פלוני נ. המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון

פסק-דין בתיק בג"ץ 2233/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2233/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת ד' ברלינר העותר: פלוני נ ג ד המשיב: המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ה באדר התשס"ז (15.03.07) בשם העותר: עו"ד ג'מיל חטיב בשם המשיב : עו"ד אילאיל אמיר, פרקליטות המדינה פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. העותר מוחזק במעצר מינהלי, והוא עותר לבטל את צו המעצר ולשחררו. 2. העותר נעצר ביום 8.3.05 על ידי כוחות צה"ל באיזור. לאחר מעצרו, הוגש נגדו כתב אישום בגין חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת במסגרת הליך פלילי. הושג בעניינו הסדר טיעון אשר בעקבותיו הוא הורשע ונדון למאסר של 17 חודשים אשר את ריצויו סיים ביום 26.7.06. עם סיום מאסרו, הוצא נגד העותר צו מעצר מינהלי למשך 6 חודשים, אולם לאחר תקופה קצרה הוא הועמד שוב לדין פלילי בעבירה של סיוע לעבריין, הורשע ונדון למאסר. ריצוי מאסרו הסתיים ביום 6.12.06. עם סיום ריצוי עונש המאסר השני, הוצא בעניינו של העותר צו מעצר מינהלי ביום 6.12.06, שתוקפו עד ליום 5.4.07. הטעם עיקרי להוצאת הצו המינהלי, כפי שהוגדר בתשובת המדינה, הוא היות העותר פעיל בתנועת הג'יהאד האיסלמי הפלסטיני (להלן -ג'אפ) המסכן את בטחון האיזור. 3. ביום 25.12.06 התקיים דיון בצו המעצר בבית המשפט הצבאי. השופט הצבאי (רס"ן אחסאן חלבי) החליט שלא לאשר את תוקפו של הצו, ובהחלטתו ציין כי אמנם קיים מידע מודיעיני בדבר מעורבות פעילה של העותר בארגון הג'יהאד האיסלמי אך מנגד, מדובר במידע שקדם למעצרו ואין נתונים המצביעים על היותו פעיל בארגון כיום. כן הובאה בחשבון העובדה כי העותר היה חשוף פעמיים להליכים פליליים, וריצה עונשי מאסר בגין עבירות דומות. על החלטה זו הוגש ערעור מטעם התובע הצבאי. הערעור התקבל בידי בית המשפט הצבאי לערעורים וצו המעצר אושר למלוא התקופה. בית המשפט לערעורים קבע כי "לאור פעילותו המשולבת של המשיב למען הג'אפ במישור הצבאי, הארגוני והכספי גם יחד, נראה כי טרם חלפה הסכנה הנשקפת ממנו. לכן הגעתי למסקנה כי טעמי בטחון האיזור והציבור מחייבים את המעצר". 4. על צו המעצר ועל החלטה זו משיג העותר לפנינו. טענתו הינה כי מעצרו המינהלי לוקה בפגם מהותי לאחר שנוהלו בעניינו הליכים פליליים, והוא ריצה עונשי מאסר בגין עבירות הקשורות לאותן עילות שבגינן הוא עצור במעצר מינהלי. במיוחד כך הדבר, לטענתו, מקום שאין חומר מודיעיני חדש בעניינו, וכל החומר הקיים נוגע לפעילות שבגינה נתן את הדין בהליך הפלילי. הוא מוסיף וטוען כי העובדה שבהליך הפלילי נערך עמו הסדר טיעון, טומנת בחובה את ההנחה כי עם תום ריצוי המאסר אין עוד להמשיך ולהחזיקו במשמורת, אלא במקרה חריג שבו הגיע בינתיים מידע עדכני נוסף המצביע על פעילות בלתי חוקית נוספת על