אריאל סלמן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2236/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2236/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ח' מלצר המערער: אריאל סלמן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.2.08 בת"פ 5015/06 שניתן על-ידי כבוד השופט כ' סעב תאריך הישיבה: י"ח בתמוז התשס"ח (21.07.08) בשם המערער: בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד טומס נדשי עו"ד ג'ויה שפירא גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערער הורשע בשתי עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ונשיאת סכין שלא כדין, ונגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ופיצוי למתלוננים. ערעור המערער נסב הן על הכרעת הדין והן על העונש. 2. עובדות כתב האישום הן כדלקמן: ביום 7.1.06, בשעת לילה מאוחרת, הלכו יחדיו השוטר יעקב גרסומוב וחברו דניס דוליה (להלן - המתלוננים) בדרכם לביתם. בדרך, הם חלפו על פני המערער, ששהה אותה עת בגן ציבורי עם מספר חברים. במפגש אקראי בין השניים לבין המערער וחבריו, התנפלו האחרונים על המתלוננים, והכו בהם בכל חלקי גופם. במהלך התרחשות זו, פנה המערער למכונית שחנתה בקרבת מקום, וחזר למקום הארוע כשהוא מצוייד בסכין. הוא תקף את השוטר ודקר אותו דקירות חמורות בבטנו. המתלונן דניס ניסה להוציא את הסכין מידי המערער, ואז חבריו הכו אותו וסיכלו את מאמציו. לאחר שהמערער השתחרר מאחיזתו של דניס, הוא דקר אותו בגבו, ונמלט עם חבריו מהמקום. שני המתלוננים הועברו לבית חולים לטיפול רפואי, שם התברר כי השוטר סובל מפציעת בטן עמוקה. בניתוח נמצא פצע דקירה מדמם בדופן הבטן, עם פגיעה בכבד ובקרום הבטן. הוא אושפז בבית חולים למשך 11 ימים, ולאחר מכן הועבר להמשך טיפול למרפאה בבית חולים אחר. אצל המתלונן דניס אובחן פצע דקירה במעבר גב-מותן, שגרם לשבר רוחבי בחולייה ימנית. הוא קיבל טיפול רפואי ואושפז עד למחרת היום. המערער העלה טענת אליבי, ואמר כי ביום הארוע היה בביתו, חש ברע, ולמחרת היום פנה לקופת חולים וקיבל אישור מחלה ל-4 ימים. 3. ראיות התביעה התבססו על הנדבכים הבאים: שני המתלוננים העידו בבית המשפט בפירוט על ארוע התקיפה שבו נדקרו שניהם באמצעות תוקף שדקר אותם בסכין. השוטר העיד כי זיהה את המערער עוד בערב הארוע כמי ששיחק עימו כדורגל מספר שבועות קודם לכן, וכי את העובדה הזו מסר מיד לאחר התקיפה לחברו דימיטרי בשיחת טלפון שקיים עמו עוד בטרם פונה לבית החולים. השוטר זיהה בוודאות את המערער במסדר זיהוי חי ביום 18.1.06. חשוב לציין, כי השוטר המתלונן, אף שזיהה את התוקף כמי שהכירו ממשחק הכדורגל, לא ידע את שמו ואת מקום מגוריו. איתור זהותו של המערער הסתייעה באמצעות חברו של השוטר, פבל, שהוא ודימיטרי השתתפו גם הם באותו משחק כדורגל עם השוטר והמערער באותה הזדמנות. סיועו של פבל, שהכיר את פרטי זהותו ומקום מגוריו של המערער, אפשרו את איתורו שלהמערער ואת מעצרו, ואת עריכתו של מסדר הזיהוי החי, בו זוהה המערער בוודאות על ידי השוטר כמי שדקר אותו במועד הארוע. לזיהויו של השוטר את המערער במסדר החי, התווסף זיהויו גם על ידי המתלונן דניס במסדר זיהוי תמונות. שלא בדומה לשוטר, דניס לא הכיר את המערער קודם לכן. יחד עם