המועצה הפלשתינית ואח' נ. עזבון המנוח מנטין עמית עמוס ז"ל

פסק-דין בתיק ע"א 2226/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2226/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערות: המועצה הפלשתינית ואח' נ ג ד המשיבים: 1. עזבון המנוח מנטין עמית עמוס ז"ל 2. אינס ניצה מנטיו 3. בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ 4. אשר בן נעים 5. יקותיאל לביא - מנהל מחלקה לאבטחה פיזית 6. דרור אוברלנדר - קב"ט 7. יהודה אריה - קב"ט 8. לילית אבטחה בע"מ 9. הראל חברה לביטוח בע"מ 10. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד' גנות) מיום 1.3.2010 בת.א. 1047/04 שלא לפסול עצמו מלדון בתביעה שהוגשה נגד המערערות בשם המערערות: עו"ד יוסף ארנון פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד' גנות) מיום 1.3.2010, בת.א. 1047/04, לפיה החליט בית המשפט שלא לפסול עצמו מלדון בתביעה שהוגשה נגד המערערות. 1. המערערות הן נתבעות בתביעה נזיקית המתנהלת בבית המשפט קמא בעקבות רצח המנוח מנטין עמית עמוס ביום 26.6.2003, בבקה אל גרביה, על ידי מחבל פלשתיני, בעת ששהה במקום במסגרת עבודתו כטכנאי בבזק. ביום 12.7.2009 נשמעה עדותו המוקדמת של המחבל אשר הורשע ברצח המנוח. עדותו הוקדמה בשל החשש שישוחרר שחרור מוקדם במסגרת המהלכים להחזרתו של החייל החטוף גלעד שליט. בית המשפט קמא תיאר את שהתרחש במהלך הדיון: מייד עם תחילת הדיון החל אחד מבאי-כח המערערות להפריע בקולניות למהלך עדות המחבל, "תיקן" את תרגומה של המתורגמנית לשפה העברית, והפריע באופן שיטתי לרצף הדיון ולניהולו. חרף הערות בית המשפט, המשיך אותו עורך-דין בהפרעותיו עד כי לא ניתן היה להמשיך את הדיון, כשתחושת בית המשפט היה כי הוא מנסה להנחות את העד במתן תשובותיו, למרות שהוברר כי העד מבין עברית. בית המשפט הבהיר כי לא נפלו כל טעויות מהותיות בתרגום המתורגמנית, אך נעתר לבקשת בא-כח המערערות והתיר לתקן בפרוטוקול טעויות מינוריות, בהתאם לדרישותיו. מאחר ובא-כח המערערות לא חדל מהתנהגותו, הוציאו בית המשפט מאולם הדיונים. זאת לאחר מהומה שהתפתחה באולם לאחר סדרת הערות צעקניות נוספות מצידו ואזהרה כי בית המשפט לא יסבול עוד הפרעות הפוגעות ברצף הדיוני. בית המשפט הדגיש כי באולם נכחה באת-כח נוספת מטעם המערערות. על ההחלטה להרחיקו מן האולם, הגיש בא-כח המערערות תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים. לאחר סיום הטיפול בתלונה הגישו המערערות בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעה בהתבססן על ההחלטה להוציא את בא-כוחן מן האולם. 2. בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי אכן הוצאתו של עורך דין מאולם בית המשפט נעשית במקרים חריגים, ואולם, לא נותרה בפניו הברירה אלא לעשות כן נוכח התנהגותו שלא איפשרה את ניהול הדיון. בית המשפט ציין כי הפגין כלפי בא-כח המערערות סבלנות, סובלנות וכבוד, אלא שהוא בחר להתנהג באופן שאינו מכבד את עצמו ואת המקום בו הוא נמצא ולכן נאלץ להוציאו. בית המשפט הוסיף כי אין בכך כדי להעיד על חשש למשוא פנים כלפי המערערות, שכן אם היה מפסיק את הדיון יתכן ובא-כח המערערות היה ממשיך בהתנהגותו גם בדיון הבא, ובנסיבות העניין אף לא היתה אפשרות לדחות את הדיון למועד אחר, כאשר לאחר הוצאתו, המשיך הדיון על מי מנוחות. בית המשפט דחה בשאט נפש את טענת המערערות כי בא כוחן הוצא מהאולם בשל מוצאו הערבי וקבע כי טיעון זה נועד לשרת את מטרותיהן הפסולות לדחות את התנהלות המשפט בכל מחיר, וכי הטענה בדבר "אג'נדה" כנגד ערבים בה נוקט בית המשפט, הינה כה מופרכת, עד כי אינה ראויה להתייחסות. בית המשפט קבע עוד כי דבריו בתגובתו לתלונה הינם נכונים וסבר כי הגשת התלונה נועדה ליצור סיבה מלאכותית לפסילתו מלשבת בדין על מנת לעכב את הדיון ככל הניתן. בית המשפט הוסיף כי המערערות בחרו שלא להשיג על ההחלטה לשמוע את עדות המחבל בדרך של עדות מוקדמת וכי האופן בו בחרו לתקוף אותה בדרך של בקשת פסלות מגיעה לכדי שימוש לרעה בהליכי בית משפט. מכאן הערעור שלפניי. 