פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 223/18

קיבאן חקנזרי נ. בית הדין הארצי לעבודה

העותרת ביקשה להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שדחה את תביעתה לקבלת גמלת נכות בשיעור גבוה יותר מקרן הפנסיה.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 08/01/2018 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 223/18 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה פנסיה ונכות — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרת ביקשה להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שדחה את תביעתה לקבלת גמלת נכות בשיעור גבוה יותר מקרן הפנסיה.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 223/18

קיבאן חקנזרי נ. בית הדין הארצי לעבודה

העותרת ביקשה להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שדחה את תביעתה לקבלת גמלת נכות בשיעור גבוה יותר מקרן הפנסיה.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

העותרת הגישה עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שדחה את תביעתה לקבלת גמלת נכות מוגדלת מקרן הפנסיה. העותרת טענה כי לא עודכנה כראוי על מסלולי ביטוח נוספים שהיו מאפשרים לה כיסוי גבוה יותר. בית הדין הארצי קבע כי גם אם היתה מודעת למסלולים אלו, היא לא היתה זכאית לכיסוי בשל אי-עמידה בתקופת אכשרה של 60 חודשים. בג"ץ דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי הוא אינו משמש כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה, וכי לא נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין. כמו כן, נקבע כי ערכאת ערעור אינה חייבת להתייחס לכל טענה וטענה של בעלי הדין.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים י' עמית, נ' סולברג, ד' מינץ
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • קיבאן חקנזרי

נתבעים

  • בית הדין הארצי לעבודה
  • כלל פנסיה וגמל בע"מ

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • בית הדין הארצי לא נדרש לכל טענותיה ובכך קופחו זכויותיה להליך הוגן
  • נפגעה זכות הגישה שלה לערכאות
  • הנימוק בנוגע לתקופת האכשרה אינו מדויק
טיעוני ההגנה
  • העותרת לא הוכיחה כי אילו ידעה על שינויים בתקנון היתה בוחרת במסלול אחר
  • העותרת לא פנתה למשיבה או למעסיקה בשאלות בנוגע למסלול הביטוח
  • גם אם היתה פונה, לא היתה זכאית לפנסיית נכות בשל תקופת אכשרה של 60 חודשים
מחלוקות עובדתיות
  • האם הופרה חובת היידוע של המשיבה 2 כלפי העותרת
  • האם העותרת היתה בוחרת במסלול ביטוחי אחר אילו ידעה על קיומו

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • מכתבים שנשלחו לעותרת על ידי המשיבה 2
  • דו"ח שנשלח לעותרת בו צוין מסלול הביטוח ושיעור הפנסיה הצפויה
  • תקנון קרן הפנסיה

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ע"ע 29.5.2017
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית הדין הארצי לעבודה
תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • פנסיה
  • נכות
  • בית הדין לעבודה
  • חובת גילוי
  • תקופת אכשרה

