פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 2223/11
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2223/11
לפני:
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט נ' סולברג
המערער:
מוחמד טברי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז ב-ת"פ 126-12-09 מיום 24.1.2011 שניתן על ידי כבוד השופטת ז' בוסתן
תאריך הישיבה:
כ"ד בניסן התשע"ב
(16.04.12)
בשם המערער:
עו"ד ליבת אזולאי-אביטל
בשם המשיבה:
עו"ד איילת קדוש
בשם שירות המבחן למבוגרים:
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופטת מ' נאור:
בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז ב-ת"פ 126-12-09 מיום 2.2.2011 (השופטת ז' בוסתן). המערער הורשע, על פי הודאתו בעבירת שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ועבירת השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין. בית המשפט השית על המערער עונש של 50 חודשי מאסר מיום מעצרו, והפעיל עונש מאסר מותנה של 12 חודשים שעמד נגד המערער בגין הרשעה קודמת, באופן בו מחציתו תרוצה בחופף ומחציתו במצטבר. סך הכל על המערער לרצות 56 חודשי מאסר. כן הושתו על המערער שני עונשי מאסר מותנים והוא חויב בתשלום פיצוי למתלונן.
רקע כללי וההליכים בבית המשפט המחוזי
1. נגד המערער הוגש כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע עבירות שוד, איומים והשמדת ראיה. על פי האישום הראשון, ביום 5.9.2011 נכנס המערער לתחנת מוניות בעיר רמלה וביקש מסדרן התחנה להזמין עבורו מונית. לאחר כמה דקות, הגיעה מונית בה נהג אבנר אפריאט (להלן: המתלונן), ועימו נוסע נוסף אשר ישב במושב הקדמי. המערער סירב תחילה לעלות למונית, אך לאחר שיחה עם המתלונן עלה המערער למונית. זמן קצר לאחר תחילת הנסיעה, הודיע המערער לנהג כי יצטרף אליהם אדם נוסף (להלן: האחר). כשירד הנוסע הנוסף מהמונית, עבר המערער למושב הקדמי. המונית המשיכה בנסיעתה, כשבשלב מסוים הורה המערער למתלונן לעצור את המונית. כשעצרה המונית, שאל המערער את המתלונן מהי עלות הנסיעה. המתלונן השיב לו כי עלותה 30 ש"ח. בשלב זה שלף המערער משרוולו סכין והצמידה לצווארו של המתלונן ואמר לו " זה שוד תוציא את כל הכסף". משלא הגיב המתלונן לדרישה – חזר המערער על דרישתו. המתלונן ביקש לצאת מהמונית כדי להוציא את הכסף שהיה בכיסו האחורי, אך בתגובה פנה אליו המערער ואמר "אם תיגע בדלת אני שוחט אותך". בה בעת, האחר שישב במושב האחורי, הכה את המתלונן בראשו ודרש ממנו למסור את כספו. בהמשך יצא האחר מהמונית, פתח את דלת הנהג ובעט בגופו של המתלונן. המתלונן מסר למערער סכום של 600 ש"ח בהתאם לדרישתו. המערער שהורה למתלונן למסור לו את יתרת הכסף שברשותו, דרש וקיבל לידיו את ארנקו של המתלונן ומשלא מצא בו כסף נוסף השליכו בתוך המונית. מאוחר יותר, לקח המערער גם את הטלפון הסלולארי של המתלונן. לפני שיצאו המערער והאחר מהמונית, איים המערער על המתלונן כי אם ידווח למשטרה על שנעשה – ירצח אותו.
2. על פי האישום השני, ביום 26.11.2009, בעת שנחקר במשטרה, הוקרן למערער סרט מצלמות האבטחה של תחנת המוניות ממנה הזמין המערער את המונית בה נהג המתלונן. בסרט נראה המערער נכנס למוניתו של המתלונן. בהמשך, קם המערער מכיסאו, תפס בדיסק, שבר אותו באמצעות ידיו וזרק את השברים על הרצפה תוך שהוא אומר "זה מה שתקבלו ממני".
3. בית המשפט המחוזי סקר את עברו הפלילי המכביד של המערער, אשר כולל 18 הרשעות קודמות ב-38 תיקים שונים בגין מגוון עבירות, סמים, נשק, התחזות לאחר, סחיטה, איומים ועוד. המערער ריצה כבר בעבר 10 מאסרים ואת העבירות מושא כתב האישום הנוכחי ביצע אך 3 חודשים לאחר שהשתחרר ממאסרו הקודם ובעוד עונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו.
4. לבקשת המערער, הוגש בעניינו תסקיר מבחן. מהתסקיר עולה כי המערער, כבן 32 ביום גזר הדין, התגרש מאשתו הראשונה על רקע אלימות שנקט כלפיה. במהלך מעצרו התחתן בשנית עם בת דודו. עוד עולה מהתסקיר כי המערער חווה בילדותו אלימות קשה ומתמשכת מצד אביו ואחיו המבוגרים. הקשר בינו ובין אימו ושאר אחיו נותק לפני מספר שנים על רקע התנהגותו העבריינית. המערער החל להשתמש בסמים בגיל 14 ואת מאסרו הראשון ריצה בגיל 21. את העבירות מושא כתב האישום הנוכחי הסביר בצורך לממן את הסמים אותם הוא צורך. המערער הביע בפני שירות המבחן רצון לערוך שינוי באורחות חייו ולהיגמל מסמים, אך שירות המבחן התרשם כי המערער מתקשה לבחון את האחריות להתנהגותו ומתמקד בהיותו קורבן, ובאלימות ממנה סבל. שירות המבחן התרשם כי המוטיבציה לשינוי שהביע המערער הינה ראשונית וכי אין אינדיקציה כי כוחותיו יעמדו לו בתנאים פתוחים. בשל כך נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו.