זאת, בארוע התקיפה, קלט דניס את מראהו של המערער, וזכר את מראה פניו והצביע עליו בוודאות במסדר התמונות. מעבר לזיהוי המערער בידי שני המתלוננים, כל אחד במסדר זיהוי נפרד, נבחנה טענת האליבי שהעלה המערער, וטענה זו נשחקה ממספר טעמים: המערער נחקר במשטרה פעמיים – לראשונה ב-17.1.06 ולאחר מכן ב-18.1.06. בחקירתו הראשונה (ת/7) טען שבמועד הארוע שהה בביתו, והוסיף כי "האמת, לא כל כך זוכר מה עשיתי, אפשר לבדוק בקופת חולים כללית ברמות ספיר כי היתה לי דלקת בגרון ובתקופה הזאת הייתי בבית עם חום..." בעדותו בבית המשפט זמן ניכר לאחר מכן, טען בצורה החלטית כי ביום הארוע היה חולה ואמו טפלה בו, והודיע כי אמו תעיד על כך. בסופו של דבר האם לא הוזמנה להעיד, ובמקומה הוזמן להעיד האב, שעדותו לא זכתה לאמון בית המשפט ביחס למהלכיו של המערער במועד הארוע. הודעת המערער נמסרה מיד עם מעצרו, כעשרה ימים לאחר מועד הארוע, ואז לא זכר פרטים מדויקים על מוצאותיו באותו לילה. עדותו בבית המשפט נמסרה בחלוף זמן רב מהארוע, והיתה על כן עדות מאוחרת, שלא תאמה בפרטיה וברוחה את ההודעה במשטרה. בעדות מאוחרת זו מסר, לכאורה, גרסת אליבי מגובשת, אך היא לא תאמה את אי הבהירות שבגרסתו בהודעה במשטרה. גם אי הזמנת האם לעדות החלישה את טענת האליבי, ובסופו של יום, לא ראה בית המשפט לתת משקל של ממש לטענה זו. 4. בית המשפט המחוזי נתן אימון מלא בעדויותיהם של שני המתלוננים ובזיהויים את המערער. הוא מצא כי מסדרי הזיהוי שבוצעו נערכו של פי כל הכללים, ודחה טענות כאילו היה תיאום מוקדם בין העדים המזהים. הסניגורים מטעמו של המערער לקחו חלק פעיל במסדרי הזיהוי ולא נפל בהם פגם. בית המשפט לא האמין, כאמור, לטענת האליבי שהעלה המערער, לפיה שהה בביתו במועד הארוע כשהוא חולה. בית המשפט דחה את טענת ההגנה לפיה נפלו מחדלי חקירה בהליך זה בהקשר לטענת האליבי. לדבריו, המערער לא מסר בהודעתו במשטרה גרסת אליבי מפורטת וברורה, ולא ציין עדי אליבי העשויים לתמוך בטענתו. משכך, לא נדרשה המשטרה לפעול לאימות או שלילה של גרסה שנטענה בחצי פה וללא תשתית מוגדרת. תשלובת זו של מערכת הזיהוי של המערער על ידי שני המתלוננים, כל אחד במסדר זיהוי נפרד, וטענת אליבי שהעלה המערער שלא אומתה כדבעי, הביאו את בית המשפט למסקנה כי הוא התוקף של שני המתלוננים. על יסוד מסקנה זו, הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. 5. בגזירת העונש, נתן בית המשפט משקל לחומרתן של העבירות אותן עבר המערער, אשר היו כרוכות בשימוש בסכין ובדקירות של שני בני אדם, שהסבו להם נזק גופני ממשי. הוא התייחס לנפוצותה של תופעת הסכינאות שהפכה מכת מדינה, וראה בכך גורם נוסף להחמרה בעונש. מצד שני, בית המשפט נתן משקל לגילו הצעיר של המערער, יליד 1985, ולעברו הנקי, וציין כי מדובר מבחינתו בכשלון ראשון, ואפשר אף במעידה חד-פעמית. באיזון בין שיקולי החומרה והקולא, ראה בית המשפט לגזור על המערער את העונש שפורט לעיל. 6. ב"כ המערער השיגה הן על ההרשעה והן על העונש. לענין ההרשעה, הוא מיקד את טענותיו לראיות הזיהוי, אשר, לדבריו, אינן אמינות ואין לסמוך עליהן. הוא הצביע על פרטים שונים בעדויות עדי התביעה, תוך שהוא מעלה סתירות ואי התאמות שלדעתו צריכות היו להביא למסקנה שזיהוי המערער על ידי שני המתלוננים אינו תקף. לדברי