מויס כמיל נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2226/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערער: כמיל מויס נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דין בית המשפט המחוזי בנצרת בת.פ. 187/96 שניתן ביום 24.2.97 על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ והשופטים ג' גינת, מ' הס תאריך הישיבה: ו' בכסלו תשנ"ט (25.11.98) בשם המערער: עו"ד עוזי בכר בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא פ ס ק - ד י ן המערער, יליד 1937, מתגורר עם בני משפחתו בנצרת. על-רקע סכסוך בעניין של מה-בכך, בין משפחתו לבין משפחה שכנה, השתרר מתח בין המשפחות. מקץ כחודש פרצו ביניהן מריבות. הדבר הגיע לשיאו בשבת, 9.11.96. בין בנו של המערער לבין בן המשפחה השכנה הוחלפו קללות וגידופים והניצים גם השליכו זה על זה חפצים שונים. בנו של השכן יצא לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה. המערער ובני משפחתו הסתגרו בתוך ביתם, בעוד שליד בית השכן התקהלו קרובים ומכרים של המשפחה היריבה. המנוח חנא עזיזי, גיסו של השכן, פנה ביחד עם רעייתו לעבר ביתו של המערער והתדפק על הדלת. המערער שאל מי הבאים ועזיזי הזדהה בשמו. המערער נטל סכין ציידים ארוכה ורחבה, פתח את דלת הבית בפני הבאים, ותוך השמעת גידוף כלפיהם נעץ את הסכין פעמיים בגופו של עזיזי ופעם בגוף רעייתו. עזיזי נפל מתבוסס בדמו וכעבור זמן קצר נפטר. רעייתו התמוטטה, כשהיא זועקת לעזרה. לשמע זעקותיה הגיע אחד מבני משפחת השכן, ותוך ניסיון להוציא את הסכין מידי המערער, נחבל גם הוא. בשל המתת המנוח הואשם המערער בתחילה ברצח, אך בעקבות הסדר עם התביעה הורשע, לפי הודאתו, בעבירת הריגה ובגרם חבלה בכוונה מחמירה. הוא נידון לעשר שנות מאסר בפועל ולשנתיים מאסר על-תנאי. הערעור שלפנינו מופנה כנגד אורך תקופת המאסר הממשי. בא-כוח המערער מיקד את טיעונו בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, שעברו נקי מדופי, שכבר איננו עול-ימים וגם מצב בריאותו אינו שפיר. כן הראה, שבין בני משפחתו של המערער לבין משפחת המנוח הושג הסכם סולחה, ולאלמנת המנוח שולם פיצוי כספי. בהסתמך על כל אלה, ותוך הטעמת צערו וחרטתו של המערער על מעשהו הנורא ותוצאותיו הטראגיות, ביקש הסניגור להקל בעונשו של המערער. איננו מתעלמים מעברו החיובי של המערער, ואף לא מן הקשיים בהם כרוך ריצוי מאסר ממושך על-ידי איש כמותו. אך אין בידינו לקבל, כי המאסר שהושת על המערער הוא חמור במידה שתצדיק את התערבותנו בו. המערער עשה שימוש קטלני בסכין, הרג אדם ופצע שני אחרים. בטרם פתח את הדלת, זיהה המערער את הבאים, והוא נעץ בהם את סכינו בטרם הספיקו לומר או לעשות דבר. יצוין, שלמנוח ולרעייתו לא היה כל חלק במריבות שפרצו בין משפחת המערער לבין משפחת שכנו. בקביעת עונשו של המערער ייחס בית המשפט משקל רב לגילו ולעברו החיובי. אלמלא אלה, ואילו קצב את עונשו על-פי חומרת העבירות בלבד, ראוי היה המערער לעונש חמור בהרבה מזה שנגזר עליו. הערעור נדחה. ניתן היום, ו' בכסלו תשנ"ט (25.11.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97022260.F02