ידיו שלא היוותה בסיס להליך הפלילי שנסתיים. אין זה המקרה כאן, ולפיכך צו המעצר שהוצא בעוקב לסיום המעצר הפלילי אינו תקף. 5. ב"כ המדינה טענה כי ההליכים הפליליים והמינהליים שננקטו בעניינו של העותר לסירוגין אינם מוציאים זה את זה. המסלול הפלילי נועד להעניש את העותר על פעילות בלתי חוקית הפוגעת בבטחון המדינה, ואילו תכלית המסלול המינהלי היא להרחיק את העותר ממרכז ההתרחשויות מקום שיש בסיס להנחה כי שחרורו יחזיר אותו למוקד פעילות המסכנת באופן משמעותי את בטחון המדינה. במקרה זה, החומר החסוי מצביע על כך כי העותר הוא פעיל ג'אפ בכיר, אשר עד למעצרו עמד בראשות הארגון בקבאטיה, ונוכח מעמדו הבכיר ומנהיגותו, שחרורו עלול לסכן באופן ממשי את בטחון האיזור והציבור. ריצוי עונש פלילי בגין פעילותו בארגון טרור בעבר אינו מונע את מעצרו המינהלי של העותר לאחר מכן, ואף ברצף, גם אם חלק מתשתית הטעמים למעצרו המינהלי חופף לזה שעמד ביסוד המאסר הפלילי (בג"צ 6843/93 קטמש נ' מפקד כוחות צה"ל, תק-על 94(2) 2084; עמ"מ 1/82 קואסמה נ' שר הבטחון, פד"י לו(1) 666). מעצרו המינהלי של העותר הוא מוצדק ונכון, ומצוי במיתחם הסבירות והמידתיות. 6. בהסכמת ב"כ העותר, עיינו בחומר חסוי בדלתיים סגורות, והעלינו שאלות שונות בפני נציגי שירות הבטחון, עליהן הם הרחיבו בתשובותיהם. בעקבות הדיון, באנו לכלל המסקנות הבאות: אכן, נכון הוא כי המעצר המינהלי וההליך הפלילי פועלים במישורים שונים ונפרדים. עניינו של ההליך הפלילי מתמקד בהענשה על עבירות שבוצעו בניגוד לחוק. לעומתו, הליך המעצר המינהלי עניינו מניעת סיכון לבטחון המדינה או לבטחון הציבור (בג"צ 5784/03 סלאמה נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פד"י נז(6) 721). לפיכך, בהינתן התכליות השונות של שני ההליכים האמורים, אין איסור מן הדין לעצור אדם במעצר מינהלי בסמוך לאחר שריצה עונש מאסר בגין פעילות המסכנת את בטחון הציבור, גם מקום שאותה פעילות עצמה היא המהווה יסוד למעצר המינהלי. התנאי המוקדם למעצר מינהלי כזה הוא כי תתקיים תשתית נתונים ממנה עולה כי המעצר הכרחי מטעמי בטחון החלטיים. 7. עם זאת, כלל נקוט בידנו הוא, כי בצד הדאגה לבטחון המדינה שהמעצר המינהלי נועד להבטיח, תפקידו של המשפט, הוא גם להגן על חירותו וכבודו של האדם (דנ"פ 7048/97 פלונים נ' שר הבטחון, פד"י נד(1) 721, 740). המעצר המינהלי, אשר נועד להגן על בטחון הציבור, צריך להבטיח בה בעת כי הפגיעה בחירותו של העצור תעמוד באמות מידה חוקתיות. נדרש איזון ראוי בין ערך בטחון המדינה לבין ערך ההגנה על זכויות האדם של העצור. יש צורך לשקול את הצורך הבטחוני שבמעצר המינהלי, מול הנזק והפגיעה שהוא מסב לעצור; רק מקום שהאינטרס הציבורי הקיומי הוא בעל משמעות כבדת משקל במיוחד, ולא ניתן להשיגו באמצעים אחרים, פוגעניים פחות, תימצא ההצדקה לפגוע בזכות האדם על דרך מעצרו המינהלי, השולל ממנו את ההגנות המקובלות הנתונות לנאשם בהליך הפלילי. על