פלוני נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק עע"ם 2244/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"ם 2244/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג המערערת: פלונית המבקשות להצטרף במעמד "ידידות בית המשפט": 1. מוקד סיוע לעובדים זרים 2. א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל נ ג ד המשיבים: 1. משרד הפנים 2. הוועדה המייעצת לענייני פליטים 3. ראש רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 16.02.2012 בעת"ם 035382-08-10 שניתן על ידי כבוד השופט יורם נועם תאריך הישיבה: ו' באב תשע"ב 25.07.2012 בשם המערערת: עו"ד סמדר בן נתן; עו"ד רותי הוסטובסקי בשם המבקשות להצטרף במעמד "ידידות בית המשפט": עו"ד יונתן ברמן בשם המשיבים: עו"ד דניאל מארקס פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט יורם נועם), בגִדרו נדחתה עתירת המערערת נגד החלטת ראש רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול שלא להכיר בה כ"פליטה". עיקרי העובדות 2. המערערת, אזרחית סין, נכנסה לישראל שלא כחוק ביום 9.3.2006, דרך גבול מצרים. כעבור כשלושה חודשים פנתה לארגון האו"ם בבקשה לקבל מעמד של "פליטה". בבקשתה ציינה כי עוד בטרם עזבה את סין אימצה את שיטת ה"פאלון גונג" כדרך חיים, גם הפיצה מידע על אודות השיטה, ועשתה כן בהדרכתה של חברתה. אולם, הואיל ו"פאלון גונג" אסורה בסין, שם נרדפים העוסקים בשיטה זו על-ידי השלטונות, נדונה חברתה לשלוש שנות מאסר, ולפיכך החליטה המערערת לברוח מסין על מנת להגן על עצמה, וכדי להמשיך ליישם את דרך החיים לפי שיטת ה"פאלון גונג". 3. ביום 15.1.2008 נערך למערערת ראיון בנציבות האו"ם לפליטים בישראל ובו ציינה בין היתר כי החלה לעסוק בשיטת ה"פאלון גונג" בחודש מרץ 2005, בעקבות קריאת ספר שנקבה בשמו – אותו קיבלה מחבר – אך לא ידעה לציין מי חיבּרוֹ. לדבריה, בספר "היה כתוב שהמשטרה הרביצה למוות לאנשים שהתאמנו בפא לונג גונג. ומאז התחלתי להתאמן" (מש/3, בעמוד 6). המערערת סיפרה כי השתכנעה להצטרף לשיטה "כי הבנתי שהם אומרים דברים אמיתיים... כי כל מי שמתאמן בפא לונג גונג הם טובים מאוד, הם בסדר" (שם). לדברי המערערת, למדה את השיטה והפיצה מידע על אודותיה בשעות היום והערב. באשר לתוכן השיטה, ציינה המערערת כי זו מורה "לעשות דברים טובים, לעזור למין האנושי" (שם), אך לא ידעה למנות את העקרונות שביסוד השיטה, לבד מציון עובדת קיומם של תשעה עקרונות (כשלפי האמת ישנם שלושה עקרונות), וגם לא יכלה לתת כדוגמה ולוּ עקרון אחד. במענה לשאלה, במקום לנקוב בשמו של מקים התנועה, מסרה את שם חברתה שנאסרה, וציינה את שנת 1992 כמועד יִסוד התנועה. עוד סיפרה המערערת בראיון בנציבות האו"ם, כי הפיצה מידע על אודות ה"פאלון גונג" בסין, וכי השלטונות שם לא תפסו אותה. אולם בביקור שקיימה אצל חברתה בבית הכלא, סיפרה לה חברתה כי בעת שעוּנתה נאלצה לנקוב בשמה כמי שמתאמנת בשיטה ולפיכך עליה לברוח, פן תֵעצר. כך עשתה המערערת, לדבריה, נמלטה מסין, היא אינה זכאית שם לזכויות אדם, והיא חוששת כי צפויה סכנה לחייה אם תשוב שמה. עוד טענה המערערת בראיון בנציבות