עו"ד ויסאם מוקטרן נ. רחאל בילסאן

פסק-דין בתיק רע"א 2231/07 בבית המשפט העליון רע"א 2231/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל המבקש: עו"ד ויסאם מוקטרן נ ג ד המשיבים: 1. רחאל בילסאן 2. רחאל ניירוז 3. עאדל רחאל בקשת רשות ערעור על החלטה של בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 30.1.07 בבר"ע 1009/07 שניתנה על-ידי כבוד הנשיא מ' בן דוד תאריך הישיבה: ט' באדר התשס"ט (5.3.09) בשם המבקש: עו"ד ויסאם מוקטרן בשם המשיבים: עו"ד חסאן בסטוני פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: המבקש עותר ליתן לו רשות לערער על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בנצרת שדחה את בקשת רשות הערעור על החלטתו של בית-משפט השלום בעפולה מיום 21.12.2006. בית-משפט השלום דחה את בקשתו של המבקש כאן לבטל פסק בורר שניתן ביום 18.9.2006. פסק הבורר התייחס לסכסוך שבין המבקש לבין המשיבים בעניין שכר הטרחה שנדרש על-ידי המבקש, עורך דין במקצועו, מאת המשיבים, שהיו לקוחותיו. לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור. הצדדים הופנו להליך של בוררות על-ידי בית-המשפט השלום. המשיבים לא התייצבו למקצת מן הישיבות שנקבעו על-ידי הבורר עד שבישיבה האחרונה שנתקיימה פסק הבורר כי בהיעדר הופעה מטעם המשיבים הוא נעתר לבקשת המבקש ומקבל את התביעה שהגיש כמות שהיא. בנוסף לכך חייב הבורר את המשיבים בתשלום שכר טרחת הבורר ובתשלום הוצאות ושכר טרחה למבקש. בית-משפט השלום סבר כי פסק הבורר ניתן בחוסר סמכות. בית-המשפט סבר כי התנהלות המשיבים, גם אם לא הייתה תקינה, לא הגיעה לכדי זלזול ממשי בהליך וכי מכל מקום, משלא התייצבו המשיבים, כל שרשאי היה הבורר לעשות הוא לדון בסכסוך בהיעדרם. דיון כזה לא התקיים כלל – כך פסק בית-המשפט - ולכן יש לבטל את פסק הבורר. יחד עם זאת, קבע בית-משפט השלום, באותה החלטה עצמה, כי מי שמינה את הבורר, יושב ראש ועד המחוז של לשכת עורכי-הדין, ימנה בורר אחר שידון בסכסוך בין הצדדים. כאמור, בקשת רשות הערעור שהוגשה על ההחלטה נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי בנצרת מנימוקי בית-משפט השלום, אף בלא שבית-המשפט המחוזי ראה צורך בקבלת תשובה. המבקש סבור כי לא היה מקום לבטל את פסק הבורר שכן לדעתו הבורר היה מוסמך לתיתו, ומכל מקום, משום שמדובר בסנקציה חמורה יתר על המידה. דין הבקשה להידחות. אפילו אם הייתי סבור כי ניתן היה לנקוט במענה מידתי יותר בנסיבות העניין, לא נראה לי, בשום פנים, כי החלטת בית-המשפט המחוזי, שכאמור מאשרת את החלטת בית-משפט השלום, מגלה פגם המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול נוסף – שלישי, ובפועל גם רביעי - בסכסוך שכר טרחה בין המבקש ללקוחותיו. הבקשה צריכה להידחות, כך אני סבור, והייתי מחייב את המבקש בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבים בסכום של 20,000 ש"ח. המשנה-לנשיאה השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת א' פרוקצ'יה: 1. אני חולקת על מסקנתו של חברי, המישנה לנשיאה ריבלין, כי דין בקשת רשות ערעור זו להידחות. דעתי היא כי יש מקום לקבל את בקשת רשות הערעור ולקבל את ערעור המבקש לגופו, ולהחזיר את הענין לאותו בורר כדי שיכריע במחלוקת בין בעלי הדין לאחר שיקיים דיון במעמד הצדדים. אסביר בקצרה את נימוקי: לטעמי, הליך זה זרוע תקלות מתחילתו ועד הגיעו לבית משפט זה – תקלות המצריכות תיקון: 2. תקלה ראשונה, נגרמה בכך שהבורר נתן את פסקו והחליט לקבל את התביעה כמות שהיא בלא עריכת דיון כלשהו, חרף אי התייצבותם של המשיבים, אף שהוזמנו כדין. קבלת התביעה בדרך זו בלא דיון ובלא בירור, ולו במעמד צד אחד, הינה תקלה דיונית, המחייבת תיקון. אוסיף, כי ראוי היה, גם במצב שבו המשיבים לא התייצבו לדיון, לשקול אפשרות לדחות את הישיבה למועד אחר כדי לקיים הליך דיוני במעמד הצדדים, תוך הטלת הוצאות מתאימות על המשיבים לכיסוי הנזקים עקב הדחייה והעיכוב שחל בהליך לאור מחדלם. 