3. המערערות מבהירות בערעור כי התביעה המתנהלת בבית המשפט קמא היא בעלת רגישות ציבורית ופוליטית. לדעתן, יש בהתנהלותו של בית המשפט בדיון בו נשמעה עדותו המוקדמת של המחבל כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערערות. המערערות טוענות כי משהחליט בית המשפט על הוצאת בא-כוחן מהאולם, פגע ביכולתן להתגונן כראוי והפעיל באופן בלתי מידתי את סמכויותיו. המערערות חוזרות על הטענה כי יש יסוד לחשש כי בית המשפט לא היה מוציא את בא-כוחן מהאולם אלמלא היה עורך-דין ערבי ואלמלא ייצג את המערערות. במיוחד, כאשר בהערותיו המוצדקות, מילא אחר חובתו כלפי לקוחותיו וכלפי בית המשפט. המערערות מפנות לתגובת בית המשפט לתלונה שהגישו וטוענות כי בא-כוחן כן ביקש רשות לתקן את תרגום המתורגמנית, וכי הצורך בהפסקת הדיון נבע מחילופי דברים בין משפחת המנוח לעד, ללא קשר להתנהגות בא-כוחן. המערערות טוענות כי יש בתגובת בית המשפט לתלונתן כדי להראות כי יש בליבו עליהם, וכי מההחלטה המתוקנת של נציב תלונות הציבור על שופטים עולה כי לא הייתה הצדקה להוציא את בא-כוחן מהאולם. המערערות חוזרות על הטענה כי נדמה שבית המשפט ניסה להוביל מהלך בעל אג'נדה מסוימת, אשר הביא לאישור עדותו המוקדמת של המחבל, שלא לצורך. לדעתן, הצדק לא נעשה לא כלפי הציבור ולא כלפי הצדדים להליך המשפטי. לפיכך מבקשות הן לקבל את ערעורן. 4. דין הערעור להידחות ולו בשל השיהוי הניכר שבהעלאת טענת הפסלות. כאמור, בקשת הפסלות עניינה בהוצאת בא-כוחן של המערערות מאולם הדיונים בעת שמיעת עדותו המוקדמת של המחבל ביום 12.7.2009, כאשר בקשת הפסלות הוגשה ערב ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ל-18 בינואר 2010 ולאחר מועד הוכחות נוסף שהתקיים ביום 12.10.2009 ללא הפרעות. מדובר בתקופה של כחצי שנה מאז קרות האירוע בגינו התבקשה פסילת בית המשפט. הלכה פסוקה היא כי טענת פסלות יש לטעון מייד לאחר הידיעה על האפשרות להיווצרות עילת פסלות ולא להשאירה "נצורה לעת מצוא" (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984; ע"א 11146/08 עירית אור עקיבא נ' שלמה בן נעים (לא פורסם, 18.1.2009); ע"א 5156/08 שמעון סדגסי נ' כרמלי יהודה בע"מ (לא פורסם, 17.6.2008)). בנסיבות אלה, מתקבל הרושם כי המערערות החליטו לעשות שימוש ב"נשק" בקשת הפסלות, כדי לנסות לעכב את המשך ההתדיינות בתיק, באופן בו נאלץ בית המשפט לבטל את ישיבות ההוכחות שנקבעו מבעוד מועד לאור בקשת הפסלות שהוגשה ערב מועד ההוכחות. בהקשר זה יוער כי אין בהגשת התלונה על בית המשפט כדי להצדיק את השיהוי שבהגשת הפסלות, שכן מדובר בשני הליכים נפרדים שתכליתם שונה (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 37 (2006)). 5. מעבר לצורך אתייחס ליתר טענות המערערות. יש לזכור כי ההחלטה על שמיעת עדות המחבל בעדות מוקדמת, הינה החלטה דיונית של בית המשפט אשר אין לה מקום בערעור פסלות (יגאל מרזל, בעמוד 174). המערערות לא השיגו על החלטה זו לערכאת הערעור, ולכן דינה להידחות בערעור דנן. את טענתם העיקרית של המערערות כי הוצאתו של בא כוחן מהאולם נעשתה לאור מוצאו ובשל "אג'נדה" מסוימת בה נוקט בית המשפט, יש לגנות מכל וכל ולדחותה כחסרת בסיס. מהתנהלות הדברים עולה כי בא-כוחן של המערערות הפריע למהלך התקין של עדות המחבל וחרף ניסיונות בית המשפט להרגעת הרוחות ואף אזהרתו כי מי שימשיך בקריאות הביניים יוצא מן האולם, המשיך בא-כח המערערות להפריע ולשבש את עבודת המתורגמנית, אז נקט בית המשפט בצעד חריג זה והוציאו מאולם הדיונים בלית ברירה, וזאת כדי לאפשר את המשך קיום הדיון, כאשר למערערות קיים ייצוג הולם. אכן, טיבו וטבעו של ההליך המתנהל בפני בית המשפט הוא רגיש ונראה כי בית המשפט עושה כל שביכולתו כדי לקדמו ולשמור כי יתנהל כסדרו. אף ראוי כי הצדדים ובאי-כוחם ישכילו לעזור לבית המשפט לעשות כן ולא יערימו קשיים מצידם. העובדה כי בדיון נקודתי נקט בית המשפט בצעד כה חריג כלפי בא-כח אחד הצדדים אין משמעה כי נפגעה יכולתו לנהל את ההליך שלפניו ללא משוא פנים, ולא השתכנעתי שכך הם פני הדברים במקרה דנן. כך גם יש לדחות את טענת המערערות כי מתגובת בית המשפט לתלונה שהגישו, עולה כי דעתו נעולה כלפי תוצאות ההליך. לפיכך, דין הערעור להידחות. הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"ח באייר התש"ע (2.5.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10022260_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il