האו"ם, כי אינה מחזיקה בדרכון, אלא רק בצילום שלו, משום שנלקח ממנה על-ידי המצרים שסייעו לה להסתנן ארצה. 4. לאחר בחינת בקשתה של המערערת, העבירה נציבות האו"ם לפליטים המלצה שלילית בעניינה למשרד הפנים. ביום 31.3.2009 נשלחה אל המערערת הודעה בדבר החלטת המשיב 3 לדחות את בקשתה. בהודעה צויין, כי נסיבות עניינה אינן מקימות עילה למתן הגנה מכוח אמנת הפליטים. זאת משום שלא העלתה טענות ברורות ואמינות, ולא ידעה לציין פרטים אלמנטאריים על אודות שיטת ה"פאלון גונג" המעידים על כך שהיא אכן מתרגלת את השיטה. עוד צויין, כי המערערת לא ביססה חשש לרדיפה, שכן אין אינדיקציה לפיה השלטונות בסין חיפשו אחריה לאחר עזיבתה, וגם לפני שעזבה לא נקלעה לבעיות עם השלטונות שם, על אף שלטענתה שמה היה מוכר להם כבר אז. 5. המערערת הגישה ערר על החלטה זו, וביום 17.9.2009 נערך לה ראיון נוסף בנציבות האו"ם (מש/11). בראיון שני זה השיבה המערערת על שאלות שנשאלה במספר תשובות הסותרות את הפרטים שמסרה בראיון הראשון בקשר לעניינים בסיסיים בסיפורה. בין היתר ציינה בראיון השני כי הפיצה מידע בקשר ל"פאלון גונג" בסין רק בשנת 2006, בניגוד לדבריה בראיון הראשון; וכי החלה ליישם את השיטה במלואה רק לאחר הגעתה לישראל, גם זאת בניגוד לדבריה בראיון הראשון. בראיון השני אמרה כי מעולם לא ביקרה את חברתה בכלא בסין, בניגוד לדבריה הקודמים, אלא שחברה משותפת ביצעה את הביקור. גם לגבי תקופת מאסרה של חברתה סתרה את דבריה הראשונים. שלא כדבריה בראיון הראשון, הסתבר בראיון השני כי המערערת כן מחזיקה בדרכון. לדבריה, הושב לה הדרכון באמצעות חברה שהגיעה מסין לישראל. המערערת הודתה בראיון השני בנציבות האו"ם כי יתכן שציינה בראיון הראשון פרטים שאינם נכונים לחלוטין, והסבירה את הסתירות בכך שהייתה מפוחדת, חששה שתישלח בחזרה לסין, נתקלה במחסומי שפה וגם העלתה אפשרות כי תרגום דבריה לא נעשה במדויק. על כל פנים, לדבריה, בראיון השני אמרה דברי-אמת. המערערת נשאלה והשיבה על אודות שיטת ה"פאלון גונג", אך לא הצליחה למנות את שמות כל התנועות הקשורות ביישומה. לטענתה, הדבר נבע מהתרגשות. המערערת ציינה כי לא חוותה בעיות מול השלטונות בסין, אולם היא ממעטת ליצור קשר עם בני משפחתה וחבריה שם מחשש שהשלטונות יפגעו במי מהם. עוד ציינה המערערת, כי תהיה נתונה בסכנה אם תשוב לסין, משום שקיימה פעילויות הסברה על אודות השיטה בישראל, ובאחת מהן צולמה על-ידי עיתונאי סיני. גם עובדים סיניים בישראל, אשר להם הפיצה מידע על אודות השיטה, עלולים לדווח על מעשיה לשלטונות הסיניים לכשישובו לשם. 6. ביום 18.7.2010 נשלחה אל המערערת הודעה בדבר ההחלטה לדחות את הערר שהגישה, בהתאם להמלצת נציבות האו"ם לפליטים. בהחלטה מנומקת ומפורטת, המחזיקה תשעה עמודים, צויין כי המערערת לא הצליחה לבסס את טענתה על השתייכותה לתנועת ה"פאלון גונג" ולא שכנעה בכנות אמונתה בעקרונותיה. עוד נכתב בהחלטה, כי גרסתה של המערערת הייתה רוויה בסתירות, נמצאה בלתי מהימנה, והמסקנה היא כי בסין לא עסקה המערערת ב"פאלון גונג" וכי הפעילות שביצעה המערערת בישראל בקשר ל"פאלון גונג" נבעה מהצורך לבסס טענה לפי אמנת הפליטים ולא מחמת אמונה כנה