כן, במסגרת ההגנה על זכויות האדם, נדרשת עוצמה ראייתית ניכרת שיש בה כדי להצביע על מסוכנותו של אדם כתנאי למעצרו. עוצמה ראייתית זו, הנשקלת בצד שיקולי האינטרס הבטחון הכללי, אינה גורם סטטי. ככל שהזמן חולף, עשויה עוצמת המסוכנות להיחלש; רמת המסוכנות שהספיקה בשעתו לצורך מעצר מינהלי, יתכן שתפחת עם חלוף הזמן, באין נתונים נוספים עדכניים על פעילות נוספת של העצור הפוגעת בבטחון הציבור. אולם, קיומם של נתונים חדשים אינו תנאי בל יעבור לצורך הארכת מעצר מינהלי או להוצאת צו מינהלי בסמוך לאחר סיום ריצוי מאסר פלילי בגין אותה פעילות. אכן, "אין לומר כי אי השגת חומר ראיות עדכני תצדיק ככזו, את אי הארכת צו המעצר המינהלי. הכל תלוי בנסיבות המקרה" (פרשת סלאמה, פסקה 8). 8. ככל שהמעצר המינהלי מתמשך, כך גובר משקל זכותו של העצור לממש את חירותו האישית אל מול שיקולי האינטרס הציבורי (בג"צ 11006/04 קאדרי נ' מפקד כוחוות צה"ל באיזור; בג"צ 1139/04 עבד אל רחמן אל אחמר נ' מפקד כוחות צה"ל). התמשכות המעצר המינהלי מחייבת גם בדיקה חוזרת של ראיות לא רק במבט אל עבר שחרור אפשרי אלא גם לצורך בחינת אפשרות השימוש בהן לצורך מעבר מהמסלול המינהלי למסלול הפלילי (עמ"ם 8788/03 פדרמן נ' שר הבטחון, פד"י נח(1) 176, 190; בג"צ 8164/06 קראד נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש). 9. זאת ועוד: אף כי המסלולים הפלילי והמינהלי אינם מוציאים זה את זה, העובדה כי אדם הועמד לדין פלילי, וריצה עונש מאסר בגין פעילותו כנגד בטחון המדינה, הינה בעלת משקל משמעותי במסגרת שיקול הדעת אם להחיל עליו אמצעי של מעצר מינהלי מיד לאחר סיום ריצוי מאסרו, ובגין אותה פעילות שבגינה כבר נתן את הדין. גם אם נכונה ההנחה כי נקיטה במסלול הפלילי אינה מייתרת את מסלול המעצר המינהלי בסמוך לאחר מכן מקום שאדם ממשיך להוות סכנה מיידית וישירה לבטחון המדינה, שיקלול הנתונים ומשקלם היחסי של הערכים הנוגדים משתנה במצב דברים זה. משקל זכותו של אדם לחירות גובר לאחר שריצה עונש פלילי בגין פעילות המשמשת יסוד למעצר המינהלי, ונדרש אינטרס בטחוני בעל עוצמה מיוחדת כדי להצדיק המשך שלילת חופש מאדם במסגרת מעצר מינהלי, המוטל ברצף לאחר סיום עונש מאסר פלילי; והוא – כשאין מדובר במידע חדש ועדכני על פעילויות שלא היוו בסיס לאישום הפלילי. העובדה כי אדם ריצה עונש פלילי מקרינה על מערכת האיזונים שעל הרשות המוסמכת לערוך בטרם תטיל עליו מעצר מינהלי בעוקב לסיום מאסרו, כאשר שני ההליכים ננקטים בגין אותו סוג פעילות שעניינה פגיעה בבטחון המדינה. 