פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2235/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2235/08 ע"פ 2766/08 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער בע"פ 2235/08: פלוני המערער בע"פ 2766/08: פלוני נ ג ד המשיבה בע"פ 2235/08 ובע"פ 2766/08: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.2.08 בת.פ.ח. 4042/07 שניתן על ידי כבוד השופטים י' אלרון, כ' סעב ור' למלשטרייך-לטר. תאריך הישיבה: ז' בתשרי התשס"ט (06.10.08) בשם המערער בע"פ 2235/08: עו"ד רוטנברג ניר בשם המערער בע"פ 2766/08: עו"ד שי לוי בשם המשיבה: עו"ד ירין שגב נציגת שירות המבחן: גב' שירזמן ויקי פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו שני ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים אב"ד י' אלרון, כ' סעב, ר' למלשטרייך-לטר) מיום 10.2.08 בת.פ.ח. 4042/07, אשר גזר על המערער בע"פ 2766/08 (להלן – א.א.) עונש בן שבע עשרה שנות מאסר, ארבע עשרה שנים מתוכן לריצוי בפועל והיתרה על תנאי ואשר גזר על המערער בע"פ 2235/08 (להלן – ס.ר.) עונש בן שש עשרה שנות מאסר, שלוש עשרה שנים מתוכן לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. בנוסף, חייב בית המשפט קמא כל אחד מן המערערים בתשלום פיצוי למתלונן בסך של 10,000 ₪ ובתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 20,000 ₪. העונשים האמורים נגזרו על המערערים לאחר שהורשעו, על פי הודאתם, בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335 וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין); בעבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345 (א)(1) ויחד עם סעיפים 345(ב)(4) ו-(5) ובצירוף סעיף 29 לחוק העונשין ובעבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיפים 345(ב)(4) ו-(5) ובצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. העובדות על פי כתב האישום המתוקן 1. במועדים הרלבנטיים לכתב האישום שררו בין א.א. לבין המתלונן יחסי חברות. המתלונן ובת זוגתו, המתלוננת, התגוררו יחדיו בדירה באור עקיבא. באותה העת היה א.פ., חבר משותף של א.א. ושל המתלונן, חייב לא.א. סכום של 2,600 ש"ח. 2. ביום 14.7.07 או בסמוך לכך התארח א.פ. אצל המתלוננים, ישן בדירתם ועזב את דירתם בבוקר יום 15.7.07. משגילה א.א. ש-א.פ. עזב את דירת המתלוננים, החל לחפשו בשעות הערב יחד עם המתלונן באור עקיבא על מנת לגבות ממנו את החוב. החיפושים, שבוצעו באמצעות רכבו של א.א., לא נשאו פרי. בהמשך לכך, הוריד א.א. את המתלונן בסמוך לדירתו ובשעה 21:30 באותו היום אסף אותו שוב לרכבו על מנת להמשיך בחיפושים אחר א.פ.. בתוך הרכב בו נהג א.א. נכחו גם ס.ר. ו-ב.א.. משלא מצאו את א.פ. באור עקיבא, ביקש המתלונן מ-א.א. להחזירו לדירתו ואולם, האחרון הטיח בו כי א.פ. לא נמצא הואיל והמתלונן נתן לו ללכת מהדירה. חרף בקשתו של המתלונן לחזור לדירה, המשיך א.א. בנסיעה לחוף הים בקיסריה, שם אמר למתלונן כי הוא אשם בכך ש-א.פ. לא נמצא ואילו ס.ר. ו-ב.א. אמרו למתלונן כי עליו לשלם את חובו של א.פ. ל-א.א.. משסירב המתלונן להחזיר את החוב כאמור, תקפוהו השלושה באכזריות באמצעות ידיהם ורגליהם והכו אותו בכל חלקי גופו, פצעו אותו וגרמו לו לחבלה חמורה. לאחר מכן, הותירו אותו השלושה בחוף הים כשהוא מחוסר הכרה, עד שנמצא על ידי עוברי אורח ביום 16.7.07 בשעה 01:25 או בסמוך לכך והובהל לבית החולים. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חתכים מדממים בלחי שמאל, באוזן שמאל, באזור הפה, שני חתכים במצח, נקב בעור התוף של אוזן שמאל, המטומה בעין ימין, כאבים בצלעות, שפשופים בגב ואובדן הכרה. 3. בהמשך, ביום 16.7.07 בשעה 01:20 לפנות בוקר או בסמוך לכך, הגיעו א.א., ס.ר. ו-ב.א. עם רכבם לאזור דירתם של המתלוננים. א.א. ו-ס.ר. (להלן – המערערים) עלו לדירה בעוד ב.א. נותר ברכב. השניים נקשו בדלת וכאשר זו נפתחה על ידי המתלוננת, א.א. דחפהּ כך שנפלה על הרצפה וקיבלה מכה במרפק היד והשניים נכנסו אל הדירה. א.