רוני מימון נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 2236/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2236/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר העותר: רוני מימון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד ורד חלאוה פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי יבוטלו שתי החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל), במסגרת הליך פלילי המתנהל כנגד העותר וכנגד נאשמים נוספים (ת"פ 40099/08). בהחלטה הראשונה דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את בקשתו של העותר לזמן לעדות 52 עדים שכבר העידו במשפטו והורה לעורכי דינו של העותר מטעם הסנגוריה הציבורית לזמן מתוך אלה רק שישה עדים שכבר העידו. בהחלטה השניה הנתקפת בעתירה, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי אף על פי שסנגוריו של העותר לא חקרו את העדים האמורים במועד שנקבע לכך – יראה את חקירתם של אותם עדים כאילו מוצתה. 2. כעולה מן הנספחים שצורפו לעתירה – בתאריך 23.3.2010 אמורה להיפתח פרשת ההגנה במשפט רב הצדדים ורב ההיקף בו מדובר, ולפיכך נוכח הדחיפות שבמתן פסק דיננו – לא נרחיב עוד בפירוט הרקע העובדתי הנרחב שהציג העותר בעתירתו. 3. דין העתירה להידחות על הסף, שכן העתירה על פניה איננה מראה עילה ובנוסף לכך תוצאה זו מתחייבת נוכח העובדה שהעותר לא גילה בעתירתו את כל העובדות המהותיות הרלבנטיות למכלול. נבהיר הדברים להלן. 4. מעיון בעתירה עולה כי הסעד המבוקש בה – ביטול החלטות ביניים בהליך הפלילי המתנהל בפני בית המשפט המוסמך – הוא מסוג הסעדים שבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק איננו נדרש להם נוכח הוראת סעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה (ראו: בג"ץ 583/87 הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 702 (1987); בג"ץ 2352/09 דרוויש נאשף, עו"ד נ' בית המשפט המחוזי מרכז (לא פורסם, 16.3.2009)). אמנם יתכנו מקרים חריגים ונדירים, היוצאים מן הכלל האמור, בהם יינתן סעד למען הצדק על פי סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה, אולם אלה מוגבלים לסיטואציות של חוסר סמכות זועקת, או פגיעה בולטת בעיקרי הצדק הטבעי (ראו: בג"ץ 8117/05 אזולאי נ' בית המשפט העליון בירושלים (לא פורסם, 28.9.2005); בג"ץ 1530/08 גנור נ' בית המשפט העליון (לא פורסם, 25.2.2008)). העתירה שלפנינו איננה נכנסת לאף אחת מהקטגוריות הנ"ל. זאת ועוד – ככל שהעותר יבקש להשיג על ההחלטות הנ"ל, ממילא תהיה פתוחה בפניו הדרך לעשות כן בסוף הדרך, אם יורשע ויגיש ערעור על פסק הדין שיינתן בסיומו של ההליך. 5. טעם נוסף לדחיית העתירה שלפנינו נעוץ, כאמור, בכך שהעותר הסתיר נתונים רלבנטיים: הוא לא גילה בעתירתו כי הגיש בעבר (בתאריך 11.2.2009) עתירה קודמת– בג"ץ 900/09 – שנדחתה גם היא על הסף. בעתירה האמורה נדונו טענות דומות של העותר, בדבר הפגיעה בהגנתו ובניהול ההליך – ואלה נדחו כאמור. באי גילוי דבר הגשת העתירה הקודמת ודחייתה יש טעם מספיק, כשלעצמו, לדחיית העתירה שלפנינו. בהערת אגב אציין גם כי סגנון התבטאותו בעתירה כלפי הסנגורים הציבוריים שמונו לייצגו וכלפי הסנגורית המחוזית של מחוז תל אביב – איננו ראוי, אם לנקוט לשון המעטה, וזאת מבלי שנביע עמדה בשאלה המהותית הנוגעת לטיב ייצוגו של העותר. 6. נוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית איפוא על הסף. ניתן היום, ז' בניסן התש"ע (22.3.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10022360_K02.doc דנ+מה מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il