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 223/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 223/18 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ העותרת: קיבאן חקנזרי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. כלל פנסיה וגמל בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד ליאת פרי פסק-דין השופט י' עמית: עתירה זו מופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 29.5.2017 (כב' השופטים ל' גליקסמן, א' איטח וח' אופק גנדלר, ונציגי הציבור ש' צפריר וד' קמפלר), בו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 5.9.2016 (כב' השופטת מ' לויט). 1. העותרת הגישה תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב-יפו, בה עתרה להורות למשיבה 2 לשלם לה גמלת נכות בשיעור של 75% מהכנסתה המבוטחת. תביעת העותרת נדחתה. נקבע כי בעת שהעותרת צורפה לקרן הפנסיה בשנת 2002, היה רק מסלול ביטוח אחד ('המסלול הבסיסי'), וכי בשנת 2010 נוספו מסלולים נוספים. בית הדין קבע כי לנוכח מכתבים שנשלחו לעותרת על ידי המשיבה 2, נסתרה טענתה כי אילו ידעה על שינויים בתקנון ועל הוספת מסלולי ביטוח נוספים, היתה פועלת לשינוי המסלול ובוחרת דווקא במסלול המקנה כיסוי ביטוחי מירבי לנכות, ולא במסלול אחר, כגון המסלול אשר מגדיל את החסכון לגיל זקנה. עוד נקבע כי העותרת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי פנתה למשיבה 2 או למעסיקתה בשאלות או בבקשות הנוגעות למסלול הביטוח שלה. זאת, אף לאחר שקיבלה דו"ח בו צוין מסלול הביטוח שלה ובו הופיע במפורש שיעור הפנסיה הצפויה במקרה של נכות מלאה. בנוסף לכך, בית הדין העיר כי מאחר שבשנת 2012 העותרת כבר הוכרה כנכה, אזי גם אם היתה פונה בבקשה לשנות את המסלול בשלב זה, בקשתה לא היתה נענית, שכן על פי תקנון הקרן, מעבר בין מסלולים שיש בו כדי להגדיל את שיעור הכיסוי הביטוחי לנכות, כרוך בתקופת אכשרה בת 60 חודשים וכפוף לאישור המשיבה 2. 2. ערעורה של העותרת לבית הדין הארצי לעבודה נדחה. בית הדין הארצי קבע כי אף אם כל טענות העותרת היו מתקבלות בנוגע להפרת חובת היידוע כלפיה בשנת 2010 בנוגע לשינוי התקנון, ואף אם היתה מוכיחה כי היתה בוחרת במסלול ביטוחי אחר, עדיין לא היה בכך כדי לסייע לה. זאת, משום שבכל מקרה היא לא היתה זכאית לפנסיית נכות על פי מסלול הביטוח החדש, שכן היא הוכרה כנכה בשנת 2011, בטרם חלפו 60 חודשים מהיום בו היתה מצטרפת, אם בכלל, למסלול החדש. בית הדין הארצי הוסיף כי בנסיבות אלו, אין הוא רואה להידרש לשאלות התיאורטיות כבדות המשקל שהועלו בערעור בנוגע להיקף חובת הגילוי היזום מצד המשיבה 2. מכאן העתירה שלפנינו. 3. העותרת טוענת, בין היתר, כי היה על בית הדין הארצי להידרש למלוא טענותיה, ומשלא עשה כן קופחו זכויותיה להליך הוגן ונפגעה זכות הגישה שלה לערכאות; וכי הנימוק בנוגע לתקופת האכשרה אינו מדויק, שכן בחלוף 60 חודשים, עדיין נותרו לה שנתיים ליהנות מהמסלול הביטוחי המיטיב בו היתה בוחרתלטענתה, אילו היה נודע לה על קיומו במועד. 4. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, וכי התערבותו מוגבלת למקרים בהם נפלה טעות משפטית מהותית וכאשר מדובר בשאלה בעלת חשיבות ציבורית כללית או עקרונית (בג"ץ 524/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 454/16 צ'ילביץ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 3 (26.1.2016)). המקרה שלפנינו אינו נכנס בגדרם של מקרים חריגים אלו. באשר לטענת העותרת כי בית הדין הארצי לא נדרש למלוא טענותיה, אעיר בקצרה כי ערכאת הערעור אינה נדרשת להידרש לכל טענה וטענה שמעלים בעלי הדין, והתמקדות בטענות המשמעותיות והרלוונטיות להכרעה אין בה משום "קיפוח זכויותיו" של בעל הדין או פגיעה בזכות הגישה לערכאות. כפי שנזדמן לי להעיר אך לאחרונה, כלל זה יפה הן לגבי הדין האזרחי והן לגבי הדין הפלילי (ע"פ 2068/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 36 (1.1.2018)), וכוחו עמו גם בנוגע לפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה (וראו גם תקנה 108(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הקובעת כי בית הדין נדרש להכריע "בשאלות הטעונות הכרעה", ולא באלו שאינן טעונות הכרעה). באשר לטענת העותרת בנוגע לתקופת האכשרה, הרי שאין בה כדי להצדיק התערבות של בית משפט זה. למעלה מן הצורך, אעיר כי לפי פסק דינו של בית הדין האזורי, מעבר בין המסלולים היה כרוך בתקופת אכשרה בת 60 חודשים וכן היה כפוף לאישורה של המשיבה 2 (פס' 15 סיפא לפסק דינו). דומה כי גם יש בכך מענה מסוים לטענת העותרת בנקודה זו. 5. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"א בטבת התשע"ח (‏8.1.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18002230_E01.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il