א. תפס את המתלוננת בשערה, גרר אותה למיטה שלה ואמר לה שהיא צריכה לתת את הדין על כל העוולות של המתלונן. בהמשך, הפשיטו המערערים את המתלוננת והשאירו אותה עירומה, חרף תחינותיה שיחדלו ממעשיהם. השניים השכיבוהּ על המיטה, א.א. התיישב מעל פניה של המתלוננת, החדיר את איבר מינו לפיה ודרש ממנה למצוץ את איבר מינו. בתגובה לסירובה של המתלוננת למעשה, הכה אותה א.א. בפניה ומשך בשערותיה. לאחר מכן, אמר א.א. ל-ס.ר. כי יבעל את המתלוננת והאחרון החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת כאשר באותה עת המשיך א.א. להחדיר את איבר מינו לפיה של המתלוננת. לאחר שהפסיק ס.ר. לבעול את המתלוננת, הוא נטל מביתה תכשיטים שונים בעוד א.א. ממשיך להחדיר את איבר מינו לתוך פיה. במהלך המעשים המתוארים לעיל צלצל הטלפון הסלולארי של המתלוננת וזו הצליחה להשתחרר מ-א.א. ענתה לטלפון וצעקה "תגיעו מהר". בעקבות שיחה זו, עזבו המערערים בחופזה את הדירה. 4. כתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון בין המערערים למשיבה, ייחס למערערים עבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335 וסעיף 29 לחוק העונשין; עבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345 (א)(1) לחוק יחד עם סעיפים 345(ב)(4) ו-(5) ובצירוף סעיף 29 לחוק העונשין ועבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיפים 345(ב)(4) ו-(5) ובצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. ההליכים בבית המשפט קמא והכרעת הדין 5. המערערים הודו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן ו-א.א. הורשע ביום 1.11.07 על פי הודאתו. אשר ל-ס.ר., אשר היה קטין במועד המעשים נשוא כתב האישום, קבע בית המשפט קמא כי הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. בהתאם לבקשת המדינה, בהסכמת בא כוחו של ס.ר. ולאור חומרת העבירות והגישה שהתגבשה בפסיקה בסוגיה זו, החליט בית המשפט קמא להרשיע את ס.ר. בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן וזאת לאור הודייתו. תסקירי שירות המבחן 6. מתסקיר שירות המבחן שנערך ביום 20.12.07 בעניינו של א.א., עולה כי שירות המבחן התרשם כי ל-א.א. "קווים מניפולטיביים"; כי הוא מתקשה לקחת אחריות על מעשיו ועל תיפקודו הלקוי, בין היתר, עקב שימוש מאסיבי באלכוהול. עוד התרשם שירות המבחן כי ל-א.א. חלקים אימפולסיביים באישיותו וקושי בוויסות רגשי. משלא ביטא א.א. נזקקות טיפולית ולאור חומרת העבירות המיוחסות לו, נמנע שירות המבחן מליתן המלצה טיפולית בעניינו. 7. מתסקיר שירות מבחן שנערך ביום 27.12.07 בעניינו של ס.ר., עולה כי שירות המבחן סבר כי ס.ר. סובל מ"חסכים עמוקים" וכי העבירות בהן הורשע משקפות התפרצות של רגשות אלימים המעידים על רמת תוקפנות גבוהה הקיימת אצלו. אף ששירות המבחן התלבט בדבר הצורך של ס.ר. בליווי שיקומי, לאור אופיין הקשה של העבירות בהן הורשע, התנהגותו האכזרית וניסיונו לצמצם את משמעות התנהגותו דרך הסברים של שתיה מרובה, סבר לבסוף שירות המבחן כי אין מקום ליתן המלצה בעלת אופי טיפולי בעניינו. טיעונים לעונש 8. במסגרת הטיעונים לעונש בבית המשפט קמא, ציינה המשיבה כי א.א. היה בן כ-37 במועד ביצוע העבירות בהן הורשע וכי ס.ר. היה קטין בן 17 שנים ותשעה חודשים באותו המועד. המשיבה טענה כי ל-ס.ר. הרשעה קודמת בגין עבירה של אחזקת סמים לצריכה עצמית, עבירה של ניסיון התפרצות למקום מגורים ועבירה של אחזקת נכס החשוד כגנוב, אשר בגינן הוא נדון לחודשיים מאסר לריצוי בפועל. לפיכך, ביקשה המשיבה כי כל עונש שייגזר על ס.ר. ירוצה במצטבר לעונש זה. 9. לגופו של עניין טענה המשיבה כי מכתב האישום המתוקן עולה מסכת עובדתית מזעזעת ואכזרית ופגיעה קשה, כואבת ומשפילה במתלוננים, בפרט נוכח העובדה כי המעשים הפוגעניים בוצעו עקב חוב בסך של 2,600 ₪ בלבד. לטענתה, יש לייחס משנה חומרה לעובדה ש-ס.ר. ו-ב.