אי.איי.ג'י. חברה לביטוח בע"מ נ. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

בבית המשפט העליון ע"א 2231/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: אי. איי. ג'י. חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ 2. מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 23.03.2021 בתאד"מ 1191-04-20 שניתנה על ידי הרשם הבכיר מ' שמפל בשם המערערת: עו"ד רועי אלנקוה פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (הרשם הבכיר מ' שמפל) מיום 23.3.2021 בתאד"מ 1191-04-20 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה המערערת. המערערת היא חברת ביטוח, וההליך עניינו תביעת שיבוב שהגישה נגדה המשיבה 1, אף היא חברת ביטוח. ביום 3.1.2021 הגישה המערערת כתב הגנה, וביום 16.3.2021 נקבע דיון ליום 22.6.2021. ביום 18.3.2021 הגיש ב"כ המערערת בקשה לפסילת המותב, בה טען כי הגיש בשם לקוחה אחרת בחודש נובמבר 2019 תביעת רשלנות מקצועית נגד עורך דין שהיה שותפו של המותב בעת ההיא (להלן: תביעת הרשלנות והשותף בהתאמה). לטענתו, "סביר כי [המותב] הכיר תובענה זו וייתכן כי אף טיפל בה", מאחר שתביעת רשלנות מקצועית נגד אחד מתוך שני שותפים במשרד "כמוה כתביעה המוגשת גם כנגד השותף השני". לפי ב"כ המערערת, בסמוך לאחר מינוי המותב לשיפוט, בחודש ינואר 2021, דן המותב בתביעה אחרת שבה ייצג ב"כ המערערת את התובעות (להלן: התביעה הנוספת), וביום 7.3.2021 דחה המותב את תביעתן וקיבל תביעה שכנגד "חרף העדרן של ראיות", לטענת ב"כ המערערת. ב"כ המערערת הוסיף כי המותב לא הודיע על הקשר בינו ובין השותף אשר נתבע בתביעת הרשלנות, ו"קשה להשתחרר מהרושם" שהמותב "סימן מטרה [...] ועשה כל שלאל ידו על מנת להגיע אליה" אף שהדבר לא "עלה בקנה אחד עם חומר הראיות". לטענתו, מתקבל הרושם כי דעתו של המותב "נעולה" על "פסיקה עתידית לרעת [ב"כ המערערת]", ועל המותב לפסול את עצמו. ב"כ המערערת הוסיף כי פרק הזמן הקצר שחלף מאז הגשת תביעת הרשלנות ועד למינוי המותב לשיפוט, מחזק את טענת הפסלות. ביום 23.3.2021 דחה המותב את בקשת הפסלות. המותב ציין כי ב"כ המערערת לא טען כי זיקתו לשותף מקימה עילת פסלות כאשר התביעה הנוספת נותבה לטיפולו, ורק משעה שהתוצאה בתביעה הנוספת לא היתה לרוחו – העלה את הטענה שמדובר בניסיון "להתנקם" בו בשל תביעת הרשלנות שבה ייצג, וכי זו תהיה התוצאה בכל הליך עתידי שבו יהיה מעורב. המותב קבע כי הזיקה הנטענת בינו ובין תביעת הרשלנות היא "כה קלושה" שהיא אינה מקימה חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. המותב הבהיר כי תביעת הרשלנות הוגשה נגד השותף בלבד ולא נגד השותפות, וכי המותב עצמו כלל לא היה מודע למעורבות ב"כ המערערת בתביעה, "קל וחומר" שלא טיפל בה. עוד הבהיר המותב כי השותף יוצג על-ידי משרד עורכי דין אחר שמונה על-ידי חברת הביטוח, ונוכח בקשת הפסלות בירר המותב מה עלה בגורל תביעת הרשלנות ומצא כי זו הסתיימה "בסילוקה ללא כל חיוב" כלפי השותף, בעקבות הליך גישור. לבסוף דחה המותב את הטענה שהכרעתו בתביעה הנוספת מלמדת על משוא פנים, שכן פסק הדין שניתן בה היה תולדה של ניתוח הראיות ולא של "כל טעם זר", והדרך לתקיפת פסק הדין בתביעה הנוספת היא בערעור, שטרם חלף