כהן יובל נ. חברת נמל אשדוד בע"מ

החלטה בתיק בג"ץ 2230/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2230/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט מ' מזוז העותר: יובל כהן נ ג ד המשיבים: 1. חברת נמל אשדוד בע"מ 2. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד רון דרור; עו"ד אופיר מנצ'ל בשם המשיבה 1: עו"ד חיה ארמן; עו"ד חופית כהנא-רוח פסק-דין השופט ע' פוגלמן: לפנינו עתירה לביטול פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה (כב' סגנית הנשיא ו' וירט-ליבנה, השופטות ס' דוידוב-מוטולה ונ' רות, ונציגי הציבור ר' רבינוביץ ומ' ינון) אשר קיבל באופן חלקי את ערעור העותר ודחה את ערעור המשיבה על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (כב' השופט א' סופר ונציגי הציבור מ' גולדפרב וא' אהרוני) שבו התקבלה חלקית תביעתו של העותר לפסילת החלטת ועדת המכרזים שדנה במועמדותו, ובמועמדותם של אחרים, לתפקיד חובל גוררת (להלן: הוועדה). 1. העותר הוא עובד חברת נמל אשדוד, היא המשיבה 1 (להלן: החברה) שעבד בשנים האחרונות כמלח גוררת (שהיא כלי שיט המשמש לעזור לכלי שיט גדולים בכניסתם וביציאתם מהנמל). משך כמה שנים התמודד העובד על תפקיד חובל גוררת בחברה ולשם כך השתתף במכרזים שונים לתפקיד. ברקע הדברים יוער כי הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות) היא ארגון העובדים היציג של עובדי החברה; כי האיגוד הארצי של קציני הים (להלן: האיגוד) הוא אחד מאורגני ההסתדרות; וכי בוועדה חבר נציג האיגוד כנציג העובדים בוועדה. המכרז נושא ההליך שלפנינו היה המכרז החמישי שבו לקח העותר חלק. לפי הליכי המכרז, הציון המשוקלל של כל מועמד חושב לפי ציון שניתן למועמד ממבחני התאמה של מכון מיון חיצוני (להלן: המכון החיצוני) ולפי ציון שנתנה למועמדים הוועדה. על אף שהמכון החיצוני העניק לעותר ציון גבוה מציון הסף להתאמתו לתפקיד חובל גוררת, ציונו המשוקלל היה נמוך מציון הסף בשל הציון הנמוך שהעניקה לו הוועדה. 2. העותר השיג על הליך המכרז לפני בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. התובענה שהגיש העותר כללה גם בקשה לסעדים זמניים שונים. ביום 23.9.2012 הורה בית הדין על איחוד הדיון בהליכים הזמני והעיקרי והתיר לעותר לתקן את כתב התביעה. בכתב התביעה המתוקן הצביע העותר על פגמים שונים שנפלו לטענתו במכרז לרבות ניגוד עניינים של נציג האיגוד על רקע סכסוך שבין העותר לבין האיגוד, וטענתו של העותר כי הוא חושף שחיתויות. בכתב תביעה זה עתר העותר לסעדים של "פסילת המכרז" ולמינויו כחובל גוררת במינוי זמני ולחילופין לקיום ועדה בהרכב חדש שחבריה ייבחרו בהסכמת הצדדים ושתפעל בפיקוח בית הדין. 3. ביום 23.3.2013 קיבל בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (כב' השופט א' סופר ונציגי הציבור מ' גולדפרב וא' אהרוני) את תביעת העותר באופן חלקי. בית הדין האזורי מצא שנפלו פגמים בהליך המכרז המצדיקים את פסילת החלטת הוועדה בנוגע לעותר אך אינם מצדיקים את פסילת המכרז כולו. בית הדין האזורי הורה על ביטול החלטת ועדת המכרזים של החברה והורה על קיומה של ועדה בהרכב חדש שתשוב ותבחן את מועמדותו של העותר לתפקיד חובל גוררת. 4. העותר הגיש ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי; והחברה הגישה אף היא ערעור על פסק דין זה. במסגרת הערעור טען העותר כי הסעד שניתן לו לא היה זה שהתבקש ושזהו סעד שאינו מספק על רקע היותו חושף שחיתויות. ביום 18.10.2015 קיבל בית הדין הארצי לעבודה (כב' סגנית הנשיא ו' וירט-ליבנה, השופטות ס' דוידוב-מוטולה ונ' רות, ונציגי הציבור ר' רבינוביץ ומ' ינון) את ערעור העותר בחלקו ודחה את ערעור המשיבה. נקבע כי נציג האיגוד בוועדה היה במצב של ניגוד עניינים ושקל שיקולים זרים להליך שמקורם בסכסוך שבין האיגוד לבין העותר. על כן, קבע בית המשפט כי יש לקיים ועדה בהרכב חדש שתדון בעניינו של העותר שנציג העובדים בה ימונה על ידי ההסתדרות – שלא מתוך חברי האיגוד. בצד זה דחה בית הדין הארצי את טענות העותר כי יש להתחשב בהיותו חושף שחיתויות שכן טענות אלו "הועלו באופן חסר ומעורפל" וחסרו תשתית ראייתית התומכת בהן. לבסוף עמד בית הדין הארצי על טענותיו של העותר כי הושט לו סעד שלא התבקש. בית הדין קבע כי עניינו של העותר עולה בגדרי החריג לכלל שלפיו אין לפסוק לתובע סעד שלא התבקש על ידו. זאת, שכן הסעד שניתן על ידי בית הדין האזורי נגזר מן הסעד – שהתבקש – של ביטול החלטת הוועדה. 