א. לא הכירו את המתלונן כלל וכלל ולכך שהאלימות שהפעילו המערערים כלפי המתלוננים ביטאה רצון של נקם והענשה לשמה, תוך נטילת החוק לידיהם. עוד טענה המשיבה כי יש לייחס חומרה נוספת לצירוף שני המעשים של תקיפת המתלונן ולאחר מכן תקיפת המתלוננת. המשיבה הוסיפה וטענה כי העונשים הכבדים שנקבעו לצד העבירות בהן הורשעו המערערים מעידים על החומרה שמייחס להן המחוקק ועל הגישה המחמירה שיש לנקוט בה כלפי מי שמבצע עבירות אלה. בנוסף, טענה המשיבה כי אין ליתן משקל כלשהו לעובדה כי המערערים שתו משקאות אלכוהוליים עובר לאירועים נשוא כתב האישום המתוקן שכן הם היו מודעים למעשיהם והתכוונו לבצעם. לטענתה, צריכת אלכוהול מהווה אם כבר שיקול לחומרה. לבסוף, טענה המשיבה כי גם שירות המבחן לא נתן המלצה טיפולית כלשהי בעניינם של המערערים ולפיכך, כי יש ליתן מעמד בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה ולהטיל על המערערים עונש מאסר חמור, עונש מאסר על תנאי מרתיע וכן לחייב כל אחד מהמערערים בתשלום פיצויים למתלוננים. 10. המערערים לא חלקו על חומרת העבירות בהן הורשעו ואולם א.א. טען כי יש ליתן משקל להודאתו בעבירות וכתוצאה מכך לחיסכון בזמן השיפוטי ולהעדר הצורך להעיד את המתלוננים ולחוקרם על דוכן העדים. כן טען א.א. כי יש ליתן משקל לאחריות שאותה נטל בפתח הדיון בעניינו, טרם הבטחת זכויותיו הדיוניות אל מול המשיבה. עוד טען א.א. כי אין להתעלם מהעובדה שהיה תחת השפעת משקאות משכרים בעת ביצוע העבירות, כפי שניתן ללמוד אף מהודעת המתלוננת שהעידה כי הוא היה "שיכור מאוד". לטענתו, מחומר הראיות שהוצג לבית המשפט קמא עולה כי הוא אלכוהוליסט וכי יכולת הפעלת מנגנוני האיזונים והבלימה שלו היתה חלשה כתוצאה מכך ולפיכך, ביקש לראות בשיכרותו נסיבה לקולא. א.א. הוסיף וציין את נסיבות חייו הקשות; היותו אב לחמשה ילדים; מגוריו בדירה קטנה יחד עם אביו, אשת אביו ומשפחתו וקושיו לדאוג לצרכיה הבסיסיים של משפחתו. כן ציין א.א. כי המתלוננת לא נזקקה לטפול רפואי וכי למתלונן לא נגרם נזק בלתי הפיך וטען כי תסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו אינו מתריע על סכנה להישנות המעשים ומתייחס אף הוא לנסיבות חייו הקשות. לאור כל אלו, ביקש א.א. לנהוג בו במידת הרחמים, ליתן ביטוי לנסיבותיו האישיות הקשות ולכך שלמרות מצבו הכלכלי הקשה הוא הצהיר כי עם שחרורו מהמאסר יעשה כל שביכולתו כדי לתקן את הנזק שגרם, תוך שהוא מציין לפני בית המשפט קמא כי הוא חש כאב רב על מעשיו. 11. ס.ר. הצטרף לטיעוניו לעונש של א.א. וטען כי גם הוא היה מצוי תחת השפעתם של משקאות משכרים בעת ביצוע העבירות. לטענתו, יש ליתן משקל להיותו קטין בעת ביצוע העבירות וכן להודייתו המיידית בביצוע העבירות מבלי שעונשו נכלל בהסדר הטיעון, המצביעה על חרטתו האמיתית והכנה. עוד טען ס.ר. כי יש לאבחן בין חלקו בביצוע המעשים לבין חלקו של א.א., בהיותו של א.א. הדמות הדומיננטית אחריה נגרר ס.ר.. לאור האמור לעיל, ביקש ס.ר. שלא להחמיר בעונשו, הן בהשוואה למקרים דומים אחרים והן ביחס לחלקו של א.א. בעבירות נשוא הערעור. עוד ביקש ס.ר. שלא להורות על צבירת העונש שיוטל עליו לעונש שריצה באותה העת. ס.ר. הוסיף וציין לפני בית המשפט קמא כי הוא מתקשה לעכל את הסיטואציה אליה נקלע, מתבייש בעצמו ומביע חרטה. גזר הדין 12. ביום 10.2.08 גזר בית המשפט קמא על א.א. שבע עשרה שנות מאסר, מתוכן ארבע עשרה שנים לריצוי בפועל מיום מעצרו והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה. על ס.ר. גזר בית המשפט קמא באותו המועד שש עשרה שנות מאסר, מתוכן שלוש עשרה שנים לריצוי בפועל מיום מעצרו והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים, כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה. בית המשפט קמא קבע כי עונש מאסר זה יחל בתום הריצוי של כל עונש מאסר אחר שריצה ס.ר. באותה עת ובמצטבר אליו. בנוסף, חייב בית המשפט קמא את כל אחד מן המערערים בתשלום פיצוי למתלונן בסך של 10,000 ₪ ובתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 20,000 ₪. 