ב"כ המערער, מהראיות עולה כי בליל הארוע, איש מהמתלוננים לא ידע לתאר את האדם שתקף אותם בסכין, והראשון שקבע את זהות התוקף היה פבל, שכלל לא נכח בארוע, והביא להפללת המערער מתוך תיאור שקיבל מאדם שלישי. כן טען, כי גרסת האליבי שהעלה המערער לא נבדקה כלל, והיא, מכל מקום, לא הופרכה. הוא חזר גם על טיעוניו בדבר מחדלי חקירה מצד המשטרה, כגון, אי בדיקת מצב התאורה בגן הציבורי, העדר כל חיפוש אחר הסכין וטביעות אצבע, העדר חיפוש אחר הרכב המעורב בארוע, והמנעות מחקירת נערים שאת שמותיהם מסר המערער, אשר עמם נהג לשחק כדורגל, ועוד. לענין העונש, טענה ההגנה כי מדובר בבחור צעיר, ללא הרשעות קודמות, שיש להקל עמו. כן נטען לענין נסיבות הארוע, כי על פי גרסת המתלוננים עצמם, הם התגרו בחבורת הנערים ובכך הציתו את הקטטה, וכל מה שנגרם בעקבותיה. בנסיבות אלה, לא היה מקום להשית על המערער עונש מאסר בפועל, אלא נכון הוא להסתפק בהטלת עונש שיקומי בלבד. 7. עמדת המדינה היא, כי אין עילה להתערב בהכרעת הדין ובעונש שנגזר. מסדרי הזיהוי נוהלו כדין, ושני המתלוננים זיהו את המערער בוודאות במסדר זיהוי שנערך לכל אחד מהם בנפרד כמי שאחראי לתקיפתם ודקירתם. המערער מצידו לא סיפק תשתית ראייתית ממשית לטענת אליבי, שניתן היה לבודקה ולהתבסס עליה, ולכן גם מבחינה זו גרסת ההגנה שהעלה אינה בעלת משקל. אשר לעונש, טענה המדינה כי העונש שנגזר הוא קל, בהינתן הנסיבות החמורות של שימוש בסכין והנזק שנגרם בעטיו לשני המתלוננים. בית המשפט התחשב עד לקצה הגבול הסביר בטעמים המקילים לעונש, ואינטרס הציבור אינו מצדיק הקלה נוספת. 8. נתתי דעתי לערעור על שני חלקיו, ובאתי לכלל מסקנה כי יש לדחותו הן לענין ההרשעה והן לענין העונש. אשר להרשעה, זו התבססה על תשתית ראייתית מוצקה הבנוייה, מצד אחד, על עדויות שני המתלוננים, שנמצאו אמינות, ומצד שני, על טענת אליבי של המערער, שלא נתבססה כראוי, ולא נתאמתה. שני המתלוננים, כל אחד בנפרד, זיהו בבירור ובוודאות את המערער כתוקף וכדוקר בשני מסדרי זיהוי נפרדים. במסדרים אלה לא נמצא פסול, והם עמדו בכללים ובתנאים המקובלים לעריכת מסדרי זיהוי. השוטר זיהה את המערער בוודאות במסדר זיהוי חי, ואילו המתלונן דניס זיהה אותו בבירור במסדר תמונות. בית המשפט קמא אשר בחן בקפידה את פרטי הליכי מסדרי הזיהוי מצא כי הם אמינים, ומשקפים זיהוי אמיתי של התוקף על ידי שני המתלוננים. לא מצאתי סיבה טובה להתערב בקביעתו זו. חשוב לציין בהקשר זה, כי זיהוי המערער במסדרי הזיהוי והאופן בו בוצע מצביע על כך שלא היה תיאום מוקדם בין שני המתלוננים במהלך הזיהוי. השוטר הסביר הן בהודעתו במשטרה שניתנה בסמוך לאחר הארוע, והן בעדותו בבית המשפט, כי הוא הכיר את המערער על פי מראהו מקודם, ממשחק כדורגל ששיחק עמו מספר שבועות קודם לכן. חברו פבל, ששיחק עימם אף הוא, סייע באיתור פרטי זהותו של המערער, וכאשר הופיע במסדר הזיהוי החי, זיהה אותו השוטר ללא כל ספק. המתלונן דניס, לעומת זאת, לא הכיר את המערער קודם לכן. הוא זיהה אותו במסדר התמונות והסביר כי זכר את מראהו מארוע התקיפה, ואין סיבה שלא לקבל דבריו אלה. התייחסות עד זה בהודעתו ל"פסים בלונדיניים" בשערותיו של התוקף, שלא נראו על שערותיו של המערער בצדק לא זכו להתייחסות מיוחדת של בית המשפט קמא. ראשית, דניס