בעקרונות השיטה. המשיב בחן את הסברי המערערת באשר לסתירות בין גרסאותיה, והתרשם כי סיפקה גרסאות כוזבות שוב ושוב. ערך האמת הוא מן העקרונות הבסיסיים של ה"פאלון גונג", וגם מטעם זה נמצא כי גרסאותיה הבלתי אמינות של המערערת עומדות בסתירה לטענתה על השתייכותה ל"פאלון גונג". כמו כן צויין בהחלטה, כי המערערת לא ביססה חשש מהותי מרדיפה אם תשוב לסין. המכתבים שהגישה מטעם עמותת פאלון דאפא (פאלון גונג) בישראל והפעילות הציבורית המועטה שהייתה מנת חלקה, אינם מבססים חשש כאמור. זאת, גם בהנחה שהמערערת צולמה על-ידי עיתונאים סיניים, וגם אם עובדים סיניים שבקִרבם הפיצה את השיטה ידווחו על אודותיה לשלטונות, לכשישובו לסין. המשיבים הסתמכו, בין היתר, על פסיקת בתי המשפט בניו זילנד, המדגישה כי פעילות גלויה במסגרת ה"פאלון גונג" איננה מקימה כשלעצמה חשש מרדיפה, וכי נעשית הבחנה בין פעילות כנה בשיטת ה"פאלון גונג" לבין שימוש בעקרונות השיטה שתכליתו רק ליצור טענת הגנה מכוח האמנה. בהעדר כוונה כנה ואמיתית מצדה של המערערת בכל הנוגע לפעילות בשיטת ה"פאלון גונג", ובהתחשב בסבירות הנמוכה לכך ששלטונות סין מודעים לפעילותה, נדחתה בקשתה להכיר בה כפליטה. נגד החלטה זו הגישה המערערת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. 7. במקביל להליכים הנ"ל, נעצרה המערערת על-ידי רשויות ההגירה בישראל, עניינה נדון בבית הדין לביקורת משמורת, ולאחר מעצרה שוחררה בתנאים. פסק דינו של בית משפט קמא 8. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירת המערערת, וקבע כי החלטת המשיב 3 איננה חורגת ממתחם הסבירות, וכי לא נפל בה פגם היורד לשורשו של שיקול הדעת המנהלי, הדורש את התערבותו של בית המשפט. בית המשפט לא מצא מקום להתערב בקביעת המשיב 3 בדבר אי-אמינות גרסת המערערת. קביעה זו נסמכה על תשתית הראיות המנהליות שהונחו לפניו ועל הגרסאות הסותרות שמסרה המערערת. המערערת גם הודתה כי לא מסרה דברי אמת לאורך כל הדרך, ולפי קביעת בית משפט קמא, הידע המועט שהפגינה המערערת ביחס לעקרונות הבסיסיים של שיטת ה"פאלון גונג" טפח על טענותיה ופגע עוד יותר במהימנותה. בהחלטת המשיב 3 נשוא העתירה נדונו באריכות הסתירות שבגרסאותיה, אך גם בעתירתה נמנעה מלהתייחס באופן מפורש לסוגיות הקונקרטיות שלגביהן מסרה פרטים כוזבים. מסקנת המשיב 3 לפיה המערערת לא הוכיחה כי היא פעילה בשיטת ה"פאלון גונג" בתום לב וכדרך חיים, התקבלה על דעת בית המשפט. שכן, גם לשיטת המערערת היא החלה ביישום השיטה רק לאחר שעזבה את סין. אשר לפעילותה בישראל, נקבע כי בראיון השני שנערך לה, לאחר שלוש שנים שבהן ישׂמה לטענתה את השיטה, לא ידעה לציין את שמות כל העקרונות הבסיסיים והתנועות המיושמות בגדר השיטה. בית המשפט קיבל לעניין זה את הערכת המשיבים לפיה אדם המבקש מקלט בשל אמונתו בשיטה או בדרך חיים מסויימת אמור לדעת את עקרונות היסוד של אותה שיטה. 9. עוד קבע בית משפט קמא, כי המערערת לא הניחה חשש מבוסס היטב מפני רדיפה אם תשוב לסין באופן המקנה לה הגנה מכוח אמנת הפליטים. זאת, מפאת הפעילות המועטה שנטלה בה חלק, ובהעדר מודעות של השלטונות בסין לפעילות זו. אשר לפעילות שביצעה בסין, המערערת מסרה גרסאות סותרות בקשר אליה, ובראיון השני, אשר טענה כי אמרה בו דברי-אמת, עלה כי פעילותה שם הייתה מצומצמת ביותר. המערערת גם לא נתקלה בבעיות עם השלטונות בסין, ויצאה מן המדינה בדרכים מקובלות. לפיכך הוחלט כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב 3 לפיה העותרת לא הייתה נתונה בסכנה בעת יציאתה מסין, ולא מתקיים בעניינה חשש מבוסס מפני רדיפה מצד השלטונות. 