3. תקלה שניה נגרמה, לטעמי, בפסק דינו של בית משפט השלום. פסק הדין קבע כי הבורר חרג מסמכותו במובן זה שלא קיים את הוראות סעיף 15(א) לחוק הבוררות, המחייב בורר, גם כאשר בעל דין שהוזמן כדין לא התייצב, לדון בסכסוך בהעדרו. הוראה דומה חלה בבתי משפט בהליכים אזרחיים (תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בית המשפט קבע, כי מאחר שלא נערך דיון כלשהו בפני הבורר, והתביעה התקבלה על ידו כמות שהיא בשל העדר התייצבות, יש לבטל את פסק הבורר משהוא ניתן בלא סמכות. מסקנה זו של בית המשפט מעוגנת בדין ובנסיבות המקרה, ואינה מעמידה עילה להתערבותנו. עם זאת, התוצאה האופרטיבית שנגזרה ממנה, על פי החלטת בית המשפט, שהביאה לביטול מינויו של הבורר והוראה למנות בורר אחר תחתיו, היא היוצרת קושי מהותי בעיני, שיש לו משמעות עקרונית, והשלכה על מעמדו של הבורר ועל מעמד מוסד הבוררות, דרך כלל. 4. בורר המתמנה לתפקיד מקבל עליו אחריות מעין-שיפוטית להכריע במחלוקת בין צדדים. הבוררות היא חלופה רצויה להליך שיפוטי בערכאות שיפוט. תפקיד בורר דומה במאפיינים שונים לתפקידו של שופט, ולפסק בורר ניתן מעמד של פסק מחייב בין הצדדים, והוא נתון לאכיפה במערכות ההוצאה לפועל כאשר קיבל אישור ערכאה שיפוטית מוסמכת. הפונקציה המעין-שיפוטית המתקיימת על ידי הבורר מקנה לו מעמד בעל סממנים דומים למעמדו של בעל תפקיד שיפוטי, והדבר מחייב התייחסות מתאימה מצד מערכת המשפט. הכרה במעמדו של הבורר משליכה ומשפיעה על מעמד מוסד הבוררות דרך כלל, ותורמת לביסוס האימון וחיזוק ההיזקקות לאמצעי חלופי זה של הכרעה בסכסוכים. 5. כלל הוא, כי כאשר ארעה טעות בהחלטת שופט ערכאה דיונית, שתיקונה מחייב החזרה לערכאה קמא, תיטה ערכאת הערעור להחזיר את הענין לאותו שופט שדן בענין מלכתחילה, לצורך מתן הכרעה מחודשת ומתוקנת. העברת הענין על ידי ערכאת ערעור לשופט אחר לצורך תיקון טעות היא נדירה וחריגה, והוראה לקיים דיון מתחילתו נדירה עוד יותר, ומתרחשת אך בנסיבות מיוחדות ובהתקיים הצדקה מיוחדת לכך. ההנחה ביסוד כלל זה טמונה בתפיסה כי טעות בהכרעה הינה תופעה אנושית המתרחשת כחלק בלתי נפרד מהליך קבלת ההחלטה, וקיומה אינו פוגע באמון שיש לתת בנותן ההחלטה, וביכולתו לתקנה על פי מיטב שיפוטו ושיקול דעתו. השמירה על כלל זה חשובה לביסוס האמון במערכת השפיטה, ובממלאי התפקיד השיפוטי במסגרתה. 6. דין דומה צריך לחול גם ביחס למוסד הבוררות, שההליכים בו דומים במהותם להליכי שפיטה. משנופלת שגגה מידיו של בורר, יש להחיל לגביו כלל דומה, ובדרך כלל להחזיר אליו את הענין לצורך תיקון, תוך הבעת אמון ביכולתו לתקן את הטעות על פי מיטב השיפוט ושיקול הדעת. השמירה על עקרון זה מגינה, בראש וראשונה, על האמון הנדרש בבורר ובמוסד הבוררות; מעבר לכך, היא מקדמת גם שיקולי יעילות בכך שהיא משמרת במידה רבה את ההשקעה שכבר הושקעה בניהול הבוררות, לבל תושם לאל, ומונעת מצב שתיקון התקלה מביא לפתיחת ההתדיינות מראשיתה, על העלויות וההשקעה המתחייבות מכך שלא