הסביר כי היה מבולבל בעת שמסר את הודעתו במשטרה, בסמוך לאחר הפגיעה שנגרמה לו ואולי טעה בענין זה. שנית, "פסים בלונדיניים" הם מסימני ההיכר שניתן בנקל להסיר כאשר מדובר באדם המבקש לטשטש את זהותו ולהרחיק עצמו מחשד המשטרה לאחר ארוע אלים שבעקבותיו נפתחת חקירה משטרתית וצפויים מעצרים. מטעמים אלה, נושא זה אינו בעל משמעות מהותית לענין אמינות ומשקל זיהוי המערער על ידי המתלונן דניס. עיינתי במלוא הפרוטוקול שנערך בבית המשפט המחוזי, ובכל ההודעות ושאר המוצגים שהוגשו במהלך המשפט, ונחה דעתי כי מהלכי הזיהוי נעשו כדין, וכי אין עילה להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא, לפיה יש לתת משקל ואמינות להליכי הזיהוי של המערער בידי המתלוננים. הטענה כאילו נרקמה מזימה להעליל על המערער עלילת שוא, ולטפול עליו אשמה על לא עוול בכפו נהדפת על יסוד מכלול חומר הראיות שהוצג המצביע מעבר לספק סביר על המערער כאחראי לתקיפה ולדקירה של המתלוננים. חיזוק לראיות התביעה האמורות ניתן למצוא גם בקלישותה של טענת האליבי שהעלה המערער, אשר לא נמצא לה ביסוס של ממש בראיות. אי ההתאמה בין הודעתו במשטרה מיד לאחר מעצרו, לבין עדותו המאוחרת בבית המשפט בענין זה, והעובדה כי לא הזמין את אמו להעיד, ועדות אביו אשר לא תרמה תרומה ממשית לביסוס טענתו – כל אלה מעמידים את טענת האליבי בחולשתה, וחולשה זו נותנת חיזוק לגרסת התביעה. סיכומם של דברים, עיקרו של הערעור על ההרשעה נסב על נסיון לתקוף קביעות עובדה ומהימנות של עדים אשר נקבעו בערכאה הדיונית. לא מצאתי עילה להתערב בקביעות אלה, ובמסקנות שבית המשפט קמא הסיק מהן בדבר אשמת המערער בעבירות שיוחסו לו. 9. אשר לעונש, בית המשפט קמא גזר על המערער עונש מתון ביותר, בהינתן חומרתן הרבה של העבירות, ובשים לב לעוצמת הנזקים הגופניים שנגרמו עקב דקירות הסכין שהנחית המערער על שני קרבנותיו. השימוש בסכין בידי צעירים לצורך תקיפה בקטטות בין חבורות הפך לתופעה נפוצה ומסוכנת ביותר, המסלימה את רמת האלימות בין צעירים, ומעלה אותה לרמה המאיימת על חיי אדם. תופעת הסכינאות שפשטה בין צעירים מחייבת גיבוש מדיניות ענישה הולמת, שתבטא את הצורך להילחם בתופעה זו בדרך שיהא בה הרתעה וגמול כאחד. במיוחד כך הדבר, במקום שהשימוש בסכין גורר אחריו נזקי גוף ממשיים לקרבנות העבירה. במקרה זה, השוטר המתלונן נפצע פצעים קשים מדקירות הסכין של המערער ונזקק לטיפול רפואי רציני ולאשפוז לזמן ניכר. גם המתלונן דניס נפצע פציעות קשות ונזקק לטיפול רפואי. נסיבות ענין זה הצדיקו ענישה מחמירה בהרבה מזו שהוטלה על המערער בפועל, נוכח התחשבות בית המשפט קמא בנסיבות מקילות, שניתן להן משקל רב ביותר – גיל צעיר, עבר נקי, וציפייה לכך שמדובר במעידה חד פעמית שלא תישנה. בהערכת הגורמים לחומרה ולקולא, נתן בית המשפט קמא משקל יתר לשיקולים המקילים. משהעונש שנגזר נוטה במובהק לקולא, אין מקום להתערב בו, ולהקל בו עוד. לאור האמור, אציע, אפוא, לדחות את הערעור על שני חלקיו. המערער יתייצב לריצוי דינו ביום 15.9.08 עד השעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה. ניתן היום, ט"ז באב התשס"ח (17.8.08). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08022360_R03.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il