מוחמד חוסיין עריאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2223/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2223/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: מוחמד חוסיין עריאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 8.2.09, ב-ת"פ 7117/08, שניתן על ידי כבוד השופט א' שיף תאריך הישיבה: י"ד באייר התש"ע (28.4.10) בשם המערער: עו"ד יניב אביטן בשם המשיבה: עו"ד דפנה פינקלשטיין פסק-דין השופט א' א' לוי: בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי המערער קשר עם אחר, עלאא בדראן (להלן: עלאא) לשדוד עסק (פיצוציה) בכרמיאל. בתאריך 8.7.08, סמוך לחצות, נכנס המערער לעסק ובעקבותיו עלאא שאת פניו הסווה עם חולצתו. המערער הניף ידו לעבר עובד המקום (להלן: המתלונן) בתנועה מאיימת, וזה זינק מעל לדלפק ונמלט על נפשו. בעקבות כך נטל המערער את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן ואת ארנקו, תלש את מגירת הכסף של הקופה הרושמת, ושני מבצעיו של השוד הסתלקו מהמקום. במהלך הדיון בפני הערכאה הדיונית לא היתה מחלוקת כי המערער ועלאא היו מעורבים באירוע, ובית המשפט נתבקש להכריע, לאחר עיון בראיות, אם קדם למעשה הגניבה איום, ואם התקיים במבצעים היסוד הנפשי בעבירת שוד. בסופו של יום הכריע סגן הנשיא המלומד של בית משפט קמא את הכף לחובת המערער ושותפו, והרשיעם בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע ושוד בנסיבות מחמירות. בהמשך נגזר עונשו של המערער: שלוש וחצי שנות מאסר ושנה וחצי מאסר על-תנאי. כמו כן, הופעלו שני עונשי מאסר על-תנאי שעמדו נגדו, האחד בן 18 חודשים והאחר – 15 חודשים, ונקבע כי המערער ישא בחלקם בחופף ובחלקם כמצטבר, כך שתקופת מאסרו הכוללת עומדת על 67 חודשים. באשר לעלאא – הוא נדון לשנתיים וחצי מאסר, שנה וחצי מאסר על-תנאי, והופעל מאסר על-תנאי בן 18 חודשים שעמד נגדו, כך שתקופת המאסר הכוללת עומדת על 48 חודשים. הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש, והוא מתבסס על אלה: אבחנה שגויה שעשה בית המשפט המחוזי בין המערער לעלאא ברמת הענישה; סירובו של בית משפט קמא לבקש תסקיר מבחן בעניינו של המערער; ולבסוף, נטען כי העונש נוטה לחומרה יתרה. המערער ושותפו גמרו אומר לשדוד אדם שנאלץ לתור אחר פרנסה בשעות לא שגרתיות, ותוך שהוא נתון לחסדיהם של פורעי חוק מסוגו של המערער. זה האחרון לא חטא במשובת נעורים, אלא במעשה שקדמו לו תכנון ומחשבה, ונדרשה לו גם תעוזה לא מבוטלת. וכאן המקום להדגיש, כי אין זו הפעם הראשונה בה חוטא המערער בעבירות מאותו תחום, וקדמו לה שלושה מעשי שוד, שבגדרם נגזרו לו המאסרים על-תנאי מתוך כוונה להרתיעו, וכפי שעינינו רואות גם הם לא השיגו את מטרתם. מנקודת השקפה זו לא גילינו בעונש חומרה יתרה, ואפשר כי ההיפך הוא הנכון. את ההחלטה להחמיר עם המערער בהשוואה לשותפו, נימק בית המשפט המחוזי ב"עברו הפלילי הכבד יותר... לרבות העובדה שזו לו הסתבכותו הרביעית בעבירת שוד". איננו סבורים כי שיקול זה הינו שגוי, ובאשר לטענה בדבר העדר תסקיר מבחן, גם בה אין כדי להושיע את המערער. שרות המבחן לא נועד כדי לתאר את תולדותיו של נאשם ומצוקותיו, ואת אלה יכולה ההגנה להביא בפני בית המשפט באמצעות עדים אחרים. תפקידו של שרות המבחן הוא בעיקר להצביע על נאשמים ברי-שיקום, וקשה לומר על המערער כי הוא נמנה עם אלה. הנה כי כן, דינו של הערעור להידחות, וכך אנו עושים. ניתן היום, י"ד באייר התש"ע (28.4.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09022230_O05.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il