פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 22346-08-24 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף המערערים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני נגד המשיבים: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלוני 4. פלונית 5. פלוני ערעור על החלטת בית המשפט העליון מיום 25.7.2024 בבע"מ 5051/24 שניתנה על ידי כבוד הרשמת ליאור משאלי-שלומאי בשם המערערים: בעצמם פסק-דין לפניי ערעור על החלטת רשמת בית משפט זה (כב' הרשמת ליאור משאלי-שלומאי) מיום 25.7.2024 בבע״מ 5051/24, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים לקבלת פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה, ולחלופין להפחתתן, וכן על החלטתה מיום 5.8.2024, במסגרתה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה. רקע והשתלשלות העניינים המערערים 3-1 (להלן, יחדיו: המערערים) הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לקיום צוואת אחיו של המערער 1 ודודם של המערערים 3-2 (להלן: המנוח). המשיבים 3-1, גרושתו של המנוח ושני ילדיו (להלן, יחדיו: המשיבים), התנגדו לקיום הצוואה בטענה שהיא מזויפת. בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת חני שירה), בהחלטתו מיום 8.10.2022, קיבל את ההתנגדות וקבע כי יש ליתן צו ירושה על פי דין. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, אשר נדחה בפסק דין מיום 12.5.2024 (סגנית הנשיאה, כב' השופטת ורדה פלאוט, וכב' השופטים צבי ויצמן ו-צבייה גרדשטיין פפקין). המערערים לא השלימו עם פסק הדין בערעור, והגישו לבית משפט זה ביום 23.6.2024 בקשת רשות ערעור (בע"מ 5051/24). במקביל, הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה, ולחילופין להפחתתן, מטעמים כלכליים (להלן: הבקשה). ביום 25.7.2024, החליטה רשמת בית משפט זה על דחיית הבקשה, על מכלול רכיביה, משאין היא עומדת בתנאים שהוצבו בפסיקה. נקבע, כי המערערים ״לא הניחו תשתית עובדתית מלאה ומפורטת באשר למצבם הכלכלי״. כך, בנוגע למערער 1 צורפו מסמכים בודדים בלבד, שאינם מספיקים וחלקם אף אינם עדכניים, וכי ביחס למערערים 3-2 הבקשה לא כללה כל מידע בנוגע למצבם הכלכלי. לנוכח האמור, ובשים לב לאמות המידה המצומצמות ממילא למתן רשות ערעור ב״גלגול שלישי״ המלמדים על סיכוייו הנמוכים של ההליך, הבקשה נדחתה. ביום 4.8.2024, הגישו המערערים בקשה לעיון חוזר על החלטת הרשמת, וביום 5.8.2024 דחתה הרשמת גם בקשה זו, מהטעם שאיננה מצביעה על נסיבות חדשות אשר יש בהן כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטתה. מכאן הערעור שלפניי. הערעור בערעורם, שבים וטוענים המערערים כי בקשתם לפטור מאגרה והפקדת ערובה נגזרת ממצבם הכלכלי הקשה, וכי משמעות דחייתה היא נעילת שעריו של בית המשפט ״על בסיס אדנים טכניים״ (סעיף 3 לערעור). זאת, תוך פגיעה חמורה בזכות השוויון של האוכלוסיות המוחלשות בחברה וחרף חשיבותה הרבה של זכות הגישה לערכאות. המערערים חוזרים על טענתם כי מצבו הכלכלי של המערער 1 הוא קשה, תוך צירוף מספר מסמכים בעניין, וכן מוסיפים, בפעם הראשונה בהליך, כי המערערת 2 "מובטלת בחל״ת" והמערער 3 נמצא ״במילואים שלא מסתיימים״ (סעיף 22 לערעור). בכל הנוגע לסיכויי ההליך, המערערים טוענים כי ההליכים המשפטיים בתיק התנהלו באופן לא תקין, ומשכך סיכויו להתקבל הם טובים, ולמצער מצדיקים כי יינתן להם יומם בפני בית משפט זה. עוד נטען כי מאחר שהמשיבים מיוצגים בייצוג פרו-בונו (דהיינו, ללא עלות), הרי שההחלטה על מתן פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה צריכה להיות מקלה יותר. על רקע האמור, סבורים המערערים כי יש לפטור אותם מתשלום אגרה והפקדת ערובה, ולחלופין להורות על הפחתת סכום הערובה או על פריסתו ל-10 תשלומים. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. הלכה ידועה היא כי לרשם בית המשפט מסור שיקול דעת רחב בענייני אגרה וערובה, ועל כן התערבות בהחלטה כגון דא שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו מיני רבים: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); ער"א 1986/21 סימון נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (4.4.2021)). אינני סבור כי המקרה דנן נמנה עם מקרים אלו. כידוע, כדי ליהנות מפטור מתשלום אגרה או מהפקדת ערובה בשל מצב כלכלי, על המבקש לעמוד בשני תנאים מצטברים: היעדר יכולת כלכלית; וסיכויים טובים להצלחת ההליך (בש"א 240/18 כוכבי נ' עיריית רחובות, פסקאות 5-4 (11.1.2018); ער"א 6569/21 פרומר נ' תורגמן, פסקה 4 (17.10.2021) (להלן: עניין פרומר)). בכל הנוגע לקיומו של התנאי הראשון, כבר נקבע בפסיקה כי על המבקש להעמיד תשתית עובדתית מלאה ועדכנית, באמצעות הצגתם של מגוון מסמכים כגון תדפיסי חשבונות בנק; דיווח על הוצאות חודשיות; תלושי משכורת של המבקש ובן או בת זוגו; תצהיר המפרט על רכושו; וכיוצא בכך (בש"א 4985/19 לוי נ' לוי, פסקה 6 (28.7.2019); בש"א 7638/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (24.11.2019)). כמו כן, באשר להפקדת ערובה, נדרש המבקש אף להראות כי הוא ניסה להסתייע בסביבתו הקרובה או להציג טעם מספק מדוע לא עשה כן (ער"א 4970/21 הקרי נ' עיריית תל אביב, פסקה 5 (22.7.2021); ער"א 6042/21 וייס נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 5 (9.9.2021)). בענייננו, כאמור, קבעה הרשמת כי התשתית העובדתית שנפרסה בפניה איננה עומדת ברף הראייתי הנדרש על מנת לקבוע שהמערער 1, ובוודאי יתר המערערים, נעדרים יכולת כלכלית. מסקנה זו נותרת על כנה גם כאשר בוחנים את המסמכים הנוספים שצורפו לכתב הערעור ולא עמדו בפני הרשמת. גם עתה, חסרים מסמכים רבים על מנת שיהיה ניתן לקבוע כי מצבו הכלכלי של המערער 1 לא מאפשר לו לעמוד בתשלום האגרה ובהפקדת הערובה. יתר על כן, גם אם נניח לצורך הדיון כי המערער 1 הוכיח היעדר יכולת כלכלית, לא היה בכך כדי לשנות ממסקנתי. זאת, מפני שאת התנאי הראשון יש להוכיח ביחס לכל מגישי ההליך (ראו והשוו: בש"א 1108/06 פלונית נ' פלונית, פסקאות 12-11 (20.9.2007); ער"א 6221/21 קליין נ' נטוביץ, פסקה 3 (30.9.2021); ער"א 3760/23 דור נ' חברת קלסיק הוטל מנג'מנט בע"מ (21.5.2023)). ואולם, ביחס למערערים 3-2 לא הוצגה תשתית עובדתית מלבד התייחסות תמציתית ביותר, שנעשתה לראשונה במסגרת הערעור דנן, מבלי שנוסף לה כל ביסוס או אסמכתא. על כן, התנאי הראשון לא הוכח לגבי המערערים 3-2, מה שמצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה, ובהתאם את דחיית הערעור. בנסיבות אלה, איני רואה צורך להידרש לבחינת סיכויי ההליך. להשלמת התמונה אציין כי יש לדחות את טענת המערערים לפיה מאחר שהמשיבים מיוצגים פרו-בונו יש להקל בבחינת בקשתם של המערערים. ככל שהדבר נוגע לתשלום האגרה, מדובר בתשלום לקופת המדינה בעבור שירות הניתן על ידה, וככזה משקף הוא אינטרסים ציבוריים שאינם נוגעים לצדדים הקונקרטיים להליך, כך שאופן ייצוג המשיבים אינו מעלה או מוריד לעניין זה (רע"א 5562/20 אביב נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (26.10.2020). ראו גם בג"ץ 6490/04 צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נט(3) 742, 750 (2005)). באשר להפקדת הערובה, הרי שהיא נועדה להבטיח את מימון מכלול "הוצאות המשיבים", ולא רק את תשלום שכר טרחת עורך הדין (ראו תקנות 135(א) ו-151(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 398-397 (2005); רע"א 1689/24 ינקילוב נ' נחשונוב שמחייב, פסקה 13 (21.3.2024)). לבסוף, יצוין כי המערערים עומדים ארוכות על חשיבות זכות הגישה לערכאות. על חשיבות זו אין חולק. ועדיין, אין מדובר בזכות מוחלטת. כך, האיזון בין האינטרסים העומדים בבסיס תשלום האגרה והפקדת הערובה לבין הרצון למנוע את סגירת שערי בית המשפט בפני מתדיינים נעדרי מסוגלות כלכלית, נעשה במסגרת התנאים למתן הפטורים שתוארו לעיל (ער"א 5206/24 ברץ נ' עיריית ירושלים, פסקה 4 (9.7.2024); ער"א 5658/24 פנסו נ' תורג'מן (19.7.2024)). סוף דבר: הערעור נדחה. מתוך התחשבות בתקופת החגים בה אנו מצויים, המערערים נדרשים לשלם את האגרה ולהפקיד את הערובה בהליך העיקרי (בע"מ 5051/24) עד ליום א', 3.11.2024. ניתן היום, ו' תשרי תשפ"ה (08 אוקטובר 2024). עופר גרוסקופף שופט