המועד להגשתו, ולא בבקשת פסלות. מכאן הערעור, בו חוזר ב"כ המערערת על טענותיו ומוסיף, בין היתר, כי הקשר בין המותב ובין השותף לא היה ידוע לו במהלך ניהול התביעה הנוספת, שעליה החליטו מרשותיו שלא לערער "מטעמי יעילות כלכלית", והוא העלה את הטענה בעניין מיד לאחר שהדבר נודע לו. לטענת ב"כ המערערת, תביעת רשלנות מקצועית אינה תביעה שגרתית עבור בעל מקצוע, ומשכך "סביר כי [המותב] הכיר תובענה זו וייתכן כי אף טיפל בה". עוד טוען ב"כ המערערת כי חרף הבהרתו של המותב שלא היה ער למעורבותו בתביעת הרשלנות המקצועית, המותב סיפק בהחלטתו "מידע [רב]" שכלל לא צוין בבקשת הפסלות, כגון שהשותף יוצג בידי משרד עורכי דין שמונה על-ידי חברת הביטוח וכן מידע בנוגע לאופן סיום התביעה. לטענת ב"כ המערערת "מידע מוכמן זה" שאליו מצטרפת תמיהה על דברי המותב שזהות בא-כוח התובעת לא היתה ידועה לו – מחזקים את טענותיו כלפי המותב ומצדיקים את פסילתו. לפי ב"כ המערערת לו היה השותף מחויב בנזקי התובעת, סביר שההשתתפות העצמית בה היה מחויב לצורך הפעלת פוליסת הביטוח שלו היתה משולמת על-ידי השותפות, בה היה חבר המותב, ומשכך ההפרדה בין השותף ובין המותב היא "מלאכותית". ב"כ המערערת מוסיף כי בקשת הפסלות הוגשה, בין היתר, נוכח "תחושותיו הקשות כי 'המשחק' [...] אצל [המותב] הוכרע מראש", וזאת על סמך "התיק הראשון והיחיד אשר נוהל בפניו עד כה". לפי ב"כ המערערת "המסקנה המתבקשת" היא שהמותב גיבש דעה שלילית נגדו ונגד משרדו, אשר מצדיקה את פסילתו מכל התיקים שבהם הוא מייצג. עיינתי בערעור על נספחיו, ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. בענייננו, לא הוכח חשש כזה, אף לא בדוחק. המותב הבהיר בהחלטתו כי לא טיפל בתביעת הרשלנות וכי כלל לא היה מודע למעורבותו של ב"כ המערערת בתביעה. חרף הבהרת המותב חוזר ב"כ המערערת על טענותיו בעניין, תוך שהוא טוען שהמותב פירט בהחלטתו "מידע מוכמן" שלא צוין בבקשה. טענות אלה אין לקבל. המותב התייחס באופן מפורט לתהיות שהעלה ב"כ המערערת בבקשת הפסלות, והבהיר מהי היכרותו את תביעת הרשלנות (השוו: ע"א 1516/21 ביטון נ' תלתן 88 החזקות ופרוייקטים בע"מ, פסקה 7 (4.3.2021)). משכך, אין לקבל את טענת ב"כ המערערת כי תביעת הרשלנות שבה ייצג בעבר, מקימה עילת פסלות כלפי המותב. כמו כן, אין בידי לקבל את הטענה שלפיה הכרעת המותב בתביעה הנוספת שבה מייצג ב"כ המערערת מקימה עילת פסלות. הדרך לתקוף את פסק הדין בתביעה הנוספת, היא באמצעות הגשת ערעור ולא בהליכי פסלות (השוו: ע"א 53/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (19.1.2021)). על אחת כמה וכמה – כאשר טענות הפסלות מועלות בהליך אחר לחלוטין. בענייננו, בחרו מרשותיו של ב"כ המערערת בתביעה הנוספת שלא להגיש ערעור על פסק-הדין שניתן בה. בנסיבות אלה, אין להלום העלאת השגות על אותו פסק-דין במסגרת הליך הפסלות הנוגע לתיק דנן, שבו מייצג ב"כ המערערת לקוחה אחרת ומרשותיו בתביעה הנוספת כלל אינן צד בו. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה, ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' בסיון התשפ"א (‏18.5.2021). ה נ ש י א ה _______________________ 21022310_V04.docx אק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il