13. במסגרת גזר דינו ציין בית המשפט קמא כי הוא מתקשה לקבל כל הסבר להתנהגות המערערים, שלדידו עשו יד אחת לפגוע במתלוננים בצורה קשה, פוגענית וחמורה. בית המשפט קמא הוסיף כי "סיפור המעשה כשלעצמו מעורר חלחלה ושאט נפש" וכי "אין ולא הייתה כל עילה להתנהגות המערערים, מלבד האלימות האכזרית והפגיעה הגופנית והנפשית שבמתלוננים, כל אחד בתורו". לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי אין להתיר מצב בו אדם יחליט כי פלוני לא התנהג כראוי כלפיו ולכן יעניש אותו ואת בני משפחתו בגין מעשהו של פלמוני, הואיל ונטילת החוק לידיים הינה סופו של שלטון החוק. בית המשפט קמא הדגיש את חומרתן הרבה של העבירות בהן הורשעו המערערים וסבר כי התנהגות מעין זו מחייבת תגובה עונשית הולמת ומרתיעה, כזו שיש בה כדי להטמיע את ערכי שלטון החוק ואכיפתו. 14. בית המשפט קמא נתן דעתו לעובדה שלשני המערערים עבר פלילי, בחן את תסקירי שירות המבחן בעניינם אשר, כאמור, לא כללו כל המלצה טיפולית וציין כי למרות ששוכנע כי מצבם האישי של המערערים אינו קל, הרי שלאור חומרת העבירות אשר ביצעו ידם של שיקולי הגמול וההרתעה צריך שתהא על העליונה. בית המשפט קמא אמנם התלבט בדבר העונש הראוי וההולם שיש להטיל על המערערים בנסיבות העניין, נוכח הפרשי הגילים בין המערערים, נוכח העובדה כי ס.ר. היה קטין בעת ביצוע העבירות ונוכח העובדה ש-א.א. שידל את ס.ר. לבצע את עבירות המין. למרות שסבר כי נסיבות אלה מצדיקות אבחנה בין חלקו של כל אחד מהמערערים, קבע בית המשפט קמא כי ביטויה בענישה של אבחנה כזו לא צריך להיות משמעותי. מכאן הערעורים שלפנינו המופנים כנגד חומרת העונש. טענות א.א. (המערער בע"פ 2766/08) 15. לטענת א.א., שגה בית המשפט קמא כשבחר להשית עליו עונש מאסר חמור ביותר בן ארבע עשרה שנים מבלי שהתייחס די הצורך לנסיבותיו האישיות הקשות: היותו נשוי ואב לחמישה ילדים; מגוריו עם משפחתו ועם אביו ואשתו בדירה קטנה ביותר; היותו מפרנס יחיד למשפחתו והשתכרותו משכורת זעומה טרם מאסרו וההתדרדרות במצבה הכלכלי של משפחתו "עד לכדי פת לחם" עקב מאסרו, כאשר חובותיו הרבים של א.א. הולכים ותופחים ומוטלים על משפחתו. לטענת א.א., שגה בית המשפט קמא בסוברו כי נסיבות אישיות קשות אלה נסוגות מפני שיקולי הגמול וההרתעה. עוד מוסיף א.א. וטוען כי בנסיבות המתוארות לעיל, הטלת הפיצוי על ידי בית המשפט קמא בסכום שהוטל עליו משמעו "גזר דין מוות" על משפחתו אשר עליה ייפול נטל התשלום שלו. 16. עוד טוען א.א. כי הודה בעבירות שביצע בהזדמנות הראשונה וזאת מבלי שהגיע לפני כן להסדר טיעון עם המשיבה, עובדה המצביעה לדבריו על חרטתו האמיתית והכנה. לטענתו, הוא חסך בהודייתו המיידית זמן שיפוטי יקר כמו גם את "הטראומה" שעלולה הייתה להיגרם למתלוננים לו היו צריכים להעיד בבית המשפט. 17. לטענתו של א.א., תסקיר שירות המבחן אשר הוגש בעניינו לבית המשפט קמא מלמד כי הוא נעדר כל מסוכנות מינית וכי הפשע אינו חלק מאורחות חייו, אלא שבשל טעות גורלית אחת הוא משלם מחיר גבוה מאוד. עוד טוען הוא כי שליחתו למאסר לתקופה כה ארוכה תגרום לפגיעה הרסנית ובלתי מידתית בו ובבני משפחתו. א.א. מוסיף ומציין כי גם המתלוננת, בהודעותיה, מביעה את רחמיה עליו ועל משפחתו ומוסיפה כי אינה רוצה שיוטל עליו עונש חמור בשל השלכות הדבר על ילדיו. לטענתו, הוא "מצר ומצטער כל יום על האירוע ועל אותו ערב גורלי ומר". 18. לבסוף, טוען א.א. כי הינו אלכוהוליסט המכור לטיפה המרה וכי ביצע את העבירות בהן הורשע בהיותו "שיכור כלוט" ומבלי שהבין את משמעות מעשיו, כאשר יכולת הפעלת מנגנוני האיזונים והבלימה שלו בעת ביצוען היתה לקויה ופגעה ביכולתו להבין את מעשיו. לטענתו, המתלוננת עצמה אישרה בהודעותיה כי הוא היה שיכור בעת ביצוע העבירות ואולם, בית המשפט קמא לא העניק לעובדה זו משקל מספיק לקולא. 19. לאור כל האמור לעיל מבקש א.א. להקל בעונשו, להקטין את הפיצוי אשר בית המשפט קמא חייבו לשלם למתלוננים ולקצר את עונש המאסר הארוך שהוטל עליו באופן משמעותי. טענות ס.ר. (המערער בע"פ 2235/08) 20. לטענת ס.ר., שגה בית המשפט קמא כשלא ייחס חשיבות מכרעת לגילו הצעיר ולהיותו קטין בעת ביצוע העבירות בהן הורשע, כמו גם לעובדה כי העבירות האמורות בוצעו "בהדרכתו" של א.