מדינת ישראל נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2212/98 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערער: מדינת ישראל נגד המשיב: פלוני ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.2.98 בת"פ 568/97 שניתן על-ידי כבוד השופטים ע.ר. זועבי, א' אמינוף ח' גלפז תאריך הישיבה: י"ג באייר התש"ס (18.5.2000) בשם המערער: עו"ד חובב ארצי בשם המשיב: עו"ד מאיר בן-חיים בשם שירות המבחן: אין התייצבות פ ס ק - ד י ן המשיב הורשע על יסוד הודאתו בביצוע עבירות מין במשפחה בנסיבות מחמירות כלפי בתו שבזמן המעשה היתה כבת אחת-עשרה וחצי. המעשים בהם הודה המשיב כללו החדרת אצבעות לאיבר מינה של הבת. בית המשפט המחוזי גזר על המשיב שמונה שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על-תנאי. לחובת המשיב הרשעות קודמות, בכללן הרשעה בעבירות מין במשפחה אותן ביצע כלפי אחת מבנותיו האחרות, שנעשו בה בהיותה כבת שש. בשל המעשים נשוא הרשעתו הקודמת האמורה גזר בית המשפט המחוזי על המשיב שתי שנות מאסר בפועל, אך משערערה המדינה על קולתו של עונש זה פסק בית משפט זה לקבל את ערעורה והכפיל את עונשו של הנאשם לארבע שנים מאסר בפועל. בערעורה שלפנינו משיגה המדינה על קולת העונש שהושת על המשיב בגין עבירותיו הנוכחיות, כשטענתה העיקרית היא שבגזרו למשיב את עונשו לא ייחס בית המשפט המחוזי משקל ראוי לעובדה שהמדובר במי שכבר הורשע בעבר בביצוע עבירות מאותו סוג ממש כלפי בת אחרת שלו ואף ריצה על כך עונש מאסר ממשי, וכן לצורך המתחייב להגן על בנותיו של המשיב ועל קטינות אחרות מפני המשיב. משבא הערעור לפנינו לראשונה סברנו שבטרם נכריע בערעור מן הראוי שתיבדק פעם נוספת האפשרות לשלב את המשיב בטיפול לעברייני מין במסגרת בית הסוהר. מחוות הדעת שהוגשה לנו היום, ומתסקירו המשלים של שירות המבחן, עולה, כי המשיב סובל מסטייה מינית מסוג פדופיליה. בשאלת התאמתו של המשיב לקבלת טיפול נפשי טרם עלה בידי הבודקים להגיע לכלל מסקנה. מחוות הדעת הפסיכיאטרית עולה כי בשלב זה גם לא ניתן להעריך אם בכלל ומתי עשוי המשיב להימצא מתאים לשילוב במסגרת טיפולית. בתסקירו המשלים חזר שירות המבחן על עמדתו שהובעה בתסקירים הקודמים כי "מאסר בפועל לתקופה משמעותית יאפשר הגנה לבנות". בנסיבות שתוארו הגענו לכלל מסקנה שדין הערעור על קולת העונש להתקבל. עם זאת, וכמקובל עלינו, לא נמצה עם המשיב את הדין. הערעור מתקבל במובן זה שתקופת המאסר שנגזרה על המשיב בבית המשפט המחוזי, רובה בפועל ומקצתה על תנאי, תהיה כולה לריצוי בפועל. משמעות הדבר היא שעל המשיב לרצות אחת-עשרה שנות מאסר בניכוי תקופת מעצרו. ניתן היום, י"ג באייר תש"ס (18.5.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98022120.F02