אונה נ' מר אביגדור קפלן- מנכ"ל משרד הרווחה ואח'

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2212/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט א' שטיין העותרת: סמדר אונה נ ג ד המשיבים: 1. מר אביגדור קפלן – מנכ"ל משרד הרווחה 2. ד"ר איריס רוסלי – משרד הבריאות 3. אתי קיסוס – מנהלת מחוז צפון משרד הרווחה 4. יובל נעמני – יו"ר קיבוץ איילת השחר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בעצמה בשם המשיבים 3-1: עו"ד שרון אבירם בשם המשיב 4: עו"ד ניצן טבנקין פסק-דין השופט ע' פוגלמן: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשה כי נורה למשיבים לספק לעותרת מקום מגורים מונגש ומותאם עבורה. ככל שניתן להבין מהעתירה, העותרת – שאינה מיוצגת – היא "נכה במצב סיעודי", אשר ביתה בקיבוץ איילת השחר נמצא בהליכי הנגשה עבורה. לטענת העותרת, בתקופת הביניים שעד להשלמת עבודות ההנגשה היא נאלצת להתגורר ברחוב, ועל כן מבקשת כי נורה למשיבים לספק עבורה קורת גג המותאמת לצרכיה, וזאת במרכז הסיעודי "כליל החורש" שבקיבוץ איילת השחר, או לחלופין בתחומי העיר ירושלים. יוער כי לעתירה צורפה פנייה מטעם העותרת שהוגשה ביום 23.2.2020 אל משרד הבריאות (להלן: הפנייה מיום 23.2.2020), ובה ביקשה כי התקציב שיועד לה לשם שהייה במסגרת טיפולית ישמש לרכישת שירותי דיור וסיוע אישי בקהילה. בפנייה זו הובהר, בין היתר, כי העותרת אינה מעוניינת בפתרון הכרוך בשילובה במסגרת טיפולית מוסדית. למען שלמות התמונה יוער כי פנייה זו נדחתה על ידי משרד הבריאות ביום 22.3.2020. התבקשה תגובת המשיבים. לשיטת המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים), דין העתירה להידחות מחמת אי מיצוי הליכים, שכן זו הוגשה בטרם פנתה העותרת למשיבים בבקשה לבחינת כלל הסעדים המבוקשים בעתירה. בעניין זה נטען כי חלק מהסעדים המבוקשים בעתירה דנן, שהוגשה ביום 23.3.2020, לא הופיעו בפנייה מיום 23.2.2020, וחלקם אף סותרים את האמור בה. לפיכך, סבורים המשיבים כי טענותיה של העותרת בעתירה דנן לא נבחנו על ידי גורמי המקצוע הרלוונטיים. לגופם של דברים, טוענים המשיבים, בין היתר, כי הם אינם מוסמכים ליתן חלק מהסעדים המבוקשים בעתירה; כי המוסד בו מבקשת העותרת לשהות אינו עונה על צרכיה הרפואיים והטיפוליים; וכי מוצעים לעותרת פתרונות דיור חלופיים שיש בהם כדי לתת מענה לצרכיה. מתגובת המשיב 4 עולה כי בשלב זה עברה העותרת להתגורר בדירתה בקיבוץ, וכי למיטב ידיעתו היא שוהה בה כיום. משכך, סבור האחרון כי בשלב זה התייתרה העתירה. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. כידוע, עובר לפנייה לבית משפט זה על העותרת למצות את ההליכים המינהליים העומדים לרשותה, ולהפנות אל הרשות המוסמכת את בקשתה לסעד (בג"ץ 3208/17 המועצה המקומית קצרין נ' ממשלת ישראל, פסקה 4 (18.4.2017)). מקובלת עליי עמדת המשיבים שלפיה קיים שוני בין המבוקש בפניית העותרת מיום 23.2.2020 לבין הסעדים שהתבקשו בגדרי העתירה דנן, ועל כן לא מצאתי כי פנייה זו ממלאת אחר חובת מיצוי ההליכים. אשר על כן, העותרת נדרשת להפנות את טענותיה אל הרשות המוסמכת, וטוב תעשה אם תתייחס בפנייתה גם לשינויים במצבה, כעולה מתגובת המשיב 4. למותר לציין כי העותרת רשאית להעמיד את ההחלטה החדשה שתתקבל לביקורת שיפוטית, ככל שתסבור כי קיימת עילה לכך. יצוין בנוסף כי מערכת היחסים בין העותרת לקיבוץ איילת השחר אינה עומדת לביקורת שיפוטית בבית משפט זה, שכן זה האחרון אינו רשות מינהלית המפעילה סמכויות על פי דין בנושא העתירה. העתירה נדחית אפוא על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ח בניסן התש"ף (‏12.4.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20022120_M03.docx אג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1