א. המבוגר ממנו בשמונה עשרה שנים. לטענתו, "אדריכל האירועים" שקדמו לעבירות נשוא האישום ומי שעמד מאחורי הפעולות האכזריות הוא א.א. ואף בית המשפט קמא הכיר בכך ש-ס.ר. שודל לבצען על ידי א.א.. לפיכך, טוען ס.ר. כי היה על בית המשפט קמא לקבוע רף ענישה ברור וחד משמעי ולהעביר מסר של הרתעה כלפי בוגרים המנצלים קטינים הנמצאים במצב של מצוקה ודוחקים בהם לבצע עבירות חמורות. 21. עוד טוען ס.ר. כי שגה בית המשפט קמא כאשר נמנע מלהתייחס לנסיבות חייו הקשות ולרקע הקשה ממנו הוא מגיע; הגעתו לישראל בשנת 1991 תוך שהוא חווה מציאות חיים קשה ובלתי נסבלת; פטירתה של אימו ממחלת הסרטן בשנת 2005 והיותו של אביו אלכוהוליסט. לטענתו, מצבו של אביו ומותה של אימו הביאו אותו לקריסה נפשית, אשר הובילה אותו לזרועותיו של א.א.. מוסיף ס.ר. וטוען כי יש בעונש החמור שהוטל עליו כדי לפגוע באפשרות שיקומו וחזרתו לחברה בעתיד. 22. לאור כל האמור לעיל, מבקש ס.ר. אף הוא להקל בעונשו באופן משמעותי. טענות המשיבה 23. מנגד, מתנגדת המשיבה להקלה בעונשם של המערערים. במסגרת הטיעונים בדיון שהתקיים לפנינו, עמדה המשיבה על התנהגותם החמורה, השפלה והבזויה של המערערים, אשר חומרתה מתגברת נוכח העודה כי באה כתוצאה מכך שלא עלה בידם לגבות סכום כסף זעום מן המתלוננים, כאשר למתלוננים לא היה כל קשר לחוב. המשיבה הדגישה לחומרה את העובדה כי לא הייתה כל הכרות קודמת בין ס.ר. לבין המתלוננים, עובדה אשר לא מנעה ממנו לנקוט במעשים ברוטאליים ומשפילים כנגדם. 24. באשר לטענת השיכרות שהעלה א.א., טענה המשיבה כי שיכרותו של א.א. בעת ביצוע העבירות על ידו אינה משמשת נסיבה לקולא אלא לכל היותר, עשויה לפעול בכיוון הפוך ולשמש נסיבה לחומרה כנגדו. לטענתה, גם אם היה א.א. נתון להשפעת אלכוהול בזמן הרלבנטי, הרי שהיה פיכח דיו כדי להוציא את תכנית הנקם שלו אל הפועל, דבר המעיד על כך ששלט במעשיו והבין את פשרם. 25. עוד טוענת המשיבה כי תסקירי שירות המבחן בעניינם של המערערים מלמדים כי המערערים עדיין לא לוקחים אחריות על מעשיהם. המשיבה לא חלקה על טענתו של ס.ר. לפיה לאור גילו הצעיר, היה מקום להבחין בין שני המערערים לעניין חומרת העונש ואולם, לאור חומרת מעשיו של ס.ר. והעובדה שנטל חלק זהה לחלקו של א.א. במסכת ההתעללות במתלוננים, טוענת המשיבה כי יש להעניק לאבחנה כזו משקל מועט, כך שפער הענישה בין המערערים אשר נקבע על ידי בית המשפט קמא הינו נכון, ראוי והולם בנסיבות העניין. 26. לבסוף, טוענת המשיבה כי בית המשפט קמא שקל את כל השיקולים הרלבנטיים בטרם גזר את דינם של המערערים וכי לאור חומרת מעשיהם של המערערים בדין העניק הוא משקל עדיף לשיקולים לחומרה על פני השיקולים לקולא. לפיכך, טוענת המשיבה כי העונש שהושת על המערערים הוא הולם ומוצדק ואין מקום להתערב בו. 27. באשר לרכיב הפיצוי בעונש שהושת על המערערים, הודיעה המדינה כי היא מוכנה לפנות בעניין זה למתלוננים ולקבל את עמדתם בנושא תוך שציינה כי עמדתה שלה היא כי הפיצוי אשר הושת על המערערים הוא אומנם גבוה עבורם, נוכח מצבם הכלכלי, אולם עבור המתלוננים זהו פיצוי נמוך ביחס לנזק הפיזי והנפשי שנגרם להם. בעקבות ההודעה הנ"ל, הורינו למשיבה במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו ביום 6.10.08, להעביר לידינו בתוך עשרה ימים את עמדת המתלוננים בע"פ 2766/08 בעניין הפיצוי. בהתאם להחלטה זו הוגשה ביום 16.10.08 הודעה מטעם המשיבה במסגרתה נכתב כי המתלונן מתנגד להפחתת הפיצוי או ביטולו ואילו המתלוננת, לאור הבנתה כי ככל הנראה נטל תשלום הפיצויים ייפול על משפחות המערערים, הסכימה להפחתת גובה הפיצוי עד למחצית מהסכום הכולל שנפסק לה. תסקירי מבחן משלימים 28. מתסקיר המבחן המשלים שהוגש לבית משפט זה ביום 22.9.08 בעניינו של א.א. עולה כי א.א., אשר שוהה בכלא שטה, הינו בעל רקע התמכרותי לאלכוהול וכי הגורמים המטפלים בא.א. בכלא מתרשמים מאסיר ללא דפוסים עבריינים בולטים ובעל תובנה לחומרת עבירותיו ולהשלכותיהן ויחד עם זאת מציינים כי הוא אינו לוקח אחריות מלאה על ביצוען. 