10. אשר לפעילות שביצעה המערערת בישראל, בית המשפט קבע כי זו אינה מקימה חשש מפני רדיפתה בסין, ואין בה כדי להוות עילה להענקת מעמד פליט מטעם של Sur Place"", קרי, הענקת מעמד בשל נסיבות שאירעו בישראל. בית משפט קמא לא הכריע באשר למדיניות המשיבים במישור העקרוני בדבר אי-הענקת מעמד מסוג זה, וקבע כי גם בהנחה שייתכנו מקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם תעניק המדינה מעמד של פליטות בשל עילה שהתגבשה בישראל, אין עניינה של המערערת מקים עילה למעמד שכזה. בהסתמך על אסמכתאות שהניחו ב"כ הצדדים לפניו בחן בית משפט קמא את שאלת הענקת מעמד של פליט מכוח עילת Sur Place"", על סמך שלושה קריטריונים: האחד, כנותו ותום ליבו של המבקש בהתבטאויות ובמעשים שבוצעו במדינה שבה הוא מבקש מקלט; השני, הסכנה כי פעילות זו תובא לידיעת השלטונות בארץ מוצאו; והשלישי, ההתייחסות הצפויה של השלטונות לביטויים ומעשים כאמור, אם אלו אכן יובאו לידיעתם. ישום קריטריונים אלה, העלה כי המערערת איננה עומדת בהם. 11. אשר לתום ליבה וכנותה של המערערת ציין המשיב 3 כי ניכר שהשתתפותה בפעילויות התנועה בישראל נועדה אך כדי לבסס את בקשתה לקבלת מעמד של פליט. בנוגע לסכנה כי פעילותה תובא לידיעת השלטונות בסין, ציין המשיב 3 בהחלטתו כי הפעילות שביצעה המערערת בישראל, אינה משמעותית דיה כדי שתובא לידיעת הרשויות בסין. עוד הודגש בהחלטת המשיב 3, כי אין כל סבירות, אף לא קלושה, להתממשות הספקולציות שהעלתה המערערת, לפיהן הרשויות בסין יגלו את דבר פעילותה מפי עיתונאי סיני שיתכן וצילם את תמונתה באחת ההפגנות שבהן השתתפה או מפי עובדים סיניים אשר להם הפיצה מידע על אודות השיטה. בית משפט קמא קבע לעניין זה, כי "מדובר בקומץ אירועים קטן שבו נטלה המערערת חלק, וממילא אין בו כדי להעיד על מודעות השלטונות בסין בדבר פעילות אסורה מצדה" (פסקה 22). עוד קבע בית משפט קמא, כי התצהירים שצירפה המערערת בהקשר זה אינם מסייעים בידה, שכן הטענות המופיעות בהם נטענו בעלמא, על-פי סברותיהם של המצהירים, ואיש מהם לא העיד כי ראה כתבים המצלמים את המערערת. 12. בשולי הדברים ציין בית משפט קמא כי: "עמדת המדינה, לפיה יש להימנע מהענקת מעמד פליט מסוג Sur Place"", מחמת אירועים התלויים בפעילותו העצמאית של המבקש, ככלל, באה במתחם הסבירות" (פסקה 25). זאת, מכיוון שגישה מקלה בהקשר הזה עלולה להוביל למצב שבו כל החפץ ברישיון ישיבה בישראל יביע מחאה, ולו בשפה רפה, מול שגרירות מדינת אזרחותו, ויטען להגנה בחסות אמנת הפליטים. טענות הצדדים 13. המערערת טוענת כי היא עונה על הגדרת "פליט" שבאמנת הפליטים. לטענתה, כפי שעולה מחוות הדעת שביקשה להגיש, שלטונות סין מפעילים רשת מעקב וריגול על מנת לאתר את