10. עולה איפוא, כי קיומו של חומר ראיות חדש אינו תנאי אולטימטיבי להטלת מעצר מינהלי לאחר ריצוי עונש פלילי, וניתן, בנסיבות מתאימות לעצור אדם לאחר שריצה עונש מאסר גם על סמך חומר מודיעיני הקודם למעצרו. יחד עם זאת, לקיומה של תשתית עובדתית המתבססת על חומר הקודם למעצר בלבד יש לתת משקל יחסי ראוי בהערכת מסוכנותו של האדם, ויש לשקול גם קיומה של אפשרות כי העדר חומר עדכני עשוי לבטא הפחתה ברמת הסיכון הנשקף מהאדם. אפשרות זו אינה מתקיימת בהכרח בכל מקרה, ויש לשקול ענין זה על פי הנסיבות. ככלל, נקיטה במסלול של מעצר מינהלי של אדם בעקבות סיום ריצוי עונש פלילי מחייבת הערכה של הצורך הבטחוני לעומת רמת הסיכון הנשקפת ממנו. מאחר שמדובר בהליך מינהלי העוקב ריצוי עונש פלילי, נדרשת רמת עוצמה ניכרת הן של הצורך הבטחוני והן של מסוכנות האדם, שלא ניתן ליישב ביניהם אלא בנקיטת אמצעי קיצוני של מעצר מינהלי. בגדר שיקול הדעת לענין זה יש לתת משקל מיוחד לציפייתו של אדם לצאת לחפשי לאחר שריצה את עונשו במסלול הפלילי. 11. בחנו את החומר החסוי על רקע אמות המידה שצויינו לעיל. נתנו דעתנו למלוא טיעוניהם של בעלי הדין. הנחינו את עצמנו להחיל אמות מידה מחמירות של זהירות מופלגת בבדיקת החומר המודיעיני בעניינו של העותר כדי לבחון האם מסוכנותו לבטחון המדינה הינה בעוצמה כזו המצדיקה את מעצרו המינהלי, וזאת לאחר שריצה עונשים פליליים בשני הליכים קודמים הנוגעים לאותו סוג פעילות המהווה בסיס לצו המעצר המינהלי. מצאנו, כי, חרף הקושי הרב המתלווה להמשך שלילת חירותו של העותר, והפעם על דרך מעצר מינהלי, אין עילה להתערב בשיקול דעת הגורם המוסמך בהטילו צו מעצר מינהלי על העותר בסמוך לאחר שסיים ריצוי עונש מאסר שנגזר עליו בהליך הפלילי. לא נוכל להתייחס לפרטי החומר שהוצג בפנינו, אלא לומר כי מעמדו של העותר בארגון הטרור, והמסוכנות הפוטנציאלית הנשקפת ממנו, על רקע מעורבותו ופעילותו הקודמת בארגון, מעלים חשש ישיר וממשי כי אם ישוחרר יהפוך עד מהרה בעל תפקיד בכיר בארגון עויין לישראל וישתלב בפעילות ישירה ומסוכנת כנגד ישראל. מסקנה זו ניתן להסיק בלא קשר הכרחי לשאלה האם מצויים בחומר המודיעיני יסודות של חומר חדש או שהחומר הקיים מתבסס כולו על נתונים מן העבר. מקום שנתונים מן העבר הם בעוצמה כזו המצביעה על קיום מסוכנות ממשית נכון לעת זו, גם חומר מודיעיני הקיים מזה זמן עשוי להספיק כתשתית לצורך מעצר מינהלי של אדם. בנסיבות הענין, עוצמת האינטרס הבטחוני מול היקף הסיכון הצפוי משחרורו של העותר אינם מעמידים עילה להתערבותנו בתוקפו של צו המעצר שהוצא. 12. כנהוג, עם פקיעת צו המעצר המינהלי, מתבצעת הערכה מחודשת של הנתונים לצורך הכרעה אם נדרשת הארכת המעצר. נוכח ההליכים הפליליים שהעותר היה נתון בהם, נדרש כי הערכה כזו תיעשה על בסיס אמות המידה המחמירות שצויינו לעיל. 13. לאור כל האמור, ובמאזן השיקולים, לא ראינו להתערב בשיקולי גורמי הבטחון בהוצאת צו המעצר המינהלי בעניינו של העותר, נכון לעת זו. בכפוף לאמור, העתירה נדחית. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ד' ברלינר אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, י' בניסן תשס"ז (29.3.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07022330_R02.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il