29. מתסקיר המבחן המשלים אשר הוגש לבית משפט זה ביום 22.9.08 בעניינו של ס.ר. עולה כי ס.ר., השוהה אף הוא בכלא שטה, משתתף בחוגים שנערכים בכלא והוא מועמד להשתלב בלימודי השלמת השכלה. עוד עולה מן התסקיר המשלים כי התרשמות הגורמים המטפלים בכלא הינה כי ס.ר. חסר תובנה לחומרת מעשיו והוא אף הדגיש בפניהם כי לא הכיר את המתלוננים עובר לביצוע העבירות כלפיהם; כי מדובר בבחור ילדותי וחסר תובנה לחומרת העבירה שביצע וכי הוא מתקשה להביע חמלה או אמפתיה לסבלם של המתלוננים והחרטה המילולית אותה הוא מביע נעדרת כל חיבור רגשי. דיון והכרעה 30. לאחר שעיינתי בהודעות הערעור על צרופותיהן, לרבות גזר דינו של בית המשפט קמא, תסקירי המבחן ותסקירי המבחן המשלימים ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין שני הערעורים להידחות. יחד עם זאת, לאור הסכמת המתלוננת לקבל את מחצית סכום הפיצויים אשר נפסק לה בבית המשפט קמא, סבורני, כפי שיפורט להלן, כי יש להפחית את סכום הפיצוי אותו על א.א. לשלם למתלוננת למחצית הסכום המקורי. 31. בית משפט זה שב וחזר פעמים רבות על ההלכה הידועה לפיה ככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת בעונש שאותו גזרה הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים בהם טעתה הערכאה הדיונית טעות של ממש או שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים [ראו למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 1494/07 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.6.2008); ע"פ 1323/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 29.10.08) (להלן - עניין פלוני)]. איני סבור כי הערעורים שלפניי נופלים בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור. מכל מקום, סבורני כי דין הערעורים להידחות גם לגופם. 32. ראשית, אין בידי לקבל את טענות המערערים לפיהן בית המשפט קמא לא התייחס די הצורך לנסיבותיהם האישיות הקשות בגזר דינו. אכן, בבוא בית המשפט לגזור עונשו של נאשם עליו לבחון כל מקרה לגופו תוך עריכת איזון בין העניין הציבורי בגמול והרתעה לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם שניצב לפניו [ראו למשל: ע"פ 7876/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 21.2.08); עניין פלוני, בפסקה 29]. בית המשפט קמא ציין בגזר דינו כי למרות ששוכנע "כי מצבם האישי של הנאשמים אינו קל... לאור חומרת העבירות ידם של שיקולי הגמול וההרתעה על העליונה." מכאן, שבית המשפט קמא ייחס את מלוא המשקל לנסיבותיהם האישיות של המערערים. יתר על כן, כפי שעולה מתסקירי המבחן שהוגשו בעניינם, נסיבות חייהם של המערערים הינן קשות וניתן לראות על נקלה כי מזלם לא שפר עליהם במהלך חייהם. ואולם, בית המשפט קמא סבר, ומסקנתו זו מקובלת עליי, כי חומרתן הרבה של העבירות אותן ביצעו המערערים מחייבת מתן משקל מכריע לשיקולי הגמול וההרתעה דווקא. בקובעו כן צעד בית המשפט קמא בעקבות שורה ארוכה של פסקי דין בהם שב בית משפט זה וחזר על ההלכה לפיה במקרים של אלימות יש להחמיר עם העבריינים ולהעניק משקל מכריע לשיקולי הגמול וההרתעה [ראו למשל: ע"פ 678/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.07)] . יפים לעניין זה דבריה של חברתי השופטת ע' ארבל אשר קבעה כי ביחס לסוג העבירות בהן הורשעו המערערים: "חייבת להינתן הבכורה לצורכי הרתעה ולשיקולי הגנה על הציבור. התפשטות נגע האלימות מחייבת העברת מסר ברור ונחרץ המוליד את הצורך בענישה מחמירה." [ע"פ 4383/07 אבו פנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.9.07), פסקה 6 (להלן עניין אבו פנה)]. שיקולי הגמול וההרתעה מקבלים משנה תוקף במקום בו האלימות הינה אלימות מינית אשר פוגעת לא רק בגופו של הקורבן אלא גם, ואולי בעיקר, בנפשו ומותירה בה צלקות אשר אינן מגלידות משך שנים רבות, אם בכלל. לא מכבר פסק חברי השופט א' לוי כי מעשים של אלימות מינית: "הרומסים ברגל גסה את כבודה של הקורבן כאדם, מעפילים על