5. בטיעוניה לעונש הדגישה המשיבה את חומרת מעשיו של המערער, שתכנן שוד אכזרי באמצעות סכין ארוכה אשר הוצמדה לגרונו של המתלונן. נוסף על כך הצביעה המשיבה על כך שהשמדת הראיה מלמדת על זלזול של המערער בגורמי אכיפת החוק. עוד מצביעה המשיבה על החומרה שיש לייחס לזהותו של קורבן העבירה כנהג מונית. עוד מדגישה היא כי הודאתו של המערער בעובדות כתב האישום ניתנה רק לאחר שבית המשפט סיים לשמוע את כל הראיות ואף נשמעו סיכומי המשיבה. המשיבה ביקשה מבית המשפט להשית על המערער עונש מאסר כבד, להפעיל את המאסר המותנה במצטבר ולהורות על פיצוי המתלונן.
6. באת כוח המערער הדגישה בפני בית המשפט המחוזי את המוטיבציה אותה מגלה המערער לטענתה להיגמל מסמים ולהביא לשינוי בחייו. במעצרו הנוכחי פנה המערער, מיוזמתו, לפסיכיאטר כדי שיסייע לו בהליך הגמילה. עוד הדגישה את נסיבות חייו הקשות של המערער. באת כוחו של המערער הפנתה את בית המשפט לעובדה כי לאחר שהאחר יצא מהמונית ובעט במתלונן, היה זה המערער שפנה אליו שיפסיק את מעשיו. לעניין התנהלותו בתיק ביקשה באת כוחו של המערער להבהיר כי הודאתו של המערער באה עם חילופי הסנגורים. מרגע שמונתה לייצגו, הודיע לה המערער כי ברצונו להודות. המערער עצמו הביע חרטה בפני בית המשפט על ביצוע העבירה ואת רצונו לשקם את חייו.
7. בית המשפט קבע כי מעשיו של המערער חמורים, ומקבלים חומרה מיוחדת עקב זהותו של הקורבן שהינו נהג מונית. שוד נהגי מוניות הפך לעבירה נפוצה בשל טיבה של עבודתם. בית המשפט עמד על הפסיקה המדגישה את החומרה המיוחדת שיש במעשים אלו ואת החובה להחמיר בענישה של המורשעים בעבירות שכאלו. עוד ראה בית המשפט את עברו הפלילי המכביד של המערער כסיבה להחמיר בעונשו. מנגד הצביע בית המשפט על השיקולים לקולא בעניינו של המערער ובהם: הודאתו בעבירות והבעת החרטה; העובדה כי לא נקט אלימות כלפי המתלונן ואף עצר את האחר כשזה נקט באלימות; רצונו של המערער לפתוח דף חדש.
בשל השיקולים לקולא אותם סקר, ומתוך רצון לעודד את המערער לפנות לכיוון חיובי, קבע בית המשפט כי לא ימצה את הדין עם המערער והשית עליו כאמור עונש מאסר כולל של 56 חודשים, ושתי תקופת מאסר על תנאי. כן קבע בית המשפט כי המערער ישלם פיצוי למתלונן בסך של 1,500 ש"ח.
הערעור
8. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את הערעור שלפנינו.
9. באת כוח המערער טוענת כי המערער הודה רק בשלב מאוחר עקב חילוקי דעות עם הסנגוריה הציבורית שמונתה, בעל כורחה, לייצגו. נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לנסיבות חייו הקשות של המערער ולתנאי העזובה הקשים בהם גדל, ואף לא לרצונו הכן בשיקום.
10. המדינה תומכת בגזר הדין של בית המשפט המחוזי.
דיון והכרעה
11. לא ראינו עילה להתערב בגזר הדין. העונש של 50 חודשי מאסר שהושת על המערער בגין העבירות בהן הורשע, איננו עונש קל, אולם הוא מוצדק על רקע עברו הפלילי של המערער, עליו עמדנו לעיל. המערער כבר ריצה מאסרים בפועל רבים, וללא הועיל. זאת אף זאת: הטענה כי הפעם המערער מתכוון בכנות להשתקם מתערערת במידה רבה על רקע תסקיר המבחן העדכני שהוגש לנו, ממנו לא עולה, אם לנקוט לשון המעטה, כוונה רצינית וכנה של המערער להשתקם. הדיווחים מגורמי הטיפול בכלא מצביעים על דו"חות משמעת שנרשמו למערער, ועל שהיה באגף שמור. ניכרת אמביוולנטיות של המערער לגבי השתלבות בהליך גמילה, זאת למרות שבבדיקה שנערכה לו הוא נמצא נקי מסמים. דומה אפוא שאין מקום, על פי ניסיון העבר, לגישה אופטימית לגבי האפשרות של שינוי ממשי באורח חייו של המערער. יחד עם זאת נאמר כי אל להם לגורמי הטיפול "להרים ידיים" לגבי המערער, ותקווה לעתיד לעולם קיימת.
12. הערעור נדחה.
ניתן היום, ג' אייר, תשע"ב (25.4.2012).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11022230_C01.doc עע
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il