5. מכאן העתירה שלפנינו. עיקר טענות העותר מופנות לדחיית טענותיו בדבר היותו חושף שחיתויות. לשיטתו, שגה בית הדין הארצי בקובעו כי לא עמדה תשתית ראייתית מספקת לכך שהעותר הוא חושף שחיתויות; וכי עובדת היותו חושף שחיתויות מצדיקה את מינויו כחובל. במסגרת העתירה ציין העותר כי ביום 21.2.2016 זומן לוועדת מכרזים חדשה של החברה לצורך בדיקת התאמתו לתפקיד חובל גוררת – אך כי זהו "הליך סרק"; וכי ביום 6.9.2015 הגיש תביעה כספית נגד החברה בגין נזקים נטענים שגרמה לו החברה, בין היתר, בתקופה נושא העתירה. 6. ביום 17.3.2016 הורתי על הגשת תגובה מקדמית. בתגובתה, עומדת החברה על כך שיש לדחות את העתירה על הסף. החברה עדכנה כי ביום 21.2.2016, בעקבות פסק הדין נושא העתירה, התכנסה ועדה נוספת ודנה בעניינו של העותר. הוועדה העניקה לעותר ציון הגבוה מציון הסף לכשרות לתפקיד חובל גוררת, וציונו המשוקלל – הכולל כאמור גם את ציון המכון החיצוני – גבוה דיו כך שכיום העותר נחשב כשיר לתפקיד. עם זאת מציינת החברה כי כיום אין צורך באיוש משרות נוספות לתפקיד חובל גוררת ועל כן אין ביכולתה להבטיח קליטה בתפקיד אלא אך את הצבתו כעתודה למקרה שבו יתעורר צורך לגייס עובד נוסף לתפקיד זה. לטענת החברה, שינוי נסיבות זה הופך את עתירתו של העותר לתיאורטית. עוד טוענת החברה כי העתירה אינה מגלה כל עילה להתערבות בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה; וכי הגשת העתירה במקביל לתביעתו הכספית של העותר נגד החברה היא שימוש לרעה בהליכי משפט. 7. לאחר שעיינו בעתירה מצאנו כי דינה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דינו של בית הדין הארצי לעבודה, וכי התערבות בפסקי הדין של בית הדין הארצי נעשית במשורה, אך במקרים שבהם נפלה טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 3789/15 משלב נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 (30.6.2015); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)). לעניין זה נקבע כי בבחינת קיומה של "טעות משפטית מהותית" יש לתת משקל לחשיבותה הציבורית או המשפטית של הסוגיה שבנדון (בג"ץ 4973/15 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 20 (8.10.2015); בג"ץ 8859/10 פרי נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 3 (27.3.2011); בג"ץ 5666/03 עמותת "קו לעובד" נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סב(3) 264, 296 (2007)). המקרה שלפנינו אינו בא בגדר אותם מקרים אמורים. עיקר טענות העותר נוגעות לקביעת בית הדין האזורי – ואימוצה בידי בית הדין הארצי – כי העותר לא עמד בנטל הראייתי להראות כי הוא זכאי להגנה מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997. קביעה זו היא קביעה שיסודה בממצאי עובדה והיא אינה מגלה טעות משפטית מהותית (בג"ץ 410/76 חרות נ' בית-הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לא(3) 124, 133 (1977); והשוו בג"ץ 6806/07 יעקובי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 3 (17.8.2007)). כך גם טענת העותר אשר לסעד שנפסק לו בבתי הדין. אכן, ככלל, בתי משפט אינם פוסקים סעד שלא התבקש בכתב התביעה. ברם, במקרים חריגים שבהם הסעד נובע באופן ישיר מהסעד העיקרי שהתבקש וכשהעובדות הדרושות להענקתו התבררו במשפט ניתן לפסוק סעד שלא התבקש במפורש בכתב התביעה (ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה, פסקה 12 (8.6.2005)). במקרה דנן, מצאו בתי הדין כי עניינו של העותר בא בקהלם של אותם מקרים חריגים, ועשו זאת בפסקי דין מפורטים ומנומקים. יישום של הלכה זו במקרה פרטני אינו מגלה עילה להתערבותנו על פי אמות המידה האמורות. בנפרד מן האמור ובשולי הדברים נוסיף כי נוכח העדכון שמסרה המשיבה בתגובתה, שלפיו העותר צלח את הוועדה ונמצא מתאים לתפקיד – זכה העותר, הלכה למעשה, למצער בחלק ממבוקשו. העתירה נדחית אפוא על הסף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ו בסיון התשע"ו (‏21.6.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16022300_M02.doc אח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il