נסיבותיהם האישיות של המערערים. בית-משפט זה מחויב להעביר מסר חד וברור – גופן וכבודן של נשים אינו הפקר ואיש לא יורשה לעשות בו כרצונו רק בשל העובדה שנקרה בדרכו טרף קל." [ע"פ 8670/07, ע"פ 8755/07 דהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.9.08), פסקה 16]. במקרה שלפנינו, ערכו המערערים מסע נקם מחריד ומזעזע כנגד המתלוננים, תוך שהם מפעילים אלימות פיזית קשה כנגד המתלונן ומחללים את גופה ואת כבודה של המתלוננת, כל זאת בגין חוב שלא שולם לאחד מהם, הגם שחוב זה כלל לא היה חובם של המתלוננים. המתלוננים נאלצו לשלם מחיר כבד על הצורך הנפשע של המערערים לפרוק את תסכולם על אי תשלום חובו של א.פ. ל-א.א.. בנסיבות אלה, בהן לקחו המערערים את החוק לידיהם תוך הפרה בוטה של שלטון החוק וזאת ביחס למי שכלל לא חטא כנגדם, סבורני כי יש להסיג את נסיבות חייהם הקשות מפני אינטרס הציבור בהעדפתם של שיקולי הגמול וההרתעה. יתר על כן, לאור מעשים חמורים אלו אין גם בדבריו של ס.ר. בדבר נכונותו ורצונו להשתקם, כשלעצמם, כדי להצדיק הקלה בעונשו [ראו למשל: עניין אבו פנה, פסקה 6]. 33. אכן, הודייתו המיידית של א.א. במיוחס לו מהווה שיקול לקולא, ויש להניח כי בית המשפט קמא לקח שיקול זה בחשבון כאשר גזר על א.א. עונש שאינו מצוי ברף הגבוה ביותר של העונשים במקרים דומים. ואולם, מתסקירי המבחן שהוגשו בעניינו של א.א. לבית המשפט קמא ולבית משפט זה עולה כי הוא אינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו כך שלאור מעשיו החמורים, אין להעניק להודייתו את המשקל שהוא מבקש שינתן לה. אשר לטענתו של א.א. לפיה תסקיר המבחן שהוגש בעניינו לבית המשפט קמא מלמד כי הוא נעדר מסוכנות מינית וכי הפשע אינו חלק מאורחות חייו, הרי שתסקיר שירות המבחן מהווה המלצה בלבד ועל בית המשפט לערוך את האיזון שבין המלצה זו לבין שיקולים אחרים, העומדים בבסיסו של רציונל הענישה הפלילית [ראו למשל: עניין אבו פנה, פסקה 6; ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' סגל, פ"ד לה (4) 313, 318 (1981)]. מגיליון ההרשעות של א.א. אשר הוגש לעיוננו במסגרת הדיון שהתקיים בפנינו, עולה כי לא.א. עבר פלילי וכי הוא הורשע בעבר בעבירות אלימות, לרבות היזק לרכוש, איומים ותקיפת שוטר. בנסיבות אלה ונוכח חומרת מעשיו, נראה כי א.א. מועד לבצע עבירות אלימות נוספות בעתיד, מה עוד ששירות המבחן עצמו נמנע מלהעניק כל המלצה טיפולית בעניינו. בנוסף, אשר לטענת א.א. לפיה מאסרו הארוך יגרום לפגיעה הרסנית בו ובבני משפחתו, הרי שכל מאסר קשה הוא ובעל השלכות עמוקות על העבריין ועל בני משפחתו ואולם, זו היא דרכה של החברה להתמודד עם אלו אשר פוגעים ביסודות עליהם היא נשענת. משבחר א.א. להפר ברגל גסה את החוק ולפגוע בצורה אכזרית בחפים מפשע, אין הוא יכול להלין כעת על כך שהעונש אשר הוטל עליו בגין מעשים אלה פוגע בו בצורה קשה. 34. אשר לטענת השכרות אשר בשלב הערעור נטענה על ידי א.א. בלבד, הרי שמקובלת עליי טענת המשיבה לפיה שכרותו של א.א. בעת ביצוע העבירות בהן הורשע, ככל שזו הוכחה, אינה מהווה נסיבה לקולא וכי ניתן לראות בה, אם בכלל, נסיבה לחומרה דווקא [ראו: ע"פ 7876/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 21.2.08)]. דברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שא.א. ביצע את העבירות בהן הורשע במשך שעות רבות, בצורה מתוכננת ושיטתית ומתוך הבנת פשרן. 35. אשר לטענתו של ס.ר. כי היה על בית המשפט קמא לגזור עליו עונש קל בהרבה מזה שגזר על א.א. נוכח העובדה כי א.א. הוא זה ששידל את ס.ר. לבצע את העבירות בהן הורשע, הרי שגם המשיבה לא חלקה בפנינו על כך שהיה מקום להבחין בין שני המערערים לעניין חומרת העונש. בית המשפט קמא עצמו קבע כי אבחנה כזו מוצדקת, אלא שסבר כי בנסיבות העניין ביטויה בענישה לא צריך להיות משמעותי. דעתי בעניין זה כדעתו של בית המשפט קמא. ל-ס.ר. עבר פלילי של עבירות סמים ורכוש, כך שלמרות היותו קטין בעת ביצוע העבירות נשוא ערעור זה ולמרות פער הגילים בינו לבין א.