאות גידור או השקעות פיננסיות עצמאיות.
  • האם קיימים ליקויים מהותיים בדיווחי המערערת המצדיקים קנס גרעון.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • חוות דעת מומחה מטעם המשיב
  • ממצאי בית המשפט המחוזי בדבר העדר זיקה בין ההשקעות לפעילות המפעל
ראיות מרכזיות שנדחו
  • עדות מומחה המערערת
  • עדות מנהל המערערת

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ע"מ 423/10
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בירושלים
תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • מס הכנסה
  • חוק עידוד השקעות הון
  • הטבות מס
  • קנס גרעון
  • גידור

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

25000

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"א 2248/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2248/13 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: ר.ס חברה לייבוא וייצור מזון בע"מ נ ג ד המשיב: פקיד שומה ירושלים ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) בע"מ 423/10 מיום 7.2.2013 תאריך הישיבה: כ' בשבט התשע"ה (09.02.2015) בשם המערערת: עו"ד יוסי רומנו בשם המשיב: עו"ד עמנואל לינדר פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. המערערת הפעילה בשנים הרלוונטיות לערעור מפעל יצרני בתחום המזון, בגינו קיבלה אישור לפי חוק עידוד השקעות הון התשי"ט-1959 (להלן: החוק) שלפיו הייתה זכאית להטבות מס לפי סעיף 51 לחוק. בנוסף להכנסות מהמפעל היו למערערת הכנסות ניכרות מהשקעות ומהלוואות בשוק ההון והמט"ח. המערערת טענה שהשקעותיה שימשו לגידור (הגנה על המחירים, שימור הונה העצמי והגנה על התחייבויות עתידיות כיבואנית חומרי גלם הקשורה בהסכמי שיווק ארוכי טווח עם לקוחות מוסדיים); ואילו המשיב חלק על כך וסבר כי בשל כך שההכנסות אינן אינטגרליות לפעילות המפעל, לא קמה זכאות להטבות מס. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) דן בערעור המערערת על שומות שהוציא לה המשיב. מלכתחילה הייתה המחלוקת ב-10 סוגיות שונות. ב-5 מהן חזרה בה המערערת מעמדתה הראשונית ובאחרות נדחתה עמדתה בפסק הדין (למעט בסוגיית תיאום הוצאות המימון). טענת הגידור שהעלתה המערערת נדונה בפירוט בפסק הדין. בית המשפט לא ראה ליתן משקל רב לעדות מומחה המערערת נוכח הודאתו כי הסכמי המערערת עם לקוחותיה לא עמדו בפניו ודבריו כי הוא עצמו לא היה מבצע את עסקאות ההגנה שביצעה המערערת. לעומת זאת, ניתן משקל לחוות דעת מומחה מטעם המשיב, שבה הובהר כי השקעות המערערת לא עלו כדי עסקאות גידור. נקבע כי ההשקעות הגדילו את הסיכונים שאליהם נחשפה המערערת ולא עמדו בהתאמה או בזיקה כלשהי לפעילותה. בצד הקביעה כי ההשקעות לא היו גידור אובייקטיבי נדחתה טענת המערערת כי ראתה בהן גידור מן הבחינה הסובייקטיבית. בית המשפט קבע – בהתאם להלכת בית משפט זה בע"א 638/85 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' מלון פלאזה תל-אביב בע"מ, פ"ד מד(4) 309 (1990) (להלן: הלכת פלאזה) – כי פעילות המערערת לא עמדה בתנאים שבהתקיימם ניתן לראות בהכנסות המימון כחלק אינטגרלי מהפעילות העסקית של הנישום. סוגיה נוספת שהוכרעה ועומדת לדיון גם לפנינו, היא חיובה של המערערת בקנס גרעון לפי ס' 191(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. בית המשפט קבע כי נפלו מספר ליקויים מהותיים בדיווחי המערערת. נמצא כי נוכח משקלם המצטבר של הליקויים ובהעדר ראייה או הסבר מצידה של המערערת לפגמים בדיווחים, אין מקום להתערב בשיקול דעתו של המשיב בנושא זה. 2. המערערת חולקת על קביעת בית המשפט כי הכנסות המימון אינן חלק אינטגרלי של המפעל המאושר. היא מלינה על כך שבית המשפט ראה להעדיף את חוות דעת מומחה המשיב על פני חוות דעת המומחה מטעמה, ועל אי מתן משקל לעדות מנהל המערערת. המערערת פורשת שורה של טעמים אשר מצביעים להשקפתה על כך שהיה מקום לקבל את עמדתה בנושא סיווג הכנסות המימון, כפי שעשה בית המשפט בנושא הוצאות המימון. המערערת מלינה גם על הקביעה בנושא קנס הגרעון. גם כאן מונה האחרונה טעמים שונים לתמיכה בהשקפתה כי לא הייתה עילה לחיובה בקנס גרעון. המערערת מדגישה כי לא הוכחה רשלנות. לטעמה, המשיב לא עמד בחובת ההגינות המוטלת עליו ואילו בית המשפט לא נתן משקל לכך שספרי המערערת קבילים, והיא לא סירבה להמציא מידע או מסמכים כי אם ניהלה דיוני שומה עם המשיב. המשיב, מצדו, מבקש שנשאיר את ההכרעה על כנה. לשיטתו מדובר בהכרעה עובדתית, המבוססת על אמון בעדי המשיב וחוסר אמון בהתייחס לעדי המערערת. אשר לסוגיית סיווג ההכנסות פעל בית המשפט במתווה הלכת פלאזה ואין עילה להתערב בכך. הגם שהמשיב סבור כי לא היה מקום להכיר בהוצאות המימון הוא לא ראה לערער על כך, אך אין בכך כדי לגרוע מעצמת טעמיו של בית המשפט בסוגיית הכנסות המימון. בנושא קנס הגרעון נטען כי מי שחלק על השומות בעשר סוגיות וטענותיו נדחו לגבי תשע מהן, לא יכול להישמע בטענתו זו. המשיב מדגיש כי הנמקתו של בית המשפט בהתייחס לקנס הגרעון אומצה לאחרונה מפורשות על ידי בית משפט זה בע"א 1134/11 ר.מ שביט מבנים חברה לבנין השקעות ופיתוח בע"מ נ' פקיד שומה באר שבע, פסקה 31 (12.5.2013)). 3. לאחר בחינת טיעוניהם המפורטים של הצדדים בכתב ועל פה, מצאנו כי אין עילה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, אלה תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע בית המשפט, ואין לגלות בהן טעות שבחוק. משכך, החלטנו לדחות את הערעור בגדר תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המערערת תשלם למשיב הוצאות בערעור בסכום כולל של 25,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"א בשבט התשע"ה (‏10.2.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13022480_M04.doc יג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il