המתרגלים והתומכים בשיטת ה"פאלון גונג", ופוגעים בכל מתרגלי השיטה, ללא קשר לדרגתם. על כן, בין היתר, קיים חשש מבוסס היטב שפעילותה הגיעה לידיעת השלטונות. עוד היא טוענת כי שגה בית משפט קמא משהתמקד באמונתה הסובייקטיבית בשיטה, ולא באופן שבו היא נתפסת בעיני השלטונות בסין, שכן את טענת הרדיפה יש לבחון מבעד לעיני הרודף; שגה בית משפט קמא באשר הטיל עליה נטל הוכחה כבד ובלתי אפשרי, אשר אינו מתיישב עם נטל ההוכחה המקובל בכל הקשור לטענות פליטות; ועוד שגה משלא קיבל את טענתה לפיה היא החלה בפעילות הקשורה לשיטה עוד בסין, ונמלטה מסיבה זו, אף שבאותה העת היא עדיין לא נרדפה בעצמה על-ידי השלטונות. בנוסף טוענת המערערת נגד חוסר האמינות אשר יוחס לגרסתה ונגד המסקנה לפיה היא איננה מתרגלת בשיטת ה"פאלון גונג". ועוד טוענת המערערת, כי שגה בית משפט קמא במה שהוסיף בשולי דבריו, כי טענת "Sur Place" תוכר במקרים נדירים בלבד, וכי עמדת המשיבים לפיה אין לקבל טענת פליטות כאשר הסכנה קמה בשל אירועים התלויים בפעילותו העצמאית של המבקש היא סבירה. לחלופין טוענת המערערת, כי במידה וייפסק כי היא איננה זכאית למעמד של פליטה, יש להחיל על עניינה את העיקרון לפיו אין מחזירים אדם למקום שבו נשקפת סכנה לחייו. 14. ביום 1.8.2012 הגישה המערערת בקשה להשלמת טיעון במישור העובדתי, משום שלטענתה הדיון בערעורה התמקד בשאלות הנוגעות להיבטים עובדתיים, בעוד הודעת הערעור התמקדה בסוגיות משפטיות שהתעוררו בפסק דינו של בית משפט קמא. אין הצדקה לבקשה זו, במישור הפורמלי ובמישור המהותי. לא היתה מניעה כלשהי לטעון את הטענות כולן במועדן, כסידרן, ומכל מקום, למקרא תיק המוצגים עולה כי העובדות במלואן שהיו מונחות לפני בית משפט קמא נפרשׂו גם לפנינו בערעור. 15. אשר למשיבים, אלה טוענים מנגד, כי לא נפל פגם בנדבכים השונים של פסק הדין, וכי אין עילה משפטית להתערבות באשר נפסק בו. בכלל זאת טוענים המשיבים, כי צדק בית משפט קמא כשלא ראה להתערב בממצא של חוסר האמינות שיוחס לגרסת המערערת, שכן המערערת סיפקה מספר גרסאות אשר סתרו זו את זו בכמה סוגיות הנוגעות להיבטים הבסיסיים ביותר בסיפורה, ואין בהסבר הכללי של המערערת כדי ליתן מענה לתהיות אלה. כמו כן, לא נפל פגם בקביעתו של בית משפט קמא לפיה על המערערת היה לדעת את עקרונות היסוד של שיטת ה"פאלון גונג". עוד טוענים המשיבים, כי לא נפל פגם בקביעתו של בית משפט קמא, לפיה המערערת לא הוכיחה חשש מבוסס מפני רדיפה אם תשוב לסין כנדרש באמנת הפליטים. שכן, המערערת כלל לא הוכיחה פעילות בהקשר הזה, וגם לא הוכיחה, אף לכאורה, כי פעילותה בישראל הגיעה לידיעתן של הרשויות בסין. כמו כן, עמדת המשיבים התבססה על הערכתה והמלצתה של נציבות האו"ם לפליטים, אשר קיימה ראיונות מעמיקים עם המערערת, ובחנה את עניינה. 