א., אין הוא "שה תמים" אשר אולץ לבצע את העבירות על ידי א.א., אלא שהוא לקח חלק פעיל ומרכזי במסכת האלימות כנגד המתלוננים. מכל מקום, גם אם נכונה טענתו של ס.ר. כי א.א. שידלו לבצע את העבירות בהן הורשע, הרי ששידול זה מתייחס רק לעבירות המין כנגד המתלוננת ואילו ביחס לתקיפת המתלונן, הרי ש-ס.ר. כלל לא טען כי א.א. שידלו גם למעשה זה. 36. לבסוף, מקובלת עליי טענת המשיבה לפיה יש ליתן משקל לחומרה לעובדה כי ס.ר. ביצע את מסכת האלימות המחרידה כנגד המתלוננים מבלי להכירם כלל, בגין חוב שחב לא.א.. נראה כי לא לחינם זנח ס.ר. במסגרת הערעור את הטענה שהעלה בבית המשפט קמא לפיה היעדר ההיכרות בינו לבין המתלוננים מהווה שיקול לקולא דווקא, טענה מופרכת ומקוממת על פניה. אין להתיר מצב בו אדם עושה דין לעצמו ונוקט באלימות כנגד אחרים על מנת לגמול להם על מעשיהם כלפיו, קל וחומר אין לאפשר מצב בו אדם נוקט באלימות קשה ביותר כנגד אנשים אותם הוא כלל לא מכיר ואשר לא עשו לו כל רע. מכאן, שמידרג הענישה אשר נקבע על ידי בית המשפט קמא ביחס לשני המערערים הינו הולם בנסיבות העניין, בהן, כאמור, ס.ר. לקח חלק פעיל בביצוע המעשים נשוא הערעור, קל וחומר בתקיפת המתלונן, הגם שכלל לא הכיר את המתלוננים, ואיני מוצא מקום להתערב בו. 37. לבסוף, יצויין כי גזר דינו של בית המשפט קמא לא חרג מרף הענישה המקובל במקרים דומים. ראו למשל: ע"פ 7503/02 בוגצקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(4) 652 (2003), שם דחה בית משפט זה ערעור על חומרת העונש לאחר שהמערערים הורשעו בבית המשפט המחוזי בעבירות של אינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה בנסיבות מחמירות, אשר גזר על אחד מהם עונש מאסר למשך עשרים שנים, מתוכן שמונה עשרה שנים לריצוי בפועל ועל האחר מאסר לתקופה של שש עשרה שנים, מתוכן ארבע עשרה שנים לריצוי בפועל; ע"פ 5673/04 אבי מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.12.04) שם דחה בית משפט זה את ערעורם של ארבעה מתוך חמישה מערערים שהורשעו בעבירות של אינוס, מעשי סדום וכליאת שווא, שעל אחד מהם נגזרו תשע עשרה שנות מאסר מהן שבע עשרה בפועל על שני אחרים נגזרו שש עשרה שנות מאסר, מהן ארבע עשרה שנים בפועל ועל האחרון נגזרו שבע עשרה שנות מאסר, מהן חמש עשרה שנים בפועל. [כן ראו: ע"פ 7507/02 בוגצקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.6.03); ע"פ 7684/03 מדינת ישראל נ' בדרי גוודזביה (לא פורסם, 26.7.04)]. גם מטעם זה סבורני כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המערערים. 38. באשר לרכיב הפיצוי שנגזר על המערערים כלפי המתלוננים, הרי ש-ס.ר. לא העלה כל טענה לעניין זה בשלב הערעור ולכן איני מוצא לנכון להתערב ברכיב זה של העונש. ס.ר. ישא במלוא הפיצוי אשר גזר עליו בבית המשפט קמא. אשר לא.א., הרי שלאור הסכמתה של המתלוננת (כפי שהיא מצויינת בהודעה שהוגשה ביום 16.10.08 על ידי המשיבה), להפחתת גובה הפיצוי עד למחצית מהסכום הכולל שנפסק לה, לאור מצבו הכלכלי העגום ובהתחשב בכך שנטל התשלום של פיצוי זה ייפול בסופו יום על משפחתו, מקבל אני חלק זה של הערעור. לפיכך, הפיצוי שנגזר על א.א. לשלם למערערת יופחת עד כדי מחצית מהסכום אותו חויב לשלם בבית המשפט המחוזי. סכום הפיצוי שנגזר עליו לשלם למתלונן יישאר כפי שנפסק בבית המשפט קמא, משסירב המתלונן לקבל פיצוי נמוך יותר ומשלא מצאנו מקום להתערב בהכרעת בית המשפט קמא בעניין זה. 39. לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את ערעורו של ס.ר. על כל רכיביו. אשר לערעורו של א.א., אציע לחבריי לקבלו באופן חלקי במובן זה שהפיצוי שאותו עליו לשלם למתלוננת יופחת ויעמוד על סך של 10,000 ₪. יתר רכיבי העונש שנגזרו על א.א. בבית המשפט קמא (לרבות סכום הפיצוי שאותו עליו לשלם למתלונן) ייוותרו ללא שינוי. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, י"ט בחשון תשס"ט (17.11.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08022350_W03.doc חכ/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il