לצורך. כמובן, ישנם מצבים בהם עשויה להתקיים עילה מיוחדת שלא להחזיר ענין לאותו בורר לצורך תיקון טעות שנפלה, אולם נדרש טעם טוב ובעל משמעות כדי להצדיק זאת. על בית משפט של בוררות, הבוחן את פסק הבורר, לפעול באמצעים מידתיים לתיקון תקלה שנתגלתה בפסק בורר. גישה מידתית זו אמורה להביא לתיקון פגם שארע באמצעי מתון שיגן ככל האפשר על הליכי הבוררות שכבר נתקיימו. רק מצב חריג ונסיבות מיוחדות עשויים להצדיק ביטול מינוי בורר, ומינוי בורר חדש תחתיו, תוך איונם של הליכים שנתקיימו ופתיחת כל מסכת ההתדיינות מחדש. 7. בענייננו, לא היה מקום לבטל את מינויו של הבורר והליכי הבוררות שנתקיימו חרף הטעות שארעה בפסק הבורר. המדובר בטעות בתחום הדיוני, הניתנת לתיקון על נקלה על ידי החזרת הענין לבורר עם הוראות מתאימות לענין קיום דיון בנוכחות הצדדים או, למצער, קיום דיון ובירור התביעה בהעדר המשיבים, אם שוב לא יתייצבו. לא היה צורך ומקום לפגוע בבורר, ולפגוע בהליך הבוררות, ולשים לאל את מה שכבר הושקע בהתדיינות זו, על ההשלכות הנובעות מכך. 8. אוסיף, כי נשמעו בענייננו מפי המשיבים אמירות שונות שנועדו להטיל כתם על אמינות הבורר ומידת האובייקטיביות שלו. לאמירות אלה לא ניתן כל אישוש שהוא, ולא היה מקום לתת להן כל משקל. אם רצו המשיבים להביא לפסילת הבורר, היתה פתוחה בפניהם הדרך לפעול בדרך המותווית לכך בחוק הבוררות. אי התייצבות לדיוני הבוררות בלא קבלת היתר לכך מהבורר, והטלת דופי בלתי מבורר בבורר הממלא תפקיד מעין שיפוטי, אינם צריכים להביא בסופם לביטול מינוי הבורר ולביטול הבוררות – תוצאה שהמשיבים בקשו להשיג בהתנהגותם הבלתי ראויה - גם אם הבורר טעה טעות דיונית, וראוי להקפיד על מידתיות הדרך לתיקון התקלה כדי להגן על כבוד הבורר ועל מעמד מוסד הבוררות. 9. תקלה שלישית שארעה בהליך זה נוגעת להחלטת נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר סירב להתיר קיום ערעור על החלטת בית משפט השלום, בלא כל הנמקה מצדו מלבד אימוץ גורף של טעמי בית משפט השלום בהחלטתו. נראה כי ראוי ונכון היה כי החלטת הנשיא תכלול התייחסות כלשהי לגופה של השאלה שעמדה לדיון, ותתמודד ולו בקצרה, עם טיעוני המבקש שהיו ראויים להישקל (השוו רע"א 4244/06 דדון נ' כרמל (מיום 21.5.07). 10. ממכלול טעמים אלה, דעתי היא כי היה מקום ליתן רשות ערעור במקרה זה. סוגיית הנקיטה באמצעים מידתיים לתיקון פגם שנפל בפסק בורר היא בעלת משמעות עקרונית מעבר לעניינם הפרטני של בעלי הדין במקרה זה, והעיסוק בה נוגע לכלל פסקי הבוררים, ולמעמדו של מוסד הבוררות ככלל. הדיון בסוגיה זו מצדיק, אפוא, מתן רשות ערעור. לגופו של ענין, הייתי מקבלת את הערעור ככל שהוא נוגע להחלטת בית משפט השלום שהורה לבטל את מינויו של הבורר ולמנות בורר חדש תחתיו, שמשמעותה ניהול הבוררות בפני הבורר החדש מראשיתה. הייתי קובעת בהקשר זה כי פסק הבורר אכן יבוטל, אך הענין יחזור לבורר הקיים כדי שיקיים דיון במעמד הצדדים ויכריע בסכסוך בכפוף לאפשרות חיוב המשיבים בהוצאות על אי התייצבותם לדיון קודם. הייתי דוחה את הערעור ככל שהוא תוקף את ביטול פסק הבורר עצמו. הייתי נמנעת ממתן צו להוצאות. ש ו פ ט ת הוחלט, ברוב דעות, כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין כנגד דעתה החולקת של השופטת א' פרוקצ'יה, לדחות את בקשת רשות הערעור. ניתן היום, כ"ג באדר התשס"ט (19.3.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07022310_P04.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il