16. לאור כל האמור, סבורים המשיבים כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי המערערת לא ביססה עילה למתן מקלט מדיני מכוח האמנה, וזאת אף מבלי להידרש לסוגיית ההכרה בפליטים מכוח "Sur Place", כך שהשאלות המשפטיות אותן מעוררת המערערת אינן נחוצות לצורך הכרעה בערעור. למעלה מן הצורך הוסיפו המשיבים, כי יתכנו מקרים חריגים שבהם יעלה הצורך לבחון שמא צפויה לאדם סכנת רדיפה בשל נסיבות שנוצרו לאחר צאתו ממדינת מוצאו, אולם העניין דנן אינו מחייב להידרש לטענות מסוג זה, שכן מתוך כלל הנסיבות העובדתיות בעניינה של המערערת עולה כי לא קיימת אפשרות, אף לא קלושה, כי הפעילות שביצעה בישראל הגיעה לידיעתן של הרשויות בסין. 17. לערעור שלפנינו ביקשו להצטרף כידידי בית המשפט שניים נוספים: מוקד הסיוע לעובדים זרים וכן א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל. כפי שיובהר להלן, טיעוני השניים אינם מתאימים לעובדות העניין דנן, ולפיכך לא ראינו להעתר לבקשה, כפי שנאמר בתחילת הדיון בערעור. דיון והכרעה 18. כידוע, מדינת ישראל היא צד לאמנת הפליטים משנת 1951 ומחוייבת בהוראותיה ובפרוטוקול המשלים לאמנה. באמנת הפליטים מוגדר "פליט" כמי שנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיותו נרדף, מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת, וכן איננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור. בעבר, וכך נעשה בעניינה של המערערת, בקשות לקבלת מעמד "פליט" הועברו לבחינת נציבות האו"ם לפליטים בישראל, אשר בחנה אותן בהליך המקובל, שכלל גם עריכת ראיונות עם המבקשים. מסקנות הנציבות הועברו למשרד הפנים, אשר נתן החלטה בבקשה. לימים, החל לפעול מערך עצמאי של משרד הפנים ושתי יחידות סמך מטעמו לטיפול בבקשות אלה, ונכנס לתוקפו נוהל המסדיר את סמכויותיהן של היחידות הללו. זאת, חלף הבחינה שנערכה על-ידי נציבות האו"ם (עע"ם 8675/11 טדסה נ' יחידת הטיפול במבקשי מקלט, פסקאות 8-11 (ניתן ביום 14.5.2012)). 19. בענייננו מבקשת המערערת להכיר בה כפליטה מחמת היותה מתרגלת בשיטת ה"פאלון גונג" בסין, ועל סמך פעילותה בשיטה זו בישראל, המקנה לה הגנת פליטה מסוג Sur Place"", אשר עילתה נוצרה בישראל. נציבות האו"ם קיימה שני ראיונות עם המערערת, ולאחר כל אחד מהם גיבשה המלצה שלילית בעניינה. משרד הפנים דן בבקשתה של המערערת פעם ופעמיים, קיבל את המלצת נציבות האו"ם, והחליט שלא להיענות לבקשתה. בית המשפט לעניינים מנהליים בחן את החלטת משרד פנים, ומצא כי אין עילה להתערב בה. לאחר עיון בפסק דינו של בית משפט קמא ובכתבי בי-הדין שהגישו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, שכן המערערת איננה עומדת בהגדרת "פליט" כפי שנקבעה באמנת הפליטים, כפי שיפורט להלן. 20. ראשית, המערערת לא הוכיחה כי היא פעילה בשיטת ה"פאלון גונג". בבקשה שהגישה ובראיון הראשון שנערך עימה, טענה המערערת כי אימצה את השיטה כדרך חיים בטרם עזבה את סין, וגם הפיצה שם מידע על אודותיה. אולם כשנשאלה בראיון הראשון באשר לשיטה, לא ידעה לענות על שאלות בסיסיות לגבי ה"פאלון גונג", לא ידעה למנות את העקרונות שביסודה, ולא ידעה לנקוב בשמו של מייסד התנועה. בשונה מן הטענה שטענה בראשונה, בראיון השני ובבית המשפט ציינה המערערת כי בעת שהותה בסין היא רק החלה להתעניין בשיטה ולהפיצה, והצטרפותה נעשתה באופן הדרגתי, כאשר רק לאחר הגעתה לישראל תרגלה את השיטה באופן מלא וקבוע והשתתפה באופן פעיל בהפגנות מחאה. גם אם נקבל את התיאור העובדתי המאוחר שמסרה המערערת, ובאמצעותו יוסבר חוסר הידע שביטאה ביחס לשיטה בראיון הראשון בנציבות האו"ם, אין בכך כדי להסביר את תשובותיה בראיון השני, שנערך כשלוש שנים לאחר הגעתה לארץ. בראיון זה לא ידעה המערערת לציין את שמות כל העקרונות והתנועות המיושמות בגדר השיטה, על אף היותם בסיסיים, ועל אף שלטענתה היא מתרגלת את השיטה באופן מלא וקבוע וכי השיטה הפכה לחלק בלתי נפרד מחייה. גם הפעילות שאותה ביצעה המערערת לטענתה במסגרת ה"פאלון גונג" בסין ובישראל מעטה יחסית, ותומכת במסקנה לפיה היא לא פעילה בשיטה. 21. לטענת המערערת, גם במידה ותאושר הקביעה כי היא איננה מתרגלת בשיטת ה"פאלון גונג", עדיין יש להידרש לשאלה האם השלטונות בסין מייחסים לה עמדה פוליטית כמתרגלת השיטה וכמתנגדת למשטר. יצוין בהקשר הזה, כי לטענתה, ביקשה המערערת להגיש לבית משפט קמא חוות דעת מומחה בנושא "רדיפת הפאלון גונג על ידי שלטונות סין", אולם בית המשפט סירב לקבלה מפני שלא צורפה לעתירה, ובכך שגה. אינני רואה צורך לדון בטענה זו, שכן, כפי שיפורט להלן, באתי למסקנה כי המערערת לא הוכיחה קיומו של פחד מבוסס להיותה נרדפת. זאת, בעיקר מפני חוסר המודעות של השלטונות בסין למעשיה הנטענים. על כן, ממילא אין צורך להכריע בשאלה מה תהיה תגובת השלטונות למידע זה ומהו יחסם כלפי מתרגלי שיטת ה"פאלון גונג". 22. אשר לתקופה שבה שהתה בסין ומעשיה שם מסרה המערערת גרסאות סותרות כאמור, ובהודעת הערעור ציינה כי "מעולם לא טענה כי עוד כשהיתה בסין ידעה בודאות כי השלטונות רודפים אחריה" (פסקה 49 לכתב הערעור). זאת ועוד, המערערת סיפרה בראיונות שנערכו עימה, כי מעולם לא נתקלה בבעיות כלשהן עם השלטונות שם; כי יצאה מן המדינה בדרכים המקובלות, מבלי שתיעצר בנמל התעופה על-ידי הרשויות; וגם חברתה שבכלא לא מסרה בוודאות את שמה לשלטונות, אלא רק בסבירות גבוהה. אשר על כן, המערערת לא הוכיחה פחד מבוסס להיותה נרדפת בעת יציאתה מסין על רקע הפעילות שביצעה שם. 23. האם הוכיחה המערערת פחד מבוסס להיותה נרדפת במידה ותשוב לסין כעת, על רקע הפעילות שביצעה בישראל? לטענתה, קיים חשש כי הרשויות בסין יגלו על אודות פעילותה בישראל מפי עיתונאי סיני שייתכן וצילם את תמונתה באחת ההפגנות שבהן השתתפה. לעניין זה צירפה המערערת תצהירים של שניים שנכחו בהפגנה, אשר ציינו כי למיטב ידיעתם נכחו במקום כתבים מעיתון המשרת את השלטון הסיני ואוסף עבורו מידע, וכן צורפה תמונה של המערערת מן ההפגנה, תמונה שצילמה אחת משני המצהירים. אין בידי לקבל טענה זו. המערערת מסרה גרסאות סותרות באשר לאירוע שבו לטענתה צולמה. כך, בראיון השני שנערך עימה נשאלה מדוע היא חוששת מן השלטונות בסין, וענתה, בין היתר, כי במהלך אחד התרגולים שערכה עם אנשים נוספים בחוף הים הגיע עיתונאי סיני וצילם אותם (מש/11, בשאלה 101). זאת, בשונה מהאמור בעתירה המנהלית, שם טענה כי צולמה בפעילות מחאה "מול שגרירות סין" (מש/13, בפסקה 16). זאת ועוד, כפי שציין בית משפט קמא, המערערת והמצהירים מטעמה לא טענו כי ראו עיתונאים מצלמים את המערערת, אלא כי משתתפי המחאה צולמו. אמנם, כפי שטוענת המערערת, אין ביכולתה לצרף את התמונות שצולמו שם. אולם לא ניתן לקבוע כי המערערת אכן צולמה בהסתמך על העובדה שלא השתתפו אנשים רבים במחאה, כפי שהיא טוענת. ההנחות כי מדובר בהפגנה מחוץ לשגרירות ולא בחוף הים; כי המערערת אכן צולמה באותה הפגנה; כי העיתונאי שצילם את המערערת יעביר את תמונתה לשלטונות; כי השלטונות יזהו אותה בתמונות, וכי ירדפו אותה על בסיס זה, כל ההנחות הללו אינן מספיקות כדי להקים פחד מבוסס לרדיפה כנדרש באמנת הפליטים. הוא הדין באשר לטענה הנוספת שהעלתה המערערת, לפיה עובדים סיניים אשר להם הפיצה מידע על אודות השיטה, ימסרו את שמה ויספרו על פעילותה לשלטונות בסין לכשישובו לשם, והשלטונות ירדפו אותה על בסיס מידע זה. זאת, גם אם נתחשב בקושי של מבקשי מקלט לספק הוכחות על הסכנה הנשקפת להם במדינת מוצאם, כפי שטוענת המערערת. 24. הנה כי כן, לאחר בחינת טענות המערערת עולה כי היא איננה עומדת בהגדרת "פליט" שבאמנת הפליטים. זאת, אף מבלי להידרש לחוסר האמינות שיוחס לגרסתה וההשלכות הנובעות ממנו. כך, אין בידי המערערת לבסס עילה להגדרתה כפליטה על רקע הפעילות הנטענת שביצעה בסין במסגרת ה"פאלון גונג". המערערת גם לא ביססה עילה להגדרתה כפליטה מסוג Sur Place"" מחמת הפעילות שביצעה בישראל, היות ולא הוכיחה פחד מבוסס לרדיפה על רקע פעילות זו. הואיל והמערערת לא עומדת בתנאים הדרושים להגדרתה כפליטה מסוג Sur Place"" מבחינה עובדתית, הרי שמעמדה המשפטי של עילה זו איננו נחוץ להכרעה בערעור ועל כן אין מקום לדון בו. מן הטעם הזה גם לא ראינו להעתר לבקשת ההצטרפות הנ"ל, כי לטענות העקרוניות באשר לעילת ה Sur Place"" אין נפקות בנסיבות העניין דנן. 25. המערערת טוענת לחלופין, כי במידה וייפסק כי היא איננה זכאית למעמד של פליטה בהתאם לקריטריונים שבאמנת הפליטים, אזי יש להחיל עליה את העיקרון של אי-החזרת אדם למדינה שבה נשקפת סכנה לחייו. שכן, לטענתה צפויה סכנה ממשית לחייה אם תגורש חזרה למדינתה. אכן, כבר נפסק כי אין לגרש אדם מישראל למקום שבו נשקפת סכנה לחייו או לחירותו, וכי מדובר בעיקרון כללי אשר איננו מוגבל אך ורק ל"פליטים" (בג"ץ 4702/94 אל טאיי נ' שר הפנים, בפסקאות 7 ו-8 (ניתן ביום 11.9.1995), והאסמכתאות שם), אולם, כאמור, המערערת לא הוכיחה כי השלטונות בסין מודעים כלל לפעילותה, ועל כן עיקרון זה איננו חל בעניינה. סוף דבר 26. אשר על כן, דין הערעור להידחות. המערערת לא עמדה בקריטריונים הנדרשים באמנה לצורך הגדרתה כפליטה, ובכלל זאת לא הוכיחה כי היא מתרגלת בשיטת ה"פאלון גונג" וכי קיים בעניינה חשש מבוסס לרדיפה על-ידי שלטונות סין. משכך, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר בחן בפרוטרוט את עניינה של המערערת ובא למסקנה כי החלטתו של המשיב 3 סבירה וכי אין עילה להתערב בה ולשנותה. הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות הערעור ותשלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪. ש ו פ ט המשנָה לנשיא מ' נאור: אני מסכימה. המשנָה לנשיא השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' סולברג. ניתן היום, ג' באב